לפני כמה חודשים חזרה חברתי שיבון ללונדון. וכשהיא עזבה היא אמרה שכל חבורת האימהות מוזמנת אליה לסופ"ש. לא התייחסתי לזה ברצינות, כי מה, היא משוגעת, לארח חמש נשים אצלה בבית? ומה הסיכוי שכולנו נקנה כרטיסים, נשאיר את הילדים בבית וניסע ללונדון?
אקיצר, התעלמתי. וכשנפתחה קבוצת ווטסאפ בשם "לונדון קולינג" ובה דוסקס הסופ"ש שוב ושוב התעלמתי גם כן. כך שקצת הופתעתי כשנכנסתי להתעדכן בקבוצה וגיליתי שיש תאריך והכל ועכשיו כולן עוסקות בסקר מחירי כרטיסים. כלומר, זה ממש קורה. נו טוב, יש נסיעה ללונדון, לא אומרים לא.
אז את הסופ"ש האחרון ביליתי בלונדון. הגענו חמש אימהות מבודפשט, ארבע מאיתנו בשלוש טיסות שונות ועוד אחת הצטרפה בכלל ברכבת מפאריז. בערב הראשון התכנסנו בדירתה של שיבון והרמנו כוסית שמפניה לכבוד סופ"ש הבנות הצפוי.
התוכנית הראשית לאותו ערב הייתה ארוחת ערב במסעדה החדשה של יותם אוטולנגי, "נופי". כבר המון זמן שאני רוצה ללכת לשם וכיוון שלכל הקבוצה יש איזשהו ספר בישול שלו כולנו הכי התלהבנו מהתוכנית. אז כששיבון התקשרה למסעדה והתברר שיש שולחן רק ב-21:45, שזה בשעון בודפשט 22:45, כלומר שעה שבה כולנו כבר במיטה או בדרך למיטה, לא התבלבלנו והלכנו על זה. אבל זה עדיין היה ממש מאוחר בשבילנו וכיוון שעוד עצרנו באיזה בר יוקרה (18 פאונד לג'ין אנד טוניק?? בעע) בדרך כדי להעביר את הזמן עד המסעדה הגענו לשם הלומות אלכוהול וזקוקות לשינה. כל זה כדי להסביר למה ישבנו שעתיים ומשהו בנופי, אכלנו מלא דברים ואין לי אפילו תמונה אחת משם. תצטרכו להאמין לי שהאוכל היה מרהיב ומעולה. אהבנו במיוחד את מנת הכרוב על הגריל, שבשום פנים ואופן לא הצלחנו לנחש מה התבלינים שהיו עליו, אבל הם עשו אותו מנת הכרוב הכי גורמה שאי פעם אכלנו. היה קצת חריף אבל מעולה. כמו כן, המנה שנקראת עוגת גבינה – לכו על זה, כה לכו על זה. זה לא מתוק, זה מן מאפה גבינה שנאפה בתוך קדירה קטנה והופך למן גבינה שנימוחה ונמסה על הלשון. הזמנו מנה שנייה של זה. והיו גם קינוחים. יצא שאכלנו המון והגענו הביתה אחרי חצות וכולנו צנחנו נפוחות בטן והמומות אלכוהול למיטה. היו לנו לילות אלגנטים מזה.
לא נורא, קמנו בבוקר לארוחת בוקר מקסימה.
ומשם יצאנו לטייט מודרן. שזה מן קלישאה, כי בכל ביקור בלונדון אני מגיעה בסוף לטייט מודרן. רציתי ללכת לויקטוריה אנד אלברט אבל שאר הקבוצה רצתה טייט. אז טייט.
משם יצאנו מורעבות והלכנו לאכול צהריים במסעדה לבנונית מקסימה שהיא חלק מרשת. אנחנו ישבנו בסניף שבסלואן סקוור אבל יש עוד, גם מחוץ ללונדון. על כל פנים, המיתוג עושה הכל. בסופו של דבר קיבלתי מנה שהיא הכי לשבת במסעדה בכפר בצפון, אבל העיצוב, העיצוב!
אבל הכל היה טעים מאוד, טיפה מוקפד יותר וטעים יותר מהמסעדות הלבנוניות הרגילות, ובנוסף לכל גם צמחוני, אז אני ממש לא מתלוננת. להפך, הלוואי שהיה כזה בבודפשט.
משם יצאנו לקצת קניות. היה נחמד ויכולנו להמשיך עוד אבל הגיע הערב והיו לנו תוכניות. בשש בערב הגיעו לדירה של שיבון עוד שתי אימהות אנגליות, קת'רין וניקי, שגם הן אימהות בודפשט לשעבר. שם כמובן שתינו קצת פרוסקו והלכנו לתוכניות של הערב.
אחרי הפאב חזרנו הביתה מרוצות ונרדמנו בשנייה.
למחרת בבוקר כבר התפנקנו בארוחת בוקר רצינית.
ויצאנו להליכה. שיבון גרה בשכונה שגם אני גרתי בה בלונדון, ולכן כל ההליכה הייתה מן התפוצצות נוסטלגית – כאן טיילתי עם הגומבוץ בעגלה, כאן קניתי לגומבוץ נעליים ראשונות וכו.
ומשם הגענו להית', שהוא הפארק הטבעי הגדול בלונדון. הייתה הליכה מהממת בצבעי סתיו.
מד הצעדים הכריז שהלכנו 10,000 צעדים, שזה מצוין, כי היה לנו הרבה קינוחים להוריד. אבל עוד לא סיימנו ללכת, עוד היו לנו קצת קניות. אין כמו לשים חנות בקצה מסלול ארוך כדי לגרום לי ללכת הרבה.
ומשם כבר היינו צריכות לצאת לשדה. חיבוקי פרידה ומילות תודה הוחלפו, הבטחות שנעשה את זה שוב הופרחו לאוויר, ויצאנו.
וזהו, שבתי לרוסיה. זה קטע עם לונדון, שמייד כשאני מגיעה אליה אני רוצה לבוא שוב. עיר כל כך גדולה ולעולם לא רואים ממנה מספיק. אז באיחולי לשנה הבאה שוב בלונדון – טה טה.
עדי בעולם 
עדי אני מתה עלייך. את פשוט יודעת לחיות.
וכן, מה שאת שומעת זו קנאה ממעמקי חופשת הלידה שלי . החול האחרון שלי היה ירח הדבש בדרום אפריקה. ב2014!! לפני עידנים ושני ילדים
אהבתיאהבתי
האמת אני קוראת את הפוסט וקצת מקנאה בעצמי גם כן. כאילו, לונדון, אין מקום מושלם מזה. עם זאת, כדי להרגיע את הקינאה, הפעם האחרונה שהייתה לי חופשה זוגית בלי ילדים ליותר מ-24 שעות הייתה ב-2009, ואני ממש אשמח לחופשה זוגית. גם את תגלי מתישהו שלנסוע עם חברות זה פשוט הרבה יותר קל לוגיסטית מאשר עם בן זוג. לפחות זה ככה אצלנו.
אהבתיאהבתי
האמת אני פחות אוהבת את לונדון. אני מאוהבת ברומא. אני מתה לקחת ת בעלי לשם כי אני מרגישה קרבה רוחנית למקום. הייתי רק עם אמא שלי… אני מתה לחופשה זוגית
היינו בזכרון לפני הלידה. שמנו את הילד אצל סבא וסבתא… אבל אני רוצה עוד! עדיף בחול ועדיף יחד. איכשהו תמיד נראה לי שמישהו תמיד מקופח ככה… וברור לי שזה לא נכון. אוי! חפרתי
אהבתיאהבתי
ממש לא חפרת! אני כה מבינה. אני לא מאוהבת ברומא כי אני לא מכירה את רומא – לא הייתי בה. ואני מתה לנסוע לשם עם האופנוען. וזה יקרה אולי בעוד עשר שנים, כשיהיה לנו כסף וגם לא נצטרך בייביסיטר. הפסקתי לפנטז על חופשה זוגית כי זה לא כל כך ריאלי. אז אני לגמרי מבינה את הרצון לחופשה זוגית. (והילדים לא מקופחים ככה, הילדים שמחים לשבור שגרה ולהיות עם סבתא וסבא).
אהבתיאהבתי
הילדים הכי נהנים כשההורים בחופשה זוגית! אצל סבתא וסבא עם הפינוקים!
אהבתיאהבתי
וואו. לגמרי מעורר קנאה בהרבה רמות (ובהתאם יש לקרוא את המשך התשובה – בקלילות. הכל מקנאה תאמיני לי). וגם יפה שפיש אנד צ'יפס נמצא אצלך במחלקת "נובלטי" ושאת מוכנה בטיול בחו"ל לשים את זה על הצלחת ולאכול (או לפחות לצלם) ולו למען הקינוחים. רק הערה – משום מה בתמונה של הקניות מהסופר היה בטעות הדבר הזה של קאדבורי שהאנגלים קוראים לו בטעות שוקולד. בטח נשאר על השולחן מאיזה יומולדת של הילדים… :). אבל ברצינות – איזה יופי שיש חברות כאלה ואפשרות כזאת לעשות דבר כזה ככה סתם בסופ"ש. וכמה אנגלי הוא האור בתמונה של הרחוב… מעורר געגועים גם אצל מי שמעולם לא גר שם.
אהבתיאהבתי
אני באמת אוהבת פיש אנד צ'יפס 🙂 אני לא אוכלת את זה בדרך כלל בגלל כל השמן, אבל אם יש תירוץ, כמו ארוחה בפאב באנגליה, אז כן.
ואני אוהבת גם קדבורי'ז, שהוא בעיני טעים יותר משוקולד מילקה. זה שוקולדים שבתור ילדה פינטזתי עליהם ולכן לנצח אוהבת אותם.
אהבתיאהבתי
כשתסעי לרומא תני לי לתכנן לך את החופשה:) אני מתה עליה, מכירה אותה, והחלום העכשוי שלי זה ללמוד עליה, יש ברומא קורס יסודי 3 חודשים. כל פעם אני נרשמת ודוחה כי אין לי מחליפים בחיים האמיתיים.
ורק שתדעי, פעם הייתי בבודפשט ומצאתי טיסה ב29 יורו למילנו וחזרה. (וויזאייר) צריך לחפש מספיק זמן מראש.
אהבתיאהבתי
באמת?? כלומר, רומא. את המגיבה השנייה רק בפוסט זה שאומרת שזו עיר כה שווה. באמת שעד כה חשבתי עליה בתור עיר חביבה שאשמח לנסוע אליה, אבל לא מעבר. אני מפנטזת עליה לחופשה זוגית בעיקר כי היא יחסית קרובה וטרם הייתי. ויש טיסות ממש זולות, רק שצריך גם מקום לישון ובייביסיטר וכו. טיסות זולות וחופשות ספונטניות זה לאנשים בלי ילדים 🙂
אהבתיאהבתי
יי!! כתבת! הסופ"ש נשמע ונראה מהמם, איזה כיף!
יש לי הרגשה שכבר שאלתי אותך את זה פעם אבל אני ממש לא בטוחה אז (מקסימום) אשאל שוב – השכונה בלונדון שגרת בה היא המפסטד?
אהבתיאהבתי
כן 🙂 כלומר, כן, זו המפסטד, וכן, כבר דיסקסנו את זה, וכן, כשהייתי שם עכשיו חשבתי על הפעם ההיא שישנת שם במלון ההודי 🙂
אהבתיאהבתי
לפני שבועיים פתחו מרכז קניות ענק ודנדש באוקספורד, ואחרי שכולם התלהבו גם אנחנו קפצנו להתרשם עם הקטנים. הסתובבנו, השלמנו חוסרים בפרימרק וישבנו לצהריים במסעדה לבנונית שאמרו ששווה – אותה הרשת! ספרנו מלא תרבושים 🙂 לאחרונה יש כאן קטע של עיצוב מגניב. יש כאן תאילנדית שנראית מבפנים כמו רחוב בבנגקוק.
אהבתיאהבתי
רגע, לא עניתי לך?? בראשי עניתי לך כבר לפני חודש. וזו אכן רשת שעולה ופורחת, חברה שלי אכלה בסניף שלהם בלידס. כאילו, הם לא בוחלים בשום חור. ועכשיו כמובן בא לי על התאילנדית המעוצבת. למרות שאם אני כבר מגיע לאכול תאילנדי בלונדון זה נגמר בבוסאבה אית'אי.
אהבתיאהבתי
הייתי בלונדון 5 או 6 פעמים (כבר הפסקתי לספור) ועדיין עשית לי חשק לחזור לשם!
(למרות שהצהרתי לבעלי שהשנה אנחנו נוסעים לברלין או לאמסטרדם…)
אהבתיאהבתי
גם אני עכשיו רוצה לנסוע לשם שוב. אבל מוכנה בשמחה גם לברלין או לאמסטרדם. ועוד בזוג. די.
אהבתיאהבתי
אז אם נחזור שוב, וגם עבור אחותי שגרה בלונדון – אפשר את שם וכתובת הפאב עם הקינוחים השווים?
אהבתיאהבתי
רגע, לא הגבתי לך?? אוף, אני גרועה. זה פאב המייסונז בהמפסטד.
אהבתיאהבתי
לשנה הבאה בלונדון הבנויה!
אהבתיאהבתי
איימן סיסטר!
אהבתיאהבתי
אני תמיד נהנית לקרא!
אהבתיLiked by 1 person
את מקסימה. רק עכשיו גילית את הבלוג שלך.
את כותבת נהדר והתמונות נהדרות.
מזל שהקלוריות נשארות בצד שלך!
אהבתיאהבתי
זו תגובה מקסימה. תודה רבה 🙂
הקלוריות בהחלט נשארות בצד שלי 🙂
אהבתיאהבתי