שלג ופורים ההונגרי

לפני כשבועיים נחת אצלנו אחינו הקטן לביקור שהגדיר כזמן איכות עם האחיינים. ובאמת, דוד ששמח לשחק עם אחייניו התגלה כנכס מטורף. כמה נוח זה יכול להיות אם גרים באותה מדינה. הגומבוץ והדובוש שמחו ללמד אותו לשחק בחתחתול והוא הצהיר שהוא לא מכיר את המשחק בכלל, הוא לא בטוח שהבין את החוקים, אולי ישחקו כמה סיבובים ואז יתחיל להבין. ואז הם התחילו לשחק ואחינו הקטן, בלי לדעת את כל הטריקים הקטנים, ניצח ארבע פעמים רצוף. מה זה הפוקס הזה.

פרט לזה הם שיחקו בכדור, בחידות, במגדל הזה שנקרא מפולת לבנים וצריך להוציא חתיכות עץ מהמגדל ולשים אותן בראש המגדל עד שהמגדל נופל (בדיוק בתור שלי כמובן. הו, צהלות השמחה של כולם) ובאופן כללי הסתדרו מצוין.

כמו כן, כמה ימים עם אחינו הקטן, שהוא צמחוני יותר אדוק ממני (שאוכלת דגים, כלומר אני פסקטריאנית או איך שלא אומרים את זה) גרמו גם לי להקפיד להזמין על צמחוני/טבעוני בזמן שהוא כאן, ומה אומר לכם, יצאתי איתו לצהריים ואכלתי כמה פעמים מרקים חסרי טעם בטירוף. מתברר שעם כל הכבוד, כדי שמרק פו או ראמן יהיו טובים צריך שזה יהיה ציר בשרי.

אחינו הקטן ישן בחדר של הילדים, ובהתחלה דאגנו שיפריע לו העובדה שהם הולכים לישון מוקדם ולכן הוא נכנס לחדר חשוך ולא יכול לקרוא ואז הם קמים מוקדם יותר ומעירים אותו. אבל התברר שאחינו הקטן זקן עוד יותר מאיתנו והוא נרדם עוד לפני שהילדים נרדמו ולא התעורר מהרעש שלהם בבוקר.

וכמובן, הוא נורא רצה לראות שלג. וכמובן, ירד שלג בכל השבוע לפני שהוא הגיע ואיך שהוא נחת בהונגריה זכינו לכמה ימי מזג אוויר נפלא של איזה עשר מעלות פלוס שמש, משהו שלא קורה פה לעולם בפברואר, חוץ מבביקורים של אחינו הקטן מתברר. כבר חשבנו שאחינו הקטן ייאלץ לחזור לארץ בלי שראה שלג, ואז האופנוען קרא באיזו קבוצה בפייסבוק שבפסגה הכי גבוהה בבודפשט (החלק של פשט הוא מישורי, החלק של בודה הוא הררי) יורד ממש עכשיו שלג ולגמרי שומם ואין אנשים שם, וכולנו פשוט קפצנו לאוטו ונסענו. זה עניין של 15 דקות, ועברנו מחמש מעלות גשומות לאפס מעלות מושלגות.

IMG_0964

אף אחד לא ידע שיורד שם שלג אז קיבלנו את כל ההר לעצמנו

להמשיך לקרוא

סוכר וטלוויזיה

זה התחיל בתור רעיון חיובי. בכל קבוצות הפייסבוק שאני חברה בהן מדברים על אתגר הבלי סוכר, כמה חברות שלי עשו את זה ודיווחו פלאים ובאופן כללי הרעיון ממש נכון: סוכר הוא בסופו של דבר הסם הכי ממכר, הגוף לא צריך אותו ולכן הכי הגיוני להפסיק לצרוך אותו. וכל מי שהפסיק מספר שבנוסף לנשירת הקילוגרמים והצרת ההיקפים הוא גם ישן טוב יותר, העור נראה טוב יותר, הוא מרגיש טוב יותר וכו. בקיצור, החלטתי להפסיק סוכר.

האופנוען קפץ על הרעיון כמוצא שלל רב. הכריסמס התאפיין אצלנו בזלילה חסרת רסן כי "בכריסמס לא סופרים קלוריות"/"כשכל כך קר בחוץ ואנחנו תקועים בבית זה לא הגיוני למנוע מתוקים מעצמנו" ושאר תירוצי שקר כלשהו. וכידוע, כל המתוקים האלה בסופו של דבר נשארים איתכם עד הכריסמס הבא. אז שנינו, עבי מותניים מתמיד, החלטנו שזה בהחלט הזמן להפסיק סוכר.

רגע! נזכר האופנוען. יש לנו כמה שוקולדים מעולים בבית ואין סיכוי שנצליח להפסיק סוכר כשהם יושבים לנו על המדף. מצד שני, לזרוק לינדט לפח זה בטח ברשימת החטאים שמובילה אנשים לגיהינום. אין ברירה אלא לאכול את כל השוקולדים האלה לפני שאנחנו מתחילים בפרויקט.

אז אתמול בערב אכלנו חבילת לינדט עצומה מול הטלוויזיה, ואילו הבוקר התיישבנו לארוחת בוקר של פאנקייקים, מכוסה בכל טוב המתוקים שהיה בבית:

IMG_0802

הנבחרת. למרבה הצער כולה הגיעה לגמר

להמשיך לקרוא