לארי, לזלי, מרגו וג'רי

הגענו לסדרה הזו במקרה. דפדוף ב-HBO גילה לי שיש סדרה בשם "הדארלים", ובתור מי שקראה המון ספרי ג'ראלד דארל וגם צפתה בסדרת האייטיז "משפחתי וחיות אחרות", יש לי פיקסציה קלה על משפחת דארל. וככה ישבנו לצפות. אני מתלהבת כולי ומקווה שהאופנוען יתלהב גם כן. ואיזה מזל שכן. זו גירסה מקסימה לסיפור שלהם, והליהוק מושלם.

לזלי, לארי, גברת דארל, ג'רי, מרגו
להמשיך לקרוא

סדרות טלוויזיה – המלצות ודיס

רשימה של הרבה סדרות טלוויזיה שראינו. הנוהל: שם של סדרה ופירוט קצר על מה היא/האם כדאי. הרבה סדרות אנגליות כי אנגלופילית, כמה סדרות זרות כי אינטלקטואלית מתנשאת, כמה אמריקאיות כי תרבות פופולרית זה כיף. הרוב המוחלט כאן מנטפליקס, פלוס עוד כמה בודדות מפריים, מאז שגיליתי באיחור של כמה שנים שאפשר להתחבר לזה גם מהונגריה.

גרייס ופרנקי: דרמה קומית אמריקאית. התחלתי לראות עם האופנוען והוא לא סבל, וגם אני נאלצתי להתגבר על הפרק הראשון כדי להמשיך. בפרק הראשון מודיעים שני הגברים בסדרה לנשותיהם זה ארבעים שנה שהם עוזבים אותן כי הם מאוהבים אחד בשני. אחרי זה, זה מתחיל להיות מצחיק. אבל ההתחלה לא מצחיקה בכלל. אז אני המשכתי לצפות בזה לבד (בקיפולי כביסה) ואני מרוצה. זו סדרה משעשעת במידה, יש בה דמויות משנה מעולות (כל הילדים, שהם בעצם בגילי פלוס מינוס, עוסקים בדילמות כמו אימהות לילדים קטנים או בחירות קריירה, שזה כבר ממש מדבר אליי), יש בה מעצבת שהייתי רוצה שתעצב לי את הבית (פרנקי וגרייס גרות בבית חוף מהמם בקליפורניה. כזה אני רוצה), וכמו כן ג'יין פונדה, שמשחקת את גרייס, היא השראה. כמו גם גרייס עצמה. הדמות השנייה, פרנקי, מתחילה כאנושית ומגניבה, אבל בעונות הבאות הופכת לקריקטורה מעצבנת, קצת כמו שקרה לפיבי ב"חברים". בכל מקרה, צפייה כיפית ולא מחייבת.

הבית של גרייס ופרנקי. כזה. כמו כן, החוף בקליפורניה – גם.


להמשיך לקרוא

שלג ופורים ההונגרי

לפני כשבועיים נחת אצלנו אחינו הקטן לביקור שהגדיר כזמן איכות עם האחיינים. ובאמת, דוד ששמח לשחק עם אחייניו התגלה כנכס מטורף. כמה נוח זה יכול להיות אם גרים באותה מדינה. הגומבוץ והדובוש שמחו ללמד אותו לשחק בחתחתול והוא הצהיר שהוא לא מכיר את המשחק בכלל, הוא לא בטוח שהבין את החוקים, אולי ישחקו כמה סיבובים ואז יתחיל להבין. ואז הם התחילו לשחק ואחינו הקטן, בלי לדעת את כל הטריקים הקטנים, ניצח ארבע פעמים רצוף. מה זה הפוקס הזה.

פרט לזה הם שיחקו בכדור, בחידות, במגדל הזה שנקרא מפולת לבנים וצריך להוציא חתיכות עץ מהמגדל ולשים אותן בראש המגדל עד שהמגדל נופל (בדיוק בתור שלי כמובן. הו, צהלות השמחה של כולם) ובאופן כללי הסתדרו מצוין.

כמו כן, כמה ימים עם אחינו הקטן, שהוא צמחוני יותר אדוק ממני (שאוכלת דגים, כלומר אני פסקטריאנית או איך שלא אומרים את זה) גרמו גם לי להקפיד להזמין על צמחוני/טבעוני בזמן שהוא כאן, ומה אומר לכם, יצאתי איתו לצהריים ואכלתי כמה פעמים מרקים חסרי טעם בטירוף. מתברר שעם כל הכבוד, כדי שמרק פו או ראמן יהיו טובים צריך שזה יהיה ציר בשרי.

אחינו הקטן ישן בחדר של הילדים, ובהתחלה דאגנו שיפריע לו העובדה שהם הולכים לישון מוקדם ולכן הוא נכנס לחדר חשוך ולא יכול לקרוא ואז הם קמים מוקדם יותר ומעירים אותו. אבל התברר שאחינו הקטן זקן עוד יותר מאיתנו והוא נרדם עוד לפני שהילדים נרדמו ולא התעורר מהרעש שלהם בבוקר.

וכמובן, הוא נורא רצה לראות שלג. וכמובן, ירד שלג בכל השבוע לפני שהוא הגיע ואיך שהוא נחת בהונגריה זכינו לכמה ימי מזג אוויר נפלא של איזה עשר מעלות פלוס שמש, משהו שלא קורה פה לעולם בפברואר, חוץ מבביקורים של אחינו הקטן מתברר. כבר חשבנו שאחינו הקטן ייאלץ לחזור לארץ בלי שראה שלג, ואז האופנוען קרא באיזו קבוצה בפייסבוק שבפסגה הכי גבוהה בבודפשט (החלק של פשט הוא מישורי, החלק של בודה הוא הררי) יורד ממש עכשיו שלג ולגמרי שומם ואין אנשים שם, וכולנו פשוט קפצנו לאוטו ונסענו. זה עניין של 15 דקות, ועברנו מחמש מעלות גשומות לאפס מעלות מושלגות.

IMG_0964

אף אחד לא ידע שיורד שם שלג אז קיבלנו את כל ההר לעצמנו

להמשיך לקרוא

סוכר וטלוויזיה

זה התחיל בתור רעיון חיובי. בכל קבוצות הפייסבוק שאני חברה בהן מדברים על אתגר הבלי סוכר, כמה חברות שלי עשו את זה ודיווחו פלאים ובאופן כללי הרעיון ממש נכון: סוכר הוא בסופו של דבר הסם הכי ממכר, הגוף לא צריך אותו ולכן הכי הגיוני להפסיק לצרוך אותו. וכל מי שהפסיק מספר שבנוסף לנשירת הקילוגרמים והצרת ההיקפים הוא גם ישן טוב יותר, העור נראה טוב יותר, הוא מרגיש טוב יותר וכו. בקיצור, החלטתי להפסיק סוכר.

האופנוען קפץ על הרעיון כמוצא שלל רב. הכריסמס התאפיין אצלנו בזלילה חסרת רסן כי "בכריסמס לא סופרים קלוריות"/"כשכל כך קר בחוץ ואנחנו תקועים בבית זה לא הגיוני למנוע מתוקים מעצמנו" ושאר תירוצי שקר כלשהו. וכידוע, כל המתוקים האלה בסופו של דבר נשארים איתכם עד הכריסמס הבא. אז שנינו, עבי מותניים מתמיד, החלטנו שזה בהחלט הזמן להפסיק סוכר.

רגע! נזכר האופנוען. יש לנו כמה שוקולדים מעולים בבית ואין סיכוי שנצליח להפסיק סוכר כשהם יושבים לנו על המדף. מצד שני, לזרוק לינדט לפח זה בטח ברשימת החטאים שמובילה אנשים לגיהינום. אין ברירה אלא לאכול את כל השוקולדים האלה לפני שאנחנו מתחילים בפרויקט.

אז אתמול בערב אכלנו חבילת לינדט עצומה מול הטלוויזיה, ואילו הבוקר התיישבנו לארוחת בוקר של פאנקייקים, מכוסה בכל טוב המתוקים שהיה בבית:

IMG_0802

הנבחרת. למרבה הצער כולה הגיעה לגמר

להמשיך לקרוא

ארכיון – עדי בעולם, ינואר 2012

"ותודה לאמא של גומבוץ, שהגיעה לגן ולימדה אותנו על המסורת היהודית"

(המייל החודשי מהגן מסכם את מסיבת החנוכה. אם מישהו היה אומר לי שיום אחד יודו לי על שלימדתי את המסורת היהודית וכו)

באותו מייל חודשי הגיעה גם הודעה על "השבוע הבינלאומי" של הגן, שבו הורי הילדים מתבקשים להציג את המדינה שלהם עם הפעלות ואוכל.והימים ימי הדרת נשים, ניצול מעמד הביניים ושאר הרעות החולות של ישראל. מייד נמלאתי מרה שחורה. איך אני אציג להם את ישראל, חשבתי במרירות. בראשי הסמולני עוכר הישראל חלפו רעיונות להפעלה בגן, כשכולם מוציאים אותנו מה זה רע: לחלק לילדים רובי צעצוע ולהצעיד אותם בת"ס-תס"חים, להפריד בין הבנים לבנות ולומר לבנים לירוק על הבנות, לתת להם לשחק במכוניות, להגיד להם לדרוס הולכי רגל ולברוח, נו, כאלה.

החלטתי לרגל קודם מה עושות האימהות האחרות. האמא האמריקאית החליטה להביא בובות של דיסני ולאפות עם הילדים עוגיות שוקולד צ'יפס. האמא האיטלקיה תאפה פיצה עם הילדים. האמא הבלגית תעשה איתם וואפלים בלגים. בקיצור, הגן צועד על קיבתו.

אז צריך להביא אוכל ישראלי. אבל מה זה אוכל ישראלי? אל תגידו לי חומוס ופלאפל. בקבוצה הבוגרת יותר יש ילדה ממצרים וההורים שלה הביאו פיתות, חומוס ופלאפל. ואתם יודעים מה? הם צודקים. זה שלהם, אנחנו רק היכרנו משכנינו את האוכל הזה וכמו כל דבר אצלנו, כבשנו וסיפחנו (אופס, שוב הסמולנית שבי מרימה ראשה).

בדיוק הייתי אז בארץ אז קודם כל קניתי חטיפים, שלפחות יהיה אוכל שהגיע מישראל. במבה, פסק זמן ומקופלת. וגם שרשרת דגלונים לתלייה בגן.

בנוסף הצלחתי לחשוב על שני מיני מזון ישראלי: סלט ירקות וקוטג', ועוגת גבינה וביסקוויטים, שראיתי רק בארץ עד כה והחלטתי ששלנו. כיוון ששאר האימהות הביאו עוגיות, פיצה וואפלים, היה ברור מי תצא האמא הפחות פופולרית אם אני אביא סלט ירקות. החלטתי ללכת על העוגה.

נשארה ההפעלה. הגננת שהתייעצתי איתה אמרה שאפשר להביא שירים בעברית ואולי ללמד איזה ריקוד ישראלי.

עכשיו, בכל זאת מדובר בפעוטות, זה לא גיל שאפשר ללמד ושאבתם מים או צדיק כתמר יפרח יפרח. אבל עלה בי רעיון סוף סוף.

להמשיך לקרוא