היפנים

זה התחיל במיילים מחוג הקנדו* של הגומבוץ. משלחת של תלמידי קנדו מגיעה מיפן וההורים מתבקשים לארח. "רוצה לארח ילדה מיפן?" שאל האופנוען, בטח, עניתי. שנינו חשבנו במקביל על צ'יסאטו, הילדה היפנית הכי חמודה שהייתה עם הילדים בגן, מן בובה יפנית מהממת שעד עכשיו אני שומרת על קשר עם אמא שלה בפייס רק כדי שיום אחד אני אוכל לארגן דייט בינה לבין אחד הילדים, לא חשוב מי מהם.

אז אמרנו כן, בטח שנארח. זה היה בנובמבר. לפני שלושה שבועות פגשתי את המורה לקנדו והוא שאל אם אנחנו מוכנים לאירוע ואז נזכרתי שזה באמת קורה, ובעוד אני מתכננת בראש מה אני צריכה לעשות בעניין המורה הוסיף: היו כמה שינויים בהרכב, יש פחות בנות משתיכננו בסוף. לא איכפת לך שזה יהיה בן, נכון? ובעוד אני אומרת שסבבה, הוא הוסיף: שניים, כן? כמו כן, התברר שזה לא משלחת ילדים אלא משלחת סטודנטים.
ככה יצא שבמקום מיידלע קיבלנו צווי בחורים.

בשלב הזה התחלתי להילחץ קמעא. כשאמרתי כן חשבתי שיהיה מדובר בלינה בלבד לאיזו ילדה חמודה. עכשיו התברר שמדובר בלינה לכמה ימים פלוס שבת שלמה שיהיו אצלנו ואנחנו צריכים לחשוב על בידור.
כמו כן, הם לא יידעו אנגלית.
כמו כן, כשאמרנו כן עוד לא הייתה קורונה בעולם. ואילו עכשיו:

להמשיך לקרוא

הדוד אחינו #2

זה שוב היה הזמן לביקורו השנתי של הדוד הכי משקיע, אחינו הקטן. הילדים ציפו לו בהתרגשות שנייה רק להתרגשות של האופנוען ושלי, לבייביסיטר בחינם שמגיע אלינו. וגם כי כמובן התגעגענו אליו.

על כל פנים, אחינו הופיע בביתי רעב אחרי טיסה.
אני: רוצה סנדוויץ'? יש לחם סלק!
אחינו הקטן (עם פרצוף שנזכר איך הוא תמיד התבאס במטבחנו): יש לחם נורמלי?

אחרי הסנדוויץ', הצעתי לו שתייה חמה. יש לציין שאני לא סובלת קפה/ריח של קפה/לשתות מספלים שהיה בהם קפה, ורק האופנוען מכין קפה אצלנו.
אחינו הקטן: יש סיכוי שתעשי לי קפה?
אני: אתה מוזמן לבחור בין תה כורכום לתה שומר
אחינו: זה שאת לא גרושה עדיין זה נס

להמשיך לקרוא