יום הולדת בימי קורונה

לפני יומיים היה לי יום הולדת. בגדול, בכל שנה ביום הולדתי אני מקפידה לצאת מהונגריה ולנשום קצת אוויר ממקום שאינו רוסיה, לבלות זמן זוגי, לאכול אוכל טוב, לפגוש את חברותיי לערב שתייה וצחוקים. בשנה שעברה זה היה מושלם, וידעתי שהשנה, תחת מגבלות הקורונה, זה לא יהיה דומה. למרות זאת, השתדלנו לתכנן דברים נחמדים, אלו, כמובן, הלכו ובוטלו.

ראשית בוטלה ארוחת החברות שלי. כל אחת מחברותיי שולחת את ילדיה לבית ספר שונה, וכרגע בתי הספר פתוחים ומשפחות התלמידים התבקשו שלא לפגוש משפחות מבתי ספר אחרים, כדי לנסות לשמר מן קפסולות ענק של בתי ספר.
ארוחת חברות: בוטלה.

שנית, האופנוען תיכנן הפתעה מהממת והזמין לילה במלון יוקרתי (המחירים ירדו בטירוף כי אין תיירים) בלי הילדים!!! אפשר לספור על אצבע יד אחת את הלילות שבילינו במלון לבדנו מאז הילדים, ולהישאר עם עודף אצבעות. זה היה יכול להיות מהמם, והוא הזמין ושילם ואמא שלו כבר התכוננה לבוא לכאן לישון ולשמור על הילדים, ואז ראש הממשלה ההונגרי נזכר שעם כל הכבוד לכלכלה הוא צריך להגן גם על האזרחים והכריז על סגר חלקי. מה פירוש סגר חלקי: בתי הספר פתוחים, הולכים לעבודה, אבל מסעדות ומלונות סגורים. נכנס לפועל: שלושה ימים לפני יום ההולדת.
לילה במלון: בוטל.

יום לפני יום ההולדת אמרתי לעצמי: ברור שזו שנה שבה בילויים בחוץ לא יקרו. אולי קצת פינוקים לעצמי? אולי אני אעשה פן? בתכלס אני לא אצא מהבית ביום ההולדת והאופנוען ממילא לא מבחין בהבדל בין לפני ואחרי פן, אבל יהיה נחמד שהספרית תחפוף לי עם קצת מסאג' בקרקפת ולצאת עם שיער מבריק וכיפי מהמספרה. התקשרתי למספרה לשאול אם יש להם תור להיום או מחר. ענו: לא.
פינוק במספרה: בוטל.

אמרתי לעצמי: טוב, בשביל מה בכלל אני צריכה פן כשאני סגורה בבית. אני יודעת מה אני אפנק את עצמי – אני קוראת ספר די מעיק, אז בניגוד להרגלי אני אעזוב אותו באמצע ואעבור לספר שהוא בטוח פינוק. וכשאני אומרת ספר שהוא בטוח פינוק אני מתכוונת לספר השלישי בסדרת "המורשת הנסתרת", סדרה עם כריכות שיבריחו כל קוראת בר דעת, אך אם הייתן אמיצות מספיק הייתן מגלות סדרה כיפית של מציאות אלטרנטיבית, דמות נשית חזקה, סיפור מעניין וכן, קצת סצינות סקס שעוד לא הזיקו לאף אחת. קראתי את שני הספרים הראשונים וזה היה ממתק קריאה. הספר השלישי בדיוק יצא בעברית בדיגיטלי ומה יותר טוב מלרכוש עותק שבתוך דקה יהיה אצלי בבית? נכנסתי לגטבוקס, הקלדתי את שם הספר – ולא מצאתי אותו. הקלדתי את שם הסדרה – לא מצאתי אותה. התבאסתי. הייתכן שבגלל שכל האתר היה במבצע בסופ"ש הם הורידו ממנו את הספרים החדשים כי הם לא משתתפים במבצע? לא יפה, לא יפה בכלל. וכך יצא ש:
ספר חדש – בוטל.

בקיצור, כל נסיונות הפינוקים שלי נתקלו בביטולים. לקחתי נשימה ארוכה והזכרתי לעצמי: זו לא שנה לפינוקים, זו שנה של הכרת תודה על מה שיש. אני לא צריכה לילה במלון, אני צריכה להיות שמחה עם כל הטוב שכבר יש.

וכך, קמתי בבוקר יום הולדתי בבית. האופנוען יצא לקנות לחם טרי, הילדים שיחקו, נהניתי מכמה דקות של שקט, ואין כמו שקט לעצמי כשרק קמה בבוקר. אחרי זה פרשתי את מזרון היוגה והכנתי את עצמי לכמה מתיחות בוקר.

רק נעמדתי בתנוחת כלב מביט מטה, וילד אחד השתחל מתחתיי.

בינתיים האופנוען הגיע הביתה והגומבוץ הציג לי משימה: איפשהו בבית הוחבאו מתנות. הוא הכין לי משימת "חפש את האוצר" שתוביל אותי אליה.

אחרי שורה של רמזים הגעתי לשתי מתנות. האחת מהאופנוען ואחת שבחרו הילדים.

האופנוען, תלמיד מצטיין של פינטרסט, קנה צמיד צ'ארם עם צ'ארמס של באפי. כן.

• 

• 

בקיצור, עפתי על זה.
המתנה של הילדים הייתה זו:

זה מה שביקשת! אמרו הילדים. סליחה? אני ביקשתי מילון הונגרי ליום ההולדת? כן! אמרו הילדים, את לא זוכרת?
ובכן, אני לא זוכרת כלום מאז 2010, אבל אחרי מחשבה נזכרתי שלפני כמה חודשים נכנסתי איתם לחנות ספרים לקנות מתנה לילדה מהכיתה של גומבוץ שחגגה יום הולדת, נתקלתי בספר הזה ואמרתי בצחוק "זו תהיה מתנה מצוינת בשבילי". מעתה זיכרו: אין מה להתבדח ליד ילדים קטנים.

משם ישבנו לארוחת בוקר. האופנוען נסע בבוקר למאפייה שווה במרכז העיר, רק כדי לגלות שאין להם היום את עוגת השוקולד המושלמתתתת שיש להם בד"כ ושבשלה שלחתי אותו מלכתחילה לשם. אבל הוא עדיין הביא לחמים מצוינים והכין ביצים לכולם ועל השולחן היו גם דברים מישראל שהגיעו רק השבוע!

אז ארוחת בוקר עם לחם טרי, טחינה וצ'ימיצ'ורי ולימון כבוש, לא הייתי אוכלת משהו טוב יותר במקום אחר.

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לצעידה בשכונה.

שבתי הביתה למפגש זום עם המשפחה ברחבי העולם. קיבלתי סמסים משמחים. קיבלתי הודעות פייסבוק משמחות. שמחתי.

לארוחת ערב הזמנו ארוחה ממסעדה טובה בבודפשט. היה טעים. פתחנו יין יקר שחיכה להזדמנות.

בערב קיבלתי סמס מחברתי – אנחנו לא נפגשות השנה, אבל נעבור עם האוטו לומר שלום מול הבית שלך. כשהם עברו הם נתנו לי מתנה.

בערב, כשהילדים כבר ישנו והאופנוען ואני אכלנו שוקולדים ושתינו יין וצפינו בשני פרקים מהסדרה שאנחנו רואים עכשיו, נשמתי עמוק. לגמרי הכרת תודה.