הב א הולי ג'ולי (כריסמס 2024)

להבדיל מכריסמס בשנה שעברה, שבו הילכתי כזומבי וחשבתי רק על כפיר ביבס, השנה כבר התאוששתי מהטראומה – כן, אנחנו מתרגלים למצב איום וזה נורא. יש עוד מאה חטופים במנהרות ואנחנו חיים את החיים כאילו אפשר להמשיך – מספיק כדי לאפשר לחגיגות להתקיים בלי להרגיש שאני חוטאת בעצם זה שאני ממשיכה לחיות. עם זאת, קשה להגדיר מהי שמחה מאז ה-7 באוקטובר. אני כאילו שמחה אבל בעצם שום דבר לא מרגיש כמו שמחה עד הסוף.

אז ככה היה גם כריסמס. אבל לפחות לא הרגשתי צורך לצאת מבית הספר שנייה לפני שיגיעו כל באי יריד העוגיות השנתי כריסמס.

גם השנה אירגן בית הספר שלנו יריד עוגיות וגם השנה בישר לי הדובוש שהוא חבר לצוות. אבל בעוד בשנה שעברה גיליתי שכל שאר הילדים בצוות שלו הסתדרו עם איזה סוכריות גומי שקונים בסופר בעוד אני נדרשת לאפות ארבעים קאפקייקס, השנה באמת הסתדרתי. התברר שהדובוש, שבשלב הזה יודע שאין מה להביא משהו מתוק ליריד העוגיות כי כולם הביאו משהו מתוק ומה שהם באמת רוצים זה משהו לא מתוק, חבר לילד שאמר לו שיש לו מכונת נקניקיות ובוא נמכור נקניקיות ביריד. מבריק. סימסתי לאמא של הילד ושאלתי מה להביא. ענתה לי: רוצה להיות אחראית על הצ'יפס? שו צ'יפס, עניתי, דיברנו על נקניקיות. כבר אני עומדת לטגן בבית שני קילו צ'יפס ואז להביא אותם קרים ולחים בקופסה ליריד. האמא של הילד השני לא הכי דוברת אנגלית אז ניכר שהעדיפה לוותר מאשר להסביר למה התכוונה, ואמרה: אז את תביאי לחמניות לנקניקיות, חמוצים, קטשופ, חרדל ומפיות. בכיף! כל עוד אני לא צריכה לעמוד שלוש שעות במטבח כדי לאפות מיני קאפקייס, אני אביא מה שאת רוצה.

ביום של היריד גיליתי שהיא באמת התכוונה לצ'יפס. כלומר שאקנה שקיות צ'יפס קפוא ואביא ליריד.

הצ'יפס והנקניקיות התגלו כלהיט והיה תור קבוע לדוכן שלנו. בהתחלה עוד עזרתי ולקחתי הזמנות בעוד הדובוש, החבר והאמא שלו הכינו את ההזמנות, אבל אחרי שנזפתי במורה הבריטי שלו על שלא אמר "בבקשה" כשביקש נקניקיה, הדובוש לחש בזעם "את הורגת לי את הציון בתרבות בריטית" ופיטר אותי. אבל זה בדיוק העניין! טענתי כנגדו, איזו מן דוגמה זו, שהמורה הבריטי לתרבות בריטית לא אומר בבקשה? זה פוסל אותו מללמד את המקצוע!

בקיצור, התבקשתי לעזוב את הדוכן בעוד הדובוש מפנק את המורה באקסטרה צ'יפס ואומר לו בקריצה "אמא שלי. מצחיקה, אה?"

זה בסדר, הוחזרתי לעבודה אחרי שגם הדובוש והחבר רצו לעשות סיבוב ועל כן נגעתי במספיק נקניקיות חלקלקות ודוחות לשארית חיי. על חלקן כמעט הקאתי והסברתי לקהל ההמום שהמתין לנקניקיה שלו: "זה בסדר, אני צמחונית, זה לא שמשהו לא בסדר בנקניקיה שלכם, זה פשוט לא כל כך קל לי".
אפשר לסכם שלא בשבילי לעבוד בדוכן נקניקיות.

הספקתי גם לעשות סיבוב בין הדוכנים ומתברר שרובם יודעים בשלב הזה שכמה שיותר סוכר וצבעי מאכל – ככה ימכרו יותר.

בשלב הבא של המרתון שהוא כריסמס נפניתי לטפל במתנות הסנטה הסודי. כזכור, בתחילת החודש הילדים שולפים שמות מכובע ומגרילים למי יעניקו מתנות במסיבת הכריסמס הכיתתית ביום האחרון ללימודים לפני החג. הילדים, לשמחתי, שוב העלו בגורל שתי ילדות. הדובוש הגריל שם של ילדה סינית שהצטרפה לכיתה לאחרונה וגם לא מדברת הרבה שפות חוץ מסינית, כך שהוא לא באמת יודע עליה משהו. כשהתייעץ עם חבריו מה לקנות לה, הציע לו אחד מהם לקנות לה אורז, כי את זה היא בטח אוהבת. נו באמת, אמרתי לו תוך שאני מסתירה פרצי צחוק, אתה יודע שזה קצת גזעני.

במקום זה הלכתי דבר ראשון לחנויות עם דברים של בנות וקניתי עגילים של כריסמס לכל אחת מהן:

בעוד הגומבוץ אמר סבבה, הדובוש טען שלילדה שהוא אמור לתת מתנה אין חורים לעגילים. אתה בטוח? אמרתי, אולי לא שמת לב. התיישבתי על תמונות מהכיתה עד שמצאתי אותה, הגדלתי והגדלתי עד שיכולתי לעשות פוקוס על האוזניים שלה ו – טא דא! – יש לה עגילים.
אתה רואה? אמרתי לדובוש, יש לה עגילים. "אמא", אמר ברוגז, "זו הילדה הסינית השנייה של הכיתה. לה באמת יש עגילים, אבל זו לא היא. מי מבינינו הגזען עכשיו?"
ממ, כן.

טוב, שלחתי אותו לעשות תחקיר מה היא כן אוהבת. חזר עם התשובה: להקה של קיי פופ. אמרתי סבבה, אבל איזו? לא נקנה לה משהו של להקה קוריאנית רנדומלית שהיא בכלל לא אוהבת, רק כי זה נראה לנו אותו דבר, כי אז בכלל נצא גזענים. אוקיי, ענה הדובוש, היא רוצה גם קישוטים לכריסמס.

או, את זה אני יכולה לקנות בכיף.

נפניתי למתנה מספר 2. הגומבוץ ביקש לקנות לה גרביים של כריסמס. שלחתי לו כמה תמונות מהחנות, שיבחר.

בשלב הזה, כמו תמיד, התחיל לצאת לי מהאף כל הכריסמס הזה, אבל אז הגיע שלב המתנות למורים. הוועד אוסף כסף למתנה כיתתית אבל כל אמא שרוצה לשדרג יחסים עם המורים יודעת מה טוב לה ומוסיפה איזו מתנת אפייה ביתית.

האפייה עוד לא נגמרה כי המחנכת של הגומבוץ הגתה רעיון – למה שבמקום לחגוג בכיתה כמו כיתה נורמלית לא נצא כל הכיתה לטיול של שלושה ימים, שבהם נבשל לעצמנו, וגם נערוך שם את מסיבת הכריסמס הכיתתית? זה לא ידרוש ממכם כלום, רק אם אפשר שכל משפחה תשלח עם הילד מצעים (כי ישנים באיזה מקום לא ברור שלא מספק מצעים) וכמובן מאפים ביתיים למסיבת הכריסמס, פלוס מתנה מהסנטה הסודי, פלוס כלי מטבח כדי שנוכל לבשל, פלוס מצרכי מזון לארוחות, פלוס הורים מתנדבים שיבואו איתנו לעשות קניות בסופר אי שם ליד גבול אוסטריה? זהו, תודה.

אני לא באמת כועסת, זה אפילו לא היה טיול על חשבון ימי עבודה שלה, הם כבר יצאו לחופשת החורף והיא יצאה לשלושה ימים טיול כיתתי עם הכיתה בהתנדבות על הסופ"ש הראשון של חופשת החורף. וואו.

אז בערב לפני הטיול גם הכנתי בראוניז בלי גלוטן (ששני הילדים עם הצליאק מהכיתה לא נגעו בה, בסוף, כי מישהו שם את הבראוניז על אותו מגש עם עוגה רגילה).

אחרי שהגומבוץ חזר מהטיול נפתחה חופשת החורף האמיתית שלהם.

בינתיים הגיעו לביקור החברים האנגלים מלונדון, והזמנו אותם לתה של כריסמס. תה של כריסמס זה אומר עוגיות ג'ינג'ר, יין מתובל (היה גם בלי אלכוהול, עבור הילדים), עוגה כלשהי, שוקולדים, או, בקיצור, פשוט שמים חבילת סוכר על השולחן. הם מצידם הביאו לנו קופסה מגניבה שמפעילים אותה ויש סופת שלג כמו בכדור זכוכית עם שלג. רק אחרי יום קלטנו שיש בה מגירה קטנה וזו בעצם קופסת שוקולדים.

בינתיים הוזמנו גם אנחנו לתה של כריסמס, הפעם אצל חברים אנגלים אחרים, אותם חברים שהזמינו אותנו למסיבת בוקסינג דיי בשנה שעברה. גם הפעם היה חמים ונעים והילדים שיחקו משחקי קופסה על המרבד ליד העץ הגדול והמקושט.

לקראת החג עשיתי הזמנה מהמאפייה של הלחם שלנו, כי בערב החג הם מכרו רק למי שהזמין מראש. כשהזמנתי הם שאלו אם אני רוצה להוסיף גם לחם כריסמס. אמרתי למה לא, סקרנית מהו לחם כריסמס, אני מכירה רק את הגירסה הגרמנית (שהיא בעצם מן אינגליש קייק).

ואז היה החג עצמו, שבערבו, כמו בכל כריסמס, הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה סינית, ששם כל השולחנות מסביבנו היו יהודים או סינים. יומיים אחרי החג, ברגע של חולשת הדעת, הזמנו אלינו כעשרים חברים למסיבת פוסט כריסמס, כולל ארוחת ערב. מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי לזה, אלוהים יודע. אבל צלחתי זה בשלום מינוס צוואר תפוס שהציק לי שבוע שלם ועבר באורח קסם בבוקר שאחרי המסיבה. ממ, מעניין אם הייתי בלחץ.

בגיזרת חנוכה, נחתה כאן כמה ימים לפני מה שהופך למסורת, חבילה מאחינו הקטן:

שקדי מרק, טחינה, שוקולד עם סוכריות קופצות וגם שורה של ג'אנק פוד שהילדים טחנו בשנייה שהוצאתי מהקופסה.

וחנוכה, כמו שאתם יודעים, עדיין בעיצומו. בדיוק שבנו מהדלקת נר משפחתית פלוס עופר ידידי הבשלן שהוזמן גם הוא. חג שמח!