הגענו לסדרה הזו במקרה. דפדוף ב-HBO גילה לי שיש סדרה בשם "הדארלים", ובתור מי שקראה המון ספרי ג'ראלד דארל וגם צפתה בסדרת האייטיז "משפחתי וחיות אחרות", יש לי פיקסציה קלה על משפחת דארל. וככה ישבנו לצפות. אני מתלהבת כולי ומקווה שהאופנוען יתלהב גם כן. ואיזה מזל שכן. זו גירסה מקסימה לסיפור שלהם, והליהוק מושלם.
לאט לאט התאהבנו בהם ממש. השחקן של לארי כריזמטי בטירוף ובסוף הסדרה כבר רציתי לצפות בכל דבר שהוא ישחק בו – והידד! הוא הולך לשחק את הנסיך צ'ארלס בעונה השלישית של "הכתר"! ובאמת, אחרי שגיליתי את זה קלטתי שבאמת יש דמיון, שזה מדהים שמישהו חמוד כל כך גם דומה כל כך לנסיך צ'ארלס.
השחקנית של האמא בטח נראית לכם מוכרת גם היא. זו קילי היוז, ששיחקה את השרה לביטחון פנים בסדרה "שומר הראש". היא נראית פה ממש שונה ולקח לי נצח פלוס ימדב לזהות אותה.
השחקנית של מרגו אולי לא מוכרת, אבל השם שלה אומר משהו לכל בריטי – דייזי ווטרסטון, שזה כמו שיקראו לך בארץ דייזי סטימצקי. ווטרסטונ'ס היא רשת חנויות ספרים עצומה בכל בריטניה, והיא הבת של בעלי הרשת.
בנוסף, שתי הדמויות היווניות הכי משמעותיות, ספירו ות'יאו, משוחקות על ידי שני שחקנים יוונים ממש חתיכים. בעיני ספירו תמיד היה שמנמן מזוקן, כנראה בעקבות דמותו הטלוויזיונית באייטיז וגם בעקבות תיאורו בספרים (איש כבד גוף, נמוך, גביניו עבים), ואילו כאן מדובר בגברבר הכי חתיך בקורפו.
אז הליהוק מצוין, וגם הסט – וילה יוונית קסומה על המים. למי שקרא את הספרים זה קצת מציק, כי אני זוכרת מהספרים שהם עוברים דירה בין וילות בקורפו, ואילו בסדרה הם מוצאים את הווילה האחת הזו – שהיא באמת מושלמת יש להודות – ונשארים בה ארבע עונות טלוויזיוניות, כשהעונה האחרונה היא גם סוף תקופת קורפו, הם חוזרים לאנגליה כי מלחה"ע השנייה פורצת. אבל הווילה מושלמת, הים כחול, הם לא עוברים דירה במשך ארבע עונות.
אם יש תגלית מקסימה מהסדרה הזו, היא שלהבדיל מהספרים, שם הכל מזווית ראייתו של הילד ג'רי, כאן הרוב מזווית ראייתה של האמא, וזה מוסיף המון תוכן. אולי זה ההבדל בין להיות בת עשרה ולקרוא את הספרים לבין להיות בת ארבעים פלוס ואמא. בבת אחת הכל נראה אחרת – כמה אומץ היה לה, אלמנה עם ארבעה ילדים, לעזוב את אנגליה האפורה והגשומה כדי לעבור לגור באי לא מוכר, במדינה לא מוכרת, בלי כסף, רק בשביל התקווה שהמעבר יעשה אותם מאושרים. שיעור חשוב: אם היא לא הייתה אמיצה היא הייתה עדיין תקועה בבורנמות' האפורה, ג'רי היה הולך לבית ספר אנגלי קשוח ומייבש, ולארי היה פקיד ביטוח. איזה מזל שהיא החליטה להגשים את החלום.
בכלל, הסדרה מעדנת את הקולוניאליזם החבוי למחצה בספרים ונותנת קצת יותר כבוד למקומיים, שזה תמיד נחמד. גם השוביניזם האנכרוניסטי מהספרים קצת מעודן כאן.
יש גם הרבה דברים שקצת מציקים למי שקראה את כל ספרי דארל ועכשיו צופה בסדרה. למשל, אני זוכרת שג'רי כתב שהם חיו ברווחה מסוימת, שהקיצבה הקבועה של האמא העניקה להם חיי נוחות יחסיים ביוון, וכתוצאה מזה כולם התבטלו בכיף. בסדרה לעומת זאת הם מגיעים ממש לפת רעב וכולם יוצאים לנסות להרוויח כסף, שזה קצת מוזר.
זהירות – מכאן ספוילרים
ויש עוד דברים ממש מוזרים. למשל, העונה הראשונה מתרכזת במציאת בן זוג לאמא. עכשיו, זה הופיע בספרים. למעשה, יש ספר שנקרא "לחתן את אמא" ובו יש סיפור על איך לארי עושה כל מאמץ לשדך לאמא בני זוג פוטנציאלים. אבל בסדרה מדובר בבני זוג אחרים, שלארי מוצא. בסדרה לעומת זאת, לא אכנס כאן לפרטים אבל כל מי שקרא את הספרים יקפוץ בכעס – ספוילר – עם המשפט "אבל איך זה יכול להיות שהוא רוצה להתחתן איתה, הוא הומו!".
והשינוי הכי גדול מהספרים הוא כמובן הרומן שיקרה-לא-יקרה בין האמא וספירו. בספרים ספירו הוא דמות מגוחכת משהו, שמעריץ את האמא עד כדי השטחת עצמו, וגם מוסיף ס' לכל מילה. בסדרה, לעומת זאת, הוא חתיך ושרמנטי, ופרט לקווים מגחיכים קלות בצורה לאומנית (סצינות שבהם הוא הופך ליווני חם מזג והופך שולחן), הוא גם הדמות הכי מרגיעה ונעימה. כמו שהציגו אותו בסדרה גם אני הייתי מתאהבת בספירו. לעזאזל, גם האופנוען קצת התאהב בו, איזה מקסים הוא היה.
עד כאן ספוילרים.
על כל פנים, אל תיתנו לתלונות להרתיע אתכם. מדובר בסדרה כיפית, שעושה טוב על הנשמה וכיף לסיים איתה ערב. כמו כן, ממש בא להיות בריטים ולעבור לקורפו אחרי שצופים בה.
ולקינוח, תמונה של ג'ראלד דארל, האמיתי, בצעירותו. מי ידע שהיה כזה חתיך.
וגם – ספר. "טירת הזכוכית". זה לא ספר חדש, שמעתי עליו כבר מזמן, אבל סוף סוף יצא לי (מבצע באמזון הביא אותו למחיר של דולרים בודדים לקינדל. מייד הלכתי על זה). זה סיפור על משפחה שבה ההורים מצד אחד אוהבים ונון-קונפורמיסטיים, ומצד שני הם ההורים הכי מזניחים שהיה צריך לקחת להם את הילדים כבר בעמוד הראשון של הספר. זה ספר שאי אפשר להניח מהיד, והוא מעורר רגשות כל כך חזקים שימים אחרי שסיימתי אותו עוד גיגלתי עליו. המחברת, ג'נט וולס, כתבה למעשה את סיפור ילדותה האמיתי בספר, והמחשבה שכל זה קרה באמת ממש מזעזעת. יש שם דברים שממש זיעזעו אותי
– ספוילרים –
כמו למשל, כשהאבא מלמד אותה לשחות על ידי השיטה הפשוטה של הטבעתה שוב ושוב, עד שיצר ההישרדות גורם לה לשחות כדי להציל את חייה. או הפעם שהם לא אכלו כמה ימים ואז הם מגלים שהאמא מחרישה שוקולד לידם, או הפעם שהאמא חתכה לכל הקיץ והשאירה להם סכום כסף מינימלי לשרוד ממנו, וגם מזה האבא גנב להם חלק.
– סוף ספוילרים –
ואפשר לנהל דיון שלם על איך הם שרדו ולאן הם הגיעו כמבוגרים, ומה ילדות כזו נותנת לילדים לעומת ילדים של ימינו.
אני לא יודעת איך התרגום אז לא יכולה להעיד על טיב הספר בעברית, אבל האנגלית של הספר קלה וזה ממש תופס, אז אל תהססו לקרוא את זה באנגלית. ובכל מקרה, אל תהססו. זה ספר מעולה.
adibaolam.com 
מאוד אהבתי את הספרים אבל די התבאסתי לגלות שלארי היה נשוי כל התקופה ההיא לאישה יהודיה והתעלל בה ובביתם המשותפת, כולל שפע השפלות אנטישמיות, עד שנמלטה ממנו ערב מלחמה"ע השניה עד לישראל, בלי שהוא התעניין לדעת אם היא והבת עברו בשלום את אירופה הידידותית ליהודים דאז.
ג'ראלד דארל לא הזכיר אותה במילה באף אחד מהספרים למרות שהיא חיה איתם כל השנים בקורפו.
בקיצור די ירד לי ממנו ומהספרים בעקבות המידע הזה…
אהבתיאהבתי
עניתי לך גם בפייס לגבי זה, וזה עדיין מבאס אותי. ננסי מופיעה בסדרה אבל לא כאשתו אלא כחברתו, וגם לא מזכירים את זה שהיא יהודייה. ולזלי הכניס להריון את העוזרת היווניה שהם הביאו איתם מקורפו לאנגליה, ואז לא הכיר בילד. כן, דברים מבאסים שלפני עידן האינטרנט אף אחד לא ידע על הדארלים…
אהבתיאהבתי
גם אני מאוהבי 'משפחתי וחיות אחרות', ותודה על ההמלצה. לדארל יש יכולת מקסימה להכניס אותך לעולם שלו, במקרה הזה לקורפו המדהימה, ולגרום לקסם הגדול מכולם בקריאה, לתת לך לחשוב שאת שם איתו. בגלל זה אני אפילו מעלימה עין מהסיפור על האישה היהודיה והאנטישמיות הבריטית (הו, היא כל כך בריטית. ראי ערך קורבין ומפלגת הלייבור). גם רואלד דאל היה גזען, שובניסט ואנטישמי נוראי, ועדיין כתב ספרים מקסימים. היצירה כאן היא העיקר בעיני, ולא היוצר (למרות שקשה להפריד בין השניים).
אהבתיאהבתי
אני מתבאסת מהסיפור עם האנטישמיות, כי למרות שבספרים לארי הוא הכי מעצבן, בסדרה לארי הוא הדמות הכי מקסימה בעיני, ממש מתאהבים בו. רואלד דאל זו דוגמה מצוינת – הספרים שלו מעולים ואני מתעלמת לחלוטין מהאיש עצמו.
אהבתיאהבתי
לפעמים אני ממש מתבאסת לגלות דברים.
אני מרגישה שהפרטים הביוגרפים האמיתיים על גראלד דארל ומשפחתו ממש לא היו חסרים לי.
כל כך אהבתי את הספרים שקראתי בתוך ילדה ונערה, הקסם והפליאה של גילויו על בעלי החיים ואנשים, והסיפורים המשעשעים על אחיו, אחותו ואמו התמוהים לחלוטין בעיניו הילדותיות היו סוג של גילוי עולם חדש לחלוטין.
אהבתי גם את הספרים המאוחרים שקראתי (את לחתן את אמא לא קראתי) ולדעתי יש לי בבית שני ספרים שלו.
אז נראה לי שלא אקלקל את דמותו של ספירו ולא את שאר הדמויות כפי שאני מדמיינת אותן בסדרה שהמלצת עליה 🙂
אהבתיאהבתי
כן, גם אני התבאסתי לשמוע על האנטישמיות של לארי 😦 אם כי במקרה הזה הפרטים הביוגרפים קצת רלוונטים, כי הספרים שלו הם אוטוביוגרפיים, או לפחות מתיימרים להיות אוטוביוגרפיים, וקצת מצער לגלות שהוא ערך החוצה קטעים מכוערים. עם זאת, לפחות הוא היה מודע לזה שזה מכוער ולא כתב עליהם.
רק רוצה לומר שהסדרה לא מקלקלת בכלל, להפך, הדמויות שם כולן מקסימות ומתאהבים בכולן.
אהבתיאהבתי
אגב, יש סרט שמבוסס על הספר "טירת הזכוכית" עם ברי לארסון.
הוא סביר מינוס.
אהבתיאהבתי
ראיתי שיש סרט כשגיגלתי על הספר, אבל הספר מצוין והסרט נחשב לבינוני, אז החלטתי לא להרוס 🙂
אהבתיאהבתי
יו איזה כיף, סידרת לי את הקיץ (למרות שאין לי נטפליקס ואני צריכה לחפש אתר פיראטי ברחבי הרשת…)
אהבתיאהבתי
לגמרי סדרה מושלמת לקיץ. ממש מרגיש כמו חופשה ביוון, והכל בנעימות.
אהבתיאהבתי