אחינו הקטן: בזמן האחרון אני לגמרי בקטע של מוזיקה קלאסית. הכי אני אוהב את האופרות של פוצ'ילי.
אני: פוצ'יני.
אחינו הקטן: את רואה, בגלל זה אני שונא לספר לך דברים כאלה.
השבדי בארץ, והוא החליט להתאמן קצת בעברית. הבעיה היא שהוא נוטה לקחת מילים או ביטויים ולחבר אותם ביחד.
למשל, הוא ספר עד עשר בעברית לאוזניי הוריי המשתאים:
השבדי: אחת שתיים שלוש..
(ההורים שלי משמיעים קולות עידוד, "כל הכבוד" וכו)
השבדי (ממשיך) ארבע חמש ששע
(ההורים שלי משתדלים לא לצחוק, בהצלחה חלקית)
השבדי מבקש ללמוד עברית מדוברת. אני אומרת לו שאם הוא מרוצה ממשהו הוא יכול לומר "משהו משהו", ואם לא אז "לא משהו".
אחרי יומיים:
אני: איך בילית אתמול?
השבדי: לא משהו משהו
ויש גם את הקטע שהוא לומד מדיאלוגים של אחרים ומנסה להשליך:
אני: האוכל בלאונג' של הביזנס בפרנקפורט לא משהו
אמא ואחינו הקטן: אויויוי!
(כולם צוחקים)
אחינו הקטן: יצא לי להיות רק יומיים וחצי בסן פרנסיסקו
אני: אויויוי!
(כולם צוחקים)
אני: ראיתי בדרך לפה אישה מבוגרת שקיבצה נדבות, כואב הלב.
השבדי: אויויוי!
(כולם בוהים בו)
השבדי (סמוק): מצטער, העברית שלי לא משו משו.
מ' נוסע לפאריז. אתם לא מכירים את מ'. כלומר, יש סיכוי שאתם כן מכירים אותו, בדמותו של איזה בלוגר צמרת שלא הצלחתי למצוא. הוא מגלה בקיאות חשודה בישרא, מכיר כל בלוגר ותיק וגם יחסית חדשים. מבחינתי, כל בלוגר שלא פגשתי אישית וראיתי במו עיני שזה לא הוא, יכול להיות הוא. כלומר, אני די בטוחה שהוא לא הרווק או נספחיו, אבל חוץ מזה כולם בבחינת חשודים.
אבל איפה הייתי? כן, אם אתם לא מכירים את מ' גם לא ייצא לכם להכיר בקרוב, כי הוא נוטש את העבודה שלי ובשנה וחצי הקרובות הוא יהיה עסוק בלהעמיד פנים שהוא נולד ברובע הלטיני, בילה את מרד נעוריו במונמרט, בחר את דירתו על פי קירבתה לבולנז'רי הטוב ביותר והוא נצר למשפחה שכבר במאה ה-16 ייצרה את הברי שלה רק בימים מעוננים בצורה נכונה. שיודע אנגלית רק במקרה.
משמעות הנטישה של מ' היא כמובן שיותר לא יהיה מי שיארגן את אירועי האוכל שלנו בעבודה, ושגם יותר לא יהיה מי שייתן לי פידבק ישיר על הפוסטים שלי ("התאכזבתי". או "יכולת לעשות את זה יותר מצחיק". מעניין איך הוא כותב בבלוגו הסודי).
אניווי, נעים להיות בכיר, וכיאה לבכיר שהוא, אירגנה לו העבודה פרידה שווה – ארוחת בוקר במאנטה ריי.
מלא חברות מהעבודה הופיעו עם תינוקותיהן (הייתה שנה פוריה במחלקה), וכיוון שיש לי היכרות קרובה עם חלק מהם, יצא שהחזקתי את כל התינוקות על הידיים. מובן שזכיתי לשלל הערות כמו "את כל כך מוכנה", "את בשלה לילדים" וכו. כן כן, בסדר.
התמונה שהכי מצאה חן בעיני היא שרון ובתה המתוקה.
adibaolam.com 