חנוכה-כריסמס 2020

בכל שנה אני עושה ספר תמונות שמסכם את השנה שחלפה. בד"כ מדובר בספר עב כרס, ובו מתועדים המון רגעים קטנים וגדולים של השנה. השנה, הספר צפוי להיות דק מכולם. כמה תמונות שלנו במסיכות כבר אפשר לשים בספר אחד.

ממש כמו הספר, גם הפוסטים הקבועים שלי – האלווין, יום הולדת, כריסמס – השנה רזים במיוחד. כריסמס לא יוצא דופן מהבחינה הזו, אלא להפך, כמעט הכל בו בוטל.

קודם כל, האירוע הכי שווה בכל דצמבר, הלילה בו הילדים ישנים בבית הספר, בוטל. מעולם לא נרשמה אכזבה קולקטיבית גדולה יותר מאשר האימייל שהגיע מבית הספר שבישר שהשנה יחגגו את יום הסנטה בתחילת דצמבר בשעות הלימודים בלבד וההורים מתבקשים להגיע לקחת את הילדים בשעה הרגילה.

וכך בבוקרו של אותו יום הילדים התבקשו ללבוש אדום ולחבוש כובעי סנטה (שהפעם, למודת לקח משנים קודמות שהם תמיד נעלמים בבוקר שבו אמורים לבוא איתם לבית הספר, קניתי שניים בכל פעם שנתקלתי בהם בסופר, ועל כן יש לנו כשישה כובעי סנטה) ולהביא איתם משהו מתוק לחלוק. להבדיל משנים קודמות, הפעם לא היו שום פעילויות מחוץ לכיתה או לבית הספר, אבל כל כיתה התכנסה בחדר שלה ופצחה בפעילויות כריסמס – כלומר פרסה את הממתקים שכל אחד הביא ופצחה בחגיגת סוכר מתמשכת. עת אספתי אותם מבית הספר היו שני הילדים מבושמי סוכר ומרוצים מאוד. האופנוען ואני, שבד"כ זה הערב שבו אנחנו נפגשים במסעדה בעיר מוקדם יחסית ואז מגיעים הביתה לעשות בינג' בכיף שלנו, היינו קצת פחות מרוצים.

מה שכן, הכיתה של הדובוש השתתפה במשחק "מצא את האוצר" בגירסת כריסמס. ברחבי חצר בית הספר הוחבאו מתנות קטנות כמספר הילדים, וכל אחד התבקש למצוא אחד. הדובוש מצא סנטה מגנטי, ומאז אני מוצאת אותו בכל מיני מקומות בבית:

החודש המשיך בסדרה של ביטולים – אין יריד עוגיות כי הכיתות לא מתערבבות ביניהן והורים בטח שלא מורשים להיכנס לבית הספר. אין ירידי כריסמס בעיר כי זה גורם להתקהלות של אנשים. אין מסיבה כיתתית שבה ההורים מוזמנים להתייבש שעה על כיסאות קטנים בעוד הילדים מדקלמים את מחזות הכריסמס העבשים הקבועים (אבל באמת לא נורא לגבי זה).

גם חנוכה סבל מביטולים השנה – ההורים של האופנוען נשארו בביתם כי לא העזנו להזמין אותם או לבוא אליהם להדלקת נר, הם בכל זאת די מבוגרים. גם הדלקת הנר שבה אני מזמינה ישראלים שאני מכירה לא קרתה. אבל דווקא בגלל זה הקפדנו לציין את חנוכה כל ערב ולהפוך את זה לשמח, כדי שלא ייצא שחנוכה בוטל.

מה כן היה מבחינת חגיגות הכריסמס הרגילות – בכל שנה כל כיתה מכריזה על סיקרט סנטה, כלומר גירסת הכריסמס של הענק והגמד. כל אחד מקבל שם של ילד שהוא אמור להפתיע אותו במתנות קטנות כל דצמבר, ואז להעניק לו מתנה אחת נאה ביום מסיבת הכריסמס הכיתתית. זה נוהל במתכונת קורונה – לא הפתעות קטנות במשך כל החודש, כי אין צורך להרבות בהחלפת וירוסים מיד ליד כל החודש, אבל כן מותר מתנה אחת קטנה (בכיתה של הגומבוץ – מעשה ידי הילד, בכיתה של הדובוש – מותר לקנות, עד עשרה שקלים. אז באמת קטנה) בסוף החודש. בהיותי חננה אף שלחתי את הגומבוץ לוודא עם המורה שבאמת לא אמורים לקנות מתנה וחובה להיות מתנה שעושים לבד. שזו בעיה, כי הילדים שלי, בדיוק כמו אמא שלהם, לא הילדים הכי יוצרים בקייטנה. אנחנו טובים בטקסטים, פחות בדבק חם. אחרי שחשבנו על זה הרבה עלינו עם הרעיון שבאמת, הבה נגייס את הכישרון היחיד שיש ברשותנו לצורך המתנה – הגומבוץ כתב סיפור, משהו על הילד שהוא אמור להעניק לו את המתנה, ואז צייר את כולו בקומיקס בצורה של אמונג אס, המשחק בטלפון שכרגע כל הכיתות בכל בתי הספר בכל המדינות בעולם מתאבססים עליו. עפנו על עצמנו על הרעיון המקורי שעמד בחוקים, גם אם בסופו של דבר זה נראה קצת עלוב – דף אחד ועליו ציור וטקסט.

אבל לפחות עמדנו בכללי המשחק, שזה יותר ממה שאפשר לומר על שאר הילדים בכיתה. הסיקרט סנטה של הגומבוץ, ילדה מהכיתה, העניקה לו קופסה עצומה מלאה בקונפטי (שזו מתנה מהשטן ושום דייסון לא יוכל לה) ובתוכה מסתתרים ממתקים ומתנות, וכן, גם ציור קטן שהיא עשתה. איך זה עומד בכללי התחרות ולמה לא שמו אותי על המייל בין האימהות שקבעו שבעצם לא מקפידים על הכללים???

אז הגומבוץ הביא הביתה קופסת ענק שהעמידה באור בעייתי את הדף איי-4 שהוא הביא איתו להעניק לילד.

קופסת קונפטי מלאה בדברים שהילדה בהחלט לא עשתה בעצמה

כבר חששתי לרגע שגם בכיתה של הדובוש לא היינו אמורים לשמור על הכללים אבל שם התברר שהאימהות כן הקפידו ולכן הדובוש העניק פנקס דפי גירוד צבעוניים לילדה שהוא היה הסנטה שלה, וקיבל מהסנטה שלו קופסת צבעי מים ומכחול. כולם היו מרוצים ובאמת שלא נדרש יותר מזה.

אשר למסיבות הכריסמס, הכיתות צילמו את ההצגה בווידיאו ושלחו להורים, ואין כמו לראות את ההצגות האלה בפאסט פורוורד עד שמגיעים לילד שלך. תענוג.

הדבר האחרון שנותר היה המתנות למורים. את אלה לא הייתה למורים שום כוונה לבטל, ועל כן בנוהל, ההורים אספו את הכסף ונתנו את המתנה הכיתתית הגדולה, ואז כל אמא הגניבה ביום האחרון גם איזו מתנה קטנה אישית עם הילד. כתמיד, אפיתי את עוגיות משולשות השוקולד שלי.

מה עושים במדינה שבה אין שוקולד צ'יפס? חותכים לבד את השוקולד. "איך אפשר לעזור?" שאל האופנוען בתמימות, ומייד תחבתי סכין לידו והוריתי לו – "תחתוך"
חבילות המתנה השנה הוכנו בנר אחרון של חנוכה. כולנו שרנו "מעוז צור" בעודי מכניסה עוגיות לשקיות של כריסמס. קוסמופוליטיות זה כאן.

ואז התחילה חופשת החורף. שבועיים ללא בית ספר (כן, אני יודעת שישראל בסגר, אבל כאן עוד לא), בחוץ אפס מעלות פלוס מינוס, והכל סגור. שיהיה לנו בהצלחה. (המציאות: ילדים, אתם יכולים לראות טלוויזיה כמה שבא לכם!).

5 תגובות בנושא “חנוכה-כריסמס 2020

    1. אם מתמזל מזלך אז לעיתים רחוקות אפשר למצוא בסופר מסוים שוקולד צ'יפס. אבל ממש לא תמיד וזה לא תמיד שוקולד צ'יפס איכותי.

      אהבתי

  1. תקשיבי השוקולד צ'יפס תוצרת בית זו ליגה!
    באמת נשמע שהמון אירועים בוטלו אבל בסך הכל הלימודים נמשכו עד כה כרגיל והילדים קיבלו את רוב הפעילויות שלהם בגירסא כזו או אחרת? גם טוב. שבועיים בבית זה נשמע קשוח באמת, בלי אפשרות לצאת (כי קר וכי אין אטרקציות בגלל קורונה) – וזה דווקא גורם לי לחכך ידי בציפיה לפוסט הבא שלך בו תיטיבי לתאר את החוויה 😉

    אהבתי

  2. עם כל זה שיש שוקולד צ'יפס מוכן, נראה לי שהקצוץ הזה הרבה יותר טעים.
    אני בדר"כ קונה שוקולד מריר גולמי 80% מוצקי קקאו לפחות ומשתמשת בזה בתור שוקולד צ'יפס (זה בא במין מטבעות קטנות כאלה אז אפשרי).

    חושבת שבלי שום קשר לקורונה זה נחמד שיש פעילויות בבתי הספר, בעוד פה יש הרבה… ובכן בעיקר כלום, גם במצב של שגרה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s