אחרי שהקדשנו חודש משנת בר המצווה לישראל, היה טבעי שאת החודש שאחריו נקדיש למדינה שאנחנו גרים בה. אבל גם האופנוען וגם אני לא התלהבנו מהרעיון של חודש הונגריה - לא בא לי לבזבז זמן וכסף על טיולים לאזורים הפחות ידועים של המדינה (אסכם לכם: סיפורי היסטוריה לאומנית, אוכל לא בריא ולא אטרקטיבי לצמחונים, נוף סבבה … המשך לקרוא חודש 5 – אירופה
בדיוק לפני 14 שנה, ביום השואה 2005, פירסמתי בבלוג לראשונה את סיפורו של סבא-רבא שלי, שנעלם בשואה והיו עדויות שונות שנותר בחיים. מדי שנה פירסמתי את הסיפור שלו כאן וביקשתי - אם מישהו מכיר אדם בשם הזה, בבקשה תפנו אליי, סבתא שלי תשמח לדעת מה עלה בגורלו, גם שבעים שנה אחרי שראתה אותו בפעם האחרונה. … המשך לקרוא תעלומת לייבוש בריקס – הפתרון
כמו בפעם שעברה, גם הפעם קיבלתי את ההודעה שסבתא שלי נפטרה, בווטסאפ. מהחסרונות של לגור בחו"ל. זו הסבתא השנייה שלי שנפטרת בתוך ארבעה חודשים. אני: אני נוסעת להלוויה של סבתא שלי בישראלחברה לא ישראלית: רק עכשיו אתם קוברים אותה? מחכים אצלכם ממש הרבה זמן עד שקובריםאני: לא, את הסבתא ההיא כבר קברנו. זו הסבתא השנייה … המשך לקרוא פוסט של שחוק ודמע
בכל שנה, בכל יום זיכרון לשואה, אני מפרסמת פה שני פוסטים. פוסט אחד על אבא של סבתא שלי, המיסתורין המשפחתי שלנצח כנראה יישאר מיסתורין, ועוד פוסט, ובו עדכונים, אם יש, מהסיפור, או סתם ענייני שואה. מאז שהפכתי לאם אני מוצאת את זה בכל שנה יותר ויותר קשה. אני חיה את השואה מגיל כל כך קטן. … המשך לקרוא יום השואה 2014
הפוסט הבא מורכב משני סיפורים. האחד - על אביה הנעלם של סבתי. השני - איך התחלנו לגלות מה אירע בגורלו. החלק השלישי של הסיפור, החשיפה, יגיע בלינק בסוף הפוסט. חלק ראשון: מי ראה את לייבוש בריקס (נכתב לראשונה באפריל 2005) במשך הכל השנים האלה, מאחורי סיפור השואה של סבתא, והזוועות של המחנה ושל הרכבת ושל … המשך לקרוא איך התחלנו למצוא את לייבוש בריקס
עדי בעולם 