עושה הפוגה מפוסטי שנת בר המצווה בשביל סיכום הכריסמס שעבר עלינו.
כידוע, כריסמס אינו רק שלושת הימים בסוף דצמבר (שאז בעצם לא קורה כלום, הכל סגור וכולם חוגגים בבית או בכנסייה), אלא כל האירועים קורים למעשה מתחילת דצמבר ועד ה-23. בהונגריה המאורע הגדול קורה ב-6 בדצמבר, המכונה יום מיקולש, כלומר יום סנטה קלאוס. ההונגרים אוחזים בתיאוריה שמי שמביא את המתנות בערב כריסמס אינו סנטה קלאוס אלא ישו התינוק, שקם מעריסתו בדרך נס ומעניק שורה של מתנות ממוסחרות וקפיטלסטיות, היגיון צרוף, אין מה לומר. סנטה מבצע הופעת אורח בשישי בחודש. הוא אינו מעניק מתנות אבל הוא עובר בלילה ומשאיר שוקולד בנעליהם של הילדים.

הפעם אפילו השקעתי והשארתי להם שוקולדים שקניתי בלונדון, שעוד תופיע בפוסט על חודש 8 של שנת בר המצווה. אומר רק שהגומבוץ הרים את השוקולד שלו ואמר: "איזו הפתעה, סנטה השאיר לנו שוקולדים כמו שראינו בלונדון לפני שבועיים". ובכן.
אחרי שנתיים של תקופת קורונה בית הספר הודיע שישמח לחדש את מסורת יום הסנטה קלאוס שבו הילדים ישנים בבית הספר בלילה. גם אנחנו שמחנו לחדש את המסורת.

הורדתי שני ילדים עם שק שינה בבית הספר ונפניתי לענייני: נסיעה לאיקאה. בשבילכם איקאה היא חנות רהיטים עמוסה למדי, אבל בשבילי איקאה היא בריחה אל משהו מוכר. בין שלטים בהונגרית בכל מקום אין כמו שלטים בשבדית, שפה שאני מדברת טוב יותר מהונגרית. איקאה מרגישה לי קצת כמו בית, בטח לעומת החנויות עם השפה הזרה שסביבה. ולכן עת עברתי לפה המלצתי לעצמי על ביקור חודשי באיקאה, זה עושה לי טוב לראות רהיטים דרך דמעה שקופה. אז אחת לכמה זמן אני קופצת לאיקאה, מצטיידת בחנות המזון באוכל מוכר ועושה סיבוב במחלקות חביבות עליי.
אבל הפעם הגעתי לאיקאה ונחרדתי לגלות שיש תור שמתחיל בקצה החניה:

כבר שקלתי לוותר על השמן קנולה האורגני שלי ועל סיבוב תחושת הבית אבל החלטתי לברר לפני למה יש כזה תור. התברר שזה לא לכניסה לחנות:

נו, עץ זה כבר פחות בעיה שלי. עשיתי את סיבוב האיקאה הרגיל שלי ושבתי הביתה, להנות מכמה שעות בלי שצריך לאסוף מבית הספר. ובאותו הערב, נאמנים למסורת, נפגשנו האופנוען ואני במרכז העיר, לסיבוב שווקי כריסמס ולארוחה במסעדה.
מתברר שבזמן שישנתי לי בשכונה בקצה העיר חלו שינויים גדולים במרכז העיר. כבר אין מדובר בכמה שווקי כריסמס קטנים וחמודים אלא העיר שודרגה לעיר יוקרה:


מה שכנראה מסביר את הנהירה הישראלית לבודפשט. שפה שלטת בהליכה בשווקים האלה: עברית. פחח.
טוב, אכלנו ארוחה טובה באיזו מסעדה הודית חדשה שהיא גם הודית וגם יוקרתית, שילוב לא נפוץ במסעדות הודיות כאן, ואספנו את הגומבוץ – הכיתה שלו לא ישנה בבית הספר אלא הייתה להם תוכנית עד השעה עשר בערב. ספציפית אספנו אותו ממרכז העיר מאיזה מקום של מיני גולף בחושך כשהכדורים, המתקנים וכולם לובשים צבעים אולטראסגולים או משהו כזה.
את הדובוש אספנו מבית הספר למחרת בבוקר. התברר שהכיתה שלו הלכה לאיזה לונה פארק ועשתה משתה כריסמס ביחד עם משלוח פיצה ענק לכל בית הספר, או משהו כזה.
במסגרת חלק מהפעילות שעשו הכיתות ביום סנטה קלאוס הייתה הגרלת הסיקרט סנטה. סיקרט סנטה הוא משחק במתכונת "הגמד והענק". כל ילד שלף שם של ילד/ה מהכיתה והוא אמור להיות הסנטה הסודי שלהם – להעניק להם כל יום מתנות קטנות וביום האחרון מתנה גדולה במסגרת מסיבת הכריסמס הכיתתית. למרבה השמחה התברר ששניהם הגרילו ילדה מהכיתה. ילדה! בשעה טובה! במקום עוד ילד, כלומר שלל צעצועים קטנים ומשעממים (או אף יותר גרוע, בשנה שעברה הגומבוץ הוציא פתק עם המחנכת חמורת הסבר שלו), ילדה מעניק לי תירוץ להסתובב בחנויות עם דברים קטנים וחמודים של בנות, אירוע לא נפוץ בחיי.
מתברר שטעיתי. אלה כבר לא הימים של כיתה א'-ד', כשילדות שמחו לקבל שלל שטויות חמודות עם נוצצים וחדי קרן. ילדה בכיתה ז', היא יודעת מה היא רוצה. למעשה, היא הכינה מצגת (!!) והעלתה אותה לקבוצה של הכיתה, כדי שהסנטה הסודי שלה יידע מה להביא לה. באמא שלה.




אסכם לכם: מדובר בשלל קוסמטיקות ספציפיות, ממתקים ושני ספרים רק שהם באנגלית, שלקנות בבודפשט זה אומר להזמין ולהמתין שלושה שבועות, כלומר לא יגיע בזמן עד המסיבה הכיתתית.
הילדה שהדובוש הגריל אומנם לא העלתה מצגת, אבל כששאלתי את הדובוש מה היא אוהבת כדי שאדע להתמקד במה לקנות לה הוא ענה: בולדוג צרפתי. אמרתי: בסדר, אנחנו לא נקנה לה כלב. הוא ענה: אז משהו שקשור לבולדוג צרפתי. באמא שלה.
טוב, כיתתי את רגליי בין חנויות למצוא "משהו עם בולדוג צרפתי" ואז הגעתי לחנות כלי כתיבה ושמחתי לגלות סימניה! בתלת מימד! עם בולדוג צרפתי!

כבר עמדתי לקנות אותה ובא לכריסמס גואל אלא שאז הסתכלתי על כל הסימניה:

עוד שקלתי לרגע אבל דימיינתי את תגובת האמא שלה למתנה שהילדה בת ה-11 שלה קיבלה עם ה-F וורד. ויתרתי.
ואז נזכרתי באחת החנויות האהובות עליי, רשת של דברים לבית ממש יפים (ובחצי מחיר מבארץ, אבל זה לא חוכמה) בשם "באטלרז". באטלרז מביאים כל כריסמס אוסף קישוטים לעץ חג המולד של כל צורה שאפשר לדמיין.

וכשאני אומרת כל דבר שאפשר לדמיין אני מתכוונת לכל דבר שאפשר לדמיין:

על כל פנים, אם יש להם קישוט עץ בצורה של שירותים, בולדוג צרפתי זה קטן עליהם. ואכן:

כיוון שכבר הייתי בקניון בתקופת הכריסמס (איח) החלטתי לסיים עם כל הקניות. גם במשרד של האופנוען נערכה הגרלת סנטה הסודי והוא הגריל בחור שביקש "משחק למשרד".

כך שבבוא היום למסיבת הכריסמס הכיתתית ערכתי קופסה גדולה לכל אחת מהילדות שהילדים העלו בהגרלה:


הייתם חושבים שנגמר אבל פחח, היו לפניי יומיים של אפייה. ראשית, יריד העוגות של בית הספר חזר, ובגדול. מה צריך להביא: דברי מאפה עם כמה שיותר צבעי מאכל. החלטתי הפעם לא לרמות ובמקום לצפות מאפינס קנויים בקרם צבעוני, ממש לאפות עוגיות. ואז לתקוע עליהן סוכריות אם אנד אם.

ביום היריד עצמו כל ילד מצופה להרים דוכן מקושט על השולחן שלו בכיתה. חילקתי את העוגיות שווה בשווה בין הילדים, תקעתי סנטה קטן ליד כל אחד ממעמדי העוגיות ומבחינתי סיימתי:


סיור בין דוכני העוגות העלה שאכן, רוב האימהות ידעו שהעיקר זה ההשקעה בצבעוניות:








והיו כיתות שהכריזו על נושא משותף לכל הכיתה. למשל כיתה א' הכריזה על נושא "מפצח האגוזים" ולכן כל השולחנות אצלם קושטו בבובות חיילי בדיל (כולל משפחה שהביאה חייל בדיל בגודל עצום), ואילו כיתה ב' הכריזה על נושא "גרינץ'" ולכן כל הילדים התבקשו לא רק ללבוש ירוק אלא גם להביא מאפים ירוקים.


אבל כתמיד, מי שגנבו את ההצגה ושברו את השוק היו אלה שחשבו מחוץ לקופסה:


חזרנו הביתה מיריד העוגיות מפוצצים בסוכר ומוכנים לא לראות עוגיות ללפחות חודש אבל פחח, למחרת היה היום האחרון ללימודים ומישהו* צריך להכין פה מתנות למורים, לא?
*אני


בשעה טובה נגמר ויצאנו לחופשת החורף הארוכה, ואני הבטחתי לעצמי שלא אופה או אוכלת שום דבר עם סוכר. והנה, ברוך השם, הוזמנו לצהריים בבוקסינג דיי (כלומר, היום) והצעתי להביא קינוח. יכולתי להכין בראוניז – עשרים דקות עבודה וכולם אוהבים, אבל למה לעשות חיים קלים אם יכולה לעבוד כמו שפחה ולהביא משהו שיוערך באותה מידה כמו הבראוניז?
כן, כבר הרבה זמן אני מתכננת להכין בוש דה נואל – עוגת כריסמס צרפתית בצורת בול עץ. בתכלס מדובר ברולדה מקושטת יפה. המתכונים שמצאתי נראו קל. במציאות – שלוש קערות נפרדות ושעתיים עבודה, אבל בכיף, אנוח בקבר. נוט טו סלף: אין רע בבראוניז.



מה אתם אומרים, קרנתי בגאווה מול הילדים, דומה לבול עץ?
"יותר דומה לקקי", חיווה הדובוש את דעתו המקצועית.
ביום שבו יופתע בצוואה הוא מוזמן לחזור אל הפוסט הזה.
וזהו. חסל סדר כריסמס. חנוכה שמח לכולם.
תראי. זה לא שסנטה השמנמן היורד מהארובה ומביא מתנות לילדים הגיוני יותר מבייבי ג'יזס שעושה את זה 🙂
אהבתיאהבתי
איכשהו סנטה זה ממש הגיוני בשבילי 😄
אהבתיLiked by 1 person
בוש- אפילו הצרפתים לא מכינים את זה. זו חתיכת עבודה. כבוד על ההצלחה!
הענף הוא מעץ אשוח או שזה בכלל רוזמרין?
חכמה הילדה שהכינה מצגת עם מה שהיא רוצה ש"סנטה" יביא לה. יש לי הרגשה שהיא יודעת טוב מה היא עושה 🙂
ההונגרים נוצרים מאמינים או שחוגגים בקטע יותר תרבותי?
השנה יצא לי לחגוג כריסמס אמיתי. כלומר, עם קתולים מאמינים של ממש. זו היתה חוויה מיוחדת. למרבה ההפתעה, היה הרבה פחות אוכל מאשר בכריסמס של לא דתיים. ולמרבה ההפתעה 2, הייתי היחידה שלבשה בגדי כריסמס (כובע וסוודר). כולם התלבשו כאילו הם הגיעו לחתונה.
אהבתיאהבתי
רוצה לומר שזה שטויות אבל זה היה די הרבה עבודה 🙂
ההונגרים – לא חסר קתולים שבאמת הולכים לכנסייה ופחות בקטע הממוסחר ויותר בקטע הדתי. אבל אצלנו בבית הספר חוגגים את זה בצורה חילונית – אין תכנים דתיים, יש הרבה סנטה ומתנות. שזה עדיף מנקודת מבטנו.
אני לא מופתעת בכלל אגב לגבי החוויה שלך – כל בגדי הכריסמס והמסורות החמודות יותר זה בקטע האמריקאי והלא דתי. הקתולים שאני מכירה מתלבשים בחג כאילו הולכים לבית כנסת.
אהבתיאהבתי
אה, ומדובר בענף רוזמרין ☺️
אהבתיאהבתי
יש קבוצת פייסבוק בשם ״עלבונות שהילדים עולבים בנו״ שנראה לי שתוכלי לככב בה.
אהבתיאהבתי
מכירה את הקבוצה החמודה הזו ולפעמים מזדהה 😄
אהבתיאהבתי
זה מקרי שקראתי "יופתע בצואה" אבל יצא ממש הולם בהקשר הטקסט… חחחחחח
אהבתיאהבתי
שאלה קטנה להבהרה: הילדים בסיקרט סנטה היו אמורים לתת לילדה ״שלהם״ מתנה קטנה כל יום ואז מתנה גדולה בסוף החודש, או לקנות משהו קטן כל יום ולרכז את המתנות לחבילה אחת שניתנת בסוף החודש?
אני זוכרת שבמשך שנים גרתי בדירות שכורות שבהן לא היה לי תנור, ולכן כשעברתי לדיקה הנוכחית שלי (הדירה הראשונה שרכשתי) והיה בה תנור – נכנסתי ממש לקריזת אפיה, ברמה שהייתי צריכה לכבד כל אדם בסביבה בעוגיות שונות. אני חושבת שהבאתי כל כך הרבה עוגיות לעבודה שבה בדיוק עברתי לעבוד במחלקה חדשה (כן, יש קשר בין מעבר הדירה למעבר בעבודה), שהמנהל החדש שלי שאל אותי בעדינות אם אני אופה כל כך הרבה כדי ״להיות נחמדה״ ולהתחבר עם אנשים. זו כמובן לא היתה המטרה שלי, אבל אחרי השאלה הזו ואיזה קילו או שניים שהעליתי בעקבות האפיה גרמו לי לצנן את ההתלהבות.
אהבתיאהבתי
להפתיע במתנות קטנות כל החודש (אם כי לא חובה כל יום), ואז מתנה גדולה במסיבה הכיתתית.
אני לגמרי מבינה את קריזת האפייה, ומזל טוב על המעבר לעבודה שאיפשרה לרכוש דירה!!
אהבתיLiked by 1 person
זה לא שקניתי דירה בגלל שהעבודה אפשרה בדיוק באותה תקופה – חיפשתי כמה שנים דירה לקניה בהרצליה כי שם עבדתי, ואיכשהו משהו תמיד התפקשש: פעם הבעלים רק התחילו להציג את הדירה בשוק והתלהבו מרמת העניין ולכן לא היו מוכנים להכנס עדיין למו״מ על המחיר ולהתפשר (מה שלרוב קורה). ובמקרה אחר הדירה היתה בול מה שרציתי והבעלים היה בסדר עם המחיר ושאר התנאים, רק שבאחד הביקורים השכן מלמעלה הגיע כדי לבשר לנו שלדעתו השיפוץ שנעשה בדירה כמה דיירים אחורה לא תקין ושהוא בתור מהנדס יכול להגיד לנו שהצנרת דפוקה. לא היה ברור אם הצנרת דפוקה או שמדובר על סכסוך שכנים, אבל לא רציתי לקחת את הסיכון.
בכל מקרה, מה שקרה בשלב מסוים זה שהחברה החליטה להעביר את המשרדים מהרצליה לאיזשהו חור בין שדה התעופה לשוהם, אז המיקוד של חיפוש הדירה עבר מהרצליה לאיזור ר״ג – גבעתיים ואיכשהו בו ראיתי ארבע דירות ביום אחד של חיפושים, והאחרונה היתה זו שקניתי. אז ״בזכות״ המעבר של המשרדים בעבודה חיפשתי דירה באיזור שונה וכנראה קל יותר לקניה מסיבות לא ברורות – וסוף סוף היתה לי דירה משלי.
אהבתיאהבתי
נשמע לי שהיה פה התערבות גורל – לא מצאת כלום בהרצליה ומזל שכך כי היית מוצאת את עצמך עם דירה באזור שפחות טוב לך. בכל מקרה, המשפט האחרון שלך מחמם את הלב ☺️
אהבתיLiked by 1 person
טוב. זה לא היה חכם לקרוא את זה עכשיו בצום ודיאטת דלת פחמימות שאני עושה🤦🏻♀️
תשמעי. אני ממש מתרשמת מהילדה עם המצגת!! איך עושים כזאת? ילדה הכוונה, לא מצגת… חוסר הבושה והאסרטיביות!!
הווו כריסמס
אהבתיאהבתי
אני חושבת שזה הדור, לא? אני חטפתי שוק לשמוע שיש מצגת, הגומבוץ לא הופתע. אני הרי בחיים לא הייתי מעזה לנקוב במה אני רוצה שייקנו לי.
אהבתיאהבתי
בואי את משקיענית ברמות אחרות! ואת מצליחה להמציא את עצמך בכל פעם מחדש. כבוד.
האמת שאני ממש אוהבת כשילדים (ובכלל אנשים) יודעים מה הם רוצים לקבל. זה מאד מקל על המלאכה. מצד שני לפעמים ילדים מבקשים מתנות הזויות (כלומר מעבר לכל תקציב סביר). זוכרת שחבר של הנכד שלי ביקש ממנו משחק פלייסטיישן – כלומר משהו שהוא פי שניים עד פי שלושה מהתקציב המקובל למתנת יום הולדת בגילאים האלה. הבהרנו לו שזה לא יקרה, אלא אם כמה ילדים יקנו ביחד.
אהבתיאהבתי
תודה!!
ייאמר לזכותה שלא רק שהיא אמרה מה רוצה אלא שהכל היה מאוד סביר מבחינת מחירים. היא ממש נתנה מגוון מוצרים לא יקרים. ובגלל זה היא זכתה לקבל מבחר 😁
אהבתיLiked by 1 person