חודש 3 – עבודות של גברים

בפעם האחרונה שכתבתי סיפרתי על החודש השני של שנת בר המצווה והבטחתי לספר בקרוב על החודש השלישי, והנה, ברוך השם, חלפו חודשיים. זה בגלל שביולי התחלתי עבודה בפרויקט קצר, שאומנם הייתה רק חודש וחצי אבל לקחה אותי לימים של 12 שעות מחוץ לבית, וכך, במפתיע, אוגוסט עבר לו ממש ממש מהר. רגע אחד עוד יצאתי לעבודה ורגע אחרי הרמתי את הראש וגיליתי שמתחילים לימודים עוד יומיים ואלוהים, ברשימת הקניות מבית הספר הייתה מחוגה שטרם הספיקותי לקנות. כך יצא שפשוט לא הגעתי לבלוג.

אבל עכשיו אני כאן. כשנתנו לגומבוץ את דף החודש השלישי אורו עיניו למראה הכותרת. "עבודות של גברים" נשמע לו מבטיח. בעיני רוחו ראה את עצמו בסרבל עבודה, נוהג במכונה כבדה כלשהי. לכן קצת התאכזב לגלות שהסעיף הראשון ברשימה היה "לשטוף כלים", ואחריו "לקפל כביסה". אומנם היו שם סעיפים כמו "לכסח את הדשא" או "לבנות רהיט מאיקאה", אבל בסופו של דבר הרשימה הייתה קצת פחות מסעירה משקיווה.

בחיים צריך לדעת לעשות דברים לבד, הסברנו לו. אם אתה אמור להיות גבר אחרי בר המצווה (פחח), אז חובתנו ללמד אותך משימות שכל אדם עצמאי, גבר או אישה, צריכים לדעת.

ברשימת העבודות הוא מצא: איך לשטוף כלים, איך להחליף צמיג, איך להבעיר גריל לברביקיו, איך לבשל משהו (בחירה שלו), איך לקדוח, איך לתלות תמונה בעזרת מסמר בקיר, איך להחליף נורה, איך לקצור את הדשא, איך לקשור עניבה, איך לעשות כביסה ואיך לקפל כביסה.

המשימה הראשונה הייתה הקלה מכולן: הוא התבקש לשטוף את הצלחת והסכו"ם של עצמו אחרי ארוחה, קיבל הסבר קל על סבון כלים וניקיון הספוגית, ושטף. למען הסר ספק: הוא בד"כ מכניס למדיח או מרוקן אותו, זה לא שהוא חי עד כה בנסיכות עם משרתים, אבל ממש לשטוף עם סבון טרם יצא לו.

המשימה הבאה הייתה כיסוח דשא. האופנוען העניק לו הסבר ארוך על איך מפעילים את המכסחה ואז שלח אותו לעבוד בחצר. אין מה לומר, זה היה חודש שימושי.

בשלב הזה הגומבוץ כבר קלט שהחודש הזה יכול להיקרא גם "חודש הפראייר של אבא ואמא" ולכן היה פחות חייכן למצלמה.

למחרת נקרא הגומבוץ אל חדר הכביסה ושם הפלאתי בהסברים על תוכניותיה השונות של המכונה ואיך ממיינים לפי צבעים וסוגי בדים. משם שלפתי סל מלא כביסה נקייה, הדגמתי על כמה חולצות ואיחלתי לחייל בהצלחה. קיפל בהצלחה.

המשימות לא נגמרו: הראיתי לו איך תולים תמונה ואיך מחליפים נורה (הדובוש בינתיים נעמד לידינו ואמר: כמה אנשים צריך כדי להחליף נורה? מתברר ששניים, גם אמא וגם גומבוץ. יום יבוא וגם לו יהיה חודש עבודות והוא יקבל לשטוף את כל הבית).

בינתיים הגיע היום האחרון ללימודים וזה היה זמן טוב להראות לו איך קושרים עניבה בעזרת הדגמה על עניבת בית הספר.

בדיעבד זה יהיה היום האחרון שהגומבוץ לבש את העניבה הזו, כי כמו שאתם בטח יודעים לפני שבוע הגיע היום הראשון ללימודים וגילינו ערב לפני שהעניבה לא בארון ועקבותיה לא נודעו. אז עכשיו לראות את תמונות העניבה האלה זה קצת צורב. איפה שמת את העניבה הזו, גומבוץ.

השלב הבא היה בניית רהיט מאיקאה. אני זו שאמונה על הרכבת רהיטים אצלנו אבל אנחנו משתדלים לא לקנות רהיטים מאיקאה, רק שבטיימינג מושלם זה היה לקראת יום הולדתו של האופנוען וערכנו מסיבה גדולה בבית, כזו שדרשה עוד שולחן קטן לחצר, כך שזה היה זמן מושלם לרכוש שולחן באיקאה. קניתי את השולחן ושלחתי את הגומבוץ להוציא אותו מהקופסה ולהרכיב אותו.

התברר שזה כנראה הרהיט היחיד באיקאה שמגיע כשהוא מורכב כולו. באמת, לא היה אפילו פיפס לקלף ממנו/לסובב.

כיוון שכל החודש הזה היה בעצם חודש מטלות זה הרגיש קצת מוזר להטיל על גומבוץ מטלות בנפרד, אבל לקחנו שתיים מהעבודות שהוא היה אמור לעשות החודש והפכנו אותן למשימה. האחת – ללמוד לבשל משהו – הפכה למטלת הכנת ארוחת ערב לכל המשפחה. הגומבוץ בחר בארוחת ערב בוריטו עשה בעצמך, שזו ארוחת ערב פופולרית אצלנו, ולכן קיבל ממני הסברים איך עושים כל דבר ונפנה לעבודה.

הגומבוץ עמל קשה וגילה שזה לא כל כך קל להכין הרבה מנות כשכולם מסביב רעבים ושואלים מתי ארוחת ערב, אבל בסופו של דבר העמיד שולחן מכובד:

המטלה השנייה שהוטלה עליו הייתה גם עבודה שטוב ללמוד וגם משהו שהיה צריך להיות מלכתחילה באחריותו. אי שם בתחילת הקורונה הגומבוץ גרם לחור גדול בקיר ומאז כל הזמן אמרנו שנסתום אותו וכמובן שכחנו אותו והמשכנו לחיות שנתיים עם חור מכוער בקיר של הסלון (זה לזכר המקדש שחרב, תירצנו לעצמנו), אבל עכשיו הגיעה ההזדמנות המושלמת לתקן אותו.

גם זו הייתה משימה באחריותי ואני שמחתי לגלות שדברים השתפרו מאז האייטיז. כי אני זכרתי את אבא שלי מערבב איזו אבקה מלכלכת עם מים בדלי קטן ומוכתם ומנסה להגיע לסמיכות הנכונה, ואילו היום, מתברר, פשוט קונים את העיסה מוכנה, בסמיכות ממש מהממת, פותחים את הקופסה, מורחים על החור, סה טו.

כלומר, זה היה יכול להיות קצר וזריז אבל התברר שאין לנו שפכטל ואין שום חנות שמוכרת שפכטל באזורנו ואז התחלתי לעבוד והנה, ברוך השם, סתמתי את החור שלשום, שלושה חודשים אחרי שהוכרז על מילויו הקרוב. כמו כן, שירות לקוראיי בהונגריה: שפכטל בהונגרית זה שפקלי. העיקר עשיתי פנטומימה מגוחכת בחנות פלוס גוגל תמונות.

על כל פנים, התכנסנו לצורך המילוי:

פה התגלתה טעות קלה מצידי. הסברתי לגומבוץ שחובה לכסות את השטח מסביב בעיתונים ישנים כדי לא ללכלך את הרצפה אבל למי יש היום עיתונים בבית? שלחתי את הגומבוץ להביא ניירות מפח מיחזור הנייר ושם הוא נתקל בציור שלו שהעלמתי לו אחרי חודשיים שהוא התעקש לשמור אותו דווקא על שולחן פינת האוכל. איזו טעות של מתחילים.

לא נורא, עברנו את זה, מילאנו את החור, חיכינו יממה, גילינו שזה התייבש ועכשיו נראה חצי ריק ולכן מילאנו עוד שכבה. עוד יידרש לזה צבע אבל זה כבר נראה יותר טוב מהחור לזכר בית המקדש.

זהו. עכשיו בואו נקווה שייקח לי פחות זמן לדווח על החודש הבא, שכבר מוכן.