48 שעות בלונדון

לפני כמה חודשים חזרה חברתי שיבון ללונדון. וכשהיא עזבה היא אמרה שכל חבורת האימהות מוזמנת אליה לסופ"ש. לא התייחסתי לזה ברצינות, כי מה, היא משוגעת, לארח חמש נשים אצלה בבית? ומה הסיכוי שכולנו נקנה כרטיסים, נשאיר את הילדים בבית וניסע ללונדון?

אקיצר, התעלמתי. וכשנפתחה קבוצת ווטסאפ בשם "לונדון קולינג" ובה דוסקס הסופ"ש שוב ושוב התעלמתי גם כן. כך שקצת הופתעתי כשנכנסתי להתעדכן בקבוצה וגיליתי שיש תאריך והכל ועכשיו כולן עוסקות בסקר מחירי כרטיסים. כלומר, זה ממש קורה. נו טוב, יש נסיעה ללונדון, לא אומרים לא.

אז את הסופ"ש האחרון ביליתי בלונדון. הגענו חמש אימהות מבודפשט, ארבע מאיתנו בשלוש טיסות שונות ועוד אחת הצטרפה בכלל ברכבת מפאריז. בערב הראשון התכנסנו בדירתה של שיבון והרמנו כוסית שמפניה לכבוד סופ"ש הבנות הצפוי.

IMG_0309

הדירה התגלתה כדירה לונדונית מקסימה

להמשיך לקרוא

סופ"ש בחווה. סלובניה

לפני כמה חודשים היינו אמורים לנסוע לסלובניה. לא סתם לטייל, אלא גם לפגוש שם את חברתי גילה ומשפחתה. בנינו הרים וגבעות על הטיול להרים בסלובניה. הזמנו מקום מראש, גילה ערכה לו"ז ושמרה פעילויות שטובות לילדים קטנים לימים שנהיה איתם, הכנו את הילדים לטיול מגניב, כי היינו אמורים לישון בחווה אמיתית, שפרט למשק משכירה גם חדרים לתיירים.

שבוע לפני הנסיעה נתפס לאופנוען הגב. לא נתפס "כואב לי הצד כשאני מסתובב", כי אם "יכול רק לשכב ואין מצב לשבת". אמרנו טוב, יש לנו שבוע, יעבור לו.

שלושה ימים לפני הטיול הכנתי את גילה שאולי נבטל, אבל עוד לא בטוח, כי בטח מחר האופנוען יקום עם גב כמו חדש.

יום אל הטיול האופנוען עדיין שכב על הרצפה בבית ונאנק מכאבים בכל פעם שניסה לשבת. היו לנו 24 שעות עד שהוא יצטרך לשבת באוטו שש שעות בדרך לאלפים הסלובנים. סירבנו להתייאש.

התייאשנו בערב, 12 שעות ליציאה לדרך, כשהאופנוען עדיין לא הצליח להתרומם לישיבה מהשטיח. הודענו לגילה, ושלחנו מייל לחווה שהיינו אמורים לישון בה. כעיקרון מדיניות הביטולים אמרה שאין החזר אם זה תוך פחות מ-72 שעות לנסיעה, אבל הסברתי במייל שממש רצינו, רק נתפס לנו הגב. מה שמחנו לקבל מייל בחזרה מבעלת החווה החביבה, שאמרה שהיא מבינה, מאחלת בריאות שלמה ולא תחייב אותנו.

זו דוגמה מצוינת לאיך שירות טוב משתלם – החלטנו שניסע לסלובניה בתאריך אחר, ונישן רק שם. במהלך הקיץ עברנו על האתר שוב ושוב, וגילינו שהחדרים בחווה תפוסים לגמרי עד אמצע ספטמבר. בלית ברירה הזמנו את החדר לסופ"ש באמצע ספטמבר. אמצע ספטמבר זה עוד נעים, אמר האופנוען, גם אם יהיה קריר יותר מאוגוסט, כמה רע זה כבר יכול להיות?

IMG_2172

מזג האוויר ביום שהגענו לסלובניה. נראה לי שמבטלים את התוכנית של השחייה באגם

להמשיך לקרוא

מטוגנים בקרואטיה

ביום שני אחד, בשש בבוקר, יצאנו, שני ילדים נלהבים, אבא עירני ואמא רדומה אל הדרך. היעד: המלון על חוף ים התיכון בקרואטיה. זמן נסיעה לפי הווייז: שש שעות וקצת.

שלוש השעות הראשונות עברו בדיוק כמו שהווייז חזה: מקץ שעתיים וחצי היינו במעבר הגבול בין הונגריה לקרואטיה. קרואטיה לא נמצאת באזור השנגן ולכן יש בדיקת דרכונים בגבול, מה שיוצר עומס תנועה בד"כ לפני סופי שבוע קיציים. בגלל זה בחרנו לצאת לחופש ביום שני, אחרי הסופ"ש, ולא בחמישי או בשישי. ואכן, רבע פקק לא היה שם.

הפקק התחיל שעה אחרי הגבול. ולא נגמר. באיזשהו שלב נשבר לנו, ראינו שלט "זאגרב" ואמרנו יאללה, נראה את זאגרב. עדיף לראות את עיר הבירה של קרואטיה מאשר סתם לעמוד על הכביש. נכנסנו לזאגרב. עשינו סיבוב עם האוטו בצנטרום. היה, הממ, לא מרשים במיוחד. מצטיירת כמו עיר עם פוטנציאל שעוד צריך לפתח. מה שכן, היה מלא בתי קפה ומקומות לשבת, אז בטח סבבה להסתובב בעיר סתם בלי לחץ. (חגית לשעבר מזאגרב: חשבתי עלייך בכל גינת משחק שראינו שם, אם שם שיחק הג'ינג'י. תקני אותי אם אני טועה לגבי הרושם מהעיר).

בזבזנו שעה בזאגרב. חזרנו לכביש המהיר. עדיין פקק. מתברר שבקרואטיה צריך לשלם על השימוש בכביש, ולהבדיל ממדינות מתוקנות כמו אוסטריה או הונגריה, שבהן קונים משהו שנקרא "מדבקת כביש מהיר" וזה מקנה לכם את הזכות להשתמש בכביש לשבוע/עשרה ימים הקרובים, בקרואטיה לא סומכים על מאות אלפי הנהגים שנכנסים למדינה מכל אירופה כדי להגיע לים, ומכריחים אותם לקחת כרטיס בכניסה לכביש המהיר, ולשלם עליו כמו בחניון ביציאה מהכביש. התוצאה היא שבאמצע הכביש המהיר תקועה שורה של קופות, ולפניהם משתרכים טורים ארוכים של מכוניות. כמה ארוכים? לקח לנו שעה וחצי להגיע לקופה. שבה משלמים על כביש *מהיר*.

בסוף הגענו. הווייז הבטיח שש שעות. לקח שמונה, לא כולל השעה שהתברברנו בזאגרב מרצוננו. קיווינו מאוד שיהיה שווה את זה.

היה שווה. הנוף שחיכה לנו מעבר לחלון הלובי כשיצאנו מהאוטו ונכנסנו למלון:

FullSizeRender (4)

מקדימה הבריכה, מאחורה הים התיכון. אנחנו כבר מרגישים יותר רגועים

להמשיך לקרוא