שבוע סקי ללא סקי (כמעט)

בכל חורף יוצאים בתי הספר בהונגריה (ובאירופה בכלל בתכלס) לשבוע חופש בסביבות פברואר, שמוגדר "שבוע סקי". רוב בתי הספר מארגנים בשבוע הזה טיול בית ספרי לשבוע לאתר סקי כלשהו, שאליו גם ההורים אמורים להצטרף. זה עולה הון וזה כמובן לא חובה. מי שלא מצטרף לטיול הסקי פשוט מקבל שבוע ללא בית ספר. כמובן שיש אנשים שלא מתחשק להם לשלם הון ולהיתקע במלון עם כל הורי הכיתה, ולכן חלק פשוט נוסעים לסקי בשבוע הזה באופן פרטי. בכל מקרה, חלק נכבד מילדי הכיתה נוסעים בשבוע הזה לסקי.

חוץ מהילדים שלנו. אנחנו, כמו שהגדיר את זה האופנוען, "באנו מהמדבר". כלומר, אנחנו לא בדיוק בדואים אבל אנחנו לא עושים סקי, אז לנסוע עם כל הורי הכיתה, להיתקע על פיסגת הר באוסטריה לשבוע בלי שיש לנו מה לעשות ולקינוח לשלם על זה הון זה לא ממש בשבילנו. אלא שלגדל ילדים באירופה בלי ללמד אותם לגלוש זה לבודד אותם חברתית. אז החלטנו שלא נעביר אליהם את חולשתנו המזרח תיכונית ונשלח אותם ללמוד סקי.

ובאמת, הגומבוץ עשה קורס סקי כשהיה בגן, והתכוונו לשלוח את הדובוש גם לקורס הזה אלא שאז הייתי חולה וכל התוכניות השתנו ומפה לשם חלפו שלוש שנים, הגומבוץ בקושי זוכר איך גולשים והדובוש לא למד בכלל. ובינתיים ההורים של החברים שלהם מפבלשים בפייס כל מיני "ג'וניור כבר במסלול האדום" ומזכירים לנו שאנחנו מגדלים דור שני לאירופים מוגבלים.

אז השבוע, עת יצא בית הספר של הגומבוץ לשבוע סקי, החלטנו שהשנה הם גולשים, והנה, ברוך השם, ביום חמישי בערב נזכרנו שזה היה שבוע הסקי וטרם יצא להם לגלוש. אז היום בבוקר לקחנו אותם לשיעור. אבל רגע, לפני שאני מדברת על הסקי, אני חייבת להזכיר מה עשינו אתמול: נסענו לווינה, כי אני הייתי חייבת קצת אוורור מרוסיה וסופרמרקט שלא מכניס לדיכאון (כי השירות ההונגרי ומבחר המרגרינה והסלמי מבאס לי את הצורה).

בווינה נסענו ל"בית המוזיקה", Haus der Musik, שעליו שמעתי בהמלצת חוה, שאני לא בטוחה אבל נדמה לי  שקוראת כאן וכתבה סיכום של קורותיה בווינה עם ילדים בפייס. היה ממש מוצלח. בכניסה מחכה לילדים גרם מדרגות שהוא בעצם פסנתר, כמו ב"ביג".

IMG_1205

מוצארט, בטהובן וכל אדם שלמד תווים מתהפכים בקברם

להמשיך לקרוא

עוגיות דלעת-שוקולד-חמאת בוטנים

מייד כשמגיע הסתיו אני מרשה לעצמי להתפרע, הבית מקושט כולו בעששיות דלעת ובדלעות קישוט מיניאטוריות (כן, איט'ס א ת'ינג), לשם שינוי אני זוכרת לקנות תפוחים, מוסיפה ערמונים, ולקינוח – דוחפת דלעת לכל מה שאני מבשלת. מרק דלעת זה כמובן בייסיק, ומעבר לזה כבר היו פה דלעת אפויה עם רוזמרין בתור תוספת, פאי דלעת טבעוני (אחת האימהות האנגליות היא עכשיו טבעונית) ועוגת דלעת בחושה. מעוגת הדלעת הבחושה נותרה לי כמות של קצת דלעת אפויה, שיכולתי כמובן לדחוף אותה לאיזה פירה/לאכול עם מזלג, אבל אני עוד הייתי בשוונג ולכן החלטתי להפוך גם אותה למשהו אפוי.

עוגיות דלעת. ואיך גורמים לילדים לאכול עוגיות דלעת? מוסיפים לתוכן שוקולד צ'יפס. בעודי מכינה את המצרכים עבר האופנוען במטבח ותהה: מה קרה לעוגיות חמאת הבוטנים שהבטחת? (ברגע של חולשה. חייבת להפסיק לעלות עם רעיונות גסטרונומים ואז להודיע לאופנוען שהסופ"ש הזה אני עושה אותם). וכך הגענו לשילוב דלעת-חמאת בוטנים-שוקולד.

במקור המתכון מיועד לעוגות סתוויות בטעם של תקופת החגים באירופה/ארה"ב, כלומר מלאות בקינמון/ג'ינג'ר ושאר תבלינים, והייתי קצת סקפטית לגבי שילובם עם שוקולד, אבל יצא במפתיע ממש טעים. ולכן – מומלץ.

FullSizeRender (4)

זה לא משנה מה יש בעוגיה, אם יש בה שוקולד קצת נמס – אני רוצה

להמשיך לקרוא

יום הולדת סקובי דו

הפעם, נשבעתי, אני לא אהפוך למאמזילה. זה בסה"כ מסיבת יום הולדת לילד, אין שום סיבה להפיק אירוע ולעבוד ימים ארוכים על מה שהילדים במילא לא מעריכים.

הדובוש בחר מראש עוגת סקובי דו, שהיא הסדרה האהובה עליו כרגע, ואני הרגעתי את עצמי שעוגה וזהו. אני לא עושה שום דבר חוץ מזה. שבוע אל האירוע החזקתי מעצמי על השפיות המפתיעה. לא הזמנתי כלום מסין חודשים מראש, לא תיכננתי שבועות אירועים מיוחדים. כלום, רק הזמנתי כמה משפחות וילדיהן, כולם חברים של הדובוש. לא עושה שום דבר מעבר. בופה להורים, קצת כריכים ומשחקים לילדים, לא הפקה. אמא – סלע.

ואז נכנסתי לפינטרסט. ביג מיסטייק, היוג'.

my-meme (1)

להמשיך לקרוא

סופ"ש בחווה. סלובניה

לפני כמה חודשים היינו אמורים לנסוע לסלובניה. לא סתם לטייל, אלא גם לפגוש שם את חברתי גילה ומשפחתה. בנינו הרים וגבעות על הטיול להרים בסלובניה. הזמנו מקום מראש, גילה ערכה לו"ז ושמרה פעילויות שטובות לילדים קטנים לימים שנהיה איתם, הכנו את הילדים לטיול מגניב, כי היינו אמורים לישון בחווה אמיתית, שפרט למשק משכירה גם חדרים לתיירים.

שבוע לפני הנסיעה נתפס לאופנוען הגב. לא נתפס "כואב לי הצד כשאני מסתובב", כי אם "יכול רק לשכב ואין מצב לשבת". אמרנו טוב, יש לנו שבוע, יעבור לו.

שלושה ימים לפני הטיול הכנתי את גילה שאולי נבטל, אבל עוד לא בטוח, כי בטח מחר האופנוען יקום עם גב כמו חדש.

יום אל הטיול האופנוען עדיין שכב על הרצפה בבית ונאנק מכאבים בכל פעם שניסה לשבת. היו לנו 24 שעות עד שהוא יצטרך לשבת באוטו שש שעות בדרך לאלפים הסלובנים. סירבנו להתייאש.

התייאשנו בערב, 12 שעות ליציאה לדרך, כשהאופנוען עדיין לא הצליח להתרומם לישיבה מהשטיח. הודענו לגילה, ושלחנו מייל לחווה שהיינו אמורים לישון בה. כעיקרון מדיניות הביטולים אמרה שאין החזר אם זה תוך פחות מ-72 שעות לנסיעה, אבל הסברתי במייל שממש רצינו, רק נתפס לנו הגב. מה שמחנו לקבל מייל בחזרה מבעלת החווה החביבה, שאמרה שהיא מבינה, מאחלת בריאות שלמה ולא תחייב אותנו.

זו דוגמה מצוינת לאיך שירות טוב משתלם – החלטנו שניסע לסלובניה בתאריך אחר, ונישן רק שם. במהלך הקיץ עברנו על האתר שוב ושוב, וגילינו שהחדרים בחווה תפוסים לגמרי עד אמצע ספטמבר. בלית ברירה הזמנו את החדר לסופ"ש באמצע ספטמבר. אמצע ספטמבר זה עוד נעים, אמר האופנוען, גם אם יהיה קריר יותר מאוגוסט, כמה רע זה כבר יכול להיות?

IMG_2172

מזג האוויר ביום שהגענו לסלובניה. נראה לי שמבטלים את התוכנית של השחייה באגם

להמשיך לקרוא