כריסמס 2022

עושה הפוגה מפוסטי שנת בר המצווה בשביל סיכום הכריסמס שעבר עלינו.

כידוע, כריסמס אינו רק שלושת הימים בסוף דצמבר (שאז בעצם לא קורה כלום, הכל סגור וכולם חוגגים בבית או בכנסייה), אלא כל האירועים קורים למעשה מתחילת דצמבר ועד ה-23. בהונגריה המאורע הגדול קורה ב-6 בדצמבר, המכונה יום מיקולש, כלומר יום סנטה קלאוס. ההונגרים אוחזים בתיאוריה שמי שמביא את המתנות בערב כריסמס אינו סנטה קלאוס אלא ישו התינוק, שקם מעריסתו בדרך נס ומעניק שורה של מתנות ממוסחרות וקפיטלסטיות, היגיון צרוף, אין מה לומר. סנטה מבצע הופעת אורח בשישי בחודש. הוא אינו מעניק מתנות אבל הוא עובר בלילה ומשאיר שוקולד בנעליהם של הילדים.

הפעם אפילו השקעתי והשארתי להם שוקולדים שקניתי בלונדון, שעוד תופיע בפוסט על חודש 8 של שנת בר המצווה. אומר רק שהגומבוץ הרים את השוקולד שלו ואמר: "איזו הפתעה, סנטה השאיר לנו שוקולדים כמו שראינו בלונדון לפני שבועיים". ובכן.

אחרי שנתיים של תקופת קורונה בית הספר הודיע שישמח לחדש את מסורת יום הסנטה קלאוס שבו הילדים ישנים בבית הספר בלילה. גם אנחנו שמחנו לחדש את המסורת.

הורדתי שני ילדים עם שק שינה בבית הספר ונפניתי לענייני: נסיעה לאיקאה. בשבילכם איקאה היא חנות רהיטים עמוסה למדי, אבל בשבילי איקאה היא בריחה אל משהו מוכר. בין שלטים בהונגרית בכל מקום אין כמו שלטים בשבדית, שפה שאני מדברת טוב יותר מהונגרית. איקאה מרגישה לי קצת כמו בית, בטח לעומת החנויות עם השפה הזרה שסביבה. ולכן עת עברתי לפה המלצתי לעצמי על ביקור חודשי באיקאה, זה עושה לי טוב לראות רהיטים דרך דמעה שקופה. אז אחת לכמה זמן אני קופצת לאיקאה, מצטיידת בחנות המזון באוכל מוכר ועושה סיבוב במחלקות חביבות עליי.

אבל הפעם הגעתי לאיקאה ונחרדתי לגלות שיש תור שמתחיל בקצה החניה:

כבר שקלתי לוותר על השמן קנולה האורגני שלי ועל סיבוב תחושת הבית אבל החלטתי לברר לפני למה יש כזה תור. התברר שזה לא לכניסה לחנות:

נו, עץ זה כבר פחות בעיה שלי. עשיתי את סיבוב האיקאה הרגיל שלי ושבתי הביתה, להנות מכמה שעות בלי שצריך לאסוף מבית הספר. ובאותו הערב, נאמנים למסורת, נפגשנו האופנוען ואני במרכז העיר, לסיבוב שווקי כריסמס ולארוחה במסעדה.

מתברר שבזמן שישנתי לי בשכונה בקצה העיר חלו שינויים גדולים במרכז העיר. כבר אין מדובר בכמה שווקי כריסמס קטנים וחמודים אלא העיר שודרגה לעיר יוקרה:

מה שכנראה מסביר את הנהירה הישראלית לבודפשט. שפה שלטת בהליכה בשווקים האלה: עברית. פחח.

טוב, אכלנו ארוחה טובה באיזו מסעדה הודית חדשה שהיא גם הודית וגם יוקרתית, שילוב לא נפוץ במסעדות הודיות כאן, ואספנו את הגומבוץ – הכיתה שלו לא ישנה בבית הספר אלא הייתה להם תוכנית עד השעה עשר בערב. ספציפית אספנו אותו ממרכז העיר מאיזה מקום של מיני גולף בחושך כשהכדורים, המתקנים וכולם לובשים צבעים אולטראסגולים או משהו כזה.

את הדובוש אספנו מבית הספר למחרת בבוקר. התברר שהכיתה שלו הלכה לאיזה לונה פארק ועשתה משתה כריסמס ביחד עם משלוח פיצה ענק לכל בית הספר, או משהו כזה.

במסגרת חלק מהפעילות שעשו הכיתות ביום סנטה קלאוס הייתה הגרלת הסיקרט סנטה. סיקרט סנטה הוא משחק במתכונת "הגמד והענק". כל ילד שלף שם של ילד/ה מהכיתה והוא אמור להיות הסנטה הסודי שלהם – להעניק להם כל יום מתנות קטנות וביום האחרון מתנה גדולה במסגרת מסיבת הכריסמס הכיתתית. למרבה השמחה התברר ששניהם הגרילו ילדה מהכיתה. ילדה! בשעה טובה! במקום עוד ילד, כלומר שלל צעצועים קטנים ומשעממים (או אף יותר גרוע, בשנה שעברה הגומבוץ הוציא פתק עם המחנכת חמורת הסבר שלו), ילדה מעניק לי תירוץ להסתובב בחנויות עם דברים קטנים וחמודים של בנות, אירוע לא נפוץ בחיי.

מתברר שטעיתי. אלה כבר לא הימים של כיתה א'-ד', כשילדות שמחו לקבל שלל שטויות חמודות עם נוצצים וחדי קרן. ילדה בכיתה ז', היא יודעת מה היא רוצה. למעשה, היא הכינה מצגת (!!) והעלתה אותה לקבוצה של הכיתה, כדי שהסנטה הסודי שלה יידע מה להביא לה. באמא שלה.

אסכם לכם: מדובר בשלל קוסמטיקות ספציפיות, ממתקים ושני ספרים רק שהם באנגלית, שלקנות בבודפשט זה אומר להזמין ולהמתין שלושה שבועות, כלומר לא יגיע בזמן עד המסיבה הכיתתית.

הילדה שהדובוש הגריל אומנם לא העלתה מצגת, אבל כששאלתי את הדובוש מה היא אוהבת כדי שאדע להתמקד במה לקנות לה הוא ענה: בולדוג צרפתי. אמרתי: בסדר, אנחנו לא נקנה לה כלב. הוא ענה: אז משהו שקשור לבולדוג צרפתי. באמא שלה.

טוב, כיתתי את רגליי בין חנויות למצוא "משהו עם בולדוג צרפתי" ואז הגעתי לחנות כלי כתיבה ושמחתי לגלות סימניה! בתלת מימד! עם בולדוג צרפתי!

כבר עמדתי לקנות אותה ובא לכריסמס גואל אלא שאז הסתכלתי על כל הסימניה:

עוד שקלתי לרגע אבל דימיינתי את תגובת האמא שלה למתנה שהילדה בת ה-11 שלה קיבלה עם ה-F וורד. ויתרתי.

ואז נזכרתי באחת החנויות האהובות עליי, רשת של דברים לבית ממש יפים (ובחצי מחיר מבארץ, אבל זה לא חוכמה) בשם "באטלרז". באטלרז מביאים כל כריסמס אוסף קישוטים לעץ חג המולד של כל צורה שאפשר לדמיין.

וכשאני אומרת כל דבר שאפשר לדמיין אני מתכוונת לכל דבר שאפשר לדמיין:

על כל פנים, אם יש להם קישוט עץ בצורה של שירותים, בולדוג צרפתי זה קטן עליהם. ואכן:

כיוון שכבר הייתי בקניון בתקופת הכריסמס (איח) החלטתי לסיים עם כל הקניות. גם במשרד של האופנוען נערכה הגרלת סנטה הסודי והוא הגריל בחור שביקש "משחק למשרד".

כך שבבוא היום למסיבת הכריסמס הכיתתית ערכתי קופסה גדולה לכל אחת מהילדות שהילדים העלו בהגרלה:

הייתם חושבים שנגמר אבל פחח, היו לפניי יומיים של אפייה. ראשית, יריד העוגות של בית הספר חזר, ובגדול. מה צריך להביא: דברי מאפה עם כמה שיותר צבעי מאכל. החלטתי הפעם לא לרמות ובמקום לצפות מאפינס קנויים בקרם צבעוני, ממש לאפות עוגיות. ואז לתקוע עליהן סוכריות אם אנד אם.

ביום היריד עצמו כל ילד מצופה להרים דוכן מקושט על השולחן שלו בכיתה. חילקתי את העוגיות שווה בשווה בין הילדים, תקעתי סנטה קטן ליד כל אחד ממעמדי העוגיות ומבחינתי סיימתי:

סיור בין דוכני העוגות העלה שאכן, רוב האימהות ידעו שהעיקר זה ההשקעה בצבעוניות:

והיו כיתות שהכריזו על נושא משותף לכל הכיתה. למשל כיתה א' הכריזה על נושא "מפצח האגוזים" ולכן כל השולחנות אצלם קושטו בבובות חיילי בדיל (כולל משפחה שהביאה חייל בדיל בגודל עצום), ואילו כיתה ב' הכריזה על נושא "גרינץ'" ולכן כל הילדים התבקשו לא רק ללבוש ירוק אלא גם להביא מאפים ירוקים.

אבל כתמיד, מי שגנבו את ההצגה ושברו את השוק היו אלה שחשבו מחוץ לקופסה:

חזרנו הביתה מיריד העוגיות מפוצצים בסוכר ומוכנים לא לראות עוגיות ללפחות חודש אבל פחח, למחרת היה היום האחרון ללימודים ומישהו* צריך להכין פה מתנות למורים, לא?
*אני

בשעה טובה נגמר ויצאנו לחופשת החורף הארוכה, ואני הבטחתי לעצמי שלא אופה או אוכלת שום דבר עם סוכר. והנה, ברוך השם, הוזמנו לצהריים בבוקסינג דיי (כלומר, היום) והצעתי להביא קינוח. יכולתי להכין בראוניז – עשרים דקות עבודה וכולם אוהבים, אבל למה לעשות חיים קלים אם יכולה לעבוד כמו שפחה ולהביא משהו שיוערך באותה מידה כמו הבראוניז?

כן, כבר הרבה זמן אני מתכננת להכין בוש דה נואל – עוגת כריסמס צרפתית בצורת בול עץ. בתכלס מדובר ברולדה מקושטת יפה. המתכונים שמצאתי נראו קל. במציאות – שלוש קערות נפרדות ושעתיים עבודה, אבל בכיף, אנוח בקבר. נוט טו סלף: אין רע בבראוניז.

מה אתם אומרים, קרנתי בגאווה מול הילדים, דומה לבול עץ?
"יותר דומה לקקי", חיווה הדובוש את דעתו המקצועית.
ביום שבו יופתע בצוואה הוא מוזמן לחזור אל הפוסט הזה.

וזהו. חסל סדר כריסמס. חנוכה שמח לכולם.