כבר יותר מחודש שהטמפרטורות צנחו והעלים נושרים והכל מהמם. אני מתה על הסתיו, העונה הכי פוטוגנית. עם זאת, איכשהו אני מצליחה לכשול בצילום תמונות ממש שוות של העונה והאופנוען לוקח את זמנו עם צילומי הסתיו שהבטיח לי (באמת, קח את הזמן, אוטוטו לא נשארים עלים על העצים), אז אני מעדיפה לפרסם כאן את צילומיי הבינוניים ולקוות שיהיו עוד בהמשך.
כשעל הרחוב משתלטים הגוונים האלה:
כשכל עמוד חשמל ראוי לתמונה:
כשעלים נראים ככה:
אין ספק שזו עונה מהממת וממש מבאס שאני לא יכולה להעביר לכם את התמונה המלאה.
אבל אני כן יכולה לספר לכם על החג האהוב עליי מכל – האלווין. אולי בגלל שבשלב הזה הוא מופשט מכל המשמעות הדתית שלו ומתרכז בדברים הכיפים – מכשפות, ערפדים, תחפושות ושוקולדים, זה באמת החג הכי כיף. אז עכשיו כשיש לי תירוץ רשמי ("בשביל הילדים") זה היה הזמן להתלהב בלי גבול.
דבר ראשון הכנו ג'ק-או-לאנטרן, שזה הדלעות המגולפות עם הנרות בפנים. במקור זה מנהג שנועד להבריח מכשפות ושדים, ולכן חרטו על הדלעות פרצופים מפחידים. זה לא נראה לי כמו אתגר גדול מדי, אלא שאז הגיע המייל מבית הספר של גומבוץ, שייערך יום האלווין, הילדים מתבקשים להגיע מחופשים, וכמו כן תיערך תחרות דלעות מגולפות. המוניקה גלר הפנימית שבי נדלקה מייד, וגם האופנוען נכנס לקטע. קנינו עוד דלעת. יום לפני היום המיועד גיגלתי "cool jack'o'lantern" וקיבלתי המון דלעות מהממות. בחרתי את זו שהכי קלה לביצוע, והלכנו על זה.
איך עושים?
מרוקנים את הדלעת: חותכים את הקצה העליון שלה בצורה שתשמור את הקצה העליון שלם, כדי שתוכלו לסגור אותו בחזרה. עם כפות, מצקת אבל בעיקר עם כפות הידיים גורפים כל מה שבפנים מעבירים את כל הג'יפה לשקית/ערימת קומפוסט.
כשהדלעת כבר די ריקה "מגלחים" את הדפנות עם כף, כדי שיהיו חלקות ויהיה קל ובטוח יותר להדליק שם נר.
בסופו של דבר צריך להישאר שם מן כוך חלק ונקי מג'יפה.
עוד הסברים על ריקון וגילוף דלעת: כאן.
בחירת דוגמה: בוחרים את הדוגמה שרוצים לגלף ומציירים אותה על דף. הרעיון בציור הוא לשים לב לפרטים במה שבחרתם (למשל: לקלוט שהעיניים מלבניות בעצם) ולראות שאתם בכלל מסוגלים לעשות משהו דומה. אם אתם לא יכולים לצייר את זה על דף, זה יהיה עוד יותר קשה על דלעת.
נתנו לילדים לצייר קצת פרצופים שהם רצו אז קיבלנו כמה גירסאות, חלקן פחות מעשיות מאחרות.
העברת הציור לדלעת: לפי הדוגמה שבחרנו מציירים עם טוש את אותו הציור על הדלעת עצמה. אופציה אחרת היא להצמיד את הציור עם הדף אל הדלעת.
עוברים על גבי הציור עם נעץ, מחוררים כמה שיותר, כדי שיהיה קל יותר לחתוך.
חיתוך: חותכים החוצה את החלקים שסימנתם. החירור עם הנעץ מקל על המלאכה.
כך מגלפים דלעת פשוטה למדי:
אבל אנחנו חשבנו שאנחנו משדרגים את הדלעת אז הוספנו לה את מה שחשבנו שהוא שוס:
וזה נראה די מגניב:
ואז את מגלה חתיכה רקובה בגב הדלעת, ומחליטה לחתוך אותה החוצה, וכבר עושה מזה קטע וחותכת את זה בצורה של עטלף:
וככה, למחרת בבוקר, הגומבוץ לבש את תחפושתו, הצטיידנו בדלעת ומשוכנעים שאנחנו מועמדים לניצחון כי מה כבר הונגרים יודעים על גילוף דלעות, נסענו לבית הספר.
ווי נואו נאת'ינג ג'ון סנואו.
כי בכניסה לבית הספר גילינו שאת הדלעות הפשוטות שמו על המדרגות:
כן, אלה היו הפושטיות.
אלה הפחות פושטיות זכו ממש להיות מוצגות על דוכן התחרות:
העיקר אנחנו תקענו כמה קיסמים בדלעת והרגשנו שדרכנו אל הניצחון סלולה.
אז בשלב שסיימתי לעלות במדרגות וראיתי מה מוצב על שולחן תחרות הדלעות תהיתי אם להסתובב בחזרה לפני שמישהו רואה את הדלעת שלנו, אבל אז תפסה אותי המורה המארגנת של התחרות בחיוך רחב ופנתה לראות איך נראית הדלעת שהכנו, ואז צפיתי בארשת פניה מנסה למצוא משהו נחמד לומר, ובסוף היא אכן הצליחה לנפק: "איזה יופי שגם תלמידים בכיתה הראשונה משתתפים בתחרות". שזה הכי "העיקר ההשתתפות".
אקיצר, זו הייתה חוויה מלמדת, וגומבוץ רק בכיתה א', עד שנגיע לכיתה המסיימת של בית ספר אני כבר צופה דלעת עם פירוטכניקה ואמנות פלסטית.
חשבנו שנגמר האלווין, ובאמת היה נחמד, אבל אז עלה האופנוען עם רעיון חביב. למה שלא נעשה טריק או טריט? זה לא קיים בהונגריה, אבל מלא חברים שלנו רוצים, אז בואו נעשה את זה. אז הוא פתח אירוע בקבוצת הפייס השכונתית, בהנחה שעוד כמה יירשמו וכולנו נסתובב בין כמה בתים ונעניק ממתקים אחד לשני.
וכך התהלכנו לנו אופטימיים, יודעים שנעשה סיבוב קצר בין כמה שכנים, נאסוף כמה שוקולדים, נאסור על הילדים לאכול את רובם ואז נאכל אותם בעצמנו בלילה.
ואז יומיים לפני התאריך המיועד בדקנו את האירוע שהוא פתח בפייסבוק, וגילינו שקצת יותר ממאה ילדים נרשמו, מתארגן אירוע פתיחה ומצעד לפני בפארק השכונתי, ושני בתי קפה מהשכונה כבר נותנים חסות לאירוע ויציעו תפריט להאלווין במחירים מוזלים.
wat???
באמא ש'כם, קניתי 30 ממתקים לאירוע והנחתי שחצי יישארו. מה מאה ילדים?
אקיצר, האופנוען מייד החל לבזר סמכויות והעניק אפשרויות ניהול לאירוע לעוד כמה אנשים מהשכונה שסימנו "באים" לאירוע, ואז נאלץ לבזבז שעתיים של הסופ"ש בפגישת אירגון והיערכות (שנערכה באחד מבתי הקפה הספונסרים של האירוע) של המארגנים, וחזר כולו לא מבין מאיפה זה בא לו. אבל לא נורא, דווקא כיף שיוצא אירוע גדול.
אז קודם כל הגדלתי את כמות הממתקים שתצפה לילדים:
העמדנו דלעות בכניסה לבית שלנו, האופנוען והילדים יצאו לקושש ממתקים בבתים של אחרים, בעוד אני נשארתי בבית לצפות לאורחים. היה האמת מגניב ממש.
אני לא יודעת מה קרה השנה, אבל אחרי שנים שהאלווין הוא רק חג נוצרי שבו מבקרים בבתי קברות, השנה יש האלווין בכל מקום. בתי קפה ומסעדות מעמידים דלעות בכניסה:
וכולם מגישים דברים שקשורים להאלווין גם באוכל. כך למשל כוס קפה תמימה שהוזמנה במסעדה הגיעה ככה:
תודו שהעוגייה מגניבה. אני כבר מנסה לעשות בעצמי בשנה הבאה…
עדי בעולם 