הנחת היסוד לפני שיצאנו לטיול הייתה: אנחנו נלך לאיבוד לפחות פעם אחת.אין מה לעשות, ככה זה בירושלים, זה חוק. בכל פעם שמטיילים בירושלים הולכים לאיבוד. בבוקר יום ראשון התאספנו חמשת המטיילים האמיצים: עוז, אחינו הקטן, בן דודנו עודד, האופנוען ואני. עוז, שזה לו ביקור מולדת, החליט שצריך לבקר בבירה. מצויידים באוטו של אבא עשינו את … המשך לקרוא וריח אורנים. יוני 2009
ארוחת ערב אצל ההורים שלי. אחינו הקטן יושב רחוק ממני ומכווץ את עיניו בכיווני. אני: מה? אחינו הקטן: סיכה יפה יש לך בשיער אני: הה הה אחינו הקטן: מה? אני: אין לי סיכה בשיער אחינו הקטן: אבל יש לך, סיכה יפה, ירוקה כזו אני: מה? אחינו הקטן מתקרב אליי כשהוא נועץ עיניים בשיער שלי, ומתחיל … המשך לקרוא טיולים וחרגולים
בכל יום שואה אני מפרסמת פה את הפוסט על אבא של סבתא שלי, שאנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. גם השנה אני מפרסמת אותו, ממש מתחת לפוסט הזה. אבל הפעם אני מפרסמת פוסט שואה נוסף, כי השנה קיבלה סבתא שלי מזכרת לא צפויה מהעבר. כשסבתא נכנסה למחנה היא הייתה בת 12. יומיים קודם היא עוד … המשך לקרוא מזכרת מהעבר
את סוף השבוע האחרון ביליתי במרכז אירופה. יא יא, או שמא, איגן. האופנוען ואני התארגנו על סופ"ש קצרצר, כזה שידרוש מינימום ימי חופשה, במקום שיש לנו איפה לישון בו ושכיף בו. כלומר, שוב נסענו לבודפשט. אין תלונות, חלילה. לקחנו טיסת לילה, וזה אומר שנחתנו בבודפשט בשבע בבוקר. אני ישנתי שעתיים בטיסה, האופנוען ישן שלוש בבית … המשך לקרוא בודפשט וקצת וינה
בערב לפני שנסעתי אמר לי עפר בעבודה: נו מה, בטח תעברי מפאב לפאב, תהיי שיכורה כל הביקור.אמר, ולא ידע איך תתגשם נבואתו. זה התחיל ביום חמישי, עת נחתתי בבירה הבריטית הקפואה באחת בצהריים. שעתיים אחרי הייתי בבית המלון. האופנוען כבר היה בעיר, לענייני עבודה, וקבענו להיפגש בקצה השני שלה, ברבע לארבע, בתחנת הטיוב. בארבע קבע … המשך לקרוא ביקור בלונדון
עדי בעולם 