כמו בפעם שעברה, גם הפעם קיבלתי את ההודעה שסבתא שלי נפטרה, בווטסאפ. מהחסרונות של לגור בחו"ל.
זו הסבתא השנייה שלי שנפטרת בתוך ארבעה חודשים.
אני: אני נוסעת להלוויה של סבתא שלי בישראל חברה לא ישראלית: רק עכשיו אתם קוברים אותה? מחכים אצלכם ממש הרבה זמן עד שקוברים אני: לא, את הסבתא ההיא כבר קברנו. זו הסבתא השנייה שלי חברה: או מיין גוט.
סבתא חלינקה. אם אתם קוראים קבועים כאן, אתם מכירים אותה. זו הסבתא ניצולת השואה, שהייתה ילדה כשהופרדה מהוריה ועברה את נעוריה במחנה, ושחיפשה אחרי המלחמה את אבא שלה, כי לא היה ברור אם שרד או נספה.
זו הפעם השנייה שאחינו הקטן מגיע לבקר אותנו בחורף לסופ"ש והפעם הוא הגדיל לעשות וביקש מראש זמן איכות עם הילדים בלעדינו. וידאתי בנימוס שהוא מתכוון ברצינות ומייד הכנתי לו לו"ז שבו הוא שומר על הילדים בכל דקת עירות.
האופנוען: לא יפה, תקעת את אחיכם הקטן להמון בייביסיטר אני: הוא ביקש האופנוען: אה, אז למה לא שיבצת אותו גם בשבת אחר הצהריים, נצא לאכול בסינית ההיא שכבר מזמן מתכננים…
ואכן, אחינו הקטן נחת, שם את המזוודה, אכל כריך מהר ומייד סחבתי אותו לאסוף את הילדים מבית הספר. שעה אחרי הגעתו הביתה כבר הורדתי אותו עם הדובוש בחוג לכדורגל ואיחלתי בהצלחה. אבל עוד לפני זה, ניהלתי איתו שיחה על הלבשת הדובוש לכדורגל. אחינו הקטן: אני צריך להלביש אותו?? הוא ילד גדול, שיתלבש לבד אני: הוא אסטרונאוט וחופר, תיתן לו להתלבש לבד והוא יהיה מוכן לקראת המחצית השנייה של האימון. וחוץ מזה, זה קצת מסובך להתלבש לאימון אחינו הקטן, מגחך בביטול: כמה מסובך כבר יכול להיות להתלבש לכדורגל? אני: הוא כרגע לובש ג'ינס וטייטס מתחת לג'ינס. צריך להוריד את הג'ינס והגרביים שהוא גורב אבל להשאיר את הטייטס. על הטייטס אתה מלביש את המכנסיים הקצרים של הכדורגל ואת מגיני השוקיים ואז גרביים. מגיני השוקיים צריכים להיות מעל הטייטס אבל מתחת לגרביים. הוא לובש סוודר וחולצה. אתה מוריד את הסוודר, משאיר את החולצה, מלביש לו פליס מעל החולצה ומעל זה חולצת כדורגל. יש?
לפני שנה וקצת נסענו לסלובניה. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלנו לשם ונהננו מאוד, אבל כיוון שבילינו שלושה ימים בגשם שוטף, המסקנה הראשונה שלנו הייתה שנחזור, אבל בתאריך טוב יותר מבחינת מזג אוויר ולא באמצע ספטמבר. אז כל הקיץ אמרנו "צריך מהר לקפוץ לסופ"ש לסלובניה לפני שהקיץ נגמר" ואיכשהו לא מצאנו סופ"ש וכשכבר מצאנו סופ"ש אז לא היה מקום בחווה הספציפית שרצינו לישון בה. עד שמצאנו שוב סופ"ש פנוי בלו"ז שלנו וגם בלו"ז של החווה. באמצע ספטמבר.
וכך, כנגד כל ההחלטות שלנו, נסענו לסלובניה בדיוק באותו טיימינג שנסענו בו בשנה הקודמת. לא נורא, אמרנו לעצמנו, לפחות הפעם אנחנו יודעים מה מצפה לנו אז נתכנן אחרת, פעילויות יותר בפנים ופחות טרק של הנהר המהמם שרצינו לחזור אליו ביום שמש.
אז הפעם ארזתי כמו שצריך. סווטשירטים ופליסים, מעילי גשם, כובעים, מגפיים. הפעם לא נקפא. ובאמת, לא קפאנו. קשה לקפוא בפאקן 25 מעלות ושמש!!!!
כן, כנגד כל התחזיות, נפלנו על מזג אוויר מעולה. רק מה, שוב לא היו לנו בגדים מתאימים. הכניסו כאן מם צרות עולם ראשון.
הדרך לסלובניה. אני טופחת לעצמי על השכם על התכנון הנכון והאריזה המדויקת שהבאתי
לפני כמה חודשים הופתענו לקבל סופ"ש במתנה. זה היה בעקבות קנייה גדולה שעשינו, וביחד עם החשבונית קיבלנו גם ואוצ'ר לסופ"ש במלון. באוסטריה. על האלפים. בלב אתר סקי.
עכשיו, אנחנו לא באמת גולשים. כלומר, הילדים בערך כן ואנחנו מאוד תומכים, אבל האופנוען ואני עכברי יבשה יבשה (סי ווט איי דיד דר). אבל למה שזה יפריע לנו? זה מלון שווה? זה כולל דברים לשיעשוע ילדים? זה אומר שלא אצטרך לבשל סופ"ש שלם? שאט אפ אנד טייק מיי מאני. כלומר, אפילו לא צריך לקחת ממני כסף כי קיבלנו את זה במתנה.
אז הזמנו את החדר במלון לסופ"ש האחרון. בשישי בבוקר יצאנו לדרך. זה היה אחרי כמה שבועות אפורים ומעוננים ושמחנו לגלות שזכינו ביום שמש נדיר. האופנוען זכר אפילו להביא משקפי שמש, אבל אני לא. כך שאחרי השמחה הראשונית על השמש קלטתי שעכשיו אשב שש שעות באוטו ממצמצת מול השמש.
חגיגות הכריסמס השנה נפתחו בפאדיחה קלה. החגיגות נפתחות בהונגריה בשישי בדצמבר. המסורת היא שזה היום שבו סנטה קלאוס בוחר לעשות פרומו ולהשאיר שוקולדים לילדים בנעליהם במשך הלילה. בשנים קודמות השארתי גם אני שוקולד בנעליים של הילדים ואין כמו פרצוף של ילד שמגלה שוקולד בנעל שלו בשביל לפתוח את הבוקר.
השנה לעומת זאת זכרתי אומנם לקנות את השוקולד ואמרתי לעצמי לזכור לשים אותו בנעליים שלהם, אבל איכשהו יצא שהיה ערב ארוך, כולל חנוכייה, סביבונים, כל החגיגה, ואז הייתה השעה הארוכה ביום, הידועה בתור "מקלחות, צחצוח שיניים והכנסת ילדים למיטות", ובשלב שהם כבר ישנו והשטח היה פנוי להטמנת הפתעה בנעליהם, צנחתי גמורה על הספה וכל מחשבה על שוקולד וסנטה קלאוס פרחה מזכרוני.
המחשבה על סנטה חזרה לזכרוני למחרת בבוקר, כשדובוש השכים קום שלא כמנהגו ורץ לנעליים שלו לראות אם השאירו לו הפתעה. לא השאירו. חייבת לומר לזכותי שאולי אני סנילית אבל לפחות מתאוששת מהר: מול פניו המתכרכמות אמרתי "בטח שאין, השוקולד לא יתגלה לפניך כשאתה לבד, רק אם הגומבוץ איתך תוכלו לראות אותם". הדובוש לא פראייר ועל כן ענה לי בבכי: "את אומרת את זה רק כדי שאני אלך ותוכלי לשים את השוקולד בנעליים שלנו!". "מה פתאום", נחנקתי קלות, "אתה צריך את הגומבוץ בשביל שהקסם יעבוד, כולם יודעים".
הדובוש הלא משוכנע הלך להביא את אחיו, ובעשר השניות שהיו לי שמתי את ספרינט חיי, הוצאתי מהתיק את שני השוקולדים שהכנתי מבעוד מועד (צפרדעי שוקולד של הארי פוטר!) ודחפתי לנעל של כל אחד מהם, ועוד הספקתי להיעלם מהמקום. מול צפרדעי השוקולד השניים התרצו ודיברו בהתרגשות על "השוקולדים שקיבלנו מסנטה". סבבה.
האירוע הבא היה אירוע סנטה בבית הספר. יום אחרי יום סנטה הרשמי היה יום שישי, ועל כן האירועים נדחו ליום הזה. זה משהו שקורה כל שנה, ובו הילדים מוזמנים ליממה של חגיגות, כולל לישון בבית הספר. שמעתם נכון. הילדים מביאים שקי שינה וכל כיתה ישנה בכיתה שלה. לכם זה נשמע כמו אירוע מוזר, לנו זה נשמע כמו לילה בלי הילדים! בלי צורך בבייביסיטר! תודה אלוהים!! הדובוש קם באותו בוקר עם שיעול ואמר "אמא, אולי אני חולה?" שום חולה, נזפתי בו, היום אתה הולך לבית הספר וחוזר רק מחר!!!
אז בערב אותו יום האופנוען ואני יצאנו לאכול במסעדה במרכז העיר בשש בערב, שזו השעה הכי מוקדמת שאי פעם יצאנו בערב מאז הילדים. הילדים בינתיים זכו ליום ממש מגניב בבית הספר. כל הילדים בבית הספר התבקשו לבוא לבושים באדום ואם אפשר גם בכובעי סנטה. לפחות השנה הייתי מוכנה. בשנה הראשונה של הגומבוץ בבית הספר הגיע אימייל מהמורה בפאקן שבע בערב שמבקש שכל הילדים יבואו מחר עם כובעים של סנטה קלאוס. בשבע בערב? מאיפה אני אמורה להקריץ לה את זה? התברר שאני (היהודיה) היחידה בכיתה שאין לה בבית כובע של סנטה בשלוף וגומבוץ היה היחיד בלי כובע סנטה או לפחות קרניים של אייל צפון. בשנה שעברה קרה אותו מקרה בול (מיהי טיפשה? שאינה לומדת מהניסיון), וכשהאימייל הגיע בשבע בערב צווחתי – עוד פעם?? אבל למה להודיע בשבע בערב??
אז השנה גמרתי להיות טיפשה (במקרה הספציפי הזה) ועוד בנובמבר קניתי שני כובעי סנטה. ובאמת, בערב שלפני הגיע המייל שמזכיר לכולם שמחר הילדים צריכים להגיע באדום וכמובן חבושים בכובעי סנטה. או, במקרה הכינותי מראש. הבאתי שני ילדים חבושים בכובעי סנטה ותקעתי מבטים מתנשאים באיזו אמא או שתיים מכיתה א' שלא היה לה.
את הבוקר פתחו הילדים במשחקים. לארוחת צהריים הוזמנו פיצות לכל בית הספר. אפשר רק לדמיין את השליח עם מאות הפיצות. אחרי זה הגיעה לבית הספר שלוחה של "עשו לכם דוב". מכירים את זה? שאתם בוחרים את דוגמת החיה וממלאים אותה, תופרים, ואז בוחרים אביזרים, והופה, קיבלתם דובי מעשה ידיכם? אז בשנה שעברה הגומבוץ עשה דובי וסידר לו צעיף, אבל השנה השתכללו בבית הספר ובמקום דובי הילדים התבקשו להכין איילי צפון. יצא ממש חמוד.
