מכתב מהוגוורטס

הרבה זמן חלף ומעט מאוד דברים קרו מאז שעידכנתי בפעם האחרונה. בישראל זה נראה כאילו חוגגים את יציאת הקורונה, אבל באירופה ובפרט בהונגריה הקורונה עוד שולטת. למעשה, לפני שבוע הוכרז כאן סגר ובתי הספר נסגרו לראשונה מאז השנה שעברה. כמו כן, 160 מתים ביום, במדינה עם אוכלוסיה פחות או יותר בסדר גודל של ישראל. וזה כבר מפחיד.

אז קוששתי כמה דברים קטנים שירכיבו פוסט. נתחיל:

לקח זמן אבל הפנמנו שאין סקי השנה. לא נטייל ולא ניסע, גם אם אפשר לחצות את הגבולות, פשוט כי זו לא שנה לטייל. אבל האופנוען ואני גולשים טריים, גלשנו סה"כ עונה אחת, ואם נמתין שנתיים בין סקי לסקי נצטרך להתחיל הכל מחדש. אז החלטנו לקחת שיעור סקי לריענון. הלכנו לבית ספר סקי שנמצא במרחק כמה דקות מהבית. השיעורים באוויר הפתוח ומדובר בסה"כ במדריך ובשנינו.

זה היה מפגן עולב כל כך מצחיק שמזל שעשינו את זה כי אם היינו מחכים עוד שנה כבר היינו חוזרים לשיעור סקי למתחילים מאפס, שוב אנחנו וחבורה של ילדים בני ארבע. לא זכרנו איך פונים ואני מעריצה את המדריך שהצליח לא לצחוק ואמר "את האלמנטים הבסיסיים יש לכם, רק צריך להתאמן". נגיד.

באופן כללי באירופה לומדים סקי בילדות, ולכן המקום כולו מותאם לילדים. זה אומר שהמסוע שלוקח אותך לראש המדרון נמוך מספיק לילדים בני ארבע להחזיק בידיות, ואילו המבוגרים הבודדים שמשתמשים בו נאלצים לאמץ את הזרועות כדי להחזיק את כל הגוף.

לא שזכינו להגיע לראש המדרון. איך לומר את זה: היה שלב שהאופנוען הוכיח מספיק יכולת והמדריך שלח אותו לברוקולי הירוק, והוא, עם חזה נפוח מגאווה, נפנף לי לשלום בעודי תקועה בשלב השמש המחייכת. כל זאת, כשבמקביל לשיעור שלנו היה ילד בן ארבע שקיבל שיעור פרטי ועשה בכיף סלאלומים ביני לאופנוען, כשבכל פעם הוא עולה שלושה שלבים יותר מאיתנו. מפרגנים, למה לא.

לקחנו שיעור כפול ולקראת תום השעתיים כל כך כאבו לי שרירי הזרועות מלהחזיק את עצמי במסוע הזה שכבר לא יכולתי לעלות יותר, נפנפתי למדריך לשלום מלמטה והודעתי לו שאני סיימתי. עולב, כבר אמרתי.

---

חלף שבוע והגיעה חופשת הסקי של בית הספר. הנסיעה הבית ספרית, שבה משפחות בתי הספר נוסעות ביחד למלון לחופשת סקי מאורגנת, בוטלה כמובן. אבל שבוע החופש לא בוטל. וכך מצאנו את עצמנו עם שבוע ילדים בבית בלי שום מקום שפתוח.

אז למה שלא ניקח אותם לשיעור סקי? קבענו עם אותו מדריך באותו מקום. הוא עשה להם מבחן בתחילת השיעור ושמח לגלות שהם גולשים יותר מנוסים מהוריהם.

היה שיעור מוצלח וכך העברנו שעה אחת באותו שבוע ללא בית ספר. אה, כמו כן, הגבלה על זמן מסכים זה כל כך 2019.

ביום הלפני אחרון של חופשת הסקי ללא סקי הממשלה הכריזה על הסגר, שאמור להסתיים בתחילת אפריל, אז יצא שהילדים לא חזרו לבית הספר. בכיף, שפיות של אמא זה כל כך 2019.

---

בלב הסגר חגגנו יום הולדת 11 לגומבוץ. וכולנו יודעים מה ילדים בני 11 מקבלים. נכון, מכתב מהוגוורטס.

בלילה לפני יום ההולדת התגנבתי לחדרו של הגומבוץ ותקעתי את המכתב בין תריסי החלון, כאילו ינשוף השאיר אותו שם.

בבוקר הוא גילה בפנים את מכתב ההזמנה לבית הספר, את רשימת הדברים שהוא צריך לשנה הראשונה, ואפילו כרטיס לרכבת.

אני מניחה שאנשים מוכשרים יכולים לעשות את זה בבית, אבל כל הפרטים הקטנים – הכל מודפס על דף דמוי קלף צהבהב, הפונט, הדיו הירוקה, ריקועי הזהב בכרטיס הרכבת, חותמת השעווה על המעטפה – היו שווים את הסכום הלא נורא בכלל ששילמתי על זה (והנה הלינק לאיפה שקניתי. הבהרה: אני לא מרוויחה מזה שקל, אני פשוט חושבת שזה היה טוב וזול והרוויח את ההמלצה ביושר).

על כל פנים, בגלל שידעתי שזה יהיה יום הולדת סגר ובלי חברים או אטרקציות, לא חסכתי בדברים שאפשר להזמין הביתה. משהו אחר שהזמנתי הוא כרטיס ברכה שקופץ כשלוחצים עליו ומפזר קונפטי בכל החדר. בלילה לפני יום ההולדת, אחרי שדחפתי את המכתב מהוגוורטס לתריסים, חזרתי למטבח ופרשתי על השולחן מתנות ואת כרטיס הברכה. בעודי ממקמת את הכרטיס לחצתי על משהו שכנראה לא הייתי צריכה והכרטיס התפקע בתוך הידיים שלי, מפזר קונפטי בכל המטבח. ססאמק.

כשקניתי את הכרטיס היה כתוב באתר שאפשר לטעון מחדש את הקונפטי, אז בניסיון נואש לעשות משהו כדי שגם הגומבוץ יזכה לראות את הקונפטי מתעופף במטבח, ניסיתי לאסוף הכל בידיים ולמלא את הכרטיס מחדש.

התברר שזה לא נכון, וכל מה שהכנסתי לכרטיס התעופף מייד בחזרה החוצה. ביליתי עשרים דקות בניסיון לטעון מחדש את הכרטיס עד שהתייאשתי והבאתי מטאטא כי לא רציתי להעיר את כולם עם שואב האבק. יצא ששילמתי על כרטיס יקר רק כדי להעניק לעצמי מקלחת קונפטי בחצות בעודי לבד במטבח ואז עוד הלכתי לישון הרבה יותר מאוחר משתיכננתי כי הייתי עסוקה בניקיון לא צפוי. שווה כל יורו, אין מה לומר.

לא נורא, הגומבוץ קם בבוקר, שמר על ענווה כשראה את המכתב מהוגוורטס אבל בהחלט חש הקלה לגלות שהוא לא מוגל כמונו, ואז זכה לארוחת פאנקייקים לבקשתו פלוס קיבל מתנות (ספר מנגה של "מיי הירו אקדמיה". האם גם הילדים שלכם תקועים על הסדרה הזו?).

גם חגיגה מלאת הפתעות ואוכל טוב בבית היא חגיגה טובה. זום משפחתי בערב סגר לו את היום, וסה"כ היה סבבה.

זהו, נשארו שלושה שבועות של סגר. שיהיה לנו בהצלחה.