חגיגות סנטה קלאוס בהונגריה מתחילות למעשה עוד לפני כריסמס. ה-6 בדצמבר הוא יום סנטה קלאוס (או בהונגרית – מיקולוש), וביום זה סנטה מפציע לביקור ומעניק לילדים שוקולד. המנהג המסורתי הוא שסנטה מגיע בלילה ומשאיר לילדים שוקולד במגפיים שלהם, אבל בשנים האחרונות זה כבר חגיגה של ממש, סנטה לא בוחל בכלום ומגיע לגנים ולבתי הספר, כמו גם לכל בתי הקפה/מסעדות/משחקיות שמארגנים אירוע סנטה משלהם.
כך יצא שבסופו של סופ"ש הסנטה בתחילת דצמבר הצטברה בביתנו הערימה הבאה:
תמונה חלקית בהחלט, כי כל אחד מהילדים זכה לקבל ממתק אחד מהשקית הענקית שהוא קיבל בכל אירוע, ואז החבאתי אותה מייד ואכלתי בעצמי חצי ממנה. אז אתם רואים כאן בערך חצי מכמות השוקולד שקיבלנו. מטורף.
הפואנטה במפגשים עם סנטה היא שהוא חוקר את הילד אם הוא היה ילד טוב ואז מעניק לו מתנה. במפגש הראשון עם סנטה חקר הנ"ל את גומבוץ אם היה ילד טוב וגומבוץ ענה כן נלהב על כל השאלות, ואז סנטה המרוצה הבחין בדובוש שעמד לידו וחיכה לתורו.
סנטה (לגומבוץ): ואתה אוהב את אחיך?
גומבוץ (בטון נחרץ): לא!
סנטה (נחנק קלות): הממ, כן, כנות זה כמובן תכונה חשובה…
במפגש השני, שהיה בבית הקפה הקבוע שלנו, התבקשו ההורים לכתוב מראש לכל ילד שבחים להתנהגותו הטובה בשנה שחלפה ולציין מה הם היו שמחים אם סנטה היה מבקש מהילדים שישפרו בשנה הבאה. בהתחלה קצת התפדחנו כי הרשימה שלנו כללה משפטים כמו "תחלוק עם אחיך את הצעצועים בלי להרביץ לו", או "תשתדל לא לנשוך", אבל כשהאזנו למה שסנטה התבקש לומר לילדים אחרים נרגענו קצת, כי היו שם דברים שהביאו לפרצי צחוק בקהל ההורים מסביב, החל מ"תפסיק להרביץ לאחיך בראש", וכלה ב"זה לא יפה לבעוט באמא". הה.
אחרי מפגשי הסנטה עבר שבוע יחסית שקט על כוחותינו היהודים, ואז הכריסמס שב להכות בנו במלוא העוז – מסיבות הכריסמס בגן. ראשונה הייתה המסיבה בקבוצה של הגומבוץ. הילדים בקבוצה של גומבוץ התאמנו שבועות ארוכים על השירים שהם יופיעו אותם, ובאמת ברגע האמת שרו אותם מאוד יפה. אחרי זה היה מפגש הורים-ילדים-מורים כולל כיבוד והענקת מתנות להורים שהילדים הכינו בעצמם (קישוטים לעץ) ומתנות למורים שההורים קנו בעצמם.
משם עברתי למסיבה בקבוצה של דובוש. הדובוש הביט בתמיהה בכל הילדים שבכו סביבו והתעקשו לשבת על אמא שלהם, התיישב באמצע הבמה לבדו והקפיד להשתתף בכל השירים. כלומר, כתמיד, עשה בדיוק ההפך ממה שגומבוץ היה עושה (במסיבה הראשונה שלו גומבוץ התיישב עליי, טמן את פניו בחולצה שלי וסירב לפתוח עיניים עד סוף המסיבה).
לאחר מכן העניקו הילדים להורים את המתנות שעשו להם:
שקית עוגיות וקישוט לדלת שעשוי מטביעות כפות הידיים של הילד בצורה של זר.
דובוש מייד הרים את שקית העוגיות ודרש לפתוח אותה. היו בפנים עוגיות דבש/ג'ינג'ר, והדובוש ואני כירסמנו אותן בהנאה, עד שהגננת אמרה לי שהיא שמחה שאני אוהבת אותן, היא עשתה אותן עם הילדים וכולם עירבבו ביחד את העיסה. המחשבה על קבוצת הילדים המנוזלים, משתעלים ומחטטי האף האלה מערבבים לי את העוגיות שאני אוכלת תקעה לי את העוגייה בפה, בקושי בלעתי. בעע.
הלכנו גם ליריד כריסמס. הפקנו לקחים משנה שעברה, שאז סחבנו את שני הילדים בעגלה, בקושי הצלחנו לנווט איתה בתוך הקהל ולקינוח
הילדים מאוד השתעממו, ולכן השארנו אותם בבית.
יש כמה ירידי כריסמס בבודפשט, ואנחנו הלכנו לזה שלמרגלות הבזיליקה הגדולה:
 (צילומים: האופנוען)
ואז לזה שנמצא באזור הרחוב התיירותי ואצי אוצה:
ואחרי יין חם ומתובל, שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בכריסמס באירופה, עברנו לאוכל. היו שם הרבה מיני מזון שנראו מבטיחים:
אבל אנחנו הלכנו על המנה הקבועה שלי בירידים האלה: בשר עם כרוב כבוש, ותפוחי אדמה עם בצל בקדירה. כמה פשוט, ככה טעים. כשאתם באירופה, אין מה לקפוץ מעל הפופיק, פשוט לכו על האוכל המסורתי שלהם.
זה היה טעים ומחמם ואנחנו הבטחנו לעצמנו שנחזור בפעם הבאה, אולי עם הילדים.
דגש על ה"אולי".
ומשהו שלא ממש קשור לכריסמס: קצת לפני החג שוחחתי עם האמא הגרמנייה על הסיר לבישול איטי שלה, שהיא משתמשת בו הרבה, והיא אמרה שאני חייבת לנסות, ואני אמרתי בנימוס אמריקאי "כן, מעניין מאוד", שבאמריקאית פירושו "לא נראה לי שאני אנסה".
האמא הגרמניה לא דוברת אמריקאית, ולכן למחרת היא פגשה אותי ליד האוטו ונתנה לי חבילה עצומה ביד. מה זה? שאלתי. הסיר לבישול איטי שלי, היא ענתה. אמרת שאת רוצה לנסות.
עכשיו, האמא הגרמניה מכירה אותי כבר מספיק זמן, והיא לא בחורה כל כך תמימה. כי בעודי מהנהנת בחיוך ואומרת בלב לעצמי "שיט, עוד משהו שיתפוס מקום על השיש עד שאחזיר לה", היא התחילה להתרחק ואמרה בקול תמים: "אגב, כדאי שתתחילי לנסות אותו עוד היום". ואני אמרתי: "באמת? למה?" והיא אמרה: תסתכלי בפנים.
ואני הסתכלתי בפנים וכמעט התעלפתי למצוא בתוך הסיר חצי קילו של בשר לא מבושל וירקות שורש. והיא הסתכלה עליי בחיוך ואמרה: את כמובן לא חייבת לנסות, אבל זה בטח לא יריח טוב בעוד כמה ימים. ונעלמה לכיוון האוטו שלה. צחקה עליי, אבל בעיקר שיחקה אותה עם הארוחת ערב בכוח שהיא סידרה לי.
וכך בשבוע האחרון אנחנו אוכלים אוכל שבושל בסיר בישול איטי. מצאתי את הבלוג הזה לבינתיים ואני די חורשת על המתכונים שלה. היא נשמעת בחורה מאוד נחמדה והמתכונים מוצלחים. לכו על העוף היווני אגב.
עכשיו כמובן מאוד מתחשק לי טשונט, אם כבר יש לי סיר לבישול איטי (אני אמורה להחזיר אותו אחרי הסילבסטר). אם מישהו בקהל יודע איך אומרים קישקע בהונגרית, וגם איפה יש קצב יהודי שיש לו כזה (יש חנות כשרה אבל יש שמועה שסגרו אותה), הוא מתבקש לומר.
בפעם הבאה: שיפוץ רהיטים, סינרים לילדים, ספרים וסדרת טלוויזיה.
|
