הפוסט הזה פורסם במקור בישראבלוג בדצמבר 2010. באחד מסופי השבוע הוזמנו האופנוען ואני למסיבת כריסמס בבית חברים שלו. מדובר בחבר צרפתי ואשתו, ידענו, והאופנוען ואני הכנו את עצמנו לארוחת ערב צרפתית בערב, משו משו. באותו יום יצא לנו לעבור בהמון חנויות שמוכרות אוכל מצוין, אבל הראינו כוח רצון: האופנוען העביר את היום על שתי פרוסות … המשך לקרוא כריסמס בלונדון
כשרק פגשתי את האופנוען הוא אמר לי שעבודתו עשויה לקחת אותו גם למדינות אחרות. אני, שהייתי תושבת חוזרת טרייה ודי בהלם חזרה לארץ, אמרתי שזו לא תהיה בעיה. הזמן חלף והעת הגיעה. אז אנחנו עוברים ללונדון. כלומר עברנו. לפני שבוע. החודשיים האחרונים היו קצת מטורפים - סידורים בארץ וסידורים באנגליה, פרידה מעבודה כאן ותחילת עבודה … המשך לקרוא המעבר לאנגליה. פלוס טיפול בתינוקות, כמובן
בערב לפני שנסעתי אמר לי עפר בעבודה: נו מה, בטח תעברי מפאב לפאב, תהיי שיכורה כל הביקור.אמר, ולא ידע איך תתגשם נבואתו. זה התחיל ביום חמישי, עת נחתתי בבירה הבריטית הקפואה באחת בצהריים. שעתיים אחרי הייתי בבית המלון. האופנוען כבר היה בעיר, לענייני עבודה, וקבענו להיפגש בקצה השני שלה, ברבע לארבע, בתחנת הטיוב. בארבע קבע … המשך לקרוא ביקור בלונדון
הלו? עדי, את יודעת איזה יום היום?""סבא!! עמדתי בדיוק עכשיו להתקשר. עכשיו סבתא תחשוב שלא זכרתי""לא משנה מיידלע, קחי את סבתא""הלו?""היי סבתא""היי מיידלע. כמה אני שמחה לשמוע אותך""איך את, את בסדר? מחזיקה מעמד?""כן. הטלפונים מהנכדים מחזקים אותי. אתם, את והאחים שלך ושני בני הדודים שלך, אתם הנקמה האמיתית שלי בגרמנים. הם לא יכלו לי". כמו … המשך לקרוא שיחה שמשאירה אותי עם דמעות
עדי בעולם 