סבתא שלי נפטרה ב-2019. בכל יום שואה אני נזכרת בווטסאפ הקבוע של אחינו הקטן ("אל תשכחי להתקשר לסבתא להגיד חג שמח") שכבר אין צורך בו, וזוכרת בעצמי. בתכלס, אני לא צריכה את יום השואה, לי כל תפוח אדמה נושא מזכרת. אבל היו כמה מעגלי שואה שרציתי לסגור. אחד מהם, היה ביקור במנזר/בית היתומים שסבתא שלי … המשך לקרוא סגירת מעגלים, יום השואה 2025
בינואר 2005, כלומר בדיוק לפני עשרים שנה, ישבתי בדירתי במרכז העיר בשטוקהולם, וחשבתי לעצמי שהייתי שמחה למצוא דרך לעדכן את שתי הסבתות שלי בקורה בחיי. לסבתות דווקא היה חשבון אימייל, אבל במיילים של 2005 אי אפשר היה לצרף תמונות ממוקמות במקום הנכון בטקסט, וגם לא תמיד היה אפשר לצרף תמונות גדולות מספיק. זה לא עבד … המשך לקרוא עשרים שנה לבלוג (89923)
להבדיל מכריסמס בשנה שעברה, שבו הילכתי כזומבי וחשבתי רק על כפיר ביבס, השנה כבר התאוששתי מהטראומה - כן, אנחנו מתרגלים למצב איום וזה נורא. יש עוד מאה חטופים במנהרות ואנחנו חיים את החיים כאילו אפשר להמשיך - מספיק כדי לאפשר לחגיגות להתקיים בלי להרגיש שאני חוטאת בעצם זה שאני ממשיכה לחיות. עם זאת, קשה להגדיר … המשך לקרוא הב א הולי ג'ולי (כריסמס 2024)
היה לכריסמס הזה כל מה שצריך - הקישוטים, המסיבות, השלג שירד בתזמון מושלם. אבל לשמוח זה אתגר השנה.
בשבוע שעבר נחתנו הילדים ואני לשבוע בארץ. כמה שעות אחרי הנחיתה כבר היינו בהפגנה הראשונה. יהיו מי שינסו לנזוף בי עכשיו שאין לי זכות לדבר כי אני לא גרה בארץ. יש לי שני דברים לומר על זה:1) אני תמיד אהיה ישראלית, זה לא משנה איפה אני גרה. הדרכון שלי, השפה שלי, השורשים שלי, בית הקברות … המשך לקרוא דמוקרטיה, אוכל, ים, ייאוש – ישראל 2023
עדי בעולם 