אמא בחופש הגדול – חלק ג'

הדבר הבא הוא כנראה פיסגת ההשקעה שלי בחופש הגדול. שאר ימות החופש הגדול בנויים על היגררות לגינת משחקים כלשהי, ספירת השעות מתי נראה לי שמספיק ואפשר לחזור למקום עם ילדים רק שלי, סימון וי על זה שיצאנו מהבית ושקיעה מבורכת בשיגרת הבית תוך ספירת השעות למתי הם הולכים לישון. אבל אחת לשבוע עשינו משהו שאינו גינת משחקים.

זה הכי פשוט בעולם: קודם יושבים עם הילדים ושואלים אותם מה הם הכי רוצים לעשות בקיץ. אחרי שפוסלים דברים כמו לטוס למצרים לראות פירמידות (הילד טרם הפנים את הפוליטיקה המזרח תיכונית) או ללכת לחפש נחשים (נראה לך??), נותרים עם רשימה סולידית פלוס מינוס שכוללת פעילויות שאמורות להספיק לפעם בשבוע במהלך החופש. את הרשימה הזו תולים על המקרר.

summer9

הרשימה של שנה שעברה. אני פתחתי אותה בדברים שאפשר לעשות בתוך הבית. הילדים הוסיפו דברים שמחייבים לצאת מהבית

להמשיך לקרוא

אמא בחופש הגדול – חלק ב'

כן, אני ממש מבריקה לפרסם את החלק השני של פוסט המה לעשות בחופש הגדול שבוע אל תוך ספטמבר. אבל בעצם זו דוגמה מופלאה למה לא עשיתי בחופש הגדול – לא הגעתי למחשב לעשות משהו פרודקטיבי. כלומר הגעתי למחשב מדי פעם אבל אז שקעתי בחור השחור הקרוי פייסבוק. מתכוונים רק לבדוק משהו, ושעה אחרי מרימים את הראש וקולטים שבזבזתי שעה שיכולתי ממש לעשות בה משהו.

אבל הנה, הגעתי לספר על אחד הדברים שעשיתי עם הילדים בחופש הזה. כידוע, קצת קשה לנצח את הגנטיקה, כך שברור שיצאו לנו שני ילדים חננות על. למשל, לפני קצת יותר משנתיים, כשהגומבוץ חגג את יום הולדתו החמישי, הוא ביקש במתנה ספר על ציפורים. לא סיפור חמוד עם ציפור, לא ציפורים כועסות, אלא מדריך/מגדיר ציפורים. חשבתי שהוא ישתעמם מזה, אבל אם הוא רוצה אז בבקשה. הזמנתי לו ספר שמתאר את מגוון ציפורי בריטניה, וליד כל אחת מהן יש מן עיגול שבו מסמנים וי אם זכיתם כבר לצפות בציפור הזו.

IMG_2116

אין דרך טובה יותר להירדם בתוך שלוש דקות מקריאת עמודים בספר הזה

להמשיך לקרוא

סיגט 2017

זה פוסט שצריך לקרוא עם בירה ביד. כלומר, זה פוסט שאני כותבת וכבר מתחשק לי בירה. כלומר, זה פוסט על חוויותינו בפסטיבל סיגט השנה, וכיוון שרוב הזמן שם הייתה לי כוס בירה ביד, אני רק מסתכלת על התמונות משם וכבר חשה בצורך בבירה קרה.

נראה אם גם לכם יתחשק כוס בירה עד סוף הפוסט הזה.

אז – פסטיבל סיגט. מיטיבי הלכת של הבלוג בטח זוכרים שבכל שנה באוגוסט מתקיים בבודפשט הפסטיבל השווה בעולם, הוא סיגט. אמנים/להקות מכל העולם מגיעים לכאן, ובמחיר הכרטיס להופעה שלהם אתם מקבלים גם הופעה של עוד להקה, מפורסמת בד"כ, כמו הזדמנות להסתובב במקום שהופך למשך שבוע מאי הונגרי שומם ומשמים לאי קסמים בינלאומי. תיכף תראו בתמונות.

DSC_7822

ברוכים הבאים לסיגט. השדרה הראשית של הפסטיבל, ובה דגלים של כל המדינות המיוצגות (ישראל שם, בדקנו). האיש בתמונה התחיל לעשות פוזות עוד לפני שהאופנוען אמר משהו   צילום: האופנוען

להמשיך לקרוא

מטוגנים בקרואטיה

ביום שני אחד, בשש בבוקר, יצאנו, שני ילדים נלהבים, אבא עירני ואמא רדומה אל הדרך. היעד: המלון על חוף ים התיכון בקרואטיה. זמן נסיעה לפי הווייז: שש שעות וקצת.

שלוש השעות הראשונות עברו בדיוק כמו שהווייז חזה: מקץ שעתיים וחצי היינו במעבר הגבול בין הונגריה לקרואטיה. קרואטיה לא נמצאת באזור השנגן ולכן יש בדיקת דרכונים בגבול, מה שיוצר עומס תנועה בד"כ לפני סופי שבוע קיציים. בגלל זה בחרנו לצאת לחופש ביום שני, אחרי הסופ"ש, ולא בחמישי או בשישי. ואכן, רבע פקק לא היה שם.

הפקק התחיל שעה אחרי הגבול. ולא נגמר. באיזשהו שלב נשבר לנו, ראינו שלט "זאגרב" ואמרנו יאללה, נראה את זאגרב. עדיף לראות את עיר הבירה של קרואטיה מאשר סתם לעמוד על הכביש. נכנסנו לזאגרב. עשינו סיבוב עם האוטו בצנטרום. היה, הממ, לא מרשים במיוחד. מצטיירת כמו עיר עם פוטנציאל שעוד צריך לפתח. מה שכן, היה מלא בתי קפה ומקומות לשבת, אז בטח סבבה להסתובב בעיר סתם בלי לחץ. (חגית לשעבר מזאגרב: חשבתי עלייך בכל גינת משחק שראינו שם, אם שם שיחק הג'ינג'י. תקני אותי אם אני טועה לגבי הרושם מהעיר).

בזבזנו שעה בזאגרב. חזרנו לכביש המהיר. עדיין פקק. מתברר שבקרואטיה צריך לשלם על השימוש בכביש, ולהבדיל ממדינות מתוקנות כמו אוסטריה או הונגריה, שבהן קונים משהו שנקרא "מדבקת כביש מהיר" וזה מקנה לכם את הזכות להשתמש בכביש לשבוע/עשרה ימים הקרובים, בקרואטיה לא סומכים על מאות אלפי הנהגים שנכנסים למדינה מכל אירופה כדי להגיע לים, ומכריחים אותם לקחת כרטיס בכניסה לכביש המהיר, ולשלם עליו כמו בחניון ביציאה מהכביש. התוצאה היא שבאמצע הכביש המהיר תקועה שורה של קופות, ולפניהם משתרכים טורים ארוכים של מכוניות. כמה ארוכים? לקח לנו שעה וחצי להגיע לקופה. שבה משלמים על כביש *מהיר*.

בסוף הגענו. הווייז הבטיח שש שעות. לקח שמונה, לא כולל השעה שהתברברנו בזאגרב מרצוננו. קיווינו מאוד שיהיה שווה את זה.

היה שווה. הנוף שחיכה לנו מעבר לחלון הלובי כשיצאנו מהאוטו ונכנסנו למלון:

FullSizeRender (4)

מקדימה הבריכה, מאחורה הים התיכון. אנחנו כבר מרגישים יותר רגועים

להמשיך לקרוא