דיאטת מיצים

אחת מחברותיי היא אישה מאוד מוצלחת. כלומר, כולן מוצלחות, אבל היא באמת לקחה את הקריירה והחיים לשיאים חדשים: היא שותפה בחברה בינלאומית, עד הקורונה היא דילגה בין שתי בירות אירופיות נחשקות על בסיס שבועי, היא עשתה תואר שני בצרפת ודוקטורט באיטליה, היא נשואה לסוג של אריסטוקרטיה, ולקינוח מגדלת שלושה ילדים ממושמעים. ומעל הכל, היא חכמה ומעניינת וכיף להיות חברה שלה.

רק מה, היא נוהגת להעלות תמונות של עצמה עושה דברים מעולים. וכאילו, דווקא כיף חברה שמעלה תמונות אישיות ודברים מעניינים במקום השיממון הרגיל בפיד, רק שבאיזשהו שלב זה מתחיל לגרום להרגשה רעה עם עצמכם. למשל, בוקר בסופ"ש, השעה 11 בבוקר, כולנו בפיג'מות, הילדים טוחנים קורנפלקס לא בריא, אני גם, רובצת מול המסך, ומגלה תמונה שהיא העלתה, ובה היא ושלושת ילדיה הפוטוגנים בבגדי ריצה, אוחזים בסל קניות אינסטגרמי ובו שלל ירקות צבעוניים ולחמים שנראים טוב. הכיתוב: "קמנו מוקדם, רצנו כולנו ביחד חמישה קילומטרים ועכשיו בשוק האיכרים האורגני, בוחרים אוכל טרי הביתה".
וואלה, תני לי לטחון בפיג'מה בלי להרגיש כמו גארפילד, תודה.

כך נחשפתי עוד ועוד לתמונות שלא בהכרח הועילו לצופים בהן: "קמתי בחמש ורצתי עשרה קילומטרים! אין כמו להתחיל את היום עם ספורט!" / "יוצאת מחנות הגבינות האהובה עליי בפאריז, הילדים פשוט מתים על גבינת העיזים הרקובה הזו!" / "אחרי יום ארוך של ישיבות הצלחתי גם להכין ארוחת שלוש מנות מהספר של אוטולנגי! הקינוח מושלם!". כן, היא מאלה שרוצים שכל העולם יידע ויעשה להם לייק.

אלא שכולנו יודעים שתמונות באינסטה הן לא ייצוג אמין של החיים עצמם. ואם הייתי צריכה הוכחה אז פעם קבענו איתם פיקניק באיזה פארק מרוחק מחוץ לבודפשט. הם הגיעו באיחור של שעה, והיה ברור שהם בעיצומו של ריב. היא ובעלה נבחו אחת על השני הוראות קצרות, הילדים בבירור הושפעו מהלך הרוחות, והכל היה אוקוורד. באיזשהו שלב התנצלנו וחתכנו, זה פשוט היה לא נעים.
אז תארו לכם את ההפתעה לגלות שעה אחר כך בפיד תמונה של שלושת הילדים הבלונדינים על שמיכת הפיקניק הפוטוגנית וברקע הגבעות הירוקות עם הכיתוב "פיקניק מחוץ לעיר! כל כך אוהבת את הימים שאנחנו יוצאים לטבע!". לא, היא חיה בסטורי.

כך שלמדנו לקחת את התמונות שלה בעירבון מוגבל, ופשוט ליהנות מהן, בכל זאת מדובר בתמונות יפות ובחיים יפים. פיקטיביים, אבל יפים. אלא שאחת התמונות שלה היכתה לאחרונה קרוב מדי: בעוד האופנוען ואני משמינים לנו בסגר הקורונה, היא העלתה תמונה של עצמה הרזה, עם הכיתוב: "סיימתי שלושה ימים דיאטת מיצים! רזיתי כמה קילו אבל עוד יותר חשוב שאני מרגישה מצוין!"

שאז חשבנו לעצמנו, אחרי שסיימנו לגלגל עיניים, שבעצם – למה לא?
בתוך דקה מצאנו אתר מומלץ לדיאטת מיצים בבודפשט. בוחרים כמה ימים רוצים והם מביאים לכם במשלוח הביתה. בשיא ההתלהבות הזמנו. אחרי כמה ימים זה נחת אצלנו בבית.

אז איך זה עובד? אסור לאכול שום דבר. בכל פעם שרעבים לוקחים בקבוק כזה. מותר לשתות כמה שרוצים – מים ותה צמחים. אסור מיצים, תה עם קפאין, קפה או אלכוהול.

האופנוען החליט שהוא יעשה שלושה ימים כאלה, והזמין שלוש ערכות כמו שאתם רואים בתמונה. חישבנו את זה פשוט: יש שבעה בקבוקים ליום. אם שותים אחד כל שעתיים הרי שכיסינו 14 שעות, שזה באמת רוב היום. קלי קלות, לא?

אני החלטתי לעשות יומיים של זה, בעיקר כדי להרגיש טוב יותר פיזית. עם כל הסוכרים האלה והאלכוהול מאז תחילת הסגר אני הולכת לישון כל לילה כשאני מרגישה כמו איש המרשמלו מ"מכסחי השדים", ואז קמה בבוקר וכבר כואבת לי הבטן. בבירור אני יכולה להיעזר בניקוי גוף גם כן. הזמנתי ערכה אחת כמו שאתם רואים בתמונה וליום השני לקחתי את ערכת ההארד קור:

אז איך זה עבד? ובכן, ראשית, חברתי שהיה לה כל כך קל שהיא החליטה להוסיף עוד יומיים בכיף? יש לי מילה אחת לומר לה – סתמי.
כי זה מתחיל קל, בבוקר שתינו בקבוק לארוחת בוקר, ובאמת הרגשנו מלאים אחריו והתמלאנו ביטחון שזה יהיה קל. שעתיים אחרי הרגשנו רעב והופה, בקבוק והכל בסדר. כנ"ל ארוחת צהריים.

הבעיה מתחילה אחר הצהריים. עד עכשיו סבבה, שתינו שלושה בקבוקים, לא היינו רעבים מדי. אבל עכשיו אנחנו רוצים אוכל. משהו ללעוס. משהו לבלוע עם תחושה שאוכלים. משהו שהוא פחמימה.

אז התהלכנו רעבים, ובכל פעם שתינו בקבוק וגילינו שזה ממלא – לחצי שעה. זה לא עשה לנו טוב – הסתובבנו רטנוניים וזועפים. המחשבה שתיכף הילדים הולכים לישון והסלון כולו שלנו, אבל בלי יין ושוקולד, לא עודדה אותנו. מתברר שממש קשה לצפות בטלוויזיה כשכל מה שיש לך לנשנש זה מיץ סלק.

כמו כן, כשאתם חיים ימים שלמים על נוזלים, אתם עושים פיפי כמו גמל. באחת הפעמים התיישבתי לעשות פיפי של איזה חמש דקות.

אבל כמובן שהיו גם דברים טובים. אחרי 24 שעות של צום מיצים התעוררתי בבוקר קלילה. פשוט הרגשתי טוב יותר. זה היה נחמד מאוד. אבל אחרי 48 שעות כבר הרגשתי יותר חלשה מקלילה, אז שמחתי לסיים.

אלא שלאופנוען נותרה עוד יממה של צום מיצים, וקשה לומר שהוא לקח את בקלות. "למה את עושה להם כזה אוכל מפתה, זה רק עושה את זה קשה יותר", נהם עליי כשהיגשתי לילדים את ארוחת הצהריים שלהם, שניצל קפוא ופתיתים, שזה אוכל שביומיום הוא לא היה נוגע בו במקל. ובל נשכח שאני במשך היומיים המיציים שלי הכנתי שלוש ארוחות ביום וכמאה חטיפים לילדים, ואשכרה הצלחתי לא לנשנש להם מהצלחות כמו תמיד. תראו מה זה כוח רצון של בן אדם.

לקראת סוף יומו השלישי של הצום של האופנוען כל מה שהוא עסק בו היה מה הוא יאכל בארוחת שבירת הצום. הסכמנו שבשביל לשבור צום צריך להיות זהירים ולאכול משהו קליל, והנה, ברוך השם, הזמנו ארוחת ערב ממסעדה הודית כולל שתי מנות אקסטרה ונאן שום לכל אחד. התברר שהצום כן עשה לנו משהו: שנינו אכלנו יחסית קצת ולא יכולנו יותר. נשאר מלא לארוחת צהריים למחרת.

לסיכום: זו הייתה חוויה מעניינת, האופנוען אף ירד 3-4 קילו (!!), ונרשמה הפוגה קלה בחצ'קונים שתקפו אותי כל תקופת הקורונה. בשבוע שאחרי, מלאת מוטיבציה מההצלחה, לא נגעתי בסוכר, שגם זו השפעה מצוינת. כמה חבל שזה לקח בדיוק שבוע שאז חשתי שהרווחתי את זכותי ללינדט.

אבל זה משהו ששווה לזכור – אם רוצים טיפה הרגשה טובה, 24 שעות של ניקוי מיצים זה לא רעיון רע בכלל.