בדרך למלון עלינו בכביש חצי סלול, תלול, צר ומספיק לרכב אחד (אבל הכביש בכל זאת דו סטרי), מתפתל, ולקינוח מושלג קלות. הילדים במושב האחורי ייבבו שזה כביש מפחיד.אני לילדים: אוי זה שטויות, אין מה להילחץ מזהאני לעצמי: מחזיקה את התיק בכוח, כל השרירים כואבים לי מהלחץ, מייבבת מבפניםממש ליד המלון היה כביש תלול ומלא שלג. … המשך לקרוא סקי – שבוע באוסטריה
בשנה שעברה נסענו למחנה הסקי של בית הספר וגילינו שאנחנו ההורים היחידים שלא עושים סקי. סיימנו את המחנה ההוא בהחלטה לשנה הבאה: נגיע למחנה הסקי כשגם אנחנו גולשים. זה הפך למטרה שהצבנו לנו: לומדים לעשות סקי, גם בגילנו המאוחר ובזמננו הלא פנוי. אנחנו כבר יודעים שאסור להיתקע באזור הנוחות, ושחובה ללמוד משהו חדש בכל גיל, … המשך לקרוא סקי – הצהרת כוונות
זה התחיל במיילים מחוג הקנדו* של הגומבוץ. משלחת של תלמידי קנדו מגיעה מיפן וההורים מתבקשים לארח. "רוצה לארח ילדה מיפן?" שאל האופנוען, בטח, עניתי. שנינו חשבנו במקביל על צ'יסאטו, הילדה היפנית הכי חמודה שהייתה עם הילדים בגן, מן בובה יפנית מהממת שעד עכשיו אני שומרת על קשר עם אמא שלה בפייס רק כדי שיום אחד … המשך לקרוא היפנים
זה שוב היה הזמן לביקורו השנתי של הדוד הכי משקיע, אחינו הקטן. הילדים ציפו לו בהתרגשות שנייה רק להתרגשות של האופנוען ושלי, לבייביסיטר בחינם שמגיע אלינו. וגם כי כמובן התגעגענו אליו. על כל פנים, אחינו הופיע בביתי רעב אחרי טיסה.אני: רוצה סנדוויץ'? יש לחם סלק!אחינו הקטן (עם פרצוף שנזכר איך הוא תמיד התבאס במטבחנו): יש … המשך לקרוא הדוד אחינו #2
חלפו שבועיים מכריסמס ונראה לי שהתאוששתי קלות מהלם הסוכר והאלכוהול, כמו גם הילדים שבו לבית הספר אחרי חופשת כריסמס ארוכה, ואני יכולה לדווח על קורותינו בחג המולד. כזכור, חג המולד הוא כבר מזמן לא יומיים בסוף דצמבר, אלא חודש שלם של קישוטים מנצנצים, מוזיקה שרודפת אותך בכל חור, קניונים עמוסים והרבה שוקולד. בהונגריה החג מתחיל … המשך לקרוא כריסמס 2019
