סיבוב בבודפשט

מצטערת על ההיעלמות הקלה, היינו עסוקים (שוב) במעבר דירה.
אבל הפעם לא אספר על מעבר הדירה, אלא על איך זה מרגישה כשחברה ותיקה, ששנים לא התראיתן, מגיעה לסופ"ש. וגם, לאיפה לקחתי אותה ביומיים בבודפשט, כלומר מהו סיבוב חובה בעיני בבודפשט.

לפני שנים, כשהייתי צעירה ופוחזת וגרתי בשבדיה, הייתה לי חברה טובה איטלקיה. היא ואני נפגשנו בקורס שבדית, ובהיותנו שתי ים תיכוניות עם בני זוג שבדים במולדת הבלונדינים קפוצי הישבן, התחברנו ישר. כשעזבתי את שבדיה נשבענו לשמור על קשר, וזה היה, מיינד יו, לפני פייסבוק. והצלחנו, סוג של.

נפגשנו מאז כמה פעמים. כשרק פגשתי את האופנוען יצאנו לטיול אופנוע באיטליה, ישנו לילה בדירת נופש בסן רמו ששכרו היא ובן זוגה השבדי ואכלנו ארוחה של פסטה בצדפות ויין על מרפסת מול הים התיכון. בהריוני הראשון קפצתי לביקור בשטוקהולם ואכלתי ארוחת ערב אצלם בבית, וגם בהריוני השני הגעתי מלונדון לביקור חפוז לפני שאני הופכת לאמא לשני תינוקות ושוכחת מנסיעה לבד רק לעצמי לחמש שנים לפחות וביליתי איתה יום שלם בחנויות תינוקות בוחרות בגדים ואביזרים, כי היא עצמה הייתה אמא לתינוק שרק נולד (הוא בא איתנו, כמובן, ובהיותנו בשבדיה, בכל מקום שנכנסנו אליו הייתה פינת הנקה והחתלה מדוגמת).

מאז חלפו שמונה שנים. שמונה שנים בגיל שלנו זו תקופה של הרבה שינויים, גם ויזואלים. בשמונה השנים האלה ראינו אחת את השנייה רק בתמונות בפייסבוק, כלומר תמונות שנבחרו בפינצטה מתוך מאה פחות מוצלחות, ובהרבה מקרים גם פולטרו בפילטרים מלאי חמלה.
היא יוצאת מהמונית מול הבית שלי, שתינו צווחות כמו פקאצות בנות 14: יאאאאאא!!!
אני: מה זה, את נראית אותו דבר בדיוק כמו לפני שמונה שנים!
היא: לא, את! לא השתנית בכלל!
וזוהי, קוראים יקרים, ההגדרה לחברות אמת.

היא הגיעה מאוחר, אז את הערב הראשון בילינו אצלי בבית. בבוקר שלחנו את הילדים לבית הספר ויצאנו לתור את העיר. הסכמנו שתינו מראש שאנחנו רוצות לצעוד. התחלנו בפרלמנט. זה בניין יפה ומרשים על הנהר, ועשינו סיבוב סביבו. משם צעדנו לכיכר העצמאות (Szabadsag Ter), לראות את המוניומנטים השנויים במחלוקת שם (אנדרטה לזכר הניצחון הרוסי, שההונגרים שונאים שנאת נפש, ואנדרטה לזכר הקורבנות הגרמנים במלחה"ע השנייה שמולה הוקם יד זיכרון מאולתר לזכר הקורבנות שמתו בגלל הגרמנים), ומשם לבזיליקה המהממת. משם לבניין המלון ארבע העונות, שתמיד חונה מולו פרארי אחת או סתם איזה שיירת מרצדסים עם לימוזינה במרכזה, צפינו בגשר השלשלאות והעיר העתיקה על הבעה מול הנהר, ומשם הלכנו לכיכר דאאק (Deak Ter) לראות את הגלגל הענק. משם נכנסנו לרחוב האופנה (מאחורי מלון קמפינסקי) ומשם לוואצי אוצה התיירותי והשנוא (שמרו על התיקים שלכם, ואל תתפתו לאף הצעה לאף בר/מסעדה, יש המון עוקצים לתיירים שם). משם חתכנו לגשר הלבן, גשר ארז'בת, ולמרגלותיו התיישבנו לארוחת צהריים. עם מוחיטו כמובן.

אפילו רואים את הגשר ברקע
להמשיך לקרוא

הדוד אחינו

זו הפעם השנייה שאחינו הקטן מגיע לבקר אותנו בחורף לסופ"ש והפעם הוא הגדיל לעשות וביקש מראש זמן איכות עם הילדים בלעדינו. וידאתי בנימוס שהוא מתכוון ברצינות ומייד הכנתי לו לו"ז שבו הוא שומר על הילדים בכל דקת עירות.

האופנוען: לא יפה, תקעת את אחיכם הקטן להמון בייביסיטר
אני: הוא ביקש
האופנוען: אה, אז למה לא שיבצת אותו גם בשבת אחר הצהריים, נצא לאכול בסינית ההיא שכבר מזמן מתכננים…

ואכן, אחינו הקטן נחת, שם את המזוודה, אכל כריך מהר ומייד סחבתי אותו לאסוף את הילדים מבית הספר. שעה אחרי הגעתו הביתה כבר הורדתי אותו עם הדובוש בחוג לכדורגל ואיחלתי בהצלחה.
אבל עוד לפני זה, ניהלתי איתו שיחה על הלבשת הדובוש לכדורגל.
אחינו הקטן: אני צריך להלביש אותו?? הוא ילד גדול, שיתלבש לבד
אני: הוא אסטרונאוט וחופר, תיתן לו להתלבש לבד והוא יהיה מוכן לקראת המחצית השנייה של האימון. וחוץ מזה, זה קצת מסובך להתלבש לאימון
אחינו הקטן, מגחך בביטול: כמה מסובך כבר יכול להיות להתלבש לכדורגל?
אני: הוא כרגע לובש ג'ינס וטייטס מתחת לג'ינס. צריך להוריד את הג'ינס והגרביים שהוא גורב אבל להשאיר את הטייטס. על הטייטס אתה מלביש את המכנסיים הקצרים של הכדורגל ואת מגיני השוקיים ואז גרביים. מגיני השוקיים צריכים להיות מעל הטייטס אבל מתחת לגרביים. הוא לובש סוודר וחולצה. אתה מוריד את הסוודר, משאיר את החולצה, מלביש לו פליס מעל החולצה ומעל זה חולצת כדורגל. יש?


להמשיך לקרוא

הקפה בו כל חתול מלך

בכל פעם שאנחנו נוסעים לישראל הילדים שלי מתלהבים מהאטרקציה המרכזית בעיניהם: חתולי הרחוב. באירופה אין חתולי רחוב, לפחות לא בחלקים של אירופה שיצא לי לגור בהם. החתולים היחידים שיוצא לנו להיתקל בהם הם חתולים בבתים של אנשים או חתולי בית שיצאו לסיור ברחוב, אבל זה נדיר.

כך שרק במקום כזה אפשר לפתוח את הדבר הבא ואנשים יחשבו שזה וואו: קפה חתולים. בית קפה שעיקר האטרקציה בו הוא 12 חתולים המתגוררים בו. אלו מתהלכים בבית הקפה כמלכים, ומי שמטריד אותם מוזמן להתחפף ומייד. מייד כשנכנסים למקום מגישה לכם המארחת כרטיס ובו חוקי המקום. החוקים גם תלויים בכרזה על הקיר, למקרה ששכחתם לרגע:

 

IMG_1490

חוק לדוגמה: "אל תעשו רעש, זה מפריע לחתולים". חוק אחר: "כל האורחים צריכים לעבור את אישור החתולים". נראה לי שברור מי בעלי הבית כאן

להמשיך לקרוא

אמא בחופש הגדול – חלק ג'

הדבר הבא הוא כנראה פיסגת ההשקעה שלי בחופש הגדול. שאר ימות החופש הגדול בנויים על היגררות לגינת משחקים כלשהי, ספירת השעות מתי נראה לי שמספיק ואפשר לחזור למקום עם ילדים רק שלי, סימון וי על זה שיצאנו מהבית ושקיעה מבורכת בשיגרת הבית תוך ספירת השעות למתי הם הולכים לישון. אבל אחת לשבוע עשינו משהו שאינו גינת משחקים.

זה הכי פשוט בעולם: קודם יושבים עם הילדים ושואלים אותם מה הם הכי רוצים לעשות בקיץ. אחרי שפוסלים דברים כמו לטוס למצרים לראות פירמידות (הילד טרם הפנים את הפוליטיקה המזרח תיכונית) או ללכת לחפש נחשים (נראה לך??), נותרים עם רשימה סולידית פלוס מינוס שכוללת פעילויות שאמורות להספיק לפעם בשבוע במהלך החופש. את הרשימה הזו תולים על המקרר.

summer9

הרשימה של שנה שעברה. אני פתחתי אותה בדברים שאפשר לעשות בתוך הבית. הילדים הוסיפו דברים שמחייבים לצאת מהבית

להמשיך לקרוא