חמישה דברים שלמדתי ביום ההולדת

זה כנראה גילי המאוחר, אבל ביום ההולדת הזה הבנתי כמה דברים.

1. יותר חשוב ברכה ממתנה.
   כן, זו קלישאה שאמרתי כל החיים, אבל רק בשנים האחרונות אני גם מבינה אותה. כשאנשים השקיעו בברכה אישית אשכרה קראתי והתרגשתי. בהתאמה, אני גם מקפידה כבר כמה זמן שכשאני מברכת ליום ההולדת, לא להסתפק בברכה גנרית אלא למצוא משהו שהחוגגים ישמחו באמת שיהיה להם, אם זו בריאות, אם זו מציאת עצמם (אני בגיל שבו רובנו מסתכלים אחורה וחושבים "למה לעזאזל למדתי דווקא את זה באוניברסיטה"), אם זה מציאת האיזון בין אושר משפחתי לסיפוק מקצועי לאיזון כלכלי. ברכה שאני חושבת מה הייתי מאחלת לחתן/כלת האירוע באמת. אז ממש התעמקתי בכל ברכה שקיבלתי. היה טוב לנפש.
   

כמו כן, הלאה הפולניות: זה ממש שטויות אם הברכה מגיעה ביום ההולדת עצמו או ביום שאחר כך. כולנו נשים עסוקות, ברור שלא כולן מגיעות בזמן לכתוב ברכה מושקעת או שנותנות ליום לעבור עם כל עיסוקיהן בלי לשים לב לתאריך. זה קורה לכולנו. כך קרה ששתיים מחברותיי האהובות בירכו אותי באיחור של יום. הן דאגו לעשות את זה בקבוצת החברות תוך התנצלות והסבר שהן פח, וקצת הופתעו מהתגובה שלי:

2. יותר חשוב חוויה ממתנה. בשנים קודמות העיר אותי האופנוען והמטיר עליי מתנות. השנה שנינו הגענו לאותה תובנה בלי לתאם (זה פשוט, שנינו זקנים ומגיעים לאותן תובנות). לא צריך מתנות על הבוקר, העיקר שמתוכנן משהו כיף לכבוד האירוע. היה כיף להתעורר לבית מקושט (רמזים עבים כפיל פלוס השארתי את שקית הקישוטים על השולחן במטבח והופה, הילדים והאופנוען טרחו לתלות את כרזות יום ההולדת המסורתיות), היה כיף לחשוב על התוכנית של שלושת הימים הקרובים.
ומה תוכנן לאותם שלושה ימים? ביום ההולדת עצמו שנינו לקחנו ימי חופש מהעבודה. שמנו את הילדים בביה"ס והתחפפנו לאוסטריה. הו כן, זה יתרונה הגדול של רוסיה ההונגרית, הדבר הכי כיף בבודפשט – זה שהיא במרחק שעתיים נסיעה מווינה. יש לנו מסורת כבר הרבה שנים, לצאת ביום ההולדת מהונגריה ולנסוע למרכז אאוטלטים ליד וינה, וזה כיף שכולל בתוכו הכל: רוד טריפ זוגי, ביקור בחו"ל, קניית דברים משמחים (ראו סעיף 3).
ביום שלמחרת יום ההולדת אני עבדתי, אבל האופנוען לא עבד אלא לקח והחזיר את הילדים לביה"ס וכך מצאתי זמן גם לשיעור יוגה, שאין כיף מזה. בערב, הילדים הלכו לתיאטרון עם אמא של האופנוען, והאופנוען ואני נפנינו לארוחת ערב. במסעדה עם כוכב מישלן. הארוחה עצמה הייתה לא רק אוכל שונה, אלא חוויה של ממש (ראו סעיף 4). היא עלתה הון קטן (במונחים בודפשטים, במונחים של תל אביב היא עלתה כמו מסעדה יקרה אבל לא בטופ הכי יקר), אבל האופנוען אמר בעצמו שהגיע למסקנה שבמקום עוד מתנה יקרה, אפשר לשלם את הכסף הזה לחוויה מיוחדת. הוא צדק.
ביום שאחרי תוכננה חגיגה עם חברות (ראו סעיף 5). סה"כ, היו שלושה ימים נהדרים לנפש ולחיך.

3. עדיף לקנות פחות. טוב, זה לא קשור באמת לתובנה של יום הולדת, זה משהו שאני יודעת כבר הרבה זמן, אבל ביום ההולדת הזה ההבנה הזו באה לידי ביטוי ביום שלנו במרכז האאוטלטים. הרעיון הוא לקנות פחות דברים אבל באיכות טובה יותר. ככה יש יותר מקום בבית, פחות זיהום בעולם, יותר דברים שמחזיקים לזמן ארוך יותר במקום לקנות עוד ועוד כל עונה. אם בשנים קודמות יצאנו עמוסי שקיות מהיום באאוטלט, הפעם הגענו כל אחד עם רשימה של דברים מדויקים שאנחנו צריכים, ועם החלטה שלא להשתולל ולקנות אימפולסיבית במקרה שנמצא משהו שלא באמת צריך אבל במחיר ממש טוב.
יצאתי משם עם מעיל טרנץ' שתמיד רציתי, שני סוודרים וזוג נעליים. כל מה שרציתי. כמו כן, החנות היחידה שכן השתוללתי בה הייתה החנות של לינדט, השוקולד.

ממרכז האאוטלטים יצאנו ישירות לסופרמרקט אוסטרי, שם קנינו דברים שאין בסופרמרקט סטנדרטי בהונגריה: גבינות טובות, דגני בוקר מקמח מלא, פסטה של דל אקו, תמרים לחים, לחם טרי מקמח מלא, תבלינים ספציפים (הידעתם שלכורכום אורגני יש צבע שונה – הרבה יותר צהוב – מכורכום רגיל? גורם לחשוב במה בדיוק מערבבים את הלא אורגני), כאלה.
ואז יצאנו חזרה לכיוון הונגריה.

4. יותר חשובה החוויה, וגם, החיים הם לא תמונות ברשת חברתית. את הכסף שנחסך ממתנה גדולה הפנה האופנוען למקום אחר – מסעדה עם כוכב מישלן בבודפשט (המסעדה הזו). זה היה הרבה יותר מאוכל. לקחנו תפריט טעימות של עשר מנות, והן הופיעו על השולחן כשכל אחת מהן עם תצוגה משלה ("שף אדם משלים את המנה שלכם כרגע עם זילוף הרוטב על קציפת השקר כלשהו בצלחת שלכם"). היה טעים, אבל גם מרשים ומעניין. זו הייתה חוויה חד פעמית ואני כל כך שמחה שעשינו את זה במקום עוד מתנה.
הדבר הראשון שהמלצר שאל במסעדה היה אם יש הגבלות דיאטטיות. עניתי שאני פסקטריאנית, מניחה שהוא לא יידע מה זה. הוא ענה בלי להניד עפעף: מצוין, נוכל להציע לך את התפריט הטבעוני ונצרף אליו את כל מנות הדגים שמופיעות בתפריט הרגיל. הוא לא רק ידע על מה אני מדברת, הוא גם היה מוכן עם תשובה שהיא פיתרון מושלם. שירות מושלם! בהונגריה! זה לא קורה בד"כ.
כמו כן, לא צילמתי כמעט שום דבר. בהתחלה התמלאתי בדחף הזה לצלם כל מנה, כי הן היו פשוט יפהפיות והוגשו בכל מיני כלים מיוחדים, אבל אז קלטתי אנשים מסביבי, מצלמים ומעלים במקום להסתכל על הסביבה המהממת שהם יושבים בה ועל האנשים שאיתם, והחלטתי לא לעשות את זה. בסופו של דבר צילמתי שתי תמונות, רק כדי להעביר את הרושם:

5. במסיבת יום ההולדת שלי אני רוצה משהו רוחני יותר, וגם לתת משהו לחברות שלי. יש לי ארבע חברות קרובות בבודפשט, וכל שנה אנחנו נפגשות לחגוג ימי הולדת. זו חבורה שהולכת איתי שנים, שהייתה איתי כשהייתי חולה (הסיעו את הילדים לגן, בישלו לנו ארוחות, לקחו את הילדים אליהם בהתראה של רגע) ושחגגה איתי ברגעים משמחים. בכל שנה אנחנו נפגשות לארוחת ערב/שתייה ביום ההולדת. אבל הפעם לא רציתי ארוחת ערב רגילה. פתאום קלטתי שבמקום עוד ארוחה, אני רוצה לעשות משהו שמשמח אותי וגורם לי להרגיש טוב: יוגה. דיברתי עם המורה שאני הכי אוהבת ליוגה, והיא הסכימה לערוך לנו שיעור יוגה פרטי בסטודיו שלה בשבת בערב. וכך, הזמנתי את כולן לשיעור יוגה. המורה הדליקה נרות בכל הסטודיו, הדליקה את האח בצד הסטודיו (כן!), תלתה שלשלאות נורות קטנות בכל מיני מקומות באזור, והכינה קנקן תה עשבים לכולנו כדי שנתחמם מהקור שבחוץ.
היה שיעור מושלם, וכולנו יצאנו רגועות, בשרירים ובנפש.
אחרי השיעור החלפנו מהר ובגדים ויצאנו לשתות. בכל זאת, זה שאני זקנה עם תובנות לא אומר שהחליפו לי אישיות.
(תובנה בעקבות הערב הזה: אני זקנה מדי בשביל וודקה. אבל הידעתן שאחרי האפרול שפריץ וג'ין עם טוניק, הקוקטייל הנכון לשתות עכשיו הוא Moscow Mule? תערובת ג'ינג'ר, ליים ו-וודקה. היה טעים מדי).

תובנת בונוס: הכי כיף להיות גיקים. האופנוען בכל זאת קנה מתנה אחת.

בברכת שנה מלאת יוגה ותובנות לכולכם, נמסטה.