שנת בר מצווה – הצהרת כוונות

במרץ האחרון מלאו לגומבוץ 12 שנים. לו היינו גרים בארץ זה כנראה היה מביא לתחילת שנת בר המצווה שלו במסגרת כלשהי, שעליה מן הסתם היינו מגלגלים עיניים על פעילויות דתיות מדי בעינינו, מתרגשים קצת מפעילויות מסוימות, ובעיקר מבטיחים לו טיול גדול במקום אירוע גדול כי זה לא אנחנו.

אלא שאנחנו לא בארץ, בית הספר שאנחנו הולכים אליו הוא לא בית ספר יהודי והגומבוץ הוא ילד יהודי יחיד בכיתה (יש עוד ילד או שניים חצי יהודים אבל הם חזק בארון), כך שלא יצא לו לשמוע על בר מצווה מחוץ לבית. ההזדמנות היחידה שהייתה לו לראות בר מצווה אמיתית הייתה כשהאחיין, בן דודו מקליפורניה, הגיע לגיל מצוות, אבל זה קרה בשיאה של שנת הקורונה הראשונה ולא היה מצב להגיע לבר המצווה הזו. ראינו בשידור זום חי את העלייה לתורה (שהתקיימה בחוץ, בחצר בית הכנסת, מטעמי קורונה), והילדים, איך לומר, לא קיבלו חשק, פרט לחלק מאוד מסויים של הטקס, אבל גם זה לא עבד, כי סוכריות לא יכולות לעבור דרך מסך המחשב. לא ציפיתי שיתרשם או יבין את משמעות העלייה לתורה, אנחנו לא מבקרים קבוע בבית כנסת, שזה סוג של אנדרסטייטמנט – ב-12 שנותיו הגומבוץ היה בבית כנסת שלוש-ארבע פעמים, כשהצטרף לאמא של האופנוען (שדווקא מבקרת כל יום שישי בבית הכנסת שלה), וכשחזר דיווח שהיה משעמם. לא הופתענו.

אז עלייה לתורה זה פחות אנחנו. ליתר ביטחון שאלתי את הגומבוץ אם הוא רוצה לעלות לתורה כמו האחיין ונעניתי ב"רק אם אני חייב". אתה לא חייב, חמודי. בהיותנו לא מאמינים לא היה שום היגיון בלהתעקש על החלק שאנחנו לא רואים בו חשיבות. אבל מה כן עושים?

או אולי – למה עושים?
למה עושים, דווקא היה לנו ברור. אנחנו לא דתיים או מאמינים, אבל אנחנו יהודים כי נולדנו כאלה. גם אם אנחנו לא רואים סיבה לשמור על חוקי הדת, אנחנו כן רואים סיבה לכבד את המסורת שנולדנו אליה. איזה מזל שהעולם חופשי ומפותח ואנחנו יכולים לבחור איך לכבד את המסורת הזו.

אז יצאתי לחפש קצת הסברים וגיליתי שלהבדיל מהמשפט העממי שזכרתי על הפיכת הנער לגבר בגיל 13, מדובר ספציפית ביום שבו הנער הופך לאחראי בעצמו לעול מצוות, ומעתה הוא צריך לקיים אותן בעצמו ולא לצפות מהוריו שיקיימו בשבילו. מצוות דתיות נראות לנו ברובן מיותרות, אבל יש ערכים ומעשים שחשוב לנו שהגומבוץ ילמד ויתחיל להיות אחראי להם בעצמו עם התבגרותו.

וכך החלטנו שבשנת בר המצווה הזו נלמד אותו ערכים שחשובים לנו, ביניהם גם כאלה שקשורים ליהדות. כשיגיע לגיל 13 נצפה ממנו לדעת דברים שאנשים בוגרים צריכים לדעת בעולם הזה.

למזלי יש לי חברות מוצלחות ואחת מהן היא איריס, שלא רק ערכה לכל אחד מילדיה שנת מצווה מדוגמת, היא גם פירטה אותן בבלוג שלה. כל שנותר לי הוא לעשות סטוקינג לכל חודש וחודש משנות המצווה שלה ולקחת משם השראה ורעיונות.

וכך, הגיע יום הולדתו של הגומבוץ.

לצד העוגה הוא קיבל את מכתב היציאה לדרך:

ומייד אחרי הדף הזה הוא קיבל את הדף הבא, שבישר על הנושא של החודש הראשון, שיזכה לפוסט משלו כי הוא די ארוך וכולל ביקור בארץ ועוד כמה דברים מעניינים. בקרוב מאוד כי כבר הכנתי את התמונות ויודעים כל מי שכותבים בלוג שחצי מהעבודה זה התמונות ומרגע שיש רק צריך לשבת ולכתוב את זה כמו שצריך. אז בקרוב ממש!

9 תגובות בנושא “שנת בר מצווה – הצהרת כוונות

  1. אמנם יש לי עוד 3 שנים אבל לגמרי מתכוונת להעתיק ממך!
    תודה על העבודה שחסכת לי 😆

    אהבתי

  2. אהבתי מאד את מה שאיריס עשתה עם הילדים שלה וגם לא התייאשה כשנפלה להם הקורונה באמצע. נהדר שגם אתם מתכננין משהו כזה ומצפה לקרוא איך זה יהיה

    Liked by 1 person

  3. מודה שפקפקתי ואף השהתי את קריאת הפוסטים אבל חייבת להודות שעכשיו אני במומרים, שנת בר מצווה זה גאוני וזו דרך מעולה להיות יהודי תרבותית ולא בהכרח דתית. מצפה בקוצר.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s