תעלומת לייבוש בריקס – הפתרון

בדיוק לפני 14 שנה, ביום השואה 2005, פירסמתי בבלוג לראשונה את סיפורו של סבא-רבא שלי, שנעלם בשואה והיו עדויות שונות שנותר בחיים. מדי שנה פירסמתי את הסיפור שלו כאן וביקשתי – אם מישהו מכיר אדם בשם הזה, בבקשה תפנו אליי, סבתא שלי תשמח לדעת מה עלה בגורלו, גם שבעים שנה אחרי שראתה אותו בפעם האחרונה.

לפני חמש שנים הגיע אלינו הפתרון. אלא שסבתא שלי, שהייתה ילדה בשואה, כבר לא הייתה צלולה. נותרנו עם דילמה – האם לספר לה, כשאנחנו יודעים שיש יותר סיכוי שהמידע הזה יבלבל אותה ויכניס אותה לחרדות מאשר יפתור לה תעלומה, או לא לומר מילה. בחרנו לא להזכיר לה את השואה. היא כבר לא זיהתה אנשים קרובים לה, בשיחות האחרונות שלי איתה כשעוד הייתה צלולה היא חשבה שעדיין יש שואה, זה לא היה נושא שהיה טעם להעלות איתה. שתקנו.

כיוון שכך, שתקתי גם כאן. לא יכולתי לספר לכם מה קרה לאבא של הלינה בריקס, כשהלינה עצמה חיה ולא יודעת. אבל הלינה, היא סבתא שלי, חלינקה, נפטרה לפני חודשיים וחצי. זה יום השואה הראשון בלי סבתא שלי, וזה הזמן שלכם לשמוע מה באמת קרה ללייבוש בריקס.

אם הגעתם לכאן לפני שקראתם את הסיפור המקורי – כאן סיפרתי על התעלומה. כנסו לקרוא שם לפני שאתם קוראים את זה, קשה להבין את מה שכתוב כאן בלי להכיר את הפרטים משם.

סבתא, הפוסט הזה בשבילך. אני מקווה שאת כבר יודעת מה קרה והתאחדת עם הנשמה של אבא שלך. שתנוחי בשלום על משכבך.

בחורף 2013 חברתי מיקי יצאה לחופשת לידה. זה פרט חשוב, כי זה הותיר את מיקי, שעד אז הייתה אם עובדת ועסוקה מאוד, עם תינוקת שלפעמים ישנה והעניקה לה זמן פנוי. מיקי שלחה לי אימייל ובו הצעה נדיבה עד מאוד: היא תקפוץ בשבילי לארכיון בית ווהלין בגבעתיים ותחפור שם במסמכים. ארכיון גרמני בשם באד ארולסן נפתח לאחרונה עם מסמכים ובהם המון מידע, ומיקי חשבה שאולי תוכל למצוא שם משהו על לייבוש שלנו. הסכמתי מייד ונתתי לה את כל הפרטים שהיו לי שאפשר לחפש בעזרתם.

כמה שבועות לאחר מכן הגיע שוב מייל ממיקי. כותרתו לא בישרה טובות. "לא מצאתי מידע חדש :(", הייתה הכותרת בראש המייל. אבל היא דווקא כן מצאה המון. היא גילתה מסמכים שתיעדו את כל המסע של סבתא שלי בשואה ואחריה, והיא מצאה גם כמה מסמכים של לייבוש. טופס בקשה לתעודת זהות בגטו שהוא מילא, למשל. הייתה שם גם החתימה שלו, שלא ראינו מעולם, וגם את תאריך הלידה שלו, שלא ידענו לפני. הוא נולד ב-7.8.1900, שזה 82 שנה בדיוק לפני שאחינו הקטן נולד, גם הוא באותו תאריך בדיוק. עם המידע הזה התקשרתי לסבתא שלי ותפסתי אותה ברגע צלול, והיא התרגשה לשמוע שבכל הימים שחגגה יום הולדת לנכד שלה, היא חגגה גם יום הולדת לאבא שלה.

1983. סבתא חלינקה ואחינו הקטן. בזכותו היא חגגה את יום ההולדת של אבא שלה כל שנה.

רוב המסמכים שמיקי מצאה היו מרגשים, אבל בלי מידע ממש חדש. חוץ ממסמך אחד, שפשוט לא הצלחנו להבין.

כתוב שם: לייב בריקס. נולד ב-1900 בסידלוויץ' שבפולין. ב-16.8.42 עלה על הרכבת מראדום לטרבלינקה ומת על הרכבת.

בום.

אבל איך זה יכול להיות? אנחנו יודעים שהוא קפץ מהרכבת, והגיע חי לבית גיסתו, אחות אשתו, דודה של סבתא שלי, בוורשה. אנחנו יודעים שזה היה ב-13.1.43. איך זה יכול להיות שהוא נרשם כמת חמישה חודשים קודם לכן?

ישבנו והעלינו רעיונות לאיך זה קרה. אולי רגע לפני שהוא קפץ מהרכבת הוא החליט להשאיר את המסמכים שלו על אדם שכבר שכב מת בקרון, כדי שלא יידעו שהוא קפץ? והנה עוד עניין תמוה: בטרבלינקה רשמו רק את מי שהגיע חי ברכבת, לא טרחו לרשום את המתים. אז למה מישהו ממש טרח לומר שלייבוש הגיע מת ברכבת לטרבלינקה? אולי יש כאן איזה סיפור מיוחד מאחורי הדיווח הזה?

מיקי שלחה אותי לכתוב לארכיון באד ארולסן. יש בו מסמכים שרק לאחרונה נפתחו לציבור, שנתפסו אחרי המלחמה בגרמניה וברוסיה. אולי להם יש מידע עם יותר פרטים. כתבתי. וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי. כמעט שנה אחרי הגיעה התשובה: אין להם מידע שיכול להסביר את הרישום מטרבלינקה.

נקלענו למבוי סתום. באימייל המשפחתי סיערנו מוחות: אולי הוא קפץ מהרכבת, ברח, נתפס ואז הועלה שוב על רכבת לטרבלינקה, והפעם מת על הרכבת? אבל איך זה מסביר את התאריכים שלא מסתדרים? אם רק היה מישהו שהיה אפשר לשאול, אולי התאריך שיש לנו שגוי ובעצם מדובר בשנה קודם? אבל סבתא כבר לא מזהה אותנו, והדודה שלה מתה כבר כמה שנים טובות.

רגע, אמר הדוד מקליפורניה, אח של אבא שלי. אפשר לשאול את דיוויד. דיוויד הוא בן דוד של סבתא שלי, בנה של הדודה מוורשה. ידעתי שהוא עדיין בחיים, אבל בשבילי הוא הדוד מאוסטרליה, שזוף, טניסאי, מגיע לביקור כל שנה בילדותי. מעולם לא קישרתי בינו לבין הילד הפולני הקטן ששרד על ניירות אריים מזויפים. אבל כן, בעצם הוא היה שם. אלא שחשבתי שהוא היה פעוט, ומה הסיכוי שיזכור את זה? מה פתאום פעוט, אמר הדוד מקליפורניה, הוא היה בן עשר, ויש סיכוי שהוא זוכר אירוע דרמטי כזה בתולדות המשפחה.

אז הדוד מקליפורניה התנדב להתקשר לדיוויד ולשאול אותו. לקח כמה ימים עד שהוא הצליח לתפוס אותו, אבל כשתפס אותו, הוא גילה שדיוויד זוכר היטב את היום ההוא. המידע שהוא שמע ממנו זיעזע אותו כל כך שהוא ישב מייד לכתוב אימייל ארוך ומפורט לכולנו.

כי דיוויד אמר בטלפון: זה לא היה לייבוש, אבא של חלינקה, שקפץ מהרכבת, זה היה אבא שלי. הוא זה שהגיע אלינו הביתה בוורשה אחרי שקפץ מהרכבת.

דממה. הדוד מקליפורניה מנסה להבין מה זאת אומרת, כבר שנים אנחנו שומעים שלייבוש קפץ מהרכבת, הגיע לוורשה, יצא מהבית של הדודה ונעלם. ובן הדוד של סבתא שלי בשלו: זה לא לייבוש, זה אבא שלי.

אנחנו לא יודעים איך זה קרה, הבלבול הזה. אחרי המלחמה סבתא שלי נפגשה עם הדודה מוורשה, שסיפרה לה סיפור שממנו סבתא שלי הבינה שאבא שלה קפץ מהרכבת וייתכן ששרד את השואה. במשך שישים השנה הבאות איכשהו המידע הזה לא אומת או עומת. הדודה וילדיה עברו לאוסטרליה, סבתא שלי הנערה בחרה לעבור לפלשתינה. הם התראו מאז כמה וכמה פעמים, באוסטרליה, בארץ. אבל הם לא דיברו על השואה. סבתא שלי לא סיפרה גם למשפחה שהקימה בארץ מה עבר עליה עד שכבר הייתה סבתא בעצמה. זה פשוט לא היה משהו שמדברים עליו.

וכשהדוד מקליפורניה ניסה בכל זאת להבין איך זה יכול להיות, מה גרם לה לחשוב שזה לייבוש שקפץ, דיוויד אמר שאחרי המלחמה אנשים רצו להאמין בכל בדל של תקווה, ושבמילא היו שמועות על לייבוש, כל מיני מכרים שאמרו שהם חושבים שהם ראו אותו אחרי המלחמה ושהוא מחפש אותה, והיא כמובן נסעה לכל המקומות באירופה שהם אמרו שראו אותו. המסכנה באמת התרוצצה בכל רחבי היבשת, מחפשת אחריו, ילדה בת 16 בלי כסף ומשפחה שרודפת אחרי שמועות. אז אולי זה התחבר, השמועות שהוא חי ומחפש אותה וסיפור הקפץ מהרכבת.

השיחה הזו עם דיוויד זיעזעה את כולנו, כי מדובר במשהו שכל חיינו ידענו כעובדה, גדלנו על הסיפור הזה, שלייבוש קפץ מהרכבת והגיע לוורשה ומאז הוא נעלם. במשך כמה ימים לא הצלחנו להגיב על המייל הזה. ואז התחלנו לעכל: אם הוא לא קפץ מהרכבת, לא נותר לנו אלא לסמוך על הגרמנים והדיוק המפורסם שלהם. המסמך ההוא מטרבלינקה, ההוא שאומר שלייבוש עלה על הרכבת מראדום לטרבלינקה ב-16 באוגוסט 1942 והגיע מת? אז זהו. יש לנו תאריך למתי הוא מת.

כלומר, מיקי מסייגת את זה בכך שמי שחתום על המסמך הוא משרד התובע הכללי של מינכן, ולא ברור באמת על סמך מה הדיווח הזה ואם זה התאריך המדויק או שבמינכן רצו להיות מסודרים ואמרו "האיש הזה היה בגטו ראדום, גטו ראדום חוסל באוגוסט 1942, אז זה מן הסתם התאריך שהוא מת" וסימנו וי על עוד מישהו. אבל בסבירות גבוהה שזה אכן מה שקרה: הוא היה בגטו, הוא עלה על הרכבת לטרבלינקה, הוא לא שרד.

מבחינה מסוימת זו אפילו הקלה, לדעת שהוא מת כבר בתחילת השואה, וזה לא שהוא שרד והוא וסבתא שלי פיספסו אחד השני בצורה כל כך טראגית.

אחרית דבר
עברו כמה שנים. חברתי מיקי, שבזכותה הנענו את כל המהלך שהביא לתגלית, הפכה בינתיים לחוקרת שואה מקצועית שעוזרת לאנשים לפתור את התעלומות שלהם למחייתה.
סבתא שלי שקעה במצולות האלצהיימר וכולנו קיווינו שלפחות היא לא סובלת. בפברואר האחרון התכנסנו כולנו בארץ להיפרד ממנה. היא הייתה ילדה בשואה, היא הייתה בת 89 במותה, בין הניצולים האחרונים שעוד היו איתנו. זה יום השואה הראשון שלי בלי סבתא בעולם, לא דמיינתי כמה קשה יהיה לעבור את היום הזה בלעדיה.

סבתא שלי, הלינה בריקס, 1946, במנזר בגרמניה שאסף אליו יתומים אחרי המלחמה. תמונה שהייתה אמורה להישלח למרכזי פליטים לאיתור קרובים, אבל לבסוף נמצאה עם עוד תמונות יתומי שואה בארגז במנזר בגרמניה, שישים שנה מאוחר יותר.
סבתא חלינקה, 1978
סבתא ואני. אני מתגעגעת אלייך כל יום.

30 מחשבות על “תעלומת לייבוש בריקס – הפתרון

  1. לא ייאמן…. ולחשוב שכמה מחלקי הפאזל היו בעצם בידי המשפחה ואם הייתם מדברים עם הדודים באוסטרליה התעלומה אולי היתה נפתרת קודם…
    עצוב להרגיש ממש על בשרך שהשורדים מתמעטים, נעלמים, ועוד מעט לא יישארו והסיפורים שלהם יאבדו

    אהבתי

    • נכון, זה שלא מדברים אצלנו במשפחה הביא למסתורין הלא פתור והמיותר הזה. המסמך על מותו לא היה זמין לציבור עד לפני כמה שנים, אז זה בכל מקרה היא לא הייתה יודעת, אבל אם הייתה יודעת שזה לא הוא שקפץ מהרכבת, אולי היא הייתה פחות מתענה עם המחשבה שהוא שרד ןמחפש אותה..

      אהבתי

  2. מדהים, מזעזע ומרגש. הפוסט הזה עם פתרון התעלומה מעביר את הקורא דרך כל קשת הרגשות האפשרית. עצוב לשמוע שחלק גדול מהסיפור עליו גדלתם התברר כשגוי, אבל שמח לשמוע שהתעלומה נפתרה והביאה מזור לנפש.

    אהבתי

  3. מדהים בכל קנה מידה,קראתי בזמן אמת כל שנה את פוסט החיפוש ואני שמח גם אם הסוף עצוב שהעניין הגיע לפזתרון כל הכבוד לכל הנוגעים בדבר שעזרו לגילוי.
    טליק

    Liked by 1 person

  4. מרגשת סגירת המעגל הזה, וגם הידיעה שאביה ואחיך הקטן חולקים אותו תאריך לידה. והגעגועים לסבתא לא עוברים אף פעם, רק הכאב קצת רך יותר, והיא נראית אישה מדהימה ונפלאה.

    Liked by 1 person

  5. אלוהים… הסיפור הזה שואב אותי לחצי יום כל שנה מחדש… תהיתי אם תכתבי על גילויים חדשים השנה, אחרי שסבתא שלך נפטרה…
    ובכל זאת. למה באמת טרחו לציין בטרבלינקה שהוא הגיע מת? ומה עם המדור לחיפוש קרובים שבו השכנה שמעה שהוא מחפש את בתו? ואיך זה שסבתא שלך לא הבינה פרט כל כך חשוב מהסיפור של הדודה שלה כמו מי האדם שהגיע לוורשה? נשמע מאד מאד תמוה. אני שואלת את עצמי אם הדודה אולי אמרה לה משהו כזה במכוון מתוך רחמים ורצון לתת לה תקווה…? ועדיין – איך זה שהן מעולם לא דיברו יותר על מה עלה בגורלו של לייבוש, למרות שסבתא שלך עברה חצי עולם במסע אחריו? הרי אם אכן הדודה ידעה שלייבוש לא הגיע לוורשה, היא היתה יכולה לחסוך לסבתא שלך כל כך הרבה זמן, כסף וכאבי לב…
    ושאלה שאולי את דווקא כן יודעת את התשובה לגביה – מה עלה בגורלו של אבא של דיוויד? האם הוא נשאר עם משפחתו או שעזב כדי לא לסכן אותם, כמו בסיפור המקורי? התשובה לשאלה הזו יכולה לשפוך אור על ספק נוסף – אולי דיוויד הוא זה שטועה? אם הביקור היה קצר וחפוז ולא החל תקופה של איחוד משפחתי, אז אולי הוא, כילד, בילבל את העובדות מתוך רצון להרגיש לעוד קצת את אבא שלו?
    מיליון חיבוקים. כך או כך או כך או כך – הכל ממש כואב.

    אהבתי

    • הרבה שאלות טובות, טלי.
      אנחנו לא יודעים למה דווקא לייבוש דווח כמת על הרכבת. הרי אלפים רבים אחרים מתו על הרכבת ולא נרשמו או דווחו. זה תמיד יישאר מסתורין, מה עומד מאחורי הדיווח המוזר הזה.
      המדור לחיפוש קרובים עשו לפני כמה שנים שימור ארכיון, ואפשר היה לכתוב להם ולשאול. כתבתי. הם ענו שאין שום רישום של לייבוש בריקס שמחפש את בתו. הם כן מצאו את הפנייה של סבתא שלי, שביקשה לחפש אחריו.
      אני לא יודעת מה פשר הקצר בתקשורת הזה בין סבתא שלי לדודה שלה. לעולם לא נגלה איך זה קרה.
      אבל אני כן יודעת מה קרה לאבא של דיוויד: הוא הגיע אליהם לוורשה, התרחץ, יצא – ונתפס שוב. הוא נשלח לטרבלינקה ונרצח שם. זה דווקא כן מתועד.

      אהבתי

  6. קראתי את שני הפוסטים בנשימה עצורה.
    הסיפור הזה נוגע ללב בכל כך הרבה מישורים מקבילים
    אותי משמח לדעת שסבתא שלך עלתה לארץ, הקימה משפחה לתפארת וזכתה לאהוב ולהיות אהובה ולחיות חיים שלמים. וגם שקיבלתם סוג של סגירת מעגל.

    אהבתי

    • (אותו, כמובן)

      וחוץ מזה חשבתי להגיד שאם כבר מיקי הפכה לחוקרת שואה מקצועית שעוזרת לאנשים לפתור את התעלומות המשפחתיות שלהם, שווה לתת בפוסט הזה קישור לאתר שלה או משהו, נראה לי שממש מגיע לה הפרסום הזה.

      אהבתי

      • מגיע לה בהחלט, אבל היא לא חוקרת פרטית. היא עובדת ביד ושם היום ומסייעת לאנשים שמגיעים לשם. יש לה סיפורים מטורפים ממה שהיא נתקלת שם.

        אהבתי

  7. מצמרר. וכל הזמן אני חושבת על נרות הנשמה שעליהם סיפרת בפוסט ההוא. על פי התנהגותם ציפיתי כל כך לסוף אחר… אבל אני יודעת שזה לא עובד ככה.

    אהבתי

  8. יושבת הניו יורק במלון פותחת מחשב ודבר ראשון קוראת אותך…. כולי צמרמורת. בגלל כל מיני דברים שלא אכתוב כאן ושאולי אכתוב לך אחר כך.אני מקווה שיש בידיעה סגירת מעגל עבורכם. חיבוק גדול.

    אהבתי

  9. ואוו!!!
    אני קוראת שלך שנים ותמיד קראתי את הפוסטים שלך על לייבוש
    שמתי לב גם שבשלב מסויים הפסקת לפרסם אבל לא ידעתי את הסיבה… (שנחשפה בפוסט הזה)
    לפחות יש פה סוג של סגירת מעגל…

    אהבתי

  10. מטורף שכל אותם סיפורים על משפחות שמופרדות בכח, נערים צעירים שמתרוצצים ברחבי יבשת שלמה בחיפוש אחר קרובים וחוסר ידיעה נוראי הם לא סיפורים בדיוניים או טקסטים הוליוודיים אלא היו המציאות הקשה והזכרונות של ההורים, הסבים והסבתות שלנו וקרו ממש לא מזמן.

    זה עצוב מאוד שסבתא שלך ז"ל לא זכתה להגיע לסגירת המעגל המיוחלת שלה ונותרה בחוסר ידיעה נוראי שכזה בהמשך כל כך הרבה שנים, טוב שלפחות אתם הצלחתם להגיע למידע הזה.

    אהבתי

  11. אני הייתי קוראת את הפוסט על לייבוש עוד בבלוג הקודם וכל שנה מחדש כאילו זו הפעם הראשונה. וכל פעם היתה לי פחות ופחות תקווה שמישהו ישפוך מידע חדש. והנה פתרתם את זה! את חושבת שהלינה היתה רוצה לדעת את האמת?

    אהבתי

  12. אוי, כמה שהייתי רוצה לעדכן את האורזת. לייבוש בריקס היה חלק מיום השואה שלנו הרבה שנים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s