מצטערת על ההיעלמות הקלה, היינו עסוקים (שוב) במעבר דירה.
אבל הפעם לא אספר על מעבר הדירה, אלא על איך זה מרגישה כשחברה ותיקה, ששנים לא התראיתן, מגיעה לסופ"ש. וגם, לאיפה לקחתי אותה ביומיים בבודפשט, כלומר מהו סיבוב חובה בעיני בבודפשט.
לפני שנים, כשהייתי צעירה ופוחזת וגרתי בשבדיה, הייתה לי חברה טובה איטלקיה. היא ואני נפגשנו בקורס שבדית, ובהיותנו שתי ים תיכוניות עם בני זוג שבדים במולדת הבלונדינים קפוצי הישבן, התחברנו ישר. כשעזבתי את שבדיה נשבענו לשמור על קשר, וזה היה, מיינד יו, לפני פייסבוק. והצלחנו, סוג של.
נפגשנו מאז כמה פעמים. כשרק פגשתי את האופנוען יצאנו לטיול אופנוע באיטליה, ישנו לילה בדירת נופש בסן רמו ששכרו היא ובן זוגה השבדי ואכלנו ארוחה של פסטה בצדפות ויין על מרפסת מול הים התיכון. בהריוני הראשון קפצתי לביקור בשטוקהולם ואכלתי ארוחת ערב אצלם בבית, וגם בהריוני השני הגעתי מלונדון לביקור חפוז לפני שאני הופכת לאמא לשני תינוקות ושוכחת מנסיעה לבד רק לעצמי לחמש שנים לפחות וביליתי איתה יום שלם בחנויות תינוקות בוחרות בגדים ואביזרים, כי היא עצמה הייתה אמא לתינוק שרק נולד (הוא בא איתנו, כמובן, ובהיותנו בשבדיה, בכל מקום שנכנסנו אליו הייתה פינת הנקה והחתלה מדוגמת).
מאז חלפו שמונה שנים. שמונה שנים בגיל שלנו זו תקופה של הרבה שינויים, גם ויזואלים. בשמונה השנים האלה ראינו אחת את השנייה רק בתמונות בפייסבוק, כלומר תמונות שנבחרו בפינצטה מתוך מאה פחות מוצלחות, ובהרבה מקרים גם פולטרו בפילטרים מלאי חמלה.
היא יוצאת מהמונית מול הבית שלי, שתינו צווחות כמו פקאצות בנות 14: יאאאאאא!!!
אני: מה זה, את נראית אותו דבר בדיוק כמו לפני שמונה שנים!
היא: לא, את! לא השתנית בכלל!
וזוהי, קוראים יקרים, ההגדרה לחברות אמת.
היא הגיעה מאוחר, אז את הערב הראשון בילינו אצלי בבית. בבוקר שלחנו את הילדים לבית הספר ויצאנו לתור את העיר. הסכמנו שתינו מראש שאנחנו רוצות לצעוד. התחלנו בפרלמנט. זה בניין יפה ומרשים על הנהר, ועשינו סיבוב סביבו. משם צעדנו לכיכר העצמאות (Szabadsag Ter), לראות את המוניומנטים השנויים במחלוקת שם (אנדרטה לזכר הניצחון הרוסי, שההונגרים שונאים שנאת נפש, ואנדרטה לזכר הקורבנות הגרמנים במלחה"ע השנייה שמולה הוקם יד זיכרון מאולתר לזכר הקורבנות שמתו בגלל הגרמנים), ומשם לבזיליקה המהממת. משם לבניין המלון ארבע העונות, שתמיד חונה מולו פרארי אחת או סתם איזה שיירת מרצדסים עם לימוזינה במרכזה, צפינו בגשר השלשלאות והעיר העתיקה על הגבעה מול הנהר, ומשם הלכנו לכיכר דאאק (Deak Ter) לראות את הגלגל הענק. משם נכנסנו לרחוב האופנה (מאחורי מלון קמפינסקי) ומשם לוואצי אוצה התיירותי והשנוא (שמרו על התיקים שלכם, ואל תתפתו לאף הצעה לאף בר/מסעדה, יש המון עוקצים לתיירים שם). משם חתכנו לגשר הלבן, גשר ארז'בת, ולמרגלותיו התיישבנו לארוחת צהריים. עם מוחיטו כמובן.
בעודנו שם דיסקסנו איך העיר הפכה למוקד למסיבות רווקים, והיא סיפרה לי איך המטוס שלה היה מלא בגברים בלבד. ובעודנו מדברות נכנסה למסעדה חבורה של גברים מושלמים, כל אחד דוגמן בפוטנציה וגם לבושים במיטב החליפות של אלגנטיות שקטה, מן שלמות שרק סקנדיביים יודעים ליצור. היה ברור שהם שבדים, וכאן נזכרתי בהבדל ביני לבינה בשנותינו בשבדיה: בעוד אני, למרות ים תיכוניותי, עדיין פולנייה חיוורת והשתלבתי בטבעיות בנימוס המנוכר, היא אף פעם לא התביישה לומר בקול רם מה שכולנו חשבנו. אז כשחבורת האלים הסקנדינביים עברה מולנו, אני לגמתי מוחיטו בשקט בעוד היא הסתובבה אליהם וצעקה בשבדית: "היי, חתיכים!"
אני חשבתי אני תמותי שם. ברצינות, כמעט נחנקתי מהמוחיטו. אבל היא רק צחקה, בעוד השבדים הפטירו חצי חיוך אלינו ועברו הלאה. למות.
מארוחת הצהריים צעדנו אל הרובע היהודי. ראינו את בית הכנסת הגדול (שבעיני הסיבוב בתוכו ממש מעניין וכדאי), ומשם הלכנו לראות פאבי חורבות. היה מעניין ועצרנו לראות את יריד אוכל הרחוב ברחוב קזינסקי. היינו לא רעבות אבל יש דברים שאי אפשר לעמוד מולם.
משם צעדנו הלאה ברובע היהודי עד שהגענו לקונדיטוריה Sugar. זו קונדיטוריה מאוד צבעונית, שנוסדה כנראה על ידי קריוס ובקטוס. אפשר לקנות שם מגוון מטורף של עוגות צבעוניות וסוכריות. אנחנו הלכנו על מקרונים.
משם צעדנו על שדרות אנדרשי, השאנס אליזה של בודפשט (פחח). בניין האופרה בשיפוצים אז לא יצא ממש לראות אותו, אבל אם אתם מגיעים בעוד כמה חודשים אז יהיה שווה ללכת לראות אותו. ומשם, בשעה טובה, צעדנו בחזרה לפרלמנט, להשלים את הסיבוב שלנו. כבר ממש כאבו לנו הרגליים.
באותו ערב גם יצאנו לארוחת ערב ולדרינקים. סחבתי איתנו גם את חברתי האמא הדנית, שהיא החברה היחידה שיכולה להבין את השיחה שלנו: אנחנו כל כך רגילות לדבר בתערובת של אנגלית ושבדית שרק מי שמבין את שתי השפות יכול להבין אותנו. היה ערב מושלם, של תלונות על גיל (אנחנו זקנות!) על גברים וילדים (אנחנו עייפות!), על בודפשט (אנחנו נרגנות!), והכל מלווה בהרבה שתייה. היינו כבר די שתויות במונית כשנסענו בחזרה הביתה, וחברתי האיטלקיה אמרה: עדי, את חייבת לשתות יותר, את ממש מצחיקה כשאת שיכורה. לא, מה יש לי להיעלב.
כאמור, אנחנו מדברות בתערובת של השפות, וכשאנחנו צריכות שפה סודית אנחנו עוברות לשבדית (זה לא עובד בשבדיה, מן הסתם, אבל בבודפשט ובאיטליה זה עבד לנו מצוין). אבל היה איזה רגע שהתעצבנו על המלצר והיא אמרה "איזה שירות דפוק יש פה", ואני קלטתי שהיא אמרה את זה בטעות באנגלית.
אני: אמרת את זה באנגלית!!!!!
היא: אופס!
פונה למלצר בחיוך רחב: אז תודה רבה, היה נפלא!
שעות של צחוקים.
את היום למחרת פתחנו בהנג אובר. היה זה יום שבת, כלומר הילדים בבית, והיה לנו אירוע מטעם בית הספר לכבוד יום הילד. כיוון שכך, היא הכריזה שהיא לא רוצה להכביד והיא פשוט תתחפף ותבלה את היום לבדה. היא שמעה שאין כזה דבר לבקר בבודפשט בלי מרחץ הונגרי אמיתי, ונסעה אם כך לספא Szecsenyi, שהוא הספא הכי יפה והכי קלאסי.
מבית המרחץ היא צעדה דרך הפארק אל כיכר הגיבורים, ומשם על שדרות אנדרשי. משם, כבר לקראת ערב, פגשתי אותה ולקחתי אותה בחזרה אלינו. זה היה מאוד מתחשב מצידה ויצא שלמרות שהייתה לי אורחת לסופ"ש יצא שגם יש לי זמן לאירועי המשפחה. היא באמת הייתה אורחת מתחשבת.
באותו ערב תיכננתי ארוחה של קיש, גבינות ויין, והיא מייד נזפה בי שאיך אני מתכננת ארוחה כזו בלי פרושוטו ראוי. ציינתי שאני צמחונית והיא ציינה שזו לא סיבה להעניש את האופנוען. האופנוען שלח לה מבט שאמר "תודה! בבקשה תבואי כל שבוע!", ואני אמרתי לה שהיא מוזמנת למצוא משהו ראוי בסופרמרקט ההונגרי. ברור שהיא תמצא, היא ענתה. זה בגלל שעוד לא ביקרת בסופרמרקט הונגרי וחטפת דיכאון מרוסיה, עניתי לה. את מגזימה, טענה.
אז נכנסנו לסופרמרקט והלכנו למעדנייה. שם, מול פרצופה של העובדת היא עשתה פרצוף מזועזע וצעקה "הו נו! מה זה הזוועה הזו!", מול שורת הנקניקים הוורודים, התעשייתים והדוחים שיש במעדנייה. במקרר של הנקניקים הארוזים דבר לא השתפר, עד שהיא מצאה, בפינה הכי נידחת, חבילה של פרושוטו איטלקי. "מקרר ומעדנייה שלמים ויש פה רק דבר אחד ראוי למאכל", אמרה בהשתאות. "עכשיו אני מבינה אותך".
למחרת בבוקר השכמנו כולנו לפרידה. היא חיבקה את כולנו והבטיחה לחזור, וכולנו אמרנו שנשמח. כמה שעות אחרי זה היא כבר סימסה לי משטוקהולם שהיא חזרה בין החתיכים. חזרה לשגרה.
עדי בעולם 
עכשיו אני ממש סקרנית לשמוע יותר על התקופה שלך בשבדיה! כתבת על זה איפהשהו?
אהבתיLiked by 1 person
בלוג שלם בישראבלוג שלא נגיש כרגע כי ישראבלוג נפל 😦
אהבתיאהבתי
כמו ששיר דמע אמרה, היה לי בלוג שלם בישראבלוג על חיי בשבדיה. אבל האמת שהחומרים משם כולם נמצאים כאן, כי הבאתי אותם לבלוג הזה. פשוט תלחצי על התגית "שבדיה" ותלכי אחורה בפוסטים 🙂
אהבתיLiked by 1 person
רק אני לא הבנתי מה זה "פאבי חורבות" שהיה מעניין לראות אותם?
(חוץ מזה כיף לקרוא אותך כתמיד)
אהבתיאהבתי
פאב חורבות: חלק גדול מהרובע היהודי בעיר, שהיה הגטו, נחרב במלחה"ע השנייה, ושברי הבניינים עמדו חרבים במשך כל שנות השלטון הסוציאליסטי. בסוף שנות ה-90 סוף סוף עלה הצורך לשפץ את הרובע, אבל לממשלה כמובן לא היה כסף לבנות מחדש את כל הבניינים האלה. אז הם פשוט החכירו בניינים שלמים, כלומר – חורבות, ליזמים, והיזמים פתחו בהם פאבים שמשתרעים על פני כל שברי הבניין. עכשיו זה ממש סצינה שווה בבודפשט.
https://budapestflow.com/history-ruin-bars-budapest/
אהבתיLiked by 1 person
הו, וואו.
ממש שלב מקדים לדיסנילנד באושוויץ.
אהבתיאהבתי
יופי שיר דמע, הצלחת להרוס לי את פאבי החורבות במשפט אחד 😂
אהבתיאהבתי
אופס, מצטערת
אהבתיאהבתי
אין צורך להתנצל 😀 מייד טמנתי את הראש בחול בחזרה
אהבתיאהבתי
שומרת את המסלול לביקור הבא ..חוץ מזה כרגיל תענוג לקרוא אותך…
אהבתיאהבתי
אם כבר ביקרת אז בטח כבר ראית לפחות חלק מהמקומות בו 🙂
ותודה 🙂
אהבתיאהבתי
קריוס ובקטוס 🤣🤣🤣
אהבתיאהבתי
מהדברים האלה שאני כותבת ובהכי פאתט מצחיקה את עצמי.
אהבתיאהבתי
וואו, הייתי גוזרת ושומרת אילו היה סיכוי שאגיע לבודפשט, אבל נהניתי לקרוא ולדמיין בכל מקרה… נשמעת כיף של חברה.
אהבתיאהבתי
כן, אני מניחה שאין הרבה תיירות מניו זילנד כאן…
אהבתיאהבתי
איך אפשר לגור בקרבה לבית המרחץ היפה הזה ולא להיות בו אף פעם? את חייבת לכולנו iובעיקר לעצמך ביקור ופוסט מיוחד עליו ועל האנשים שבאים לשם. בבקשה מאד 🙂
אהבתיאהבתי
בלוג שלם בישראבלוג שלא נגיש כרגע כי ישראבלוג נפל 😦
אהבתיאהבתי
איזה כיף של ביקור – שתיהן ביחד במסלול המושלם הזה!
את אלופה בלתפור לכל אורח את הביקור המושלם ואני כבר מתגעגעת לכל המקומות שהזכרת.
מתארת לעצמי שהצירוף של שתיכן הרים את שבדיה בזיקוקי דינור.
כל הכבוד לאטלקיה שבסוף שבוע אחד הספיקה גם את הספא!
די נדהמתי שאת עדיין לא היית באחד מהמקומות שהפיץ את שמה של הונגריה בקרב אומות העולם. מחכה בקוצר רוח לביקורך שם ולדיווח המיוחד שלך על כך.
הרגת אותי עם קריוס ובקתוס 🤣🤣🤣
אהבתיאהבתי
תשובה ליעלה: פתאום קלטתי שאת יודעת על מה את מדברת לגבי המסלול המותאם למבקרים 🙂
ימינו בשבדיה היו מצחיקים מאוד, ושני השבדים שהיו בני הזוג שלנו (אצלה הוא עדיין בן זוג כמובן) היו נבוכים תדירות.
אהבתיLiked by 1 person
זה הרי דבר ידוע, שכשגרים בעיר לא מתיירים בה, וככה מפספסים חלק מהמקומות. לא הייתי בחלק די גדול מאתרי התיירות כאן, כשאני חושבת על זה.
אהבתיאהבתי
היה כיף לתייר שוב בבודפשט (בדמיון) בעזרתך. היינו שם ארבע או חמישה ימים (אבל בפברואר!) ונהנינו מכל רגע (וגם אנחנו עשינו את הרוב בצעידה ברגל. אבל הכי הכי מחמם את הלב היה התיאור של החברה והיחסים שלכן, תענוג אמיתי. בסוף היא נשארה עם בן הזוג השבדי שלה? או אחד אחר?
ועוד שאלה: לא גיבית לכאן את הבלוג ההוא מישראבלוג כשהוא היה בסכנת סגירה לפני שנתיים וחצי??????!!!!!! אמנם לא הכרתי אותך אז ולא קראתי בבלוג אבל הייתי שמחה לו היה אפשר לעשות זאת………..לחפור אחורה ולמצוא פנינים מן העבר (מתה על הכתיבה שלך!)
אהבתיאהבתי
נשארה איתו בשטוקהולם, והיום הם הורים לשניים 🙂
הייתם כאן בפברואר? זה יכול להיות קשה.
כן גיביתי. מה שאומר שכל קורותיי משבדיה, מהארץ ומלונדון נמצאים כאן, אם כי בבלגן מבאס. פשוט תלחצי על התג "שבדיה" 🙂
תודה!!
אהבתיLiked by 1 person
עשית לי חשק לבקר שוב אולי אני אסחוב את האיש. אבל אגיע לא באוגוסט….
אהבתיאהבתי
כן, למדת בדרך הקשה 🙂
אהבתיאהבתי
נשמע כיף ממש. אין כמו סיבוב בבודפשט עם חברות 🙂
אהבתיאהבתי
האמת שהגיע הזמן לשחזר. למדתי דברים על העיר מאז הסיבוב ההוא, שהייתי יחסית חדשה כאן וגם בטיימינג של תינוק בן עשרה חודשים ופעוט בן שנתיים וקצת, כלומר הייתי די גמורה. זה הזמן לעשות את זה נכון 🙂
אהבתיאהבתי
חיזקת את החשק שלי לבקר בהונגריה, כבר הרבה זמן אני רוצה, יש מצב שאממש וההמלצות שלך נהדרות.
לאחרונה ביקרתי בבולגריה ובכל מקום וכל הזמן חשבתי שעכשיו אני מבינה למה את קוראת להונגריה, רוסיה.
בולגריה, היא אחד לאחד רוסיה במיטבה, או במירעה, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה 🙂
אהבתיאהבתי
שמעתי שבולגריה עוד יותר רוסיה מכאן, אבל נראה לי שבאמת הבנת למה אני מתכוונת. ושמחה שנתתי לך השראה לטיול 🙂
אהבתיLiked by 1 person
כנראה שזה היה בשנת 1993, שנסענו לבודפשט. לא רק לבודפשט – גם לבודפשט, בה שהינו מספר ימים. בודפשט היתה אז הכי רוסיה. נורות חלשות בבתי הכל-בו העלובים, נטולי הסחורה. איסור של רוב חברות ההשכרה המערביות לנסוע להונגריה ולצ'כוסלובקיה (אז הן היו מדינה אחת) – ואותנו דווקא שידרגו בחברת ההשכרה, נתנו לנו B.M.W… פחדנו שלא יקרה למכונית דבר בבודפשט או בפראג. בבודפשט התגוררנו בדירה להשכרה, שאליה הִפנו אותנו מאיזו סוכנות תיירות ממשלתית או עירונית. בבוקר הנשים ירדו לקנות מצרכים במכולת השכונתית, לארוחת הבוקר – וכשהן חזרו הן סיפרו שכשהן ביקשו לקנות מאתיים או שלוש מאות גרם נקניק, הסתכלו עליהן כאילו הן גומרות את ההקצבה השכונתית לחודש…
אני לא יודע מה המצב שם כיום – אבל אז הונגריה היתה לגמרי רוסיה.
אהבתיאהבתי
התכוונתי שצ׳כיה וסלובקיה היו מדינה אחת. ויקיפדיה מבשרת לי, שהפיצול אירע בתחילת 1993. אין זאת, אלא שהיינו שם כשהשנה עדיין היתה 1992. לא באמת חשוב, רק למען הדיוק.
אהבתיLiked by 1 person
אוי אלוהים, זה נשמע ממש הארד קור, נשמע ממש סבל. הדברים ממש השתפרו מאז, אני שמחה לספר, אבל נשאר קצת וייב של מזרח אירופה, מזה קשה להיפטר 🙂
אהבתיאהבתי
הרגת אותי עם קריוס ובקטוס
אני מתה על אוכל הונגרי, אבל עכשיו כשאני אלרגית לגלוטן זה בעייתי (טוב לא רק בהונגריה)
כייף שיש ביקורים כאלה של חברות
וחברות טובות באמת לא קל למצוא
אהבתיאהבתי
אוכל הונגרי זה לא ממש אני, אני מודה, אבל תעברי לרקוט קרומפלי, זה ללא גלוטן וזה במקרה האוכל ההונגרי היחיד שאני אוהבת 🙂
אהבתיאהבתי
יווו!!! פוסט על שרה האיטלקייה!!! איך התגעגעתי!
זהו, הולכת לקרוא את הפוסט 🙂
אהבתיאהבתי
איזה כיף שזוכרים כינויים מפעם 🙂
אהבתיאהבתי
טוב, ידוע שאני סטוקרית מספר 1 😀
הפוסט נהדר, כיף נורא לקרוא את כל חוויות החיים היפים האלה. את כותבת את זה מעולה. קריוס ובקטוס! מאיפה שלפת את זה? 😀
(וכמובן יש בי קצת קנאה וכו' וכו')
אהבתיאהבתי
בכל פעם שאני מסתכלת על ערימות המתוקים והסוכר בחלון שלהם אני חושבת: קריוס ובקטוס. משם שלפתי את זה 😄
אהבתיאהבתי
עצרתי רגע את קריאת הפוסט כדי לספר שצחקתי בקול וקצת נחנקתי ב"הי חתיכים!"
אהבתיאהבתי
אז זהו, שגם אני נחנקתי ב"היי חתיכים"!
אהבתיאהבתי
אני מגיע לביקור בבודפשט בספטמבר (ומפספס לראשונה בחירות בישראל). אעשה שימוש בחכמה בהמלצות (ובאזהרות).
כרגיל, קורעת.
אהבתיאהבתי
ספטמבר זה טוב. בארץ עוד חם ואילו כאן כבר ממש נעים וקריר. באסה עם הבחירות אבל.
ותודה 😊
אהבתיאהבתי
אוהבת כ"כ את איך שאת כותבת… אבל חייבת לומר שבודפשט בשבילי היא מן ערבוב כזה של רגשות. הסבים שלי משם, את כל השמות אני מכירה מהסיפורים (שדרות אנדרשי וכו')… אבל כמו שאת בטח יודעת (כמי שהיא גם נכדה לניצולי שואה), זה תמיד מעורבב בהרבה מאוד רגשות שליליים על כל מה שאבד שם.
אהבתיאהבתי
לגמרי מבינה. אני למשל מעולם לא הייתי בפולין ואין לי שום רצון לבקר שם 😐
אהבתיאהבתי