אוכל דרוזי, מסיבה, מטוס ריק – ביקור בארץ, חלק 2

בפעם הקודמת הפסקתי עת נותרו לנו שלושה ימים בארץ. הילדים כבר יצאו מבידוד, האופנוען חזר לבודפשט, ורציתי שהילדים בכל זאת ייראו משהו חוץ מהחצר של סבתא וסבא (ונו, המסך).

אז אבא שלי הציע את המוחרקה, קצת נופים של ישראל פלוס סיפור על אליהו הנביא, מה רע. האופנוען ואני נהגנו לנסוע למוחרקה על האופנוע ולאכול שם לצד הדרך אוכל מעולה אצל דרוזית שישבה במקום קבוע ונראה היה שרק אנחנו מכירים אותה, וקצת פינטזתי על הקישואים הממולאים שלה והלאפה עם הלבנה.

אבל המוחרקה בימי קורונה זה משהו אחר. היה ריק. פשוט לא היה שם אף אחד. לא תיירים, לא מוכרי אוכל בצד הדרך, הכל שומם.

הילדים, שלא היו שם מעולם, לא שמו לב להבדל. אבא שלי סיפר להם את סיפור אליהו הנביא במוחרקה (אני זכרתי שהוא עלה משם השמיימה במרכבת אש, אבל הסיפור של אבא שלי כלל מלחמה עם נביאי הבעל, והייתי סומכת עליו יותר מעליי בעניין הזה) ומשם עלינו לתצפית.

כשיצאנו מהמנזר עמד אדם מבוגר ליד השער לחניה. "שלום לכם", פנה אלינו, "אפשר לעניין אתכם באטרקציה בדליית אל כרמל?". כבר ענינו לו לא, וכבר נפנינו ללכת, אבל הוא אמר: "אולי בכל זאת תקדישו לי דקה?". ובכל זאת, אדם בגיל של אבא שלי, לא יפה. אז נעמדנו והקשבנו. התברר שהוא פרש מאיזו סיירת בצה"ל אחרי שנים של קבע ופתח מסעדה משפחתית, ומאז דווקא עשה חיל, אבל עכשיו הקורונה, והמסעדה ריקה כבר שנה ומשהו. אז הוא עומד בכניסה למוחרקה ואם באים אנשים לשם, הוא מציג את המסעדה שלו. "הכנתי בעצמי את כל הסלטים היום בבוקר", אמר, "הכל טרי. רק בואו".

ממילא תיכננו ללכת לאכול איפשהו, ואחרי סיפור כזה היה ברור שניסע אליו. אמרנו לו את זה, והוא התקשר מייד לאשתו, שמחכה במסעדה, להודיע שבאים לקוחות.

הוא נתן לנו פלייר כדי שנראה איך לנסוע, וממנו למדנו שזה די משתלם, כי 60 שקל כולל הכל

אז נסענו בדליית, וזה עמוק בתוך הכפר ומזל שהוא היה שם כי לא היינו מגיעים למסעדה הזו בחיים אילולא הוא סיפר לנו עליה. וכשהגענו גילינו שהוא לא הגזים: זה בית המשפחה שהפך למסעדה, והוא עומד ריק מלקוחות. אשתו עמדה בכניסה וחיכתה לנו, ואף נתנה לנו לחנות בחניה המשפחתית שלהם. היא עשתה לנו סיבוב במסעדה והראתה לנו שיש גם בוסתן למטה, שפעם היו עושים בו ערבים של הווי דרוזי ועכשיו הוא עומד ריק. אמרנו לה שניקח הכל טייק אווי וכבר נאכל בבית, והיא הושיבה אותנו לחכות, פלוס הוציאה שתייה.

מחכים לאוכל. השולחן הזה יושב בחוץ, אבל הרוב במרפסת הבית, ויש גם את הבוסתן

ואז היא נתנה לנו ארגז גדול מלא אוכל, והוסיפה שהם עושים קייטרינג ושמחים לעסקים. הלב באמת יצא אליה ולכן אני מספרת כאן את כל הסיפור פלוס הפרטים.

בבית בדקנו מה קיבלנו בארגז.

חומוס, טחינה, חצילים בטחינה, סלט, טבולה (מעולה), כרוב (מעולה), כרוב סגול, חומוס פיקנטי, מעין מטבוחה חריפה, ועוד סלט או שניים שאני לא בטוחה מה הם היו, אבל הם היו טעימים. וכמובן, אורז צנוברים, בשרים (כבש ועוף) ופיתות

זה היה טעים מאוד הילדים עפו על זה ממש. הגומבוץ אפילו הכריז שמעכשיו אוכל דרוזי הוא האוכל שהוא הכי אוהב בעולם, שזה מרשים בהתחשב בזה שרק שעתיים קודם הוא שמע על קיומם של דרוזים.

מלאים ועייפים הלכנו כולנו לנוח, כי בערב עוד היה לנו אירוע. כלומר, כולנו ידענו שיש לנו אירוע, חוץ מאבא שלי, שזו הייתה מסיבת הפתעה ליום הולדת שבעים שלו. אבא שלי לא חשד בכלום, ובצדק – הוא היה בן שבעים לפני תשעה חודשים, שזה מספיק זמן כדי להפסיק לחשוש ממסיבת הפתעה. אבל ביום ההולדת עצמו הייתה קורונה בשיא ושום מסיבות לא התאפשרו, וגם לא ביקורים מחו"ל, וכך הוא קיבל יום הולדת עגול בזום. אז עכשיו, כשאפשר היה שאנחנו נבוא פלוס עוז יגיע מקליפורניה, אמא שלי ראתה פה הזדמנות.

וכך, אבא שלי התמים התיישב לנוח בלי לדעת שהוא צריך שנת יופי לקראת המסיבה שלו עצמו. המסיבה נערכה בבית של חברים של ההורים שלי, והוא חשב שכולנו מוזמנים לארוחת ערב שם. ואכן, הייתה ארוחת ערב שם, אבל גם ארבעים חברים וקרובים שהמתינו לו בחצר. צילמתי כמה תמונות שלו כשהוא נכנס, והוא בהחלט מופתע.
היו שם גם דודים שלי, הדודים האהובים מהגליל, למשל, והיה מהמם לפגוש אותם, גם אם קצר מדי. והיה קייטרינג, והיו צמד מוזיקאים ששרו מוזיקה ישראלית ועשו שירה בציבור אחרי האוכל. מוזיקה עברית זה קצת פחות מעניין את הילדים אבל המארחת חשבה על הכל והזמינה את שני נכדיה, שהשתלטו על הילדים שלי ועל האחיין מל.א. ולקחו אותם לחדר המשחקים שלהם. היה מושלם.

ובערב, כשיצאנו משם, הלומי יין ואוכל, קיבלנו גם שלל קופסאות שנותרו מהקייטרינג, ששמנו במקרר ליד הקופסאות שנותרו מהאוכל הדרוזי. ולמחרת, עת התיישבנו לארוחת צהריים, היה לנו מבחר שפשוט לא ידענו מאיפה להתחיל.

אז גם אחרי ארוחת הצהריים הזו התיישבנו כולנו לנוח.

חוץ מאחינו הקטן, הדוד המושלם, שלקח את הילדים לבאולינג פלוס אוכל. וגם נתן לדובוש לבחור מה שהוא רוצה בסופרמרקט.

באמת תודה.

בדיוק את הקופסה הזו יצא ששכחתי לארוז במזוודה בדרך חזרה. אופסי.

בכלל, הילדים גילו בנסיעה הזו איזה כיף זה משפחה עם דודים. את אחינו הקטן הם כבר הכירו בתור מפעל בידור ופינוקים, אבל הפעם גם עוז היה כאן, והוא גם שיחק כדורגל עם הדובוש, גם שיחק איתם אינספור משחקי טאקי וגם לקח אותם לים, כולל שיעור גלישה על בוגי.

כשההורים שלכם עייפים וצריכים חופש אבל הדוד שלכם מלא אנרגיה ושמח לקחת אתכם לים

אז כשהגיע יום הטיסה חזרה הילדים לא שמחו. למעשה, הם היו על סף הבכי כשנכנסו לאוטו לשדה. היינו שבועיים בארץ והם היו מוקפים משפחה ומשחקים והיה להם כיף. ועכשיו חוזרים לרוסיה, חסרת הקרובים והים. הם רטנו כל הנסיעה לשדה.

אבל בשדה עצמו התעודדנו – כי טסנו בשבת, יום שנוטה להיות ריק, ובאמת, היה ריק!

ככה אני רוצה לראות את הטרמינל בכל פעם שאני באה

גם הדיוטי פרי היה ריק. התיישבנו ליד שולחן במרכז, באזור הזה שאף פעם אין בו שולחנות פנויים. וכשעלינו למטוס כבר לא הופתעתי לגלות שאנחנו זוכים לחוויית הטיסה ההפוכה מזו האיומה שהאופנוען זכה לה, כי כן, גם המטוס היה די ריק.

במשך כל הצעידה למטוס הילדים התווכחו מי יישב ליד החלון. ובכן.

מרחוק ראיתי שרק אדם אחד יושב ליד השורה שלנו, וכשהתקרבנו גילינו שזה עופר, ידידי הבשלן ההונגרי. מה הסיכוי? בפעם האחרונה שנפגשנו הוא אמר שאולי ייסע לארץ, אבל לא אמר שזה ייצא בתאריכים שגם אנחנו נוסעים. הייתה שמחה ואף העברתי לו את מוסף הארץ שסיימתי בטיסה, שייהנה גם הוא.

שלוש שעות אחרי זה כבר נחתנו בהונגריה. בבית פרשתי לפניי את מה שהבאתי מהארץ:

הטחינה שאני הכי אוהבת! מרכך הכביסה שאני סוחבת קבוע מהארץ כי אני אוהבת את הריח! תמרים שאינם יבשים ואינם בעלי מרקם של ג'וק! ממרח חריף שמתברר שהוא חריף מדי בשבילנו! ממרח לימון שאני מתקמצנת עליו אז טרם פתחתי ואשמח לרעיונות למה כדאי להוסיף אותו!

וכמובן:

מסודרת מבחינת קריאת סופ"ש במטבח עם כוס תה עד הפעם הבאה. תודה, גילה!

וזהו, אנחנו בחזרה ברוסיה ההונגרית. ישראל הזכירה לי שאנשים יכולים לתת שירות ועדיין להיות נחמדים, אני לא מאמינה שפעם התלוננתי על השירות בארץ. הכל עניין של יחסיות. כמו כן, האוכל הכי טעים בעולם.

וזהו, עד הפעם הבאה, בתקווה שלא ייקח שנתיים וחצי.

13 תגובות בנושא “אוכל דרוזי, מסיבה, מטוס ריק – ביקור בארץ, חלק 2

    1. אנחנו גרים בהונגריה, אבל קוראים לה ״רוסיה״ על שם הסובייטיות שעוד שולטת פה בכל מיני מקומות 🙃

      אהבתי

  1. אוכל דרוזי זה באמת אחד הדברים הטעימים שיש.
    סך הכל נשמע שהיה לכם חופש דיי מהנה בארץ
    והצלחתם להתחמק מהמזג אוויר המזעזע של הקיץ (קרי מה שיש עכשיו, גל חום בלתי נגמר לשבועיים הקרובים).
    אוכל טוב, ים, והמון מפגשים משפחתיים
    בהחלט שווה

    אגב, ממליצה לנסות את הטחינה של הר ברכה (זאת הטחינה שאני הכי אוהבת).

    אהבתי

  2. תענוג ממש. גם הכיף המשפחתי, גם הטיול והאוכל, האוכל. וגם ובעיקר הטיסה בחזרה. ליגה, לטוס לבד. ממש ליגה. שמחה שיצא לכם לבקר כאן, למלא קצת מצברים של ארץ, חברים ומשפחה. עד הפעם הבאה.

    אהבתי

  3. נראה שהיה לכם תענוג מרוכז! בפעם הבאה לזכור שאני גרה שתי דקות מההורים שלך, מנויה על הארץ ויכולה לקחת את שני הקינוחים לסיור במכון וייצמן….
    בדיוק היום קפצו לי זכרונות מלפני 3 שנים את טסנו אליכם בעצומו של גל חום מהגהנום….

    אהבתי

    1. ההורים שלי עברו קצת יותר צפונה מאז, אבל סיור במכון ויצמן זו סיבה לבוא, תודה ☺️
      ודעי לך שבכל פעם שאני בקניון שנפגשנו בו כשנמלטנו מהחום אני חושבת עלייך 😁

      אהבתי

  4. איזה פוסט שווה וכיפי!!! בארץ ותל אביב נשמעות ככ קסומות מהתיאורים שלך… מנסה להעריך גם בעודי מזיעה למוות…
    ומה שהיה בכלל כיף זה קישור לפוסט 2008 עם היסטוריה שלכם כזוג ( האופנוען הזמין קינוח שנקרא גומבוץ (!) להיסטוריה בכלל ישוחרר גלעד שליט … איזו תקופה
    כיף שנהניתם ככה

    אהבתי

  5. תשקלי לחזור….השליט הודח) בנתיים(

    ממרח לימון כבוש-בסנדוויצים ועל דג סלמון בתנור

    אהבתי

    1. השליט הודח והארץ אשכרה מרגישה אופטימית יותר. ורעיון מעולה, הלימון הכבוש על סלמון! אנסה, תודה

      אהבתי

  6. לימון כבוש הולך ממש טוב על כריך עם סלט טונה במיונז.
    טוב שהספקתם לבוא לביקור, גם אם קצר.

    מה עם איזה עדכון חתולים?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s