מזכרת מהעבר

בכל יום שואה אני מפרסמת פה את הפוסט על אבא של סבתא שלי, שאנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. גם השנה אני מפרסמת אותו, ממש מתחת לפוסט הזה. אבל הפעם אני מפרסמת פוסט שואה נוסף, כי השנה קיבלה סבתא שלי מזכרת לא צפויה מהעבר. כשסבתא נכנסה למחנה היא הייתה בת 12. יומיים קודם היא עוד … המשך לקרוא מזכרת מהעבר

ארכיון – עדי בעולם, מאי 2008

נוסעת במונית. הנהג משוחח עם חבר שלו בטלפון."חתני הסתבך, ומסכן, לא באשמתו. הוא נוסע, פתאום באה איזו זקנה קפצנית, קופצת לו לכביש, פוגעת לו באוטו, ועכשיו לקחו לו את הרישיון. איזה עולם אני אומר לך".(כן, הזקנות האתלטיות האלה זה באמת תופעה מסוכנת. זה מה שהורס לנו את המדינה) חמש דקות אחרי."משרד הרישוי האלה, אין להם … המשך לקרוא ארכיון – עדי בעולם, מאי 2008

השחוק והעצב

בערב יום השואה הציע אחינו הקטן שניסע אל סבא וסבתא בעפולה כדי להיות שם כשסבתא מספרת את סיפורה לכיתה בבית ספר בעיר. קבענו בתשע בבוקר לצאת לדרך. שנינו, יש לציין, לא רגילים לקום בשעות חד ספרתיות, אבל ממש אי אפשר לאחר לאירוע הזה. ב-9:05 מעיר אותי הטלפון. על הקו אחינו הקטן.אחינו הקטן: חררר פרררר גרררראני: … המשך לקרוא השחוק והעצב

שיחה שמשאירה אותי עם דמעות

הלו? עדי, את יודעת איזה יום היום?""סבא!! עמדתי בדיוק עכשיו להתקשר. עכשיו סבתא תחשוב שלא זכרתי""לא משנה מיידלע, קחי את סבתא""הלו?""היי סבתא""היי מיידלע. כמה אני שמחה לשמוע אותך""איך את, את בסדר? מחזיקה מעמד?""כן. הטלפונים מהנכדים מחזקים אותי. אתם, את והאחים שלך ושני בני הדודים שלך, אתם הנקמה האמיתית שלי בגרמנים. הם לא יכלו לי". כמו … המשך לקרוא שיחה שמשאירה אותי עם דמעות