Red Hat, White Beard, Twinkle in his eye

חגיגות סנטה קלאוס בהונגריה מתחילות למעשה עוד לפני כריסמס. ה-6 בדצמבר הוא יום סנטה קלאוס (או בהונגרית – מיקולוש), וביום זה סנטה מפציע לביקור ומעניק לילדים שוקולד. המנהג המסורתי הוא שסנטה מגיע בלילה ומשאיר לילדים שוקולד במגפיים שלהם, אבל בשנים האחרונות זה כבר חגיגה של ממש, סנטה לא בוחל בכלום ומגיע לגנים ולבתי הספר, כמו גם לכל בתי הקפה/מסעדות/משחקיות שמארגנים אירוע סנטה משלהם.

כך יצא שבסופו של סופ"ש הסנטה בתחילת דצמבר הצטברה בביתנו הערימה הבאה:



תמונה חלקית בהחלט, כי כל אחד מהילדים זכה לקבל ממתק אחד מהשקית הענקית שהוא קיבל בכל אירוע, ואז החבאתי אותה מייד ואכלתי בעצמי חצי ממנה. אז אתם רואים כאן בערך חצי מכמות השוקולד שקיבלנו. מטורף.
 


 
הפואנטה במפגשים עם סנטה היא שהוא חוקר את הילד אם הוא היה ילד טוב ואז מעניק לו מתנה. במפגש הראשון עם סנטה חקר הנ"ל את גומבוץ אם היה ילד טוב וגומבוץ ענה כן נלהב על כל השאלות, ואז סנטה המרוצה הבחין בדובוש שעמד לידו וחיכה לתורו.

 
סנטה (לגומבוץ): ואתה אוהב את אחיך?


גומבוץ (בטון נחרץ): לא!


סנטה (נחנק קלות): הממ, כן, כנות זה כמובן תכונה חשובה…

 
במפגש השני, שהיה בבית הקפה הקבוע שלנו, התבקשו ההורים לכתוב מראש לכל ילד שבחים להתנהגותו הטובה בשנה שחלפה ולציין מה הם היו שמחים אם סנטה היה מבקש מהילדים שישפרו בשנה הבאה. בהתחלה קצת התפדחנו כי הרשימה שלנו כללה משפטים כמו "תחלוק עם אחיך את הצעצועים בלי להרביץ לו", או "תשתדל לא לנשוך", אבל כשהאזנו למה שסנטה התבקש לומר לילדים אחרים נרגענו קצת, כי היו שם דברים שהביאו לפרצי צחוק בקהל ההורים מסביב, החל מ"תפסיק להרביץ לאחיך בראש", וכלה ב"זה לא יפה לבעוט באמא". הה.


 
אחרי מפגשי הסנטה עבר שבוע יחסית שקט על כוחותינו היהודים, ואז הכריסמס שב להכות בנו במלוא העוז – מסיבות הכריסמס בגן. ראשונה הייתה המסיבה בקבוצה של הגומבוץ. הילדים בקבוצה של גומבוץ התאמנו שבועות ארוכים על השירים שהם יופיעו אותם, ובאמת ברגע האמת שרו אותם מאוד יפה. אחרי זה היה מפגש הורים-ילדים-מורים כולל כיבוד והענקת מתנות להורים שהילדים הכינו בעצמם (קישוטים לעץ) ומתנות למורים שההורים קנו בעצמם.


משם עברתי למסיבה בקבוצה של דובוש. הדובוש הביט בתמיהה בכל הילדים שבכו סביבו והתעקשו לשבת על אמא שלהם, התיישב באמצע הבמה לבדו והקפיד להשתתף בכל השירים. כלומר, כתמיד, עשה בדיוק ההפך ממה שגומבוץ היה עושה (במסיבה הראשונה שלו גומבוץ התיישב עליי, טמן את פניו בחולצה שלי וסירב לפתוח עיניים עד סוף המסיבה).


לאחר מכן העניקו הילדים להורים את המתנות שעשו להם:



 
שקית עוגיות וקישוט לדלת שעשוי מטביעות כפות הידיים של הילד בצורה של זר.


דובוש מייד הרים את שקית העוגיות ודרש לפתוח אותה. היו בפנים עוגיות דבש/ג'ינג'ר, והדובוש ואני כירסמנו אותן בהנאה, עד שהגננת אמרה לי שהיא שמחה שאני אוהבת אותן, היא עשתה אותן עם הילדים וכולם עירבבו ביחד את העיסה. המחשבה על קבוצת הילדים המנוזלים, משתעלים ומחטטי האף האלה מערבבים לי את העוגיות שאני אוכלת תקעה לי את העוגייה בפה, בקושי בלעתי. בעע.


 
הלכנו גם ליריד כריסמס. הפקנו לקחים משנה שעברה, שאז סחבנו את שני הילדים בעגלה, בקושי הצלחנו לנווט איתה בתוך הקהל ולקינוח 
הילדים מאוד השתעממו, ולכן השארנו אותם בבית.


יש כמה ירידי כריסמס בבודפשט, ואנחנו הלכנו לזה שלמרגלות הבזיליקה הגדולה:




(צילומים: האופנוען)


ואז לזה שנמצא באזור הרחוב התיירותי ואצי אוצה:



ואחרי יין חם ומתובל, שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בכריסמס באירופה, עברנו לאוכל. היו שם הרבה מיני מזון שנראו מבטיחים:



אבל אנחנו הלכנו על המנה הקבועה שלי בירידים האלה: בשר עם כרוב כבוש, ותפוחי אדמה עם בצל בקדירה. כמה פשוט, ככה טעים. כשאתם באירופה, אין מה לקפוץ מעל הפופיק, פשוט לכו על האוכל המסורתי שלהם.


זה היה טעים ומחמם ואנחנו הבטחנו לעצמנו שנחזור בפעם הבאה, אולי עם הילדים.


דגש על ה"אולי".


ומשהו שלא ממש קשור לכריסמס: קצת לפני החג שוחחתי עם האמא הגרמנייה על הסיר לבישול איטי שלה, שהיא משתמשת בו הרבה, והיא אמרה שאני חייבת לנסות, ואני אמרתי בנימוס אמריקאי "כן, מעניין מאוד", שבאמריקאית פירושו "לא נראה לי שאני אנסה".


האמא הגרמניה לא דוברת אמריקאית, ולכן למחרת היא פגשה אותי ליד האוטו ונתנה לי חבילה עצומה ביד. מה זה? שאלתי. הסיר לבישול איטי שלי, היא ענתה. אמרת שאת רוצה לנסות.


עכשיו, האמא הגרמניה מכירה אותי כבר מספיק זמן, והיא לא בחורה כל כך תמימה. כי בעודי מהנהנת בחיוך ואומרת בלב לעצמי "שיט, עוד משהו שיתפוס מקום על השיש עד שאחזיר לה", היא התחילה להתרחק ואמרה בקול תמים: "אגב, כדאי שתתחילי לנסות אותו עוד היום". ואני אמרתי: "באמת? למה?" והיא אמרה: תסתכלי בפנים.


ואני הסתכלתי בפנים וכמעט התעלפתי למצוא בתוך הסיר חצי קילו של בשר לא מבושל וירקות שורש. והיא הסתכלה עליי בחיוך ואמרה: את כמובן לא חייבת לנסות, אבל זה בטח לא יריח טוב בעוד כמה ימים. ונעלמה לכיוון האוטו שלה. צחקה עליי, אבל בעיקר שיחקה אותה עם הארוחת ערב בכוח שהיא סידרה לי.



וכך בשבוע האחרון אנחנו אוכלים אוכל שבושל בסיר בישול איטי. מצאתי את הבלוג הזה לבינתיים ואני די חורשת על המתכונים שלה. היא נשמעת בחורה מאוד נחמדה והמתכונים מוצלחים. לכו על העוף היווני אגב.


עכשיו כמובן מאוד מתחשק לי טשונט, אם כבר יש לי סיר לבישול איטי (אני אמורה להחזיר אותו אחרי הסילבסטר). אם מישהו בקהל יודע איך אומרים קישקע בהונגרית, וגם איפה יש קצב יהודי שיש לו כזה (יש חנות כשרה אבל יש שמועה שסגרו אותה), הוא מתבקש לומר.


 
בפעם הבאה: שיפוץ רהיטים, סינרים לילדים, ספרים וסדרת טלוויזיה.
נכתב על ידי עדי בעולם , 26/12/2013 19:40   
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף

   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-28/1/2014 13:53

 

ארכיון – עדי בעולם, דצמבר 2011

12/2011

כריסמס בהונגריה

ועכשיו, אחרי שכולם התרשמו מאיזה צדקת הייתי בחנוכה, הגיע הזמן לספר על כריסמס. אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהחג הזה כשגרים בחו"ל.

 

זה התחיל עם המתנות לגננות. ידעתי שאני צריכה לתת להן משהו לחג, רק לא היה ברור מה. עשיתי משאל בקרב אימהות בתפוצות, וממנו עלה שהמתנה הקלאסית היא חבילת עוגיות ביתיות.

ום לפני מסיבת הכריסמס נראה המטבח שלי ככה:

 

כן, השקעתי בשני סוגי עוגיות. האחד הוא השוקולד צ'יפס הקלאסי, השני הוא קרמוגית חלבה, מתכון שמצאתי ברשת, והתלהבתי כי אני אוהבת שוקולד וחלבה באפייה. אלא שהמתכון התגלה גם כדורש הרבה עבודה וגם – הכי מעצבן – לא כל כך טעים בסוף. איזה באסה.

טוב, אז כל אחת מהגננות קיבלה הרבה עוגיות שוקולד צ'יפס וקצת עוגיות שוקולד חלבה. ארזתי להן את העוגיות בקופסאות שקניתי מראש:

 

 

וסה"כ הייתי די רגועה. ביום המסיבה כל ההורים הניחו את מתנותיהם מתחת לעץ שבגן, ואני העמדתי פנים שאני בוחנת את העץ בעת שבחנתי מה הם קנו. היה שם הכל, משוקולד פשוט קנוי מההורים הקמצנים ועד חבילות שי מל'אוקסיטן מההורים שיש להם יותר מדי כסף. נראה לי שתפסתי מקום טוב באמצע. סבבה.

 

אפרופו העץ, מה שמחתי לגלות שהגננת גזרה את הסביבונים שהילדים צבעו במסיבת החנוכה והדביקה אותם על קירות הגן, ואף השאירה אותם למסיבת הכריסמס. יאי.

 

עץ ומאחוריו קישוטי חנוכה. אנחנו קוסמופוליטים.

 

יצאתי מהמסיבה בגן כדי לגלות שאלוהים מפרגן לילדי הגן ושולח להם שלג בדיוק במסיבה של כריסמס.

 

איי וויש יו, א ווייט כריסמס.

 

 


 

 

טוב, נגמרה סאגת המתנות לגננות, החלה סאגת המתנות לשכנים. אנחנו גרים בבנין קטן, רק עוד שתי משפחות, והתלבטנו אם צריך לתת להם מתנות. לא נראה לי שצריך, אמר האופנוען.

 

המשפחה שגרה מולנו היא משפחה מגרמניה, ויומיים לפני החג השתררה דממה מכיוונם, אז הנחנו שהם נסעו לגרמניה לחג. סבבה, נשארה רק משפחה אחת. החלטנו להכין להם – הפתעה – עוגיות. אפיתי נגלה, ארזתי יפה, שמתי בקופסה (מזל שהייתה לי ספייר) והאופנוען הלך לאחל להם חג של נוצרים שמח. רק ראתה אותו השכנה בדלת ומייד דחפה לידיו את זה:

 

שתי עוגות (נוסח הונגריה, כלומר רולדות, אחת פרג ואחת אגוזים. כן, בדיוק כמו זו שסבתא שלי אפתה באייטיז), חבילת שוקולד ובובת איש שלג לגומבוץ. פוווו, מזל שהכנו להם עוגיות. היה יכול להיות מאוד מביך אם לא היינו נותנים להם כלום.

 

חזר האופנוען שמח וטוב לב מהשכנים למטה והזדעזע לגלות מול דלתנו בקבוק יין עטוף יפה עם כרטיס לבבי שמאחל לנו חג שמח. על החתום: השכנים הגרמנים… שיט, הם לא נסעו, הם בבית, ועכשיו ערב החג, כלומר כל החנויות סגורות ואין לנו מתנה בשבילם. "דווקא לגרמנים", נאנח האופנוען, "עכשיו הם יחשבו שאנחנו כועסים עליהם בגלל השואה"..

 

אין ברירה, חובש טוב חובש מאלתר. ארזתי את שמונה העוגיות שנותרו לנו אחרי המתנה לשכנים מלמטה ("דווקא את העוגיות שלנו", התבאס האופנוען), הוספתי חבילת שוקולד שמצאתי בארון ("דווקא את המריר עם הפיסטוק", התבאס האופנוען), מצאתי שקית דקורטיבית, שמתי בפנים והוספתי כרטיס לבבי. חג שמח יאבול.

 

 


 

 

ואחרי שנגמר עניין המתנות יש את עניין האוכל. כבר בדקתי את האוכל לכריסמס בשבדיה, ואת האוכל לכריסמס באנגליה, ועכשיו הגיע הזמן לאוכל ההונגרי. מה אוכלים בכריסמס בהונגריה? מרק דגים, בישר לי האופנוען.

 

מרק דגים. בדמיוני ראיתי בויאבז זהוב, חוטי זעפרן אדומים שטים בו, פיסות דג לבנות פריכות לצד מולים, ומעליו צפות פרוסות באגט קלויות עם איולי ביתי, מממ…

"הממ, לא בדיוק", קטע האופנוען את קול הכינורות בראשי. "זה לא כזה מרק. זה מרק קרפיונים".

"קרפיונים??" התבאסתי, "מה זה פה, פולניה?"

"מה פתאום", אמר האופנוען בעלבון, "זה עם פפריקה".

כמובן, מה חשבתי לעצמי.

 

אז גילינו שבמסעדה החביבה עלינו הקרובה לביתנו יש תפריט כריסמס ואפשר להזמין הביתה. הזמנו. הם עושים גירסה מתוחכמת יותר למרק הקרפיונים. כלומר, אותו מרק, אבל עם שפמנון במקום קרפיון. הלכנו על זה.

 

כן, אתם רואים חנוכייה ברקע. אנחנו הכי קוסמופוליטים #2.

 

היה, ובכן, סתמי. האופנוען אומר שזה יכול להיות טעים יותר. נו טוב.

 

 


 

ואם כבר מתכון לעוגיות, הנה אחד כן מוצלח, וגם בריאותי – לא דורש סוכר וקמח, טעים וממש קל להכנה. אני הוספתי לצימוקים גם משמש מיובש ובמקום אגוזים שמתי שקדים, כי זה מה שהיה בבית, ועדיין יצא טעים.

נכתב על ידי עדי בעולם , 28/12/2011 22:14   בקטגוריות כריסמס   
69 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של koltchwma ב-8/1/2013 11:40

 

 


 

חג אור לגויים

ראשית – התנצלויות על היעלמותי, תגובות שמחכות בבלוג לתגובות כבר שבועיים, מיילים שמחכים למענה כבר שלושה שבועות. יש לי תירוצים משכנעים: האופנוען היה שבוע בחו"ל ומתברר שכשאת מטפלת בשני תינוקות לבד בארץ זרה לא נותר לך זמן פנוי לשנייה, ואז הוא חזר אבל כבר הייתי עסוקה בדברים אחרים. להלן.

 

 


 

 

 

כשרשמנו את גומבוץ לגן שמחנו לגלות בלו"ז השנתי שלו מסיבת כריסמס/חנוכה בדצמבר. אבל אחרי שגיליתי שאנחנו הישראלים היחידים בגן וכנראה גם היהודים היחידים כבר לא פיתחתי ציפיות לגבי הצד של חנוכה במסיבה.

מה רבה הייתה איפוא ההפתעה כשהגננת של גומבוץ שאלה אותי אי שם בנובמבר אם אוכל לעזור לה לארגן מסיבת חנוכה. "פרט לגומבוץ יש עוד שני ילדים יהודים בקבוצה", חשפה, ואני פערתי פה כי שום שם ברשימת השמות לא נשמע יהודי וגם, איך נאמר, כולם שם נורא בלונדינים. הגננת ראתה את הפתעתי ומייד הוסיפה "כמובן שלא נחשוף אותם", ואני התעלמתי מטון ה"לא חושפים בושות כאלה". היא גם הוסיפה שהיא פונה אליי ולא אל האמא של היהודים האחרים כי "המניסיון האימהות הישראליות תמיד יותר שמחות לעזור בארגון חגים יהודיים". אולי כי אותנו חינכו שזו גאווה להיות יהודי, לכו תדעו.

 

אלא שהגננת לא ידעה על מי היא נפלה – האמא הכי מתלהבת. כן, אני, האמא המתלהבת. כמו שאמרו חברות שלי כשסיפרתי להן: "טוב, זו הפעילות הראשונה בגן שאת מתנדבת. יעבור לך".

אבל בינתיים כאמור הייתי בשיא ההתלהבות ולכן מייד השקעתי את מיטב מרצי בארגון המסיבה. כלומר, אני לא עשיתי כלום פרט ללשלוח שני מיילים, אבל ידעתי טוב טוב למי לשלוח את המיילים האלה.

המייל הראשון נשלח לאמא שלי, שהגיעה לבקר פה שבוע אחרי. בעקבותיו, היא הביאה איתה את כל הציוד שצריך למסיבת חנוכה:

 

 

 

חנוכייה בצורה קלאסית של מנורה, נרות, סביבונים בכמות מספקת לכל ילדי הגן, מטבעות שוקולד, מפיות חגיגיות וגם קופסת לביבות להכנה מהירה (נו, אני בחופשת לידה, אין לי זמן לעמוד לגרר תפוחי אדמה ל-20 איש).

 

הייתי מאוד מרוצה, ולכן כתבתי לחגית, שהגיעה לכאן חודש אחרי, שאמא שלי כבר הביאה את כל מה שצריך למסיבה ולכן כל מה שאני רוצה ממנה כשהיא תבוא זה שתראה לגננת איך להכין כתרים עם נר. בדמיוני קפצנו פה לאיזה חנות, קנינו איזה בריסטול וחתכנו ממנו נרות. בדמיונה, ראתה חגית קצת יותר מזה.

 

 

מדבקות לקישוט הגן בצורות של חנוכה, סביבונים מיוחדים, סביבונים מעץ לציור והדבקה בשעת יצירה בגן, חומרים להדביק על הסביבונים, צמידי סטיקלייט, ואה כן, חומרים לכתרים עם נרות.

 

אקיצר, הגננת לא ידעה מאיפה זה נפל עליה כשהופעתי יום לפני המסיבה סוחבת שתי שקיות גדולות עם דברים למסיבה ולקח לי איזה עשר דקות רק להסביר לה מה הוא מה. אבל ייאמר לזכותה שהיא שיתפה פעולה יפה יפה, וכך כשבאת ביום המסיבה מצאתי את הגן מקושט כראוי למסיבה.

 

 

 

דלת הכניסה לכיתה. מצד אחד גרבי כריסמס, מצד שני סביבון וכד.

 

 

ערב קודם שלפה חגית קורצני עוגיות בצורות של חנוכה וגם הכריחה אותי לעשות עוגיות. יצא מאוד יפה.

 

 

 

כאן בתמונה אתם רואים את העוגיות לפני האפייה. את הנגלה הראשונה שרפנו לגמרי. ויפה שאני אומרת "שרפנו" כשרק אחת מאיתנו, הסובלת מטמטמת פוסט הריון, התבקשה לכוון את התנור ל-190 מעלות וכנראה כיוונה אותו בטעות ל-250 מעלות. את הנגלה השנייה כבר לא שרפנו. כלומר, חצי ממנה לא נשרף. אבל הפעם זה לא באשמתנו. ככה זה כששוכרים דירה ומקבלים את התנור מבעל הבית, יוצא תנור קצת מעפן. גילינו שהוא לא אחיד בכלל, חצי מהתבנית הייתה וול וול וול דאן, וחצי רק וול דאן. לא נורא, שמנו על העוגיות מספיק סוכריות כדי שהילדים לא ישימו לב לקראנצ'יות.

 

 

 

פרט לזה הוספתי תבנית לביבות. הופעתי בגן נושאת תבניות וקופסאות, פלוס דיסק שירי חנוכה (הידעתם ש"מי ימלל" נשמע כמו שיר נורא צבאי כשלא מבינים את המילים?) וכולי נושאת כתר וירטואלי "האמא הכי משקיעה". הה.

 

התברר שגם הגננת השקיעה קצת והורידה דפי צביעה עם סביבונים. זה פלוס הסביבונים לצביעה מילא די הרבה זמן של יצירה.

בתמונה: הסביבון שגומבוץ עשה:

 

 

אחרי זה הולבשו הילדים כתרי נרות ולמדו לשחק בסביבונים. בדמיוני חשבתי שכל אחד יהמר על אות ואם האות יוצאת הוא יקבל מטבע שוקולד. במציאות התברר שילדים בגיל הזה בכלל לא יודעים לסובב סביבונים ולכן המשחק הפך ל"מספיק שתנסו לסובב את הסביבון ותקבלו מטבע שוקולד".

שימו לב שתפסתי סביבון בעת סיבובו. לא, ברור ששום פעוט לא הצליח לסובב ככה, זה אחרי שהגננת הדגימה להם מה לעשות:

 

 

 

כל הילדים מאוד שמחו והתלהבו מכתרי הנרות והסביבונים. כולם, חוץ מהילד שלי, כמובן, שסירב ללבוש את הכתר והעדיף להחזיק אוטובוס קטן ביד במקום סביבון במשך כל המסיבה. העיקר אירגנתי לו מסיבה שילמד מה זה החגים שלו.

ואה, גם הדלקנו נרות והגננת הסבירה שהיה נס ויש אור במשך שמונה ימים והצליחה לעשות את זה בלי להזכיר את אלוהים אפילו פעם אחת. (כיאה לגן בינלאומי אין פה ממש דת, רק תרבות. יומיים מאוחר יותר אני אגלה במסיבת הכריסמס שגם ישו לא יוזכר. סבבה, זה בדיוק מה שרציתי).

 

 

 

(הלכנו לפי בית שמאי. או בית הלל. נו, הבית שאמר שקודם מדליקים שמונה נרות ואחרי זה יורדים כל יום נר).

 

בארוחת הצהריים הוגשו לילדים הלביבות ואני שמחה לומר שהבן שלי, שני היהודים הנסתרים וגם הגויים של הגן כולם אוהבים לביבות, ועוד יותר מזה עוגיות בצורת סביבונים, ועוד יותר מזה סוכריות זרחניות שמודבקות עליהם. נו טוב.

 

בסוף היום חולקו לכל ילד הביתה סביבון צבעוני, מטבע שוקולד, הסביבון שיצר וכתר הנר שלבש. זה משך הרבה תשומת לב עד שאמא גרמניה אחת מהקבוצה הבוגרת יותר נעצרה ליד הגננת כדי לשאול אותה מה זה. "עשינו מסיבת חנוכה", הסבירה לה הגננת. "עשיתם מה?" תהתה האמא. "חנוכה", אמרה הגננת, "את יודעת, החג היהודי?" "לא, מאיפה שאני אדע?" ענתה האמא, "לא שמעתי מעולם". אמרה והסתלקה. סיפרתי על זה לאופנוען מאוחר יותר בבית וביחד העלינו הרבה בדיחות. לא אפרט עכשיו, רק אסכם שכנראה לא לימדו את סבא שלה בוורמאכט מה זה חנוכה.

 

הייתה מסיבה מאוד מוצלחת, וכפי שאני אגלה יומיים אחרי, קצת יותר מושקעת ממסיבת הכריסמס. לא שאני עושה תחרות או משהו, ברור שלא, אבל העיקר שהיהודים ניצחו.

 

 


 

 

בהיותי בחו"ל לא דאגתי להתכונן נפשית למפגש עם הסופגניות השנה ולהכין את עצמי שמותר לי רק אחת ביומיים או ארבע סה"כ כל החג. זה לא שיש לי פה רולדין או משהו ולמרות שיש סופגניות בסופר (מתברר שזה ממש נפוץ בהונגריה) הן ממש לא מגרות, אז לא דאגתי שאתפתה.

והנה עשינו פה אתמול הדלקת נרות חנוכה בבית, ואמא של האופנוען הופיעה נושאת מגש סופגניות שעשתה בעצמה. מה זה טעימות. ובגלל ששכחתי את השיחה הנוזפת המקדימה היה זה רק אחרי הסופגניה הרביעית (!!) שבלעתי כשקול קטן לחש בירכתי מוחי "אה, גיברת, מה את חושבת שאת עושה?" וקלטתי שבלעתי ארבע סופגניות לפני שבכלל מצמצתי. ניסיתי לנחם את עצמי שנתתי לגומבוץ ביס מהסופגנייה השנייה אבל זה כנראה לא מה שיציל אותי מקלוריות החג. לקינוח סיימתי גם את מגש הלביבות. הממ.

 

 


 

 

בעקבות אי הגעתי למחשב עם שתי ידיים פנויות מצטברים אצלי די הרבה פוסטים בראש, אז ייתכן קצת שטף קטן. בקרוב: כריסמס, וגם פוסט תרבותי על "סרוגים", "יחפים" והמשלוח הספרותי המכובד שקיבלתי מהארץ. ואם אספיק אז גם פוסט על השבוע לבד כשהאופנוען היה בחו"ל. נראה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 24/12/2011 22:24   
92 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של miss kitty fantastico ב-7/1/2012 13:03

 

 


 

הבלוגרית שעשתה קאפקייק

 

 

אחרי שמלא תגובות לפוסט הקודם שאלו למה לא עשיתי בעצמי קאפקייקס (למרות שבעיני צמד המילים האוקסימורוני "חופשת לידה" הוא תשובה מספקת למה אין לי זמן לעשות שום דבר שמצריך שתי ידיים), ואחרי שלמרבה הפאדיחה כמה מגיבים הציעו לי גירסאות שונות של הספר של מרת'ה סטיוארט רק כדי שאני אזכר שבעצם יש לי את הספר בבית, החלטתי לעשות מעשה.

 

כלומר, החלטתי תיאורטית. ואז נכנסתי לסופר (של רשת Spar הגרמנית, יש פה כמה רשתות, גרמנית, צרפתית ואנגלית, וכל אחת מביאה מוצרים שונים לגמרי, הרבה מארצות המוצא שלהן), ונתקלתי בדוכן חדש שבדיוק הוצב. משהו שנקרא "ספאר פרימיום" ויש עליו מוצרים שונים מהמוצרים הרגילים (שאפשר לסכם אותם בכמה מילים ממצות כמו "מרגרינה ונגזרותיה, בשר ו-18 סוגי פפריקה"). ובין המוצרים של הפרימיום ישבו שתי צנצנות: קרם אגוזים וקרם קוקוס. אלוהים בהחלט נטל כמה דקות כדי לשלוח לי הודעה ברורה לאפות קאפקייקס.

 

עיון קל בספר של מרת'ה גילה לי שיש שם מתכון לקאפקייקס שוקולד-חמאת בוטנים (את זה למרבה הצער אלוהים לא שלח) שיסתדר עם קרם האגוזים וקרם הקוקוס שלי. מייד שיניתי אותו קצת כדי שיתאים בדיוק למה שרציתי, ויצאתי לדרך:

 

 

 

הקאפקייקס בדרך לתנור. ובתוך כל אחד מהם, הס פן תעיר, מסתתר לו מטמון קרם אגוזים/קוקוס זעיר.

בשלב הציפוי גיליתי שכל אוסף המזלפים שלי אבד גם הוא עם טוני וג'ינג'ר. לא ייאמן איך כל יום אני נזכרת בעוד משהו (שלשום נזכרתי שגם פטיש השניצלים בעצם נראה לאחרונה רק בלונדון).

אז הציפוי נמרח עם כף במקום להיות מעוצב באלגנטיות. מרת'ה תסלח לי, אני מקווה.

והתוצאה הסופית. חדי העין יבחינו שחסרים פה כמה.

 

יצא, ואני מתנצלת שאני מעידה על עיסתי, ממש שווה. האופנוען אפילו שכח להסתיר את הטון המופתע כשאמר: "זה ממש טעים!"

יומיים אחרי לא נשאר כלום, בקרוב נגלה שנייה.

 

 


 

 

הרהורים בעקבות הספר של מרת'ה:

Buttermilk – האם אני זוכרת נכון וזה רוויון?

לא שזה משנה, אין פה בכל מקרה, אבל אני סתם סקרנית.

 

 


 

 

תובנה:

טלפון מהגננת באמצע הבוקר פשוט לא יכול להיגמר בחדשות טובות.

 

 


 

חוק מרפי, גירסת שני הילדים, גירסת "רק באירופה", #15:

הטלפון המבאס ביותר, הלא הוא הטלפון מהגננת שאומר "הילד חולה, בואי לקחת", תמיד יגיע כשבחוץ בדיוק החל לרדת שלג ואין לך עם מי להשאיר את התינוק הקטן. עכשיו את צריכה לסחוב תינוק זעיר החוצה לשלג. מהמם.

 

 


אחד הדברים שקשה ללמד פעוט הוא שיש דברים שמיועדים לתינוק ולא לו. למשל, המקרה הבא:

 

גומבוץ פשוט מסרב להפנים שהאוניברסיטה של דובוש היא לא החניה של האוטו מכבי אש שלו (שמנגן שיר שמרגע ששמעתם אין סיכוי שתפסיקו לזמזם. באמת תודה סבתא של גומבוץ). ובאמת, יש להודות שהגודל של האוניברסיטה אכן מושלם לחניה של האוטו, אבל רבאק, בכל פעם שאני מפנה את ראשי הצידה אני מחזירה אותו ומקבלת התקף לב קל כשאני מגלה שגומבוץ מנסה להחנות את האוטו על דובוש.

מובן שבשנייה שאני מפנה את דובוש מהאוניברסיטה גומבוץ ממהר לחנות שם, תוך פרצוף של "בשעה טובה החוצפן שתפס לי את החניה זז". הכי מוכן לתל אביב.

 

 

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 4/12/2011 15:55   
94 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של click ב-8/8/2012 23:58

 

ארכיון – עדי בעולם, דצמבר 2005

 

חנוכה בשבדיה

ואתמול עשינו בערב מסיבת חנוכה קטנה. ראשית, תודה לכל נותני העצות, צדקתם! הוספת ביצים, קמח, וסחיטה כדבעי של העיסה העניקו לי לביבות מוצקות כעופרת יצוקה. משו משו. דווקא היה טעים מאוד.

 

אבל נתחיל מההתחלה. מי היה? פורד ובלונדתו, אורן, איליה (שבדי יהודי חביב מאוד) שהגיע בלי אשתו (כמו שהוא הסביר לנו: היא דווקא יכלה לבוא, אבל את התינוקת היה להם קצת קשה להשאיר לבד), ואנחנו.

 

באוכל: לביבות תפו"א ובצל, לביבות בטטה ופלפל צ'ילי, לביבות תפו"א ובטטה (מעשה ידי פורד), קצת סלטים מסביב ובראוניז לקינוח.

 

פצחנו בהדלקת הנרות. פורד הביא איתו חנוכיה ונרות, כך שהכל היה מוכן. רק אנחנו לא היינו מוכנים, מסתבר. אורן, שמתפקד על תקן הרב של החבורה (כולל לשמור כשרות!) השתעל קלות ואמר: "לברך על הנרות בשבת?" "לא"? השתאינו. "לא!" קבע אורן. "שבת כבר נכנסה במילא, אז לברכה אין משמעות, שכן במילא אסור". שלחנו בו מבטים נזופים, והדלקנו בלי ברכה.

 

משם לאוכל. היה חביב, איליה הפליא בבדיחותיו (כולל סיפור על איך הוא למד את המילה העברית "פה", כמו "נס גדול היה פה", והוא הצליח לשלב בסיפור זונה ושני ערבים. תודו שמוכשר), אורן ענה לו בהערותיו העוקצניות המצחיקות משלו, איליה גמר אותנו מצחוק כשקרא לאורן "במבי" (אפרופו, אורן, חשבתי על זה. זה שם שממש מתאים לך, יש לך את ריסי העופר האלה. מעכשיו – אתה במבי. אל תענה לי. שקט!!!), ופורד שלף בקבוק שמפניה, שכולנו הצטווינו לטעום ולומר מה דעתנו, כי הוא נשקל לקראת החתונה. בקיצור – היה מוצלח.

 

ועכשיו, לחגיגות הסילבסטר. עוד יגיע דיווח.

נכתב על ידי עדי בעולם , 31/12/2005 21:34   בקטגוריות ישראלית   
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-4/1/2006 21:06

 

 


 

כריסמס (וקצת חנוכה)

עוד לא מצמצתי וכבר חלף שבוע. העניין הזה עם עבודה במשרה מלאה, נורא לא נוח. אני לא מבינה איך אנשים עושים את זה פלוס מגדלים ילדים. ומתי הם ישנים?

 

אקיצר. אז ביום שבת שעבר ערמנו הבנזוג ואני את עשרות המתנות שלנו מתחת לעץ. ואז פנינו לארוחת הערב. כבר בערב הקודם עמל הבנזוג במטבח והכין את תרומתו לארוחה: כדורי בשר שבדים (המתכון: בשר טחון פלוס בצל וביצים, אין צורך בתבלינים, נו טוב, אולי קצת מלח, והופה, קיבלתם כדורי בשר שבדים!), והם, שזה בעצם גוש בשר חזיר, אותו מורחים בקצת חרדל, פירורי לחם ומלח, תוחבים לתנור ואופים עד שהחזיר מת סופית. קיבלתם גוש בשר ורדרד ושומני, שאם לא גדלתם עליו, אין סיכוי שתאהבו. כך יוצא שאני טועמת קצת ומודיעה לבנזוג שאכן "משו משו, טעים מאוד, אה, תודה, לא צריך עוד. כרגע מספיק מה שכבר לקחתי". הבנזוג לעומת זאת פורס פרוסות הם ואוכל אותן במצמוץ שפתיים, כאילו מדובר במעדן השנה. דברים שלא אבין לעולם.

 

מהצד הישראלי נתרם לשולחן אנטי פסטי (אולי זה לא נולד בישראל אבל זה עשה עלייה מזמן), חציל בפרמזן ועגבניות (ותודה לאיתי, בן הדוד השף שתרם לי ולקרן, אשתו של אחי, את שיעור הבישול הכי שווה שהייתי בו), בטטות בטימין ודבש (ושוב תודה לאיתי), והטראפלס לקינוח. חוץ מזה היו על השולחן גם לחם כריסמס (מן לחם כהה עמוס בתבליני ג'ינג'ר וציפורן), הרינג שבדי בזעפרן, חמאה וגבינת צ'דר, שזה סוג של מסורת לאכול בכריסמס.

 

 

ישבנו הבנזוג ואני וסבאנו היטב. ומייד אחרי צייץ הבנזוג על בטן מלאה: שנפתח את המתנות? עברנו מייד למתנות. ככה זה הלך: יושבים ליד העץ. הבנזוג מרים מתנה אחת בשבילו, מנסה לנחש מהי, ופותח אותה, כשהעטיפה נזרקת לרצפה, שכן למי יש כוח לסדר כשיש עוד מתנות מחכות. סידרת תודות, "זה בדיוק מה שרציתי", והלאה למתנה הבאה. אני לוקחת מתנה שמיועדת לי, ובאותו הנוהל. ככה זה נראה בסוף:

 

 

ומה היה שם? אני קניתי לבנזוג המוני ספרים וסרטי דיוידי, כי לט'ס פייס איט, זה מה שהוא הכי אוהב. חוץ מזה קניתי לו משחק לפלייסטיישן, כי לט'ס פייס איט, הוא חננה וזה מה שהוא אוהב. הוספתי גם תיק קטן לאייפוד, כדי שיתחיל ללכת כבר עם האייפוד שלו במקום לפחד שיישרט לו בתיק. וגם סוודר, חבילת קלפים של "סין סיטי", משחק מגנטים שהוא מת עליו (כבר אמרתי חננה?), ושתי חבילות שוקולד מהחנות שהוא הכי אוהב (לא לזלזל, עמדתי בתור ארבעים דקות בשביל לקנות אותן! ככה זה פה לפני הכריסמס).

 

הוא קנה לי: כמה ספרים באנגלית, לפי החוקים הנוקשים שהפעלתי בשנה שעברה. שני ספרים בשבדית, אבל שניהם לבישול (אחד שכולו על שוקולד ואחד על עוגיות שבדיות מסורתיות), אז בסדר. כמה סרטי דיוידי, כמה כלים לבית, כולל קערת פירות מא-ממת ששרה האיטלקיה עזרה לו לבחור, ומברשת סיליקון לבישול, משהו מוצלח במיוחד. ושרשרת שמשלבת כסף וזהב. ואה, חבילת שוקולד של לינדט, כלומר קופסת כדורי הלינדור שלהם. אני מתה על זה. בקיצור – מוצלח מוצלח מוצלח. איזה כיף.

 

אז את ערב הכריסמס בילינו בלהיות מרוצים מהמתנות שלנו. ולמחרת עשינו מרתון דיוידי, של באפי, שהוא קנה לי בכלל ליום ההולדת.

 

אז הכל היה מצוין, עד ליום המחרת, עת אמא שלו נחתה אצלנו לביקור שהיה מתוכנן, והודיעה שהביקור יהיה קצת ארוך יותר מהמתוכנן, כלומר במקום שעתיים – יומיים. לא ברור למה, כנראה שהיא רבה עם אחותו, אצלה היא ישנה עד עכשיו בביקור בשטוקהולם, ופשוט עברה אלינו. במשפחה שלו לא נהוג לדבר, אז לא קיבלנו הסברים. וכך הפך החג למסע לשיעשוע אמא שלו. למרבה הצער, אמא שלו, אישה מאוד נחמדה בד"כ, לא אוהבת קניות (אם מישהו היה אומר לי שיש נשים כאלה, לא הייתי מאמינה). מה היא כן אוהבת? טיולים בטבע או בלית ברירה בעיר. יכול להיות נחמד, אבל קצת פחות נחמד כשבחוץ מינוס שתיים. לא שזה היווה תירוץ משכנע לאמא שלו ולבן שלה. אז יצאנו לטיול בעיר, אמא שלו והוא נושמים אוויר בריא, בעוד אני נועצת מבטים עורגים בחלונות החנויות, שכבר החלו בסיילים שאחרי הכריסמס.

 

ואז עלה לי רעיון: אמא שלו תמיד התעניינה בדת האקזוטית הזו, יהדות. ובמקרה ידעתי שבאחת הכיכרות המרכזיות של העיר, "גן העצים של המלך", מתקיימת הדלקת נרות לחנוכה ע"י הרב של הקהילה היהודית. נו, היא רצתה לטייל בחוץ? אז היא תקבל הדלקת נרות של חנוכה באוויר הצח השבדי. הלכנו לשם, מצאנו במה ועליה חנוכיית ענק, הרבה אנשים מדברים עברית מולה, ובצד: דוכן עם סופגניות. הבנזוג ואמא שלו לא טעמו מעולם את הפלא הגסטרונומי הזה, על כן חשקתי מאוד באחת, למרות שבד"כ בארץ הסטנדרטים שלי לסופגנייה גבוהים מאוד: אם זה לא אחת קלילה וחמה שיצאה עכשיו מהמחבת אין על מה לדבר. מצד שני, בשטוקהולם, כיוון שזה המקום היחיד שראיתי סופגניות, אפשר להתפשר. רק שלא היה סיכוי שאני אצליח להתגבר על כמות האנשים שהתגודדו על דוכן הסופגניות. למרבה המזל, נתקלנו שם גם באורן, שתמיד מכיר מישהו, וככה אורגנו לנו שלוש סופגניות במשלוח ישיר. סופגניות קרות, כבדות ודביקות, מהסוג שלא הייתי נוגעת בהן במקל בארץ. מבט אחד מאורן הבהיר שאם אני אעז להתלונן על הסופגניות שהוא השיג לנו סופי להפוך לסופגנייה בעצמי, אז אמרתי תודה בחום ונגסתי במעצור הדלת הזה. הבנזוג ואמא שלו דווקא התרשמו יותר, ואמא שלו אמרה שתמיד רצתה לטעום עוגה יהודית. נו, בבקשה.

 

משם כבר אפילו שני השבדים שאיתי הודו שקר (בשלב הזה איבדתי תחושה באוזניים ובאף, ואחת הכליות שלי שלחה איתותי מצוקה), והסכימו לנסוע באוטובוס הביתה. בבית חיכה לנו גלוג (יאממ), והרבה סרטי דיוידי. לא חשבתי שהביקור של אמא שלו מעיק עליי, אבל למחרת ממש שמחתי לחזור לעבודה, כך שכנראה שקצת כן. לא נורא, היא נסעה אחרי יומיים, מספיק בדיוק בשביל לגרום לי לפספס את כל הסיילים של הכריסמס. אוי!

נכתב על ידי עדי בעולם , 31/12/2005 21:06   בקטגוריות כריסמס   
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-4/1/2006 21:08

 

 


 

שלג שלג שלג. ושאלת בישול

כרגיל, עכשיו מאוחר בלילה, הגעתי הביתה לא מזמן ומחר כמובן קמים מוקדם. בקיצור, כרגיל, אין לי זמן לעדכן על אף שברשותי מגוון סיפורים ותמונות על מתנות הכריסמס, ארוחות הכריסמס והביקור של אמא שלו בסוף החג. לעומת זאת, אני יכולה לציין שסופה של ממש השתוללה היום, ומצאתי את עצמי בוהה בעגמומיות בחלון המשרד, הלבן כולו מפתיתי שלג, תוהה איך בכלל אני אלך הביתה אחר כך. במקרה הכינותי מראש כמה תמונות:

 

ניסיון לצלם עם פלש את הסופה הניב רק עשרות פתיתים מחזירים אור.

 

 

 

לעומת זאת, צילום בלי פלש העניק תמונות עם גוון מסתורי. נו, בסדר.

 

 

 

 

ושאלת הבישול (קטמן, חדד את אוזניך): מחר אני עורכת פה מסיבת חנוכה. ברשותי מתכון ללביבות בטטה עם פלפל צ'ילי, משהו משובח, באמת, טעים במיוחד, רק לא מחזיק לעולם בצורה של לביבות. ניסיון להוסיף ביצים לא עזר (המתכון המקורי בלי ביצים), וניסיון להוסיף קמח (במתכון המקורי אין קמח, רק מקמחים את הלביבות לפני הטיגון) גם לא עזר. איך איך איך משאירים את הלביבות בצורה יציבה? תודה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 29/12/2005 23:49   בקטגוריות תמונות בלבן   
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-2/1/2006 23:24

 

 


 

סנטה קלאוס מגיע לעיר לבנה

מצד אחד יש סיבה לשמוח – בסוף יש כריסמס לבן למרות הכל. ומאוד יפה כשפתאום מתחיל לרדת שלג בעיצומו של יום הכריסמס.

 

מצד שני – דמיט, שוב יורד שלג! בדיוק כשעמדנו לצאת לטיול. וזה אפילו לא יפטור אותי מהטיול, הבנזוג אינו מקשר בין שלג לסיבה לבטל טיול. דמ.

 

בתמונה: ממש עכשיו, מחלון ביתי.

נכתב על ידי עדי בעולם , 25/12/2005 15:15   בקטגוריות כריסמס   
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-1/1/2006 21:57

 

סנטה קלאוס מגיע לעיר (4)

אז סוף סוף ישנתי כמו שצריך. עשר שעות שינה נעימות ומתוקות. לקח לי קצת זמן להבין מה זו ההרגשה המוזרה הזו שתפסה אותי כשקמתי, אבל אז הבנתי: אני לא עייפה. זה חדש. וגם, היה מוזר להתעורר באור יום, כי בד"כ כשאני קמה השעה שבע ורבע, בחוץ חושך מוחלט, ורק כשאני מגיעה לעבודה (שמונה ורבע) מתחיל להיות יותר אור. אז היה מוזר. לא עייפה, אור בחוץ. איזה כיף.

 

אז פתחנו את היום בלשים את המתנות שלנו מתחת לעץ. הרבה מתנות. במשפחה של הבנזוג נהוג לקנות מתנות בעשרות. זה היה פאדיחה בכריסמס הראשון שעשיתי עם המשפחה שלו: קניתי לו חמש, משוכנעת ששיחקתי אותה ואני החברה השווה ביותר בעולם. לא היתה נבוכה ממני כשהחבר של אחותו העניק לה ברוב טקס משהו כמו עשרים וחמש מתנות, והיא לו בחזרה, וגם הבנזוג נתן לי משהו דומה. אחותו סקרה אותי במבט קר בכל פעם שהחבר שלה העניק לה עוד מתנה. היה באמת מביך. אז לכריסמס הבא כבר הגעתי מוכנה, כולי מצויידת בהמון מתנות, ומאז שמרתי על העניין הזה.

 

את הכריסמס הזה אנחנו מבלים רק שנינו (למרות שאמא שלו תגיע לכאן ליום האחרון של החג). זה חסך לנו קניית הרבה מתנות, כי עכשיו קנינו רק אחד לשנייה וההפך. אבל עדיין, עשינו את זה במסורת המשפחה שלו, מה שאומר הרבה מאוד מתנות מתחת לעץ.

 

 

מצחיק, אני שומעת שבארץ שלגים וחורף. פה, דווקא בערב הכריסמס, היה שמשי ונעים (כלומר, פלוס שתי מעלות, אבל עדיין, עם שמש). אז יצאנו לטייל, להנות מרגעים נדירים של שמש.  עלינו אל הפארק שבראש הגבעה שבקצה הרחוב שלנו. בפארק הזה שוכן מבצרון קטן. הנה הוא, באור השמש.

 

 

חיכינו שם עד השקיעה (קצת לפני שלוש) וירדנו בחזרה הביתה. עכשיו אני הולכת לעשות את ארוחת החג (הבנזוג הכין את חלקו – כדורי בשר שבדים והם – כבר אתמול בערב), ואחרי הארוחה – פתיחת המתנות. יהיה מעניין.

נכתב על ידי עדי בעולם , 24/12/2005 17:07   בקטגוריות כריסמס   
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-28/9/2007 21:30

 


קשה לקום (2)

והפעם, לפני יומיים, כשהשעון המעורר צילצל, המחשבה הראשונה שלי היתה: "טיפשה שכמוני, היום יום שבת ושכחתי לכבות את השעון המעורר!" עשר שניות נעימות, בהן אני משוכנעת שאני לא צריכה לקום, חולפות להן. אני שוקעת עמוק בחזרה בשמיכה החמה, כשהבנזוג לוחש בקול צרוד בשורת איוב: "את צריכה לקום". אוף! איך אני משכנעת את עצמי כל פעם שמדובר בטעות איומה וזה לא אני שצריכה לקום. מסתרי התת מודע.

נכתב על ידי עדי בעולם , 23/12/2005 13:51   בקטגוריות מוקדם מדיי   
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-29/12/2005 12:59

 


סנטה קלאוס מגיע לעיר (3)

בקיץ האחרון רב הבנזוג עם אחותו ריב גדול. כל כך גדול, שהם לא דיברו מאז. זה היה באי של ההורים שלהם, ואמא שלהם הבינה מייד שזה לא הולך להיפתר כל כך מהר. ועל כן, בסופה של אותה חופשה הרוסה, היא אמרה לנו: "מעכשיו תהיה בעיה לחגוג את כריסמס ביחד כל המשפחה, אז נעשה את זה שנה שנה – שנה אחת האחות והחבר שלה, שנה אחת אתם, וחוזר חלילה. אתם – בשנה הבאה". כלומר, בדרכה השבדית היא הודיעה לנו שהשנה אנחנו לא מוזמנים.

 

עם התקרבות הכריסמס קלטנו שבעצם, מדובר בחג הכי משפחתי שיש, ואנחנו לא מבלים אותו עם המשפחה. אני עוד יכולה לשרוד את זה – זה לא שגדלתי על ברכי סנטה קלאוס, אבל הבנזוג התעצב מאוד. זו הפעם הראשונה בחייו שהוא לא יחגוג כריסמס עם המשפחה, הוא הקפיד לחזור לשבדיה לחג גם בשנותיו בארה"ב ובישראל. שקלנו לנסוע לישראל, אבל בגלל שהחג יוצא על סופ"ש, יוצא שיש מעט מאוד ימי חופש, ובכל מקרה, בארץ הוא לא ממש ירגיש את אווירת החג. שקלנו לנסוע לאיפשהו באירופה, אבל זה מה שעשו בשנה שעברה רוית ודימה, שנסעו לרומא, והם דיווחו שהכל היה סגור ופשוט ביזבוז לנסוע בכריסמס.

 

אז החלטנו לחגוג בבית. ארוחת חג, מתנות, ממתקים, כל הסיפור. כלומר, גם עץ. קצת מוזר, לקנות עץ. אז ראשית כל, קבלו תמונה, הנה שיח החנוכה שלי:

 

התמונה חתוכה לא משהו, אני יודעת. אין פה תמונה טובה יותר בשל עצלנות. עם קוראיי הסליחה.

 

הלאה: את העץ צריך לקשט. החברות הלא יהודיות שלי פה מחזיקות אוסף יפה של קישוטים לעץ, שהולך איתן משנה לשנה, ויש בו מזכרות וכל מיני קישוטים שהן אספו עם השנים. אני לעומת זאת, לא ממש היה לי שום אביזרי כריסמס. אבל היה לי רעיון. ייתכן שזה היה קולה של סבתא שלי במוחי, שאמר "שנכדה שלי תשים עץ כריסמס בבית? אבוי" שנתן לי את הרעיון. החלטתי להכניס טוויסט יהודי. לקשט את העץ במגיני דוד.

 

 

ורק לצורך ההסבר: לא מדובר בשילוב מופרך לגמרי, קישוטי כריסמס שבדים מסורתיים רבים מעוטרים גם במגיני דוד. כל כך לא מכירים פה יהדות שהסמל הכי יהודי נחשב לקישוט כריסמס. למעשה, בכריסמס שנה שעברה, עת ביקרה אותי חגית מקליפורניה, טיילנו בעיר העתיקה והגענו אל הכנסייה הגדולה, שעל שער הכניסה שלה התנוסס מגן דוד ענק. "באמצע העיר העתיקה כזה בית כנסת גדול", התרשמה חגית ונתנה למגן הדוד לבלבל אותה. בקיצור, מגן דוד זה ממש מתאים לכריסמס. ולחנוכה. אחח, מיזוג דתות שכזה אצלי בבית. פרס נובל לשלום מייד!

נכתב על ידי עדי בעולם , 21/12/2005 23:07   בקטגוריות כריסמס   
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-25/12/2005 18:56

 
 


כלה למופת

אז בשישי בצהריים, מייד אחרי שסיימתי לעבוד, פגשתי את אמא של הבנזוג במרכז העיר. הבנזוג היה בבית, שכן הוא הצליח לפתח צינון במיוחד לכבוד הביקור של אמא שלו. אז כך יצא שבמינוס שתיים שהיה פה הובלתי את אמא שלו למקומות שכדאי לראות בעיר (היא גרה באי מרוחק, ויוצא לה לבקר בשטוקהולם אחת לשנה, למרות ששני ילדיה גרים כאן). אחרי זה לקחתי אותה לבית הקפה החביב על נשים בגיל שלה, ושם לגמנו תה וכירסמנו עוגיות. ומשם לקחתי אותה הביתה.

 

זו היתה הפעם הראשונה שהיא ביקרה בדירה הזו, ועל כן נערך לה גראנד טור. היא דווקא חיבבה ואישרה, ומייד שלפה מתנה, והצהירה: "רק בתור בדיחה". המתנה: ספר בשם "הבישול היהודי – ספר הבישול האותנטי עפ"י מתכונים מסורתיים וגם מודרנים". מסתבר שאמא שלו טיילה ביריד הספרים בגטבורג כשנתקלה בספר, ומייד הסתקרנה. גם אני הסתקרנתי, האמת, לראות מה מציע לנו המטבח היהודי לפי הספר השבדי. אז האמת שהופתעתי לטובה. הספר מרכז גם בישול אשכנזי וגם בישול ספרדי, ולקינוח מוסיף מתכונים ישראלים חדשים יחסית. לדוגמה, אפשר למצוא שם מתכון לחרוסת ספרדית ולחרוסת אשכנזית, כמו גם צ'ולנט (אשכנזי) לצד חמין (ספרדי). יש מתכון לסלט ישראלי (אל תנחרו בבוז, זה מתכון חשוב מאוד, השבדים צריכים כל עזרה שאפשר כשזה מגיע להכנת סלט), לצד מתכונים שנראה לי שהמחברת המציאה שזה "ישראלי טיפוסי" כדי למלא את הספר (ברווז ישראלי אפוי בתנור?? ווט דה פאק?). יש עוד כמה דברים מוזרים, כמו "צימעס מקסיקני", שזה מתברר מנה חשובה מהקהילה היהודית מקסיקנית, אבל יש גם דברים ששמחתי למצוא, כמו קרפלך וקנישס, שהתגעגעתי אליהם, וקציצות כרישה, שאני מתה עליהן. הבנזוג נחרד למצוא שם מתכונים לגפילטע ולרגל קרושה, והתחנן שאני לא אנסה להכין אותם. אמרתי שאין בעיה, אבל זה בתמורה לזה שהוא לא ינסה להכין בכריסמס המתקרב את ההם המשפחתי, הלא זה נתח החזיר השמן וחסר הטעם שההורים שלו תוחבים לתנור כמעט בלי תבלינים, ומוציאים משם אחרי כמה שעות, כשכל המשפחה ממצמצת בשפתיים כאילו מדובר בבמעדן ולא בגוש בשר שמן חסר טעם.

 

את ארוחת הערב אמא שלו אהבה מאוד ("כמה אקזוטי, עגבניות עם חצילים"!), ולאחר מכן היא התבקשה לבחור סרט, ובחרה ב"חומות של תקווה". האמת שסבבה, זה אחד הסרטים שאני הכי אוהבת (ואגב, אפרופו התירגום העלוב לשם הסרט בעברית, גם בשבדית עשו עבודה כזו, הסרט קרוי "המפתח לחופש". אני מניחה ש"גאולת שושנק" זה מסובך מדיי לצופים ברחבי העולם).

 

למחרת הכנתי לשני השבדים ארוחת בוקר ישראלית. לבנזוג ולי יש מסורת סופ"שים: בשבת אוכלים ארוחת בוקר ישראלית, ובראשון שבדית (הבנזוג עושה פאנקייקים שבדים, שהם שטוחים ורחבים יותר מאלה האמריקאים, ואוכלים אותם עם ריבה וקצפת). אז בשבת היה תורי. בארוחה: חביתות עשבי תיבול, סלט ירקות, לחם, גבינות, אבוקדו. אמא של התרשמה כראוי, למרות שקצת התקשתה להאמין שאנשים באמת אוכלים סלט ירקות לארוחת בוקר. הבנזוג נשבע לה שבאמת זה נכון, והיא הנידה בראשה סטייל "היהודים המטורפים האלה".

 

אחרי זה הציצו האם ובנה ובחלון, גילו שמינוס שש בחוץ, והכריזו: "יום מצוין לטיולים". הם נשלחו אחר כבוד לטייל בעצמם, משום שיש גבול להכנסת האורחים שלי, ואורחים שרוצים לטייל במינוס שש מעלות יכולים לעשות את זה לבד. כשהם חזרו יצאנו אל העיר לקניות, וגילינו את מה שידענו בעצם כבר לפני: שאסור ללכת לחנויות בסופ"ש שלפני הכריסמס. אי אפשר היה להיכנס בכלל, ואמא של הבנזוג, שגרה בכפר וגם ככה לא מתה על ערים גדולות, חטפה קריזה מהר מאוד, והציעה שנלך – שוב – לטייל. הבנזוג, שיודע היטב מה תהיה בחירתי בין סיבובים בחנויות לטיול בטבע, שלח בי מבט חושש והציע מהר שהוא ייקח את אמא שלו משם בעוד אני אעשה קניות. ההצעה התקבלה בשמחה, וככה השלמתי לי את קניות הכריסמס. נשארה רק מתנה אחת לבנזוג, ועוד קצת לאמא שלו.

 

בערב סחבנו את אמא שלו לבר המרקים השכונתי. היא די התפעלה מההיצע היצירתי שם, והזמינה מרק אבוקדו. אני הזמנתי את המרק המיוחד לכריסמס שלהם – מרק זעפרן, והבנזוג גילגל עיניים, משום שבשלב הזה אני אוכלת הכל עם זעפרן, והוא כבר רואה הכל צהוב. בדרך הביתה שכרנו סרט – "דרכים צדדיות", שכבר הרבה זמן רצינו לראות: קליפורניה, יין, מה עוד צריך? אחרי הסרט התחיל לרדת שלג, וכולנו, כמו בסרט אמריקאי, ישבנו וצפינו בו.

 

אז היום בבוקר ביקשתי חופש מהסופ"ש המשפחתי הדביק, וככה יצא שישנתי טוב בזמן שהבנזוג לקח את אמא שלו למקום ארוחת הבוקר החביב עלינו, לפאנקייקים. כשהם חזרו, הם בישרו לי בשמחה שהטמפרטורה עלתה ורק מינוס שתיים, וזה כמובן הזמן המושלם לטיול. אמרתי שבאמת חבל, בדיוק בגד הים שלי בכביסה, אחרת הייתי באה בשמחה. השניים תקעו בי מבטים שהבהירו שהציניות מבוזבזת פה, והלכו לטיול בעצמם. את חלקי ככלה טובה עשיתי בבית, מכינה להם עוגיות זעפרן וגלוג לכשיחזרו מהטיול. בחמש לקחה אמא שלו אוטובוס בחזרה אל אחותו, והבנזוג ואני שעטנו אל החדר שהיא ישנה בו, חדר העבודה עם המחשבים האהובים שלנו. היה קשה, ניתוק של סופ"ש שלם למכורי רשת כמונו. אחח, תחושת המקלדת והעכבר. ממש אדולן.

נכתב על ידי עדי בעולם , 18/12/2005 19:52   
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-22/12/2005 21:47

 

 

סופ"ש רגוע (וד"ש מסנטה)

וביום שבת קם הבנזוג, הציץ בחלון, גילה שבחוץ מינוס אחת, אפור ומעונן, ואמר בעליצות: "איזה יום יפה. רק מינוס אחת. בואי נצא לטיול". אז יצאנו לטיול אופניים. האופניים המסכנים שלי הוזנחו קשות מאז השלג הכבד הראשון, ובטח שמחו לראות אותי, למרות שבטוח שעליתי קצת במשקל מאז שהפסקתי לרכב, שהרי במקום להזיע עשרים דקות לכל כיוון בכל יום, אני יושבת באוטובוס ומחסלת שוקולדים. אבל נו, האופניים ואני שמחנו לפגישה המחודשת.

 

יצאנו הבנזוג ואני אל הפארק הענק השוכן ממש קרוב לבית שלנו. האכלנו קצת ברבורים וברווזים, המשכנו בנסיעה, והגענו על מדשאת הענק. שם מצאנו כדור שלג ענק, שכנראה היה חלק מאיש שלג ענק. לא שהייתי עולה על זה לבד, אבל הבנזוג, אפו רוטט משל היה שרלוק הולמס כלבלבי, אמר: "כדור שלג ענק… שאריות שלג מסביבו… מקלות… פה עמד איש שלג גדול".  מייד אחרי גילה הבנזוג את צידו הוונדליסטי, ומיהר להפוך את כדור השלג הענק.

 

 

משם המשכנו בטיול, הבנזוג רוטן על כפפותיו הרטובות (מעניין למה, שרלוק). והגענו אל משהו ממש מפתיע:

 

 

תודו שקצת מפתיע למצוא אוהלים מלכותיים כאלה באמצע פארק. מבט מקרוב גילה לנו שזה בעצם עשוי מעץ, וזה בעצם בית קפה. התפריט התגלה כבית קפה שבדי סטנדרטי, כלומר כמה עוגות מסורתיות, כריכים עם כדורי בשר ועוד כמה דברים לא אטקרטיבים כאלה. הבנזוג עיקם אפו, והחלטנו לחזור הביתה, אל הלוסיקאטר שהוא אפה.

 

 


 

 

ובערב הוזמנו לערב גלוג אצל שרה האיטלקיה והחבר שלה. זה הקטע פה עכשיו, לקראת הכריסמס המתקרב, כולם מזמינים את כולם לערבי גלוג, היין המתובל שמוגש עם שקדים וצימוקים, מוסיפים כמה עוגיות זעפרן, והופה, ערב שלם בלי ממש צורך לבשל. בסלון של שרה והחבר שלה מצאנו עץ כריסמס. והרי לכם חידה: שרה והחבר שלה יוצאים לקנות עץ. החבר של שרה מעוניין במשהו קטן, שלא יתפוס מקום, מן עץ קטנטן כזה, מהסוג שאפשר להעמיד על השולחן. שרה, לעומת זאת, רוצה עץ טיפה יותר גדול. מה ייקנו השניים?

 

 

בסלון של שרה היו גם חברתה האיטלקיה-יהודייה עליזה ועוד ידידה של החבר של שרה. נכנסנו, ושרה הכריזה: "הכנתי לכם קינוח". עיניו של הבנזוג מייד קיבלו צורה של טירמיסו, אבל שרה מיהרה להסביר שזה לא זה. התברר ששרה גילתה איזה מגזין בישול שאפשר לעשות לו מנוי בחינם, ועל כן היא עמוסת מתכונים חדשים. אז היא הגישה מן קינוח חדש, בננה, מנגו ועוד כמה פירות ואגוזים, מוקפצים בחמאה ומוגשים ביוגורט יווני (אין לי מושג אם זה באמת כל כך יווני, ככה זה נקרא בשבדית, והוא פשוט שמן יותר מהיוגורט הרגיל). פשוט ומצוין.

 

היה ערב ממש חמים וביתי. כך שזה נקטע די באכזריות כשאמא של הבנזוג התקשרה והודיעה שהיא מגיעה אלינו לסופ"ש בשבוע הבא. הנה הלך הסופ"ש הבא. אוייי!!! סופ"ש שלם יוקדש לחותנת. זה לא פיר. ועכשיו אני אצטרך לנקות כל השבוע הקרוב את כל מה שהזנחתי מאז שעברנו לדירה הזו ועין הנץ של אמא שלו תגלה מהר. שיט

נכתב על ידי עדי בעולם , 11/12/2005 22:18   בקטגוריות כריסמס   
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-18/12/2005 21:10

 

 


 

מזל טוב תודה מזל טוב ומזל טוב

הרבה דברים שמחים קורים שם, בארץ. אני לא שם, אבל אני חושבת עליהם.

 

אז מזל טוב לגילה, שילדה אתמול בת, ונתנה לה שם מקסים, שכשהיא תודיע לי שמותר אני גם אכתוב אותו. ובתמונות מבית החולים היא נראית מצוין, כמו גם הרכה שרק נולדה, אחיה הפעוט ובנזוגה של גילה. נהייתם משפחה מרובת ילדים!

 

תודה לגילה, איריס ואיל, שחבילת יום ההולדת שלהם הגיע היום, באיחור אופנתי. אין לכם מושג כמה קלעתם עם מחברת המתכונים הזו – זה בדיוק מה שרציתי. הבנזוג קצת כעס, אגב, הוא תיכנן לקנות לי כזו לכריסמס (ביקשתי).

 

מזל טוב לעדי, על המינוי החדש. אני בטוחה שתצליחי.

 

ומזל טוב לרוית ודימה, שממש ברגעים אלו חוגגים את חתונתם, במסיבה שהייתי מתה להיות בה. מזל טוב חברים, הרבה אהבה כמו זו שיש לכם.

נכתב על ידי עדי בעולם , 8/12/2005 22:38   
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-23/12/2005 22:32

 

 


 

הכנת עוגיות כריסמס שבדיות, המדריך המצולם

המצרכים: בנזוג אחד, חדור מוטיבציה לאפות לבד את לחמניות/עוגיות הכריסמס המסורתיות.

טלפון אחד, פתוח בקו ישיר אל אמא שלו, לשאלות.

כמו כן, קמח, סוכר, זעפרן, צימוקים, שמרים ובטח עוד כמה דברים.

 

זה התחיל ככה: "הכל כל כך מקסים, השלג יורד, החנויות מקושטות, בבית חם, כריסמס מתקרב", התפייט הבנזוג, וקבע: "אני אאפה לנו לוסיקאטר". (לוסיקאטר, עיוות של לוסיה קאטר, ובעברית: החתולים של לוסייה. לוסייה היא קדושה איטלקיה שהפכה לדמות מפתח בחגיגות הכריסמס השבדי. לא ברור למה, מה עוד שבמולדתה לא ממש טורחים לחגוג בשבילה).

 

אז חזרנו מהסיבוב בין ירידי הכריסמס, הבנזוג הושיב אותי מול המחשב ומיהר אל המטבח. זמן ארוך לאחר מכן עלו משם ניחוחות שאיך לומר, לא ממש התאימו לעוגיות האלה, כמו, נגיד, בצל מטוגן. ואכן, אחרי עוד כמה זמן התייצב הבנזוג לידי והכריז: "הפיצה מוכנה". מבט פליאה אחד והוא הסביר את המהפך: "במחשבה שנייה הייתי קצת רעב, אז החלטתי לדחות את העוגיות למען הפיצה".

 

טוב. היתה פיצה מצויינת, שלאחריה שינסתי מותניי להתגבר על הבלגן במטבח (אצלנו חולש החוק "אחד מבשל אחד מנקה"), ומייד כשסיימתי לגרד את שרידי הקמח האחרונים מהתקרה (הבנזוג אינו מהבשלנים המסודרים), הוא הכריז: "ועכשיו, העוגיות". הפעם נשארתי במטבח.

 

ראשית חוכמה, הוציא הבנזוג את המתכון של העוגיות, ומייד התקשר לאמא שלו, שתסביר לו מה כתוב שם. אחרי שאמא שלו חזרה, מילה במילה, על הכתוב במתכון, הנהן הבנזוג נוסח "אה, עכשיו הבנתי", ויצא לדרך. ראשית – הבצק. קמח, מים, זעפרן, שמרים ועוד כמה דברים, לא ממש עקבתי. אחרי זה הושאר הבצק לתפוח. תפח יפה, נהיה פלאפי, וגם צהוב, בגלל הזעפרן.

 

בשלב הבא, חילק הבנזוג את הבצק לשני חלקים, הדגים לי איך יוצרים את צורת הלוסיקאט, ופקד עליי ליצור גם.

 

 

אחרי הדגמה של יכולתי העלובה עם שתי עוגיות נחרד הבנזוג ממה שאני מעוללת לעוגיות שלו, ועל כן צוויתי במקום זה לקחת את שקית הצימוקים, ולתקוע בכל עוגיה שהניח על התבנית שני צימוקים. את זה הצלחתי לבצע בלי בעיה.

 

 

אחרי העניין הזה הושארו העוגיות שוב לתפוח, הפעם בתבנית. הן השמינו יפה

 

 

 

אחרי זה יצאו העוגיות לשלב הבא. מריחת הביצה.

 

 ו

משם לתנור. ומשם החוצה.

 

 

 

יצאו מעולה. זה מאוד טעים, לוסיקאטר רכות ונימוחות ישירות מהתנור. אכלתי שלוש. וזה היה באחת בלילה. מדהים איך חוקי הבריאות שלי מתעופפים מבעד לחלון ברגעים כאלה.

 

אניווי, נותרנו עם כמות יפה של לוסיקאטר. הבנזוג הקפיא את חלקן, ואת השאר נחלק לאושפיזין. כך למשל, בסופה של ארוחת בוקר בקפה החביב עלינו עם שרה האיטלקיה והחבר שלה, הזמנו אותם לתה ולוסיקאטר. הם דווקא אהבו, ושרה, שלעולם אינה מפספסת הזדמנות להעניק לגברים קצת סדרי עולם ראויים ("הגברים השבדים צריכים קצת נשים איטלקיות שינערו אותם", אמרה לי פעם בזעם, אחרי שהגברים של שתינו ניסו להותיר אותנו לסחוב את התיקים של הפיקניק), אמרה משהו כמו: "אז מעכשיו אתה מבשל בבית?" חיוכו של הבנזוג הועם כמעט, והוא אמר שכן.. אולי… האמת שבסדר מבחינתי.

נכתב על ידי עדי בעולם , 4/12/2005 23:18   בקטגוריות כריסמס   
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-22/12/2005 21:50

 

 

סנטה קלאוס מגיע לעיר (2)

יוצא שכל האירועים החברתיים שלנו בזמן האחרון סובבים סביב כריסמס. ביום שישי שעבר היינו במסיבת פרה-כריסמס, שערכו דיאנה המקסיקנית והחבר שלה. בתפריט: גלוג (יין מתובל בג'ינג'ר, ציפורן ועוד כמה כאלה, מוגש חם עם צימוקים ושקדים. יאממ), עוגיות ג'ינג'ר, עוגיות לוסיה קאט (שמיניות בצק רך עם זעפרן וצימוקים. שוב, יאממ), לחם כריסמס (שזה לחם שמתובל, כמובן, בג'ינג'ר, זעפרן, ציפורן וכו) וגבינה, ושאר מאכלי חג שכאלה. (יגאל, אני שומעת פה תודה על שלא חיכיתי עם הפוסט עד יום ראשון או מה?).

 

בין האורחים, חוץ מאיתנו, היו שרה האיטלקיה והחבר שלה, וחבר משותף של שתיהן, אזרח ונצואלי. התפתחה שיחה מעניינת על כריסמס במדינות השונות, ובעוד אני התפעלתי מהעובדות שהם העלו (בוונצואלה אין עץ כריסמס או סנטה קלאוס וגם במקסיקו משהו כזה, בשבדיה במקור לא היה סנטה, רק גמדים קטנים שנראו כמו סנטה, אבל היו כמה כאלה, ובאיטליה אוכלים ביום הראשון של החג רק דגים, ובשני בשר), הם חשבו שזה ממש מוזר כשאני הצהרתי שברוב הערים הגדולות בישראל לא מרגישים בכלל את החג. כמה שהסברתי שיהודים, יו נואו, זה לא חג שלנו, הם התקשו לקלוט את הקונספט שהולכים לעבוד כרגיל ביום של כריסמס. נו, טוב.

 

בסוף הארוחה הוגש תה, וכמנהגי הקרצייתי ביקשתי תה ירוק. דיאנה אמרה שהיא לא בטוחה שיש להם, אבל היא תחפש. היא ושרה הלכו למטבח, ואני הצטרפתי דקה אחרי, כך שיצא לי לשמוע את הדו שיח הבא:

דיאנה: יש את התה המוזר הזה, אולי זה ירוק? תריחי.

שרה: אויש, ריח נורא. היא תאהב את זה.

 צדקה, אגב, זה היה תה ירוק יפני.

 

 


 

 

 

מזג האוויר התחמם היום, ויש מעלה אחת. פלוס מעלה אחת (!). מייד יצאנו לטיול. ביקרנו בשני ירידי חג מולד שונים. אחד בקונגסטרהגורדן (הגן של המלך, בתירגום חופשי), שזה זה

 

 

ואחר בעיר העתיקה, שם גם שתינו גלוג מדוכן שמוכר אותם. אין כמו יין חם כשהכל קפוא מסביב.

 

 

 

אפרופו כריסמס, זה הופך את הבנזוג לביתי. עכשיו הוא טרוד במטבח, אופה עוגיות לוסיה קאט. תמונות יגיעו בקרוב. וחוץ מזה, אני חייבת לומר מילה חמה על זעפרן – יאממ. אף פעם לא טעמתי זעפרן לפני שעברתי לשבדיה, אבל פה אי אפשר להתחמק מזה בכריסמס, ואני חייבת להודות שמסיבה טובה. (אורן, אני שומעת את הפרצוף שאתה עושה עכשיו עד לפה. תפסיק, זה טעים!).

 

 


 

 

 

וקצת פרסומת בלי בושה: עוז כותב בלוג שמאוד מעניין אותי. יש כמובן סיכוי שזה בגלל שהוא אחי ואני בעלת גאווה באחים שלי כאילו הייתי אמם בעצמי. אבל בכל מקרה, הנה עוז מספר על איך הכיר את אשתו, והנה תשובות לכמה שאלות ברומו של עולם.

 

נכתב על ידי עדי בעולם , 3/12/2005 19:23   בקטגוריות כריסמס   
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-6/12/2005 22:50

 

ארכיון – עדי בעולם, דצמבר 2012

Have a holly jolly (פוסט עם ניחוח של חו"ל)

כידוע, דצמבר הוא חודש החגים. אז אחרי שכולם מעמידים פנים שהם חוגגים את החגים של כולם ומתעניינים קצת בחנוכה היהודי, בדיוואלי ההודי ובקוואנזה האפריקאי, כולם מרגישים טוב עם עצמם לעבור אל החג שכולם ציפו לו: כריסמס.

אין לי מה לומר. הם יודעים לחגוג, הגויים האלה. זה חג שרק הבילד אפ שעושים לו מעורר בכם חשק לקפוץ למיסה. אתם מסתובבים בחנויות והכל סביבכם קישוטים מהממים ורעיונות מקסימים למתנות ומה זה בא לכם לארגן עץ ולחגוג.

עברו עלינו כמה שבועות מאוד קרים, מינוס מספר נאה של מעלות, אבל זה לא מנע מאיתנו ללכת לאחד הדברים שאני הכי אוהבת, יריד כריסמס. בהתחלה הלכנו ביום לאחד שממוקם בדיוק מתחת לקתדרלה הגדולה של בודפשט.

ויש גם את דוכני האוכל. עכשיו, אני, אולי שמתם לב, מהקרציות האלה של האוכל הבריא, שגם אם כבר מגישים לי סלט בורגול מלא עם עדשים מתעקשת לשאול אם טרחו גם להנביט את העדשים לפני. אז הנה וידוי קצת מפתיע: אני מתה על האוכל של ירידי כריסמס. כן, קדירות הבשר עם תפוחי האדמה שטוגנו בשומן, תבשילי הכרוב הכבוש עם הנקניקיות וה-כן, שוב-שומן, וכל התבשילים האלה עם הבשר והנו, שומן.

והיה גם את עניין המתנות לשכנים. בשנה שעברה קיבלנו משכנינו הגרמנים בקבוק יין פושטי, ולכן השנה החלטנו ללמוד מהם והענקנו להם בקבוק יין, לא פושטי אבל גם לא משהו מיוחד. לא הופתענו על כן כשגילינו קצת אחר כך על סף דלתנו בקבוק יין ארוז יפה, אבל כן הופתענו כשהרמנו אותו וגילינו מתחתיו עוד שתי מתנות, אחת לכל ילד, ובכל אחת מהם מכונית צעצוע, ספר קטן וגם חבילת שוקולדים מפוארת. שיט, הם שוב יחשבו שהתקמצנו עליהם בגלל השואה. אין, בשנה הבאה אני אופה להם עוגה במיוחד…

להמשיך לקרוא

כריסמס בלונדון

הפוסט הזה פורסם במקור בישראבלוג בדצמבר 2010.

באחד מסופי השבוע הוזמנו האופנוען ואני למסיבת כריסמס בבית חברים שלו. מדובר בחבר צרפתי ואשתו, ידענו, והאופנוען ואני הכנו את עצמנו לארוחת ערב צרפתית בערב, משו משו. באותו יום יצא לנו לעבור בהמון חנויות שמוכרות אוכל מצוין, אבל הראינו כוח רצון: האופנוען העביר את היום על שתי פרוסות לחם ותה, ואילו אני חייתי על גבינה ומלפפון, העיקר לחסוך קלוריות לקראת הטירוף שנרשה לעצמנו בערב, חגיגה קולינרית בלי חשבון של אוכל צרפתי.

זה היה רק אחר הצהריים ששאלתי את האופנוען מה עושה אשתו של החבר מאז שהם עברו מצרפת, והוא אמר: מה זאת אומרת עברו מצרפת? הוא פגש אותה כאן, היא אנגליה. חלחלה קלה עברה בי. "רגע", אמרתי, "מי מבשל שם, הוא או היא?" התובנה היכתה באופנוען בצמרמורת קלה. "אני מאוד מקווה שהוא", לחש.

ובכן, היא.

ולומר מבשלת זה קצת ללכת רחוק מדי עם הפועל. מחממת, מחממת אוכל שקונים מוכן בסופר למסיבות. לא שיש לנו משהו נגד שרימפס בבצק עלים (כלומר, משה בתיבה גירסת השרימפס) וסלט תפוחי אדמה, אבל אנחנו, שהגענו מורעבים כזאבים, לא הפסקנו כל היום לפנטז על בויאבז, לרגוש מבריוש, לתאר את האקלר. אפשר לומר שהתאכזבנו.

על הצד החיובי של העניין הייתה מסיבה מאוד חביבה. כיאה לזוג חצי אנגלי חצי צרפתי, היו האורחים חצי חצי – קבוצה של אנגלים לצד של צרפתים. כולם הוצגו לכולם והצרפתים אמרו: "אשנטה", ואין ספק שזו המילה הכי יפה להכיר בן אדם. הרבה יותר יפה מ"נעים להכיר" או "נייס טו מיט יו". "אשנטה", אני מוקסם לפגוש אותך. ובכן, אני מוקסמת גם.

פרט לצרפתים/אנגלים היו במסיבה גם שלושה אמריקאים ואקוודורי אחד. המארחת שלנו, בחורה באמת חביבה, עשתה לי הכרה עם כולם ואמרה: "דיס איז עדי, שי'ז פרום איזראל, האו אקזוטיק". וזה כשבקבוצה ישב האקוודורי, עם פרצוף כל כך אינדיאני שכל מה שהיה חסר זה להוסיף לו שמיכה צבעונית וקאנו והופה, כולנו היינו שומעים קולות של יער גשם! אבל בסדר, אני אקזוטית.

העץ קושט בקישוטים אנגלים וגם צרפתים (שלטים כסופים של noel), והאלכוהול זרם כמים, וזה כידוע חוק מספר אחד למסיבה מוצלחת. אנחנו הבאנו יין, אבל האורחים הצרפתיים הביאו כולם שמפניה, אז רשמנו לעצמנו: בצרפת הסטייל הוא להביא שמפניה. בפעם הבאה.

עוד מוטיבים של כריסמס היו קרקרס, מן גלילים שבתוכם מסתתרת הפתעה.

הרעיון ששני אורחים אוחזים בקרקר אחד מכל קצה, ומושכים. זה משמיע מן "קנאק", ומכאן השם של זה, ואחד האורחים נותר רק עם הקצה בעוד השני עם החלק האמצעי. בחלק האמצעי יש מתנה קטנה, ומי שנשאר איתו קיבל אותה. האופנוען ואני הלכנו על בטוח משכנו שניים כאלה ביחד, מה שאומר שבכל מקרה המתנה נשארה אצלנו בבית (אחח, הישראלים התחמנים האלה, בחיי), וזכינו במחזיק סלוטייפ קטן ובכדור פלסטיק קטן שהתברר כמתפרק לחלקים קטנים שצריך להרכיב. פירקנו, ולקח לנו שלושה ימים להרכיב בחזרה. הממ.

פרט לזה הקינוחים היו מזון כריסמס בריטי, כלומר minced pies, שזה מן פאיים קטנים ממולאים בפירות מבושלים בברנדי (וזה דווקא טעים!), וכריסמס פודינג, שזה נראה כמו פונדנט שוקולד ולרגע פיתחנו תקווה שאולי המארח הצרפתי שינס את מותניו ואפה לנו קינוח לפיצוי, אבל לא, זה רק נראה כמו פונדנט, זה עשוי מצימוקים ושאר פירות יבשים ומלא בברנדי. זה כנראה יירשם כקינוח הראשון בהיסטוריה שהאופנוען לא רצה לסיים. (אני דווקא אהבתי, אבל אני באופן כללי אוהבת אוכל מוזר).

אבל השמפניה הייתה משובחת (תמיד תנו לצרפתים לבחור לכם את השמפניה), אז אנחנו נהנינו.

להמשיך לקרוא