סיגט 2017

זה פוסט שצריך לקרוא עם בירה ביד. כלומר, זה פוסט שאני כותבת וכבר מתחשק לי בירה. כלומר, זה פוסט על חוויותינו בפסטיבל סיגט השנה, וכיוון שרוב הזמן שם הייתה לי כוס בירה ביד, אני רק מסתכלת על התמונות משם וכבר חשה בצורך בבירה קרה.

נראה אם גם לכם יתחשק כוס בירה עד סוף הפוסט הזה.

אז – פסטיבל סיגט. מיטיבי הלכת של הבלוג בטח זוכרים שבכל שנה באוגוסט מתקיים בבודפשט הפסטיבל השווה בעולם, הוא סיגט. אמנים/להקות מכל העולם מגיעים לכאן, ובמחיר הכרטיס להופעה שלהם אתם מקבלים גם הופעה של עוד להקה, מפורסמת בד"כ, כמו הזדמנות להסתובב במקום שהופך למשך שבוע מאי הונגרי שומם ומשמים לאי קסמים בינלאומי. תיכף תראו בתמונות.

DSC_7822

ברוכים הבאים לסיגט. השדרה הראשית של הפסטיבל, ובה דגלים של כל המדינות המיוצגות (ישראל שם, בדקנו). האיש בתמונה התחיל לעשות פוזות עוד לפני שהאופנוען אמר משהו   צילום: האופנוען

להמשיך לקרוא

אוגוסט 2016 – מלון ילדים וסיגט

 

אוויר הרים ופרות

לפני שבועיים יצאנו לחופש. זו הייתה חופשה ראשונה אחרי הרבה זמן, והיו לנו הרבה סיבות לשאוף אליה. כולנו היינו צריכים אוורור, כך שציפינו בהתלהבות לחופשה. נסענו כמו תמיד, למלון ילדים באוסטריה – הילדים משועשעים, לנו מגישים שלוש ארוחות ביום פלוס חטיפים ביניהן, וכולנו שואפים אוויר אלפיני צלול.

בבוקר הנסיעה האופנוען קם בחמש בבוקר כדי להספיק לקנות לחמניות טריות ולהכין כריכים לנסיעה הארוכה. בשמונה בבוקר היינו כולנו באוטו. הכל נראה מבטיח.

חצי שעה אחרי שיצאנו נזכרנו שהשארנו בבית את הכריכים שהאופנוען הכין. העיקר הוא קם בחמש בבוקר להכין אוף

שעה אל תוך הנסיעה קלט האופנוען שהאוטו מושך קצת ימינה. זה לא נורא אבל זה מעצבן כשלפניך נסיעה של שש שעות. עצרנו למלא אוויר בגלגלים ליתר ביטחון. לא עזר עצבני

שעה וחצי בדרך הדובוש הושיט לי חתיכת קלקר ענקית. בעודי מנסה להבין מאיפה זה הגיע קלטתי שכיסא הבטיחות שלו מתפרק אה?

שעתיים מרגע שיצאנו עמדנו בתור בגבול עם אוסטריה. עניין שבד"כ לוקח שלוש שניות לקח הפעם יותר משעה, בגלל משבר הפליטים.

אז בשלב הזה היינו אחרי יותר משלוש שעות נסיעה ובינתיים הרגשנו שהקארמה קצת נגדנו. ומתברר שזה עוד היה רק ההתחלה.
כי ארבע שעות מרגע שיצאנו, עמוק בתוך אוסטריה הכפרית וכשהאלפים כבר באופק, הופיעה על המסך באוטו ההודעה הבאה: "תקלה במנוע. המנוע אינו פועל בהספק מלא. נא סעו באורח מתון עד הגעתכם למוסך".

שזו בערך ההודעה האחרונה שאתם רוצים לראות רגע לפני שאתם עומדים לטפס על סדרת הרים גבוהים שידרשו את כל הכוח של המנוע.

ניסינו להתעלם מזה. זה לא עבד. עזבו, במקום לפרט מה קרה, במקרה הכינותי מם מראש.

 

 

להמשיך לקרוא

אוגוסט 2014 (מלון ילדים)

עבר המון זמן מאז העדכון האחרון, ולא שאין לי מה לספר, אלא שיש לי בקנה שני פוסטים כיפים, על חופשה ועל פסטיבל סיגט, ולכי תפרסמי פוסטים כיפים כשהחדשות מישראל שוברות לך את הלב.

ועם זאת, הפסקת אש, זה הזמן לפבלש.

 

 


 

 

אז יצאנו לחופשה. ובדיוק כמו לפני שנתיים, שוב הקריטריונים שלנו לחופשה היו פשוטים מאוד: המלון צריך להיות מלא שעשועים לילדים, כדי שאנחנו נוכל לנוח. כן, חלפו הימים שבחרתי את מקום החופשה שלנו לפי תמהיל מדויק של מסעדות טובות/ברים מגניבים/קניות משובחות. לא לא, אני תנו לי עכשיו מיטה נוחה ותעייפו לי את הילדים. זה כל מה שצריך.

 

כבר כתבתי לפני שנתיים על הקונספט של מלון ילדים – זה בד"כ בנוהל הכל כלול, ובמסגרת הכלול יש גם המון דברים לילדים: משחקיות בכל רחבי המלון, בר אוכל לילדים, אזור משחקים באמצע חדר האוכל כדי שהילדים שגמרו לאכול יילכו לשחק ולא יפריעו להורים שלהם לאכול, בריכות מיוחדות לילדים, עגלות (לא צריך לסחוב את שלכם מהבית), אופניים משפחתיים (עם נגרר לילדים), חדר בייביסיטר לילדים עד גיל שלוש ומועדונים לפי גילאים לשאר הילדים ומחשבה על כל פרט קטן בחדרים של המלון (מנורת לילה בחדר הילדים, שרפרפים להגבהה ליד כיור האמבטיה וכו).

 

בפעם שעברה הלכנו על מלון שיושב באוסטריה לא רחוק מהגבול עם הונגריה, כך שבסה"כ נסענו שלוש שעות והגענו. אבל הפעם הרהבנו עוז והחלטנו לנסוע קצת יותר זמן. עדיין באוסטריה אבל קרוב מאוד לגבול עם גרמניה, על האלפים.

 

כן, גם אני גדלתי על היידי בת ההרים ועל שוקולד מילקה ועל תמונות על בונבונירות שוויצריות של הרים ירוקים שלא ממש דמו לנופים של נס ציונה, אבל לא הפריעו לי לדמיין שאני שם. ואם זה במרחק הפעוט של שש שעות נסיעה מהבית שלי, אז זה הזמן.

 

שש שעות נסיעה זה בלי ילדים. עם ילדים זה משהו אחר. תיכננו את הדרך בקפידה, וזה הלך ככה: לסחוב כמה שיותר באוטו, רצוי אפילו שלוש שעות, ואז, כשאנחנו כבר באוסטריה, לעצור באיזה כפר קטן, למצוא בו מסעדה מקומית עם גינת משחקים צמודה, לאכול צהריים ולתת לילדים להוציא אנרגיה בגינה, ואז להכניס אותם לאוטו ולקוות שיירדמו להמשך הדרך.

החלק הראשון של התוכנית עבר בהצלחה. הצלחנו לסחוב עד איזה כפר איפשהו באוסטריה, ושם עצרנו ליד איזו מסעדה, שלידה הייתה גינת משחקים משו משו.

מסעדה. כן, ברור שחושבים אם ליהודים היה מותר לאכול פה ב-1939.

להמשיך לקרוא

סיגט, וגם ניק קייב

סיגט, ויותר חשוב – ניק קייב

בשבוע שעבר נערך כאן פסטיבל סיגט (Sziget). זה שבוע של מופעי רוק ופופ, שמתקיים על אי גדול באמצע הדנובה (סיגט בהונגרית זה "אי"). כל האי נסגר, ורק בעלי כרטיסים מורשים לעלות עליו. אלפי אנשים מגיעים להונגריה במיוחד לפסטיבל, ובמילה אנשים אני מתכוונת לילדים מתחת לגיל 25, מקימים אוהל על האי, ופשוט גרים בו שבוע שלם. כנראה שצריך להיות בני פחות מ-25 בשביל להנות מזה: הימים הראשונים של הפסטיבל היו גל חום מזעזע של יותר מארבעים מעלות בצל, ואין שם יותר מדי מקלחות, וגם לשירותים הציבוריים יש תור די רציני. אנחנו היינו שם שני ערבים, ואחרי שניהם עשיתי מקלחת ארוכה והשלכתי הכל לכביסה.

הערב הראשון שהלכנו אליו כלל הופעה של ניק קייב. הו ניק. הוא היה אהבתי המוזיקלית השלטת מכיתה ח' ועד שבגרתי והחכמתי (גיל 24 בערך). כך שכשראיתי את שמו ברשימת המופיעים היה ברור לי שהולכים. האופנוען נאלץ להסכים, ואף הואיל להקשיב לכמה שירים של ניק בשבועות שלפני, כדי לנסות להכיר כמה שירים לפני שנראה אותו.

להמשיך לקרוא