חודש 7 – דתות

אחרי הפסקה גדולה כי מחאה ולו"ז, חוזרת לתיאור שנת בר המצווה. והפעם – חודש שביעי, דתות.

היה לנו ברור שנקדיש חודש לדתות, יהדות ואחרות. אנחנו אתאיסטים אבל נולדנו ליהדות. בחרנו בבר מצווה חילונית למהדרין אבל רצינו שיידע את המשמעות הדתית של בר מצווה, כמו גם ילמד עוד כמה דברים על יהדות, כמה דברים בסיסיים שהוא לא יודע. ידענו גם שחשוב לנו שיידע מהן דתות אחרות ועל איך שהן משפיעות על תהליכים שקורים בעולם.

תיכננו מראש כך שחודש הדתות ייצא על מתישהו בין ספטמבר-אוקטובר, בול לכל החגים. בדף החודש כתבנו שבחודש הזה:
1) תחגוג את כל החגים, הפעם בצורה פחות מחופפת מתמיד אלא ממש תלמד על משמעות כל חג.
2) תבקר בבית הכנסת הגדול של בודפשט ותעשה סיור כדי ללמוד על ההיסטוריה שלו ושל יהודים בבודפשט.
3) תתארח לארוחת ערב שבת בבית משפחה שומרת שבת.
4) תלמד על חפצים ביהדות שקשורים לבר מצווה – טלית ותפילין.
5) תבקר בכנסייה ובמסגד ותלמד על הנצרות והאיסלאם.

משימות לחודש הזה:
1) ללמוד בעל פה שני משפטים מהפרשה שלך, שאם היינו עושים בצורה דתית הייתה צריך ללמוד את כולה ואף לשיר אותה מול כל בית הכנסת.
2) לקרוא את פרק 12 בספר "ההיסטוריה של האנושות" של יובל נח הררי, העוסק בדתות.
3) ללמוד על ההבדלים בין יהדות אורתודוקסית לרפורמית.
4) לבחור דת כלשהי מהעולם שאינה יהדות/נצרות/איסלאם ולעשות מצגת על עקרונותיה וההיסטוריה שלה.

ויצאנו לדרך, מייד עם ראש השנה.

הגומבוץ צפה בווידיאו שמסביר את משמעות החג ואז קיימנו את המסורות בארוחה ודיברנו על ספירת השנים ועל לוח השנה היהודי. עשרה ימים אחר כך הגיע יום כיפור – צפה בווידיאו על משמעות יום כיפור, ובערב אותו יום דיברנו על חרטה – מבט לאחור על מעשים שעשינו בשנה האחרונה ואם יש משהו שאנחנו מתחרטים עליו, ועל ניסיון לתיקון, כלומר כיפור, על מעשים כאלה.

עד שיגיע סוכות התרכזנו בסעיפים האחרים. את הביקור בכנסייה עשינו עוד באוגוסט, כשביקרנו בברלין:

באופן כללי לא חשנו צורך להרחיב על ענייני הנצרות. בית הספר של הילדים אומנם לא מלמד שיעורי דת, אבל הנצרות נוכחת – הם יודעים מה חוגגים בכריסמס, מה חוגגים בפסחא וכו. אין צורך להרחיב מעבר לזה.

מסגד התברר כדורש יותר מאמץ. השלטון הימני של הונגריה לא מעודד מהגרים שאינם נוצרים (יופמיזם לערבים, בהחלט), ולכן למרות שיש מהגרים ערבים, אין הרבה. ובהחלט אין מסגד בשום מקום קרוב לאזורנו. התלבטנו קצת אם אנחנו רוצים למצוא מסגד באזור מרוחק ואז איכשהו ליצור איתם קשר ולשאול אם אפשר לבוא לראות, אבל החלטנו שזה יוצא מוזר מדי. במקום זאת הגומבוץ נשלח – שוב – ליוטיוב, ללמוד על ההיסטוריה של האיסלאם. ניהלנו בבית שיחה על הרמאדן (השניים התפלצו לחשוב על חודש שלם שלא אוכלים בו במשך היום).

בשלב הבא יצאנו לבקר בבית הכנסת הגדול של בודפשט. מדובר בבית הכנסת הגדול באירופה, והוא מבנה יפהפה, במרכז העיר, שראינו הרבה פעמים מבחוץ ואף פעם לא ביקרנו בפנים (כלומר, אני עשיתי את הסיור שלו אי שם ב-2003, בחיים אחרים, לפני האופנוען, אבל חלפו עשרים שנה ובכל מקרה הילדים והאופנוען לא ראו).
עוד לפני הסיור הגומבוץ נשלח לראות וידיאו על זרמים שונים ביהדות. הוא למד בעיקר על ההבדל בין אורתודוקסים לרפורמים, ולכן היה מוכן לשמוע שבית הכנסת הגדול של בודפשט שייך לזרם שאינו אורתודוקסי – הנאולוגים. בהיותו נאולוגי יש בבית הכנסת הרבה אלמנטים שנועדו להשתלב בסביבה שנבנה בה – למשל, הוא מקושט מאוד, כמו שכנסיות מקושטות, ויש בו אפילו עוגב.

לקחנו סיור מודרך בבית הכנסת (למעשה, זו הדרך היחידה לבקר בו). לקחנו את הסיור באנגלית וקיבלנו מדריך מקומי עם אנגלית מצוינת ובעל חוש הומור יבש וחד, שהיה תענוג ממש. לא הצלחנו לעצור בעד פרצי הצחוק מדי פעם, בעוד המדריך עצמו שומר על ארשת פנים רצינית.

אחרי הסבר על פנים בית הכנסת ועל פוליטיקה של אירופה ושל יהודים, עברנו לסיור בחוץ. מלבד מבנה בית הכנסת יש בו גם חצר שיש בה בית קברות יהודי וגם אתר להנצחת קורבנות השואה של הונגריה.

באתר ההנצחה לשואה עומדת אנדרטה בצורת עץ. על כל אחד מעליו חרוט שם של קורבן שואה.

המדריך אמר שאם הופכים את האנדרטה מתקבלת צורת חנוכייה/מנורה. לא ראיתי את זה אבל זה נשמע טוב.

מכאן עברנו לארגון ארוחת שבת אצל משפחה שומרת שבת. במקור מה שעמד בחזוני הייתה השבת המופלאה שחברתי איריס בילתה עם בתה שחר אצל חברתנו שומרת השבת חן, במסגרת שנת בת המצווה של שחר. איריס ושחר בילו ממש וגם למדו המון על שמירת שבת, והייתי שמחה לעשות משהו דומה עם הגומבוץ. אלא שחן גרה בארץ, ואילו כאן אין לנו אף חבר שומר מצוות. בהיעדר חברים קרובים ששומרים שבת החלטנו לשנות את התוכנית למשהו שנרגיש איתו יותר נוח – לא להתארח לשבת שלמה אלא רק לארוחה.

נשאר לי רק למצוא מישהו ששומר שבת שיסכים להזמין אותנו לארוחת ערב. שאלתי את כל (שניים וחצי) חבריי הישראלים בבודפשט וגיליתי שגם הם לא מכירים שומרי שבת.

זה הותיר לי את חב"ד. יש בית חב"ד גדול בבודפשט וידעתי שהם עושים פעילויות לקהילה הישראלית, אבל בהיעדר עניין מצידנו – לא מבחינת דת ולא מבחינת הקהילה – מעולם לא יצרתי איתם קשר. גם עכשיו היססתי – ידעתי מראש שארוחת שבת גדולה לכל הקהילה תפספס את הנקודה שאנחנו רוצים. אנחנו לא חובבי ארוחות המוניות ויהיה פחות נעים להסביר לגומבוץ מסורות כשהן נעשות בקצה שולחן ארוך ולא מול עיניו.

אבל לא היו לי עוד רעיונות וכך יצרתי קשר עם דבורי, אשת הרב של חב"ד כאן. שאלתי אם היא מכירה משפחה שתארח אותנו לארוחת שבת ואמרתי שאשלם בשמחה על האוכל, אנחנו לא מחפשים ארוחה חינם אלא חוויה שאפשר ללמוד ממנה. דבורי ממש התפלאה לגלות משפחה ישראלית שגרה פה שנים והייתה מאוד מאוד נחמדה, ומייד הזמינה מכל הלב שנבוא אליהם לארוחת שבת. כשהסברתי מה אני מחפשת אמרה שהיא מצטערת, אבל כיוון שערב השבת הקרוב נופל על סוכות, ארוחת השבת שלהם היא בדיוק מה שלא רציתי – ארוחת שבת בסוכת ענק עם קרוב למאתיים איש. לא תודה, אמרתי, נשמח לארוחת שבת אחרת, יותר פרטית. אין בעיה, אמרה דבורי, אלא שמייד אחרי סוכות אנחנו יוצאים לשבועיים חופש, אז ערב שישי הבא הפנוי הוא בנובמבר. בדקתי את היומן שלי וגיליתי ששני השישי שאחריו תפוסים אצלנו (אחד מהם כי לונדון! במסגרת פעילות שנת בר המצווה בחודש שאחרי), ובקיצור, הפעם הבאה שנוכל להגיע אליהם לארוחת שישי תהיה בואכה כריסמס, והרבה אחרי שחודש הדתות יסתיים.

החלטנו ללכת על ארוחת השבת הקרובה, גם אם היא בסוכת ענק. להפך, ניחמתי את עצמי, ככה הוא ילמד גם על סוכות.

בדרך אל ארוחת השישי הזהרנו את הילדים: זה לא המקום להכרזות כמה שילוב של בייקון ומייפל על פאנקייק זה החיים (מקרה שקרה באיזו ארוחה משפחתית עם קרוב המשפחה היחיד שאיכפת לו, אבל זה לא נושא שאני רוצה להרחיב עליו). גם סיפורי מתנות כריסמס זה לא המקום. היום אנחנו משקיעים ביהדות.

בכניסה לסוכה גילינו שזה כל מה שחששנו ממנו: סוכת ענק, שורה של שולחנות ארוכים מאוד מאוד (שלושים? ארבעים? איש בשולחן).אירוע עצום. בכניסה עמד צעיר עם לוח ורשימת שמות. מסרנו לו את השם שלנו.

התברר שהרב ואשתו כל כך הופתעו לגלות משפחה ישראלית של יהודים משני הצדדים שגרה פה יותר מעשור והם לא שמעו עליהם מעולם שהם שמרו לנו את מושב הכבוד.

אבל לא הייתה שם טעות, אלה באמת היו המקומות שלנו. עוד בטרם התיישבנו הופיע הרב, מחייך ומרוצה, לחץ את ידי האופנוען, חטף שוק לשמוע כמה זמן אנחנו בעיר ואז שאל: "ומי זה בחור הבר מצווה?"

באמת מי זה בחור הבר מצווה. לנו אין בחור, יש לנו גומבוץ, עגלגל ו-ורוד לחיים, יותר מזכיר את התינוק שהיה מאשר בחור. כיוון שאף פעם לא חשבנו עליו בתור בחור, לקח לנו שנייה להבין שהוא מדבר על גומבוץ. הצגנו לפניו את הגומבוץ והוא מייד תפס אותו באיזה פלפול, שהיה קצת מצחיק האמת. הוא מייד הזכיר שיש לו כיתה מיוחדת ללמד ילדים ישראלים לקראת עלייתם לתורה, והגומבוץ, שכבר מזמן הודיע שהוא לא מעוניין (בתחילת שנת בר המצווה אמרנו לו שזה מה שכוללת בר מצווה דתית ואם הוא ירצה לעלות לתורה לא נעמוד בדרכו), סימן מייד לא נמרץ עם הראש. אמרנו לרב שזה לא בשבילנו אבל תודה בכל מקרה.

טוב, התיישבנו, נבוכים למדי ממיקומנו המרכזי ומזה שיש כאן כמאתיים ישראלים, שזה רוב הקהילה בבודפשט, ואנחנו לא מכירים אפילו אחד, והטקס התחיל. הרב הפנה את מי שרוצה ליטול ידיים לחדר שירותים סמוך ואנחנו חשנו שזו הזדמנות מצוינת ללמד את הגומבוץ על מצוות נטילת ידיים, כך שהאופנוען והגומבוץ יצאו עם עוד כמה גברים ליטול ידיים. התברר שהיה שם את הספל עם שתי הידיות שמשמש לנטילה, פעם ראשונה שהגומבוץ ראה דבר כזה והוא ציין שזה לא מתוכנן כל כך יעיל, למה תיכננו את הספל הזה ככה? הסברנו שלפני 2000 שנה מהנדסי המוצר היו פחות יעילים.

מכאן עברנו לקידוש, שזה משהו שהגומבוץ כבר ראה, ותודה להורים שלי שאירגנו קידוש כשהיינו שם בקיץ עם עוז והאחיין, הצלע הרוחנית של המשפחה. הרב התגלה כדמות כריזמטית ממש, ניהל את הטקס ואת הארוחה בשילוב של הומור ושירים, סה"כ היה מוצלח מאוד. אולי לא מה שהתכוונו אבל בהחלט חוויה. בינתיים הרבנית החמודה שישבתי לידה הציגה את משפחתה ולמרות שידעתי לאן אני מגיעה והגעתי עם אנטי מסוים לחב"ד, לא יכולתי שלא לחבב אותה.

הרב בינתיים הקפיד להעביר כוסות משקה חריף אל כולם ואף הופיע מול האופנוען עם כוס שוט של וודקה. אלא שבהונגריה יש מדיניות של אפס אחוז אלכוהול למי שנוהג, לכן עצרתי אותו מייד ואמרתי "הוא לא יכול לשתות, הוא נוהג". דממה קצרה, אני נזכרת ששבת ונהיגה (העיקר הזהרתי את הילדים לא להזכיר בייקון), ומחליטה לתקן למשהו עם הומור: "הוא לא יכול לשתות, הוא הולך. אבל הולך עם אפס אחוז אלכוהול". הרב משתף פעולה: "הוא הולך בדרך הישר!", ומעניק לי את הוודקה. שיחק אותה.

בניגוד למה שחשבנו שיהיה (קייטרינג כשר ותפל) היה אוכל טעים ממש (קייטרינג באדיבות ישראלי שיודע לבשל), היה שמח ומלא מוזיקה, וסה"כ חוויה נחמדה ממש לי ולאופנוען, קצת משעמם לילדים, שפיספסו את הרוב כי היה בעברית (היה גם קצת באנגלית, לטובת כמה תיירים מארה"ב שהיו שם, אבל הרוב היה בעברית).

בבית שאלתי את הגומבוץ אם היו דברים שהוא שם אליהם לב בארוחה שלא ציפה להם. "כשנכנסנו הרב לחץ את הידיים לאבא, אבל הוא לא הושיט לך את היד ללחיצה גם כן", הפתיע אותי באבחנה חדה. זו הייתה הזדמנות טובה להסביר לו על שמירת נגיעה וגברים/נשים בכלל ביהדות המסורתית. עוד משהו? שאלתי. "כן", ענה. "היו שם המון אנשים. למה דווקא אנחנו ישבנו במקום הכי חשוב, ליד הרב והרבנית?". מי אתה, ילד עם אבחנות חכמות שרק אתמול עוד דיקלם את "איה פלוטו". זה הוביל אותנו לשיחה על ארגון חב"ד ועל מטרתו.

טוב, בכך סיכמנו גם ארוחת שבת וגם סוכות. הגומבוץ נשלח לראות עוד וידיאו על טלית ("אני יודע מה זה", טען לפני הווידיאו, "זה הצעיף הזה שמתפללים לובשים". כאמור, נשלח ללמוד יותר על זה) ועל תפילין, שאת זה הוא לא הכיר בכלל, והופתע לגלות.

כאן עברנו לשלב המשימות. ראשית – לימוד שני פסוקים מהפרשה שלו. במקור התכוונתי לדסקס איתו את הפרשה שלו אבל אז גילינו שהפרשה שלו היא פרשת ויקרא, שעוסקת כולה בדיני זבח בבית המקדש – מאיפה הורגים את החיה המסכנה, באיזה סדר ומאיזה כיוון, לא בדיוק דברים שצמחונית רוצה לדסקס. בקיצור, הוא נשלח ללמוד את הפסוקים (מצאתי לו לינק לפרשה כתובה כולה בעברית ובאנגלית, פלוס אודיו של רב במבטא אמריקאי כבד מקריא כל פסוק). הוא בחר את שני הפסוקים הכי קצרים ולמד בעל פה. לעצמי ציינתי שהוא קלט איפה הרב שמוקלט שם מדבר במבטא אמריקאי ושינה בחזרה למבטא ישראלי.

לקינוח, הוא היה צריך לבחור דת פחות מוכרת במחוזותינו ולהכין עליה מצגת. הוא בחר בדת הסיקית:

היה מלמד מאוד, גם לי, כי מתברר שלא ידעתי כלום על סיקים עד אותו רגע.

ובכך הסתיים לו חודש הדתות.