הדוד אחינו #2

זה שוב היה הזמן לביקורו השנתי של הדוד הכי משקיע, אחינו הקטן. הילדים ציפו לו בהתרגשות שנייה רק להתרגשות של האופנוען ושלי, לבייביסיטר בחינם שמגיע אלינו. וגם כי כמובן התגעגענו אליו.

על כל פנים, אחינו הופיע בביתי רעב אחרי טיסה.
אני: רוצה סנדוויץ'? יש לחם סלק!
אחינו הקטן (עם פרצוף שנזכר איך הוא תמיד התבאס במטבחנו): יש לחם נורמלי?

אחרי הסנדוויץ', הצעתי לו שתייה חמה. יש לציין שאני לא סובלת קפה/ריח של קפה/לשתות מספלים שהיה בהם קפה, ורק האופנוען מכין קפה אצלנו.
אחינו הקטן: יש סיכוי שתעשי לי קפה?
אני: אתה מוזמן לבחור בין תה כורכום לתה שומר
אחינו: זה שאת לא גרושה עדיין זה נס

להמשיך לקרוא

לארי, לזלי, מרגו וג'רי

הגענו לסדרה הזו במקרה. דפדוף ב-HBO גילה לי שיש סדרה בשם "הדארלים", ובתור מי שקראה המון ספרי ג'ראלד דארל וגם צפתה בסדרת האייטיז "משפחתי וחיות אחרות", יש לי פיקסציה קלה על משפחת דארל. וככה ישבנו לצפות. אני מתלהבת כולי ומקווה שהאופנוען יתלהב גם כן. ואיזה מזל שכן. זו גירסה מקסימה לסיפור שלהם, והליהוק מושלם.

לזלי, לארי, גברת דארל, ג'רי, מרגו
להמשיך לקרוא

סדרות טלוויזיה – המלצות ודיס

רשימה של הרבה סדרות טלוויזיה שראינו. הנוהל: שם של סדרה ופירוט קצר על מה היא/האם כדאי. הרבה סדרות אנגליות כי אנגלופילית, כמה סדרות זרות כי אינטלקטואלית מתנשאת, כמה אמריקאיות כי תרבות פופולרית זה כיף. הרוב המוחלט כאן מנטפליקס, פלוס עוד כמה בודדות מפריים, מאז שגיליתי באיחור של כמה שנים שאפשר להתחבר לזה גם מהונגריה.

גרייס ופרנקי: דרמה קומית אמריקאית. התחלתי לראות עם האופנוען והוא לא סבל, וגם אני נאלצתי להתגבר על הפרק הראשון כדי להמשיך. בפרק הראשון מודיעים שני הגברים בסדרה לנשותיהם זה ארבעים שנה שהם עוזבים אותן כי הם מאוהבים אחד בשני. אחרי זה, זה מתחיל להיות מצחיק. אבל ההתחלה לא מצחיקה בכלל. אז אני המשכתי לצפות בזה לבד (בקיפולי כביסה) ואני מרוצה. זו סדרה משעשעת במידה, יש בה דמויות משנה מעולות (כל הילדים, שהם בעצם בגילי פלוס מינוס, עוסקים בדילמות כמו אימהות לילדים קטנים או בחירות קריירה, שזה כבר ממש מדבר אליי), יש בה מעצבת שהייתי רוצה שתעצב לי את הבית (פרנקי וגרייס גרות בבית חוף מהמם בקליפורניה. כזה אני רוצה), וכמו כן ג'יין פונדה, שמשחקת את גרייס, היא השראה. כמו גם גרייס עצמה. הדמות השנייה, פרנקי, מתחילה כאנושית ומגניבה, אבל בעונות הבאות הופכת לקריקטורה מעצבנת, קצת כמו שקרה לפיבי ב"חברים". בכל מקרה, צפייה כיפית ולא מחייבת.

הבית של גרייס ופרנקי. כזה. כמו כן, החוף בקליפורניה – גם.


להמשיך לקרוא

ארכיון – עדי בעולם, ינואר 2012

"ותודה לאמא של גומבוץ, שהגיעה לגן ולימדה אותנו על המסורת היהודית"

(המייל החודשי מהגן מסכם את מסיבת החנוכה. אם מישהו היה אומר לי שיום אחד יודו לי על שלימדתי את המסורת היהודית וכו)

באותו מייל חודשי הגיעה גם הודעה על "השבוע הבינלאומי" של הגן, שבו הורי הילדים מתבקשים להציג את המדינה שלהם עם הפעלות ואוכל.והימים ימי הדרת נשים, ניצול מעמד הביניים ושאר הרעות החולות של ישראל. מייד נמלאתי מרה שחורה. איך אני אציג להם את ישראל, חשבתי במרירות. בראשי הסמולני עוכר הישראל חלפו רעיונות להפעלה בגן, כשכולם מוציאים אותנו מה זה רע: לחלק לילדים רובי צעצוע ולהצעיד אותם בת"ס-תס"חים, להפריד בין הבנים לבנות ולומר לבנים לירוק על הבנות, לתת להם לשחק במכוניות, להגיד להם לדרוס הולכי רגל ולברוח, נו, כאלה.

החלטתי לרגל קודם מה עושות האימהות האחרות. האמא האמריקאית החליטה להביא בובות של דיסני ולאפות עם הילדים עוגיות שוקולד צ'יפס. האמא האיטלקיה תאפה פיצה עם הילדים. האמא הבלגית תעשה איתם וואפלים בלגים. בקיצור, הגן צועד על קיבתו.

אז צריך להביא אוכל ישראלי. אבל מה זה אוכל ישראלי? אל תגידו לי חומוס ופלאפל. בקבוצה הבוגרת יותר יש ילדה ממצרים וההורים שלה הביאו פיתות, חומוס ופלאפל. ואתם יודעים מה? הם צודקים. זה שלהם, אנחנו רק היכרנו משכנינו את האוכל הזה וכמו כל דבר אצלנו, כבשנו וסיפחנו (אופס, שוב הסמולנית שבי מרימה ראשה).

בדיוק הייתי אז בארץ אז קודם כל קניתי חטיפים, שלפחות יהיה אוכל שהגיע מישראל. במבה, פסק זמן ומקופלת. וגם שרשרת דגלונים לתלייה בגן.

בנוסף הצלחתי לחשוב על שני מיני מזון ישראלי: סלט ירקות וקוטג', ועוגת גבינה וביסקוויטים, שראיתי רק בארץ עד כה והחלטתי ששלנו. כיוון ששאר האימהות הביאו עוגיות, פיצה וואפלים, היה ברור מי תצא האמא הפחות פופולרית אם אני אביא סלט ירקות. החלטתי ללכת על העוגה.

נשארה ההפעלה. הגננת שהתייעצתי איתה אמרה שאפשר להביא שירים בעברית ואולי ללמד איזה ריקוד ישראלי.

עכשיו, בכל זאת מדובר בפעוטות, זה לא גיל שאפשר ללמד ושאבתם מים או צדיק כתמר יפרח יפרח. אבל עלה בי רעיון סוף סוף.

להמשיך לקרוא