הדרך הכי טובה (לא) לעשות סקי

בתחילת שנת הלימודים הקריא לי האופנוען אימייל שהתקבל מבית הספר: "בזמן חופשת הסקי השנתית הורי התלמידים מוזמנים להצטרף לשבוע בית ספר סקי לילדים, בתשלום נפרד לחופשה לכל המשפחה".
"אוף", רטנתי, "אין להם בושה. בטח, מייד אני מתנדבת לשלם על חופשת סקי בשביל להיות תקועה שבוע שלם עם ההורים שאני רואה כל בוקר, ועוד בפנסיון עלוב בגירסה המזרח אירופית להר החרמון".
"זה באיטליה, באתר סקי על האלפים".
"איזו יוזמה נפלאה של בית הספר! ממש חשוב לגבש את התלמידים ואת ההורים ועל הדרך עוד ללמוד סקי! ברור שנצטרף!"
הכל עניין של לוקיישן. אז נרשמנו בספטמבר ושמנו ביומן שבסוף החורף נוסעים לסקי באיטליה. התיכנון היה לנסוע עם האוטו (יש אופציה להגיע עם אוטובוס של בית הספר, אבל הרוב מעדיפים להגיע עם האוטו), ותיכננו לצאת באיזי בבוקר, לעצור ללאנץ' באוסטריה, להגיע לקראת הערב למלון ולהתחיל את הסקי למחרת בבוקר. הכל היה רגוע. עד שיום לפני הנסיעה פגש האופנוען אבא אחר מבית הספר, ובעודם משוחחים על הנסיעה מחר, אמר האבא השני: "אנחנו כמובן נצא מוקדם, שווה להשקיע בשביל לקבל את החדרים הטובים יותר". מתברר שחצי מהמלון חדרים חדשים ומשופצים, וחצי חדרים ישנים מבאסים.

ככה יצא שאני זו שדחפה את כולם להתעורר מוקדם ולצאת בבוקר, משהו שלא קורה בד"כ. אבל המחשבה על להיתקע בחדר מבאס לשבוע דירבנה מספיק.

השכמנו, הזדרזנו ו….


הנוף מהמרפסת. לא מתלוננים.

כלומר, נכנסנו לחדר באגף החדש והיינו סופר מרוצים. חדר חדש ויפה. סבבה.

הבעיה התגלתה רק אחרי הלילה הראשון. רואים את פאנל העץ מעל המיטה? הוא מכסה את כל הקיר של החדר. ובתוכו, בול מעל הראש שלי – תולעי עץ. תולעי עץ מכרסמות, מכרסמות, מכרסמות. מחרפן. לא הצלחתי לישון. האופנוען והילדים, לעומת זאת, חרפו בכיף. הם אשכרה לא שמעו את זה. בכל הפעמים שניסיתי לומר להם על הרעש והם ניסו להקשיב, התולעים המנייאקיות הפסיקו מייד את הכירסום, דממה בחדר. "אני לא שומע כלום", משך האופנוען בכתפיו והסתובב לצד השני.

הייתה רק פעם אחת שהערתי את האופנוען והוא ממש שמע את הרעש שמעיר אותי. אלא ששנייה אחרי זה הוא קלט שזה בדיוק מעל הראש שלי, לא שלו, הבליע חיוך מרושע ואמר: "לא נורא, זה לא נראה לי מסוכן". הסתובב וחזר לישון. רררר! ישנתי שבוע עם כרית על הראש, גם נגד רעש וגם מהפחד שאיזו תולעת תתאבד לי על הראש. למה לא התלוננתי בקבלה? כי כל שאר החדרים גם היו עם פאנל עץ על הקיר. זה ירגיש לי מטומטם לעשות את כל הטררם של החלפת חדר ולגלות שגם שם יש תולעי עץ.

בבוקר הראשון גילינו איך זה עובד, כל חופשת הסקי הזו. הילדים מוינו לקבוצות לפי גילאים ורמות. ההורים עזרו להם בבוקר להיכנס לכל הנעליים/מגלשיים וכו, מסרו אותם לידי המדריכים שלהם ולא ראו אותם שוב עד ארבע אחר הצהריים. כן כן, אני יודעת, שאט אפ אנד טייק מיי מאני.

ילדים ומדריכים צועדים אל הרכבל
ביי קידז! נתראה שוב בארבע אחר הצהריים!

כאן נפנו כל ההורים לעיסוקיהם. רובם עלו בעצמם על הרכבל והתחפפו לגלוש, מי על מגלשיו ומי על סנואובורדו. האופנוען ואני, זוג אירופאים בלאי, לא גולשים, והתיכנון שלנו היה לא לעשות כלום. כלומר, לעשות סיורים איטיים בכפר האיטלקי שהמלון נמצא בו, לקרוא ספר מול הנוף, לאכול במסעדה המקומית. כאלה.

הסתובבנו מהרכבל ומצאנו אבא של ילד מהכיתה של דובוש עומד מאחורינו. באים ללובי של המלון לדרינק? הוא שאל. עוד לא עשר בבוקר, ענינו. נו, אז? ענה.

השעה 9:45 ואנחנו פותחים את היום עם פרוסקו. יכול להיות גרוע יותר.

אחרי הדרינק יצאנו האופנוען ואני לתור את הכפר הקטנטן שישנו בו. התברר שיש בו מעט בתים, מכולת אחת, כיכר אחת, בר אחד שמתמחה באפרה סקי, והרבה נוף.

סיבוב בכפר.
מבט אל אתר הסקי של הכפר. כל החיים בכפר מתרכזים סביבו
כולנו מצלמים את הנוף
ועושים סיבוב בסמטאות
מוצאים בתים נטושים, מדמיינים איך נקנה אותם במחיר ממש זול, נשפץ ואז נכתוב רב מכר "לשפץ, לגלוש, לאהוב" או משהו כזה

במהלך הסיור גילינו כיכר אחת ובה ספסל אחד, שצופה על הנוף. מולה הייתה המכולת של הכפר. וכך כל יום קנינו שם את ארוחת הצהריים שלנו, התיישבנו על הספסל ואכלנו.

אם כי אולי אני נסחפת כשאני קוראת לזה ארוחת צהריים. היום הראשון: קרטון חלב לאופנוען, בקבוץ מיץ עלק בריא לי, ושתי חפיסות שוקולד ג'אנדוג'ה, מתת האל לשוקולד איטלקי
ארוחת צהריים ביום האחרון: ויתרתי על המיץ העלק בריא, קניתי מים בשביל להקל על הלבלב המסכן שלי, ואפילו קצת הרגשנו שיש גבול לכמויות השוקולד שאנחנו בולסים. אז קנינו רק חפיסה אחת, ומריר במקום הג'אנדוג'ה. הבשמל זה בכלל בשביל הבישולים בבודפשט כשנחזור.

חוץ מזה נכנסנו לבר של הכפר. ישבנו שם כל בוקר והאופנוען שתה אספרסו או שניים בעוד אנחנו מעלעלים בצהובונים איטלקיים. בעלת הבית, קשישה חמוצת פנים, לא הראתה שום סימן של שמחה לראות אותנו כל בוקר. אז בבוקר החמישי, כשנכנסנו והפעם היא אמרה לא רק בונג'ורנו אלא גם "אספרסו לסניורה?" הרגשנו כאילו היא שברה איתנו דיסטנס מטורף.

צהובונים איטלקיים ואספרסו.

ישבנו תמיד בקדמת הבר. רק ביום החמישי, בביקורנו האחרון שם, נכנסנו לראות מה יש בצד השני של הבר:

פינת החמד המהממת הזו בעוד אנחנו שברנו את הגב בכיסאות העץ הלא נוחים בקדמת הבר? באמא שלה!!!!

לפחות את הפעם האחרונה שם העברנו על הכיסאות הנוחים, קוראים ספר מול האח. גם זה משהו.

בינתיים הילדים עשו סקי מהבוקר ועד ארבע אחר הצהריים. הייתם מצפים שהם יהיו מותשים כשהם חוזרים, אבל כשהם הגיעו הם שמחו ללכת לבריכה של המלון (אבל איך יש להם כוח??) או ללובי של המלון, שם כמה מורות מבית הספר הקימו שולחן יצירה וחילקו פירות. באמת, שאט אפ אנד טייק מיי מאני.

אחר צהריים בלובי של המלון. הילדים בשולחנות יצירה, אמא קוראת ספר עם אפרול שפריץ, המשקה הרשמי של אימהות בחופשת סקי, מתברר. כמו כן – כן, מילאתי את הקינדל בשלל ספרות טובה ואז נתקעתי עם הספר שהבטחתי לגומבוץ שאקרא. דווקא לא רע. שטחי משהו וילדותי, אבל מרתק וכיף.

ביום הלפני אחרון החלטנו האופנוען ואני לצאת מהכפר וללכת לראות את העיר הגדולה הקרובה. הכפר שהיינו בו שוכן בפרובינציית אודינה (Udine), אז החלטנו ללכת לראות את אודינה, מרחק של 50 דקות נסיעה. אבל יצא שבחרנו את היום הכי גרוע מבחינת מזג אוויר לנסוע לשם.

בדרך לאודינה. בטח יהיה מה זה כיף לצעוד שם!

בעודנו מתלבטים אם יש טעם להמשיך לנסוע לשם, קיבלנו טלפון מאמא אחת שנשארה במלון. התברר שגם על ההר יורד גשם וכל הילדים חוזרים למלון באמצע היום. הסתובבנו עם האוטו וחזרנו. בדרך עצרנו בכפר שכן ונכנסנו לסופרמרקט גדול שהיה שם.

סופרמרקט איטלקי זה כזה תענוג. מבחר כל כך מעורר תיאבון
אחד מהמקררים של הפסטה הטרייה
אמרת שאת הולכת לבחור פרמזן ונעלמת, רטן האופנוען. כמה זמן כבר לוקח לבחור פרמזן? ובכן.
יש מעט מאוד לואקר בהונגריה. באיטליה לעומת זאת

יכולתי להסתובב שם שעות. זה הרגיש כאילו הגעתי למערב מרוסיה הסובייטית. אה, בעצם.

כך עבר לו שבוע מושלם. ביום האחרון יצאנו כולנו אל המכונית משוכנעים שעשינו את ההחלטה הכי חכמה ביום שנרשמנו לחופשת הסקי. היה מהמם. רוצים עוד.

11 מחשבות על “הדרך הכי טובה (לא) לעשות סקי

    • צריכה לציין למען ההגינות שזה לא בית ספר הונגרי רגיל. עם זאת, גם בתי ספר סטנדרטיים יוצאים לחופשות סקי בהרבה מקרים. וגם, ישראל… יהיה קשה לארגן חופשה בסגנון דומה, כי הארץ קטנה וכל דבר דורש טיסה 😕
      (מתעלמת מהבחירות ומההשקעה שישימו מעכשיו בבתי ספר חילוניים)

      אהבתי

  1. הורס אותי איך אתם נכנסים לאוטו וקופצים לכם לשבוע בצד השני של אירופה… אני מתגעגעת לאירופה. בשבוע הבא אני הולכת להיכנס לאוטו לנסיעה של 6 שעות לפגוש חברות שבאו לניו זילנד לביקור. 6 שעות זה המקסימום שאני מוכנה לנסוע ביום אחד, גם בלי ילדים, וזה כולה מביא אותי לקווינסטאון… טוב, כשאני קוראת את זה אני חייבת להוסיף שצריך הרבה חוצפה בשביל להתלונן על יום בקווינסטאון בסתיו 🙂

    אהבתי

  2. חחחח אהבתי את הטוויסט כשגילית שהסקי באיטליה……ובאמת נשמע שבוע שווה בהחלט (שתי סטירות לאיטלקיה הזקנה שלא הציעה לכם לשבת בכורסאות המפנקות מהיום הראשון כבר!).
    היתרון באירופה שבאמת אפשר להיכנס לאוטו ולנסוע ל/דרך ארצות אחרות בלי שום בעייה. אנחנו כאן מאד מבודדים מהבחינה הזאת.
    וכמובן בית ספר שעושה חופשות סקי …….לשבוע ימים.
    חלום

    אהבתי

    • כמעט בכל אירופה היבשתית יש שבוע חופש בפברואר לצורכי סקי, והרבה בתי ספר מארגנים לתלמידים קבוצה. ישראל זה סיפור אחרי לגמרי, גם מאוד קטנה וגם מבודדת 😦

      אהבתי

  3. חייבת לציין שאני אוהבת את הערך המוסף הזה שיש לביה"ס ההונגרי
    חבל שאין דברים דומים כאלה בארץ… (לא חייבים סקי, לא חסרים עוד דברים שאפשר לעשות פה)

    בכל מקרה שיהיה חג שמח (אוטוטו פסח)

    אהבתי

  4. פוסט מגניב. עם השנים לומדים שאין כמו הטיולים האלו ברגל, בלי אתגרי ספורט מטורפים, רק לשבת על איזו כוס משקה ולהרגע מהכל. בלי ילדים ובלי כלבים..הלוואי והיתה את אותה היערכות גם עם כלבים. למשל אנחנו יוצאים לחופשה ומייד באה בייביסיטר לוקחת ממני את כל הארבעה כלבים לטיול או פעילות כלבית כלשהי ומחזירה לי אותם ב4 אחהצ.
    אגב, מעניין לדעת אם הילדים יותר ישראלים או יותר אירופאים. נניח אם עכשיו אתם עוברים לישראל, הם יסתדרו או יחשבו ללפלפים?לא שההונגרים מנומסים ומתורבתים, אבל בכל זאת. יש משהו מטורף בילדים ישראלים שאין באחרים, לטוב ולרע.

    אהבתי

    • אולי זה סטארט אפ, מלון כלבים 🙂
      הילדים יוצאים לפלפים בישראל. הונגרים זה אומנם לא בריטים אבל עדיין מנומסים ומתורבתים לעומת ישראלים, ועל כן הילדים יוצאים מנומסים מדי ועדינים מדי כשאנחנו בארץ 😦

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s