יום כתום – האלווין 2018

גם השנה היכתה בנו התחרות היוקרתית והמאתגרת הידועה גם בתור התחרות הבית ספרית לדלעות מגולפות. לפני שנתיים, כשחגגנו את ההאלווין הראשון בבית הספר והתבקשנו להביא דלעת מגולפת גיחכתי בהתנשאות, כי כי מה כבר ההונגרים האלה יודעים על האלווין. לא שישראלית תדע הרבה יותר, אבל אמרתי לעצמי שאני לפחות ראיתי טלוויזיה אמריקאית בצעירותי, בעוד הם הולעטו בתעמולה סוציאליסטית. כך שכשהגעתי, כולי שאננה, לבית הספר, נושאת דלעת שבדיעבד הייתה בינונית מינוס, חטפתי קצת שוק למראה תערוכת הסיום של מגמת האמנות הפלסטית של בצלאל שחיכתה לי ליד המזכירות.

בשנה שעברה, בהאלווין השני שלנו בבית הספר, כבר הגעתי מוכנה. חיפשתי מראש דלעת שמצד אחד תתאים לבעלי שתי ידיים שמאליות ומצד שני תיראה מרשים. כנגד כל הסיכויים מצאתי משהו כזה ואכן זכינו להציג את הדלעת בחדר המרכזי של התחרות (כבוד המשתווה פחות או יותר להדלקת משואה בבית הספר).

אז השנה כבר ידעתי פחות או יותר מה לצפות. השנה התבקשתי להביא שתי דלעות, כי גם הדובוש בבית הספר, וכך זכיתי ביתרון הוותק – בעוד בכיתה של הגומבוץ כל האימהות יודעות שהציפיות הן ברמת תערוכה שנתית לעיצוב, האימהות בכיתה של הדובוש, שלחלקן זה ילד ראשון בבית הספר, הגיעו ביום התחרות כשיות תמימות, וחטפו שוק. זה היה ממש תענוג של פז"מניקים לצפות בהן מגיעות עם דלעת מגולפת וחזה מנופח, קולטות את התצוגה א-לה מוזיאון המטרופוליטן שממתינה ליד המזכירות, ואז מתקפלות בשקט ומחפשות מקום צנוע יותר להניח את דלעתן.

אשר אליי, אז למרבה הצער השנה שחלפה לא הספיקה להפוך אותי לכשרונית במלאכת יד, ולכן גם השנה חיפשתי דלעת מרשימה שדורשת אפס כישורים. ומצאתי!

IMG_0621

מימין: הדלעת ש"הדובוש עשה", ולידה הדלעת שהגומבוץ באמת עשה. שזה חמוד שהוא מתעקש לעשות לבד, אבל מזל שיש לי את הדלעת שהדובוש נותן לי לעזור לו, בשביל התחרות

 

להמשיך לקרוא

מסיבה ודייט

כשעברנו דירה נתקלתי שוב בכמויות הבגדים העצומות שיש לכולנו. מעבר דירה זה סיבה טובה לארגון מחדש וכך אירגנתי שקיות ענק של תרומות בגדים שלי ושל הילדים. האופנוען, לעומת זאת, התגלה כאגרן לא קטן ונלחם על כל חולצה בת עשרים שנה שלא לבש עשר שנים. איכשהו בסוף הסכים להיפרד מכמה פרטי לבוש.

אלא שניצחוני היה קצר ובתוך שבוע מהמעבר לדירה החדשה הזדעזעתי לגלות את המכנסיים הבאים יושבים אצלו בארון:

IMG_2352

הסבנטיז התקשרו והם רוצים את המכנסיים שלהם בחזרה

 

להמשיך לקרוא

עוגת עוגיות לוטוס, גבינה ותותים

ברוסיה כמו ברוסיה, לכבוד האחד במאי זהו סופ"ש ארוך. כמה ארוך? חוזרים לעבודה ולבתי הספר רק ביום רביעי. כמו כן, האביב הפציע במלוא הדרו פלוס עברנו דירה, כך שהיו לי שלל סיבות לעשות עוגה ולגרום לכולם להרגיש בבית.

תחילתה של העוגה הזו היא שנתקלתי בסופר בקופסאות תותים. האביב הוא העונה של תותים ופירות יער, והירקנים והסופרים מלאים בקופסאות מפתות. אז אספתי תותים לעגלה. מייד אחרי זה נתקלתי בעוגיות חיקוי לעוגיות לוטוס. פה זה הונגריה ולמה שיהיה את המקורי אם אפשר את החיקוי הזול יותר.

IMG_1628

עוגיית שקר כלשהו אבל בטעם מושלם של לוטוס

להמשיך לקרוא

פוסט ספרים

כבר שנה אני רוצה לכתוב על ספרים שקראתי ולא מגיעה לזה, ועכשיו הצטברו כבר המון, ואני לא זוכרת את רובם. אז הנה, פוסט עם הרבה ספרים וביקורת קצרה על כל אחד.

החברה הגאונה ו-הסיפור של שם המשפחה החדש / אלנה פרנטה

ספרים כה מעולים שקטונתי לומר משהו עליהם פרט ל-תקראו, היום. טוב נו, אני אגיד עוד כמה מילים: סדרה איטלקית, ארבעה חלקים יצאו בעברית, ניתן להשיג את השלושה הראשונים בקינדל (!!), ולקרוא אותם זה לקבל חלון אל שנות השישים בחלק הלא מפותח של איטליה. אלנה ולילה, שתי חברות, גדלות בשכונת עוני של נאפולי. נאפולי, אמרה בזמנו חברתי האיטלקיה בעיקום אף, זה מקום של פרימיטיבים. ובכן, אלנה ולילה גדלות בשכונה כה ענייה וכה פרימיטיבית שבשבילם נאפולי היא העיר הגדולה שעוד לא זכו לראות. הן שונות ביניהן בתכלית השינוי, חייהן לוקחים אותן למקומות שונים לגמרי, אבל קשר החברות ביניהן, שמבוסס על זה ששתיהן אינטילגנטיות במיוחד במקום שלא מקדש לימודים, בטח לא לבנות, וגם על בסיס לא מבוטל של תחרות, יישאר ביניהן תמיד. הספר השלישי מחכה לי ואני שומרת אותו כי לא רוצה לבזבז את הממתק הזה.

גאונה

להמשיך לקרוא