אל שדה התעופה הגענו בשמונה בבוקר, מה שדרש ממני לקום שעה מוקדם יותר מביום רגיל. אני לא מגיבה טוב להשכמות מוקדמות, ואני מאותגרת שכלית גם ככה מאז ההריונות (עד מתי טפשת 2010), אז הגעתי לשדה מטומטמת מתמיד. על פניו זה היה יכול לעבור בשקט, אבל אני זו שהתעקשה לענות על שאלות הסלקטור של אל על. וכשהוא שאל מאיפה הגעתם לכאן, עניתי: "מלונדון". ובואו, טכנית זה נכון, באמת עברנו לגור בבודפשט מלונדון, אבל הסלקטור פחות התעניין בקורותיי לפני שבע שנים, ויותר רצה לדעת על התנהלותינו בדרך לשדה התעופה. אז כשעניתי "מלונדון", הוא הרים גבה, ואילו האופנוען שלח בי מבט מיואש של "כמה פוסטמה אפשר להיות", ותיקן: "מהבית. הגענו עכשיו מהבית".
זו לא הייתה היציאה המטומטמת היחידה שלי באותו בוקר, ועל כן הסלקטור תקע בי מבטים חושדים יותר ויותר. לבסוף הוא ביקש שנמתין והלך לבדוק משהו כשהוא מחזיק *רק את הדרכון שלי* ביד. הוא חזר כשהוא מבקש עוד תעודות מזהות ממני, וגם מהן הוא לא היה מרוצה. בינתיים אנשים אושרו לצ'ק אין ועקפו אותנו בקצב, ורק אנחנו, עוד שנייה שמים עלינו אזיקונים ופלנלית. אני לא מאשים אותו, אמר האופנוען בהשלמה, גם אני לא הייתי מעלה אותך על הטיסה.
טוב, בסוף נתנו לנו לטוס. ואפשר לחלק אותנו ואת הילדים לארבע דמויות כשזה מגיע לטיסה:
חכם: הילד ששולף ספר בתחילת הטיסה ומרים ממנו את העיניים רק אחרי הנחיתה.
רשע: האמא שיודעת שיש ילד קל וילד פחות קל, ועם תכנון מתוחכם – לכאורה, הכל לכאורה – הצליחה לשבת ליד הילד הקל, תוקעת את האופנוען בשורה מאחורינו עם הילד הפחות קל. בהלוך וגם בחזור.
תם: האבא שלא חשב מראש על זה שאם אני והגומבוץ ראשונים בעלייה למטוס אז אנחנו נתיישב ביחד ונותיר לו להתיישב עם הדובוש. בהלוך וגם בחזור.
שאינו מפסיק לשאול: הילד שחופר, וחופר, וחופר, וחופר, וחופר, ועושה הפוגות רק כדי לבכות שמשעמם לו/הוא רעב/הוא עייף ולא מצליח לישון.
בסוף נחתנו בארץ, כולנו נכונים לקצת שמש נעימה. כלומר, הצצתי מראש בתחזית וראיתי שהיום שאנחנו נוחתים הוא יום קריר וייתכן גשם, אבל לא נתתי לתחזית לבלבל אותי. גם אם יום אחד קר, מתישהו יתחמם, לא? כאילו, סוף אפריל בישראל?
אקיצר, הגעתי כולי מוכנה לקצת קיץ, הבאתי בגדי ים, כפכפים, משקפות לצלילה, קרם שיזוף. וקפאנו. כלומר, ברגע האחרון כשיצאנו מהבית דחפתי למזוודה שני פליסים לילדים, שהנחתי שסתם יתפסו מקום אבל שיהיה ליתר ביטחון, ואיזה מזל שעשיתי את זה כי הם לבשו אותם כל הביקור, ביחד עם המכנסיים הקצרים שלהם.
לפחות ההורים שלי עשו זמן איכות עם סבתא וסבא לילדים. כמות הפעמים שהם שיחקו עם הילדים רביעיות איז טו דם היי. (משחק רביעיות, שמלמד על ישראל, באנגלית. הילדים עפו על זה וגם אני ממש ממליצה, קלפים מושקעים עם הרבה מידע).
בינתיים קיבלתי דיווחים מחברה מישראל שנסעה לבקר בבודפשט בדיוק כשהייתי בארץ, שהיא לא מבינה למה אמרתי לה להביא בגדים חמים, ממש חם והם הולכים לקנות חולצה קצרה.
וזה עוד מילא, כי כשהסתכלתי בתחזית גיליתי שימשיך להיות קר כל עוד אנחנו בארץ. ברגע שהמראנו בחזרה לבודפשט הקיץ שב לישראל בשמחה.
ואם זה לא מספיק, אז ברגע שנחתנו בבודפשט הטמפרטורות צנחו ל-10 מעלות וגשם. זה כאילו השמש מוודאת שהיא זורחת על המדינה שאנחנו לא נמצאים בה. השם, תדע לך שזה קטע מסריח.
אבל לא משנה, באנו בשביל פסח. בשישי בבוקר הענקנו את הילדים לאבא שלי ולאופנוען ואמא שלי ואני נעמדנו לבשל את הסדר.
כמו כן הייתי אחראית לקינוח אחד ועשיתי את הבראוניז חלבה המושלמות האלה. גם קל, גם כשר לפסח וגם טעים מאוד מאוד.
היה סדר מעולה. באמת. היה יחסית קטן, כי התברר שבת דודי מניו יורק עשתה מחטף וגנבה את הדוד והדודה מהגליל, שנסעו אליה. ואוקיי, יש כאן נסיבות מקלות, כי בכל זאת הם ההורים שלה ולא שלי, ועדיין חשתי שגנבו לי כאן את האפיקומן. כיוון שכך, מיהרתי לשלוח אימייל לדוד השני, שמפציר בו לבוא לסדר שלנו, לפני שהילדים שלו גונבים לי גם אותו. שיחקתי אותה, הוא בא לשלנו. כמו כן היו אחינו הקטן ובן זוגו, ובן דודי עודי, כלומר עודד, אשתו והילדים. 13 איש, מושלם לסדר.
(את עוד כותבת את הבלוג? שאל עודי. כן, אמרתי, אתה רוצה לומר שאתה לא קורא אותו? קורא, בטח קורא, ענה בחוסר אמינות, ואז הבטיח: אני אקרא את הפוסט הבא. כי בטח תכתבי עליי. אל תהיה כל כך בטוח).
סיימנו את הסדר בסשן סוער של אחד מי יודע, בראוניז ועוגת קרמבו באדיבות אמא שלי. היה באמת סדר מוצלח.
את מעט הזמן שנותר לנו בישראל העברנו בבית, נחושים שלא לעשות כלום חוץ מלהתבטל. אחינו הקטן, הידוע בכינויו "הדוד הכי מושלם", הגיע כל יום כדי לבלות עם הילדים. ביום הגשום הוא לקח אותם לשחק באולינג. והחליט להשתעשע על חשבוני, אז אמר להם שהוא מרשה להם לעשות כל מה שאמא לא מרשה. כך החלו לזרום אליי תמונות שהוא שלח לי מהבילוי, באחת – הילדים משחקים באיזה משחק וידיאו איום ונורא כשבמקום ג'ויסטיק יש תתי מקלע (??!!?), בשנייה – הילדים באיזה מכונת בזבוז כסף של הוצאת בובות עם מנוף קטן, ולקינוח, התמונה שבטח הכי הצחיקה אותו – הדובוש מחזיק בקבוק קולה ושותה ממנו. הוא בטח נקרע מצחוק עם כל תמונה שהוא שלח לי. הילדים חזרו הביתה מהבילוי והודיעו שזה היה הערב הכי טוב בחייהם. יום אחד גם לאחינו הקטן יהיו ילדים, ואני אבוא לעזור לו, ארגיל אותם להירדם רק על הידיים, לדבר רק עם "בא לי", אקנה להם את הצעצועים עם הפלסטיק הסיני הכי רעיל, אעניק להם טאבלט משלהם בגיל שנתיים ואאכיל אותם בממתקים עם הכי הרבה צבעי מאכל.
וכך, במהירות, נגמר ביקורנו בארץ. אפילו לא הסתובבנו בתל אביב. עוד הספקנו לבקר קרובי משפחה של האופנוען, ראיתי בחופזה שלוש חברות, שתיתי עשרות כוסות תה עם עלים מהגינה, עשיתי סיבוב בסופרמרקט (מרכך כביסה וטחינה משומשום מלא – צ'ק!), וחזרנו להונגריה. עד הפעם הבאה.
עדי בעולם 
צחקתי הרבה. יכול להיות שגם אני לא הייתי מעלה אותך לטיסה 🙂
אהבתיאהבתי
כן, בתכלס אני לא יכולה להתלונן, עניתי כל כך לא קוהרנטי שאני אסירת תודה שהוא העלה אותי על המטוס ולא על אמבולנס לגהה ההונגרי.
אהבתיאהבתי
נשמע סדר מעולה. ותעתועי מזג אוויר שמתחרים אפילו בניו זילנד… רק שפה אחרי חצי שנה את לומדת לארוז תמיד לכל מזגי האוויר: טיול של חמישה ימים עם חולצות בכל האורכים, כובע צמר, בגד ים, כפפות וקרם הגנה… דבר לא יפתיע אותך (חוץ ממה ששכחת לארוז – תמיד יש משהו כזה).
ומה זה עוגת קרמבו? נשמע כמו משהו שכדאי ללמוד…
אהבתיאהבתי
אני אורזת לכל העונות כשאנחנו באירופה. אבל לארץ?? בסוף אפריל? הרגשתי שאני מבזבזת מקום על כל גרב שהכנסתי למזוודה.
עוגת קרמבו הייתה הטרנד של הפסח הזה. אכלנו את זה לא רק אצל אמא שלי אלא גם אצל קרובי משפחה של האופנוען בארוחת צהריים ביום שאחרי הסדר. זה רץ בפייסבוק או משהו כזה, והיה לא קשה מדי להכנה – שכבת בצק, שכבת קצפת, שכבת שוקולד מלמעלה.
אהבתיאהבתי
היו לך ארבע מזוודות ו-4 טרולים לקחת, יכולת להביא קולקציה שלמה של מעילים.
אהבתיאהבתי
ואת זו שיודעת. אבל אנחנו מטיילים קל, לקחנו איתנו מזוודה אחת וטרולי אחד, פלוס תיק גב קטן לכל אחד. כמה מקום כבר צריך לכמה בגדי ים ומכנסיים קצרים?? לא העליתי על דעתי לקחת מעיל.
אהבתיאהבתי
ואגב, הייתה טיסה מעולה, בשני הכיוונים. כל כך עדיף אל על על פני לואוקוסט.
אהבתיאהבתי
נשמע סדר מעולה. ותעתועי מזג אוויר שמתחרים אפילו בניו זילנד… רק שפה אחרי חצי שנה את לומדת לארוז תמיד לכל מזגי האוויר: טיול של חמישה ימים עם חולצות בכל האורכים, כובע צמר, בגד ים, כפפות וקרם הגנה… דבר לא יפתיע אותך (חוץ ממה ששכחת לארוז – תמיד יש משהו כזה).
ומה זה עוגת קרמבו? נשמע כמו משהו שכדאי ללמוד…
אהבתיאהבתי
רק רציתי לומר, שאת כותבת נפלא – וגם מצחיק.
מעט אנשים יכולים לכתוב, כמוך, עם חוש הומור חי ותוסס. לגמרי מוריד את הכובע בפנייך.
אהבתיאהבתי
אני מאוד מודה לך על התגובה הזו, בטח לאור העובדה שאני בתקופה שתוהה אם אבדה לי יכולת הכתיבה שהייתה לי פעם. תודה רבה!
אהבתיאהבתי
מה פתאום! את עדיין כותבת נפלא ואני נהנית מכל פוסט שלך.
(רק לצערי לא יכולה להגיב כל כך, כי המחשב של העבודה לא מסתדר טוב עם וורדפרס)
אהבתיאהבתי
מה שקוץ אמר, וגם – כואבת לי הבטן מרוב צחוק. בהחלט תמוה שהצלחת לעלות על הטיסה, המאבטחים מאומנים לא להביא את חוש ההומור שלהם לעבודה….אבל לגמרי שיחקת אותה עם סידורי הישיבה, ועם תיאורי "ארבעה בנים" של משפחתך המתוקה.
מזג האוויר – לא נותר לי אלא להתנצל בשם המדינה. אכן בלתי נסלח. גם אנחנו ישבנו כאן עם פליס וגרביים עבות בעוד כל חברינו מטיילים באירופה (מונטנגרו, רומניה, בולגריה, פראג) עם מזג אוויר מהאגדות. מגוחך.
ליל הסדר נשמע נהדר ומהנה וגם טעים, ושוב – אין על אחיך הקטן, הוא יחיד ומיוחד ועדיף לך לטפח ולהתחנף ולא לזמום מזימות רשעיות לגבי ילדיו העתידיים 😉
תענוג לקרוא אצלך, כתמיד, חג (שני) שמח
אהבתיLiked by 1 person
כל חברייך טיילו לא סתם באירופה אלא כולם התרכזו במזרח/מרכז היבשת. ממש מגוחך המצב שאצל כולם היה מזג אוויר טוב יותר מבארץ.
אכן אין על אחינו הקטן, וחג שמח גם לך 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אני מזהה את הסט של צלחות החרסינה עם הדוגמה החומה בתמונה של הגפילטע: חמותי העבירה לי סט כזה ששימש לפסח עד שנפטרתי ממנו. אולי זה אותו סט, או אחיו התאום. והסלט עם המנגו נראה נפלא. וכל הטריק עם מזג האוויר היה שווה את הבילוי של אחיך הנפלא עם הילדים. בדיוק בשביל דברים כאלה המציאו דודים צעירים.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני ממש מחזיקה ממך על זיהוי המנגו. אני לא הייתי מנחשת לו לא הייתי יודעת מה שמתי בסלט.
אהבתיאהבתי
את כותבת נפלא, עדי. וכרגיל כיף לצחוק לקריאת העלילות שלכם. קר או חם, נראה שעשיתם חיים. כיף גדול שיש דוד כזה ובטוחה שגם כאח הוא לא רע.
בשלב זה, נפסיק עם המחמאות כדי שהוא לא יסתחרר יתר על המידה וחלילה יתחיל להתרשל.
דרך אגב, המשפחה מישראל שבדיוק ביקרה בבודפשט, כשאת היית בארץ, רכשה קצת יותר מחולצה קצרה אחת. היה שמשי למדי ויכולנו לדגמן את בגדי החורף רק ביומנו האחרון שם. הבעיה שנחתנו בארץ לענן אובך חמים והפכנו חיש קל למהבילים🥴
ובאשר לרשות שדות התעופה, דומני שלאחר הטיסה בארקיע, בלחץ הצוות והנוסעים, לא נראה שנוכל אי פעם לטוס איתם שוב. ילדה בת 2.5 הרסה לכמות לא מבוטלת של אנשים את החיים😂🙄. מה שבטוח בטוח, חזרנו עם אל על.
חג שמח🌻
אהבתיאהבתי
יעלה, את יודעת שאני רוצה פרטים על ביקורכם, נכון? אשמח לשמוע את רשמייך.
אהבתיאהבתי
כשלא חיים בארץ קשה להבין את הגעגועים לסדר עם המשפחה. איזה כיף לך.
ועוגת קרמבו…?
אהבתיאהבתי
עשינו כמה פעמים סדר בהונגריה וזה פשוט לא זה, אז לגמרי מעדיפה בארץ.
עוגת קרמבו, ובכן, זו עוגה עם שכבת בצק ("ביסקוויט"), קרם ואז שוקולד מלמעלה. לא בדיוק כמו קרמבו אבל טעים מאוד. נראה אם אמצא מתכון.
מצאתי! נראה לי שזו זו:
http://www.carine.co.il/page_15343
אהבתיאהבתי
או וואוו, זה נראה נפלא. תודה על המתכון!
אהבתיאהבתי
לא היית בתל אביב?? זו לא עדי כתבה את זה. זו מתחזה!
אהבתיאהבתי
🙂
לפני כמה שנים גם אני לא הייתי מאמינה על עצמי. אבל עכשיו היה לנו רק יום אחד שהיינו מספיקים להסתובב בתל אביב, וזה בדיוק היום של סופת הברד הגדולה בתל אביב. ויתרנו.
אהבתיאהבתי
אז משתמע מזה שהייתם פה ביומיים שלושה הבודדים שהחורף הפציע לסיבוב קצר נוסף
נו טוב, בלי שום קשר בלילה קפוא פה, הבדל של 10 (או יותר) מעלות שגורם לך לתהות איך זה שבצהריים מתת מחום (26 מעלות) ועכשיו יש 12 (או פחות).
אגב, קצת הצחיק אותי שרוב האנשים מחפשים לברוח מישראל בפסח ואתם באים…
הכי חשוב שנהניתם לא?
אהבתיאהבתי
מצחיק, אני הייתי בבולגריה בדיוק בימים האלה והיה מזג אויר נהדר. מקסים ביום וקר בלילה, מושלם…
וכמובן שחזרתי בדיוק בבוקר שאחרי היום הסוער ביותר, אפילו הספקנו לראות כבישים לחים בדרך, לא ממש רטובים, לחים.
אבל תתנחמי, הטמפרטורות פה ממריאות עכשיו לרמות של שרב, לא כייף בכלל. יבש ולוהט. היום כבר הדלקתי מזגן בעבודה.
אני אשה לש חורף והקיץ מדכא אותי עד עפר.
אהבתיאהבתי
חורף לנצח! תביאו ברד כל יום!
איפה אלזה כשצריך אותה?
ועדי, את כותבת נפלא. אני קורא אדוק, למרות שלא ממש מגיב.
(מרגיש צורך לבטא את זה, בגלל התגובה לקוץ בתחת)
אהבתיאהבתי