אוכל דרוזי, מסיבה, מטוס ריק – ביקור בארץ, חלק 2

בפעם הקודמת הפסקתי עת נותרו לנו שלושה ימים בארץ. הילדים כבר יצאו מבידוד, האופנוען חזר לבודפשט, ורציתי שהילדים בכל זאת ייראו משהו חוץ מהחצר של סבתא וסבא (ונו, המסך). אז אבא שלי הציע את המוחרקה, קצת נופים של ישראל פלוס סיפור על אליהו הנביא, מה רע. האופנוען ואני נהגנו לנסוע למוחרקה על האופנוע ולאכול שם … המשך לקרוא אוכל דרוזי, מסיבה, מטוס ריק – ביקור בארץ, חלק 2

ביקור מולדת בימי קורונה – חלק 1

לא הייתי בארץ קרוב לשנתיים וחצי. מאז פרצה הקורונה לחיינו לא העליתי על דעתי לטוס. ענייני ביטוח רפואי, סכנת הידבקות במטוס/בשדה, העובדה שהרבה מקומות שאני אוהבת יהיו סגורים, ההגבלה על מפגשים חברתיים, הכל ביחד הצטבר לזה שאי אפשר כמעט לנסוע. אבל בחודשים האחרונים הכל התחיל להיראות אופטימי יותר. בארץ התחסנו ובהונגריה התחסנו. העקומה ירדה, וירדה, … המשך לקרוא ביקור מולדת בימי קורונה – חלק 1

ויקפאו בני ישראל במדבר

אל שדה התעופה הגענו בשמונה בבוקר, מה שדרש ממני לקום שעה מוקדם יותר מביום רגיל. אני לא מגיבה טוב להשכמות מוקדמות, ואני מאותגרת שכלית גם ככה מאז ההריונות (עד מתי טפשת 2010), אז הגעתי לשדה מטומטמת מתמיד. על פניו זה היה יכול לעבור בשקט, אבל אני זו שהתעקשה לענות על שאלות הסלקטור של אל על. … המשך לקרוא ויקפאו בני ישראל במדבר

פוסט של שחוק ודמע

כמו בפעם שעברה, גם הפעם קיבלתי את ההודעה שסבתא שלי נפטרה, בווטסאפ. מהחסרונות של לגור בחו"ל. זו הסבתא השנייה שלי שנפטרת בתוך ארבעה חודשים. אני: אני נוסעת להלוויה של סבתא שלי בישראלחברה לא ישראלית: רק עכשיו אתם קוברים אותה? מחכים אצלכם ממש הרבה זמן עד שקובריםאני: לא, את הסבתא ההיא כבר קברנו. זו הסבתא השנייה … המשך לקרוא פוסט של שחוק ודמע

שבעה לסבתא

בשדה התעופה בבודפשט הכנתי את עצמי לבורדינג ישראלי, תור לא מסודר והלחץ מתחיל עוד לפני ישראל. הופתעתי לגלות תור ארוך ומסודר, אנשים עומדים אחד אחרי השני, שקט מופתי למרות שהתור לא זז. בחמש הדקות שעמדתי שם ציינתי לעצמי שגם יש הרבה דוברי אנגלית ומי ידע שכל כך הרבה תיירים נוסעים לישראל. רק אחרי שעקפו אותי … המשך לקרוא שבעה לסבתא