מגפיים אורבניים וטרק

לפני שנה וקצת נסענו לסלובניה. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלנו לשם ונהננו מאוד, אבל כיוון שבילינו שלושה ימים בגשם שוטף, המסקנה הראשונה שלנו הייתה שנחזור, אבל בתאריך טוב יותר מבחינת מזג אוויר ולא באמצע ספטמבר. אז כל הקיץ אמרנו "צריך מהר לקפוץ לסופ"ש לסלובניה לפני שהקיץ נגמר" ואיכשהו לא מצאנו סופ"ש וכשכבר מצאנו סופ"ש אז לא היה מקום בחווה הספציפית שרצינו לישון בה. עד שמצאנו שוב סופ"ש פנוי בלו"ז שלנו וגם בלו"ז של החווה. באמצע ספטמבר.

וכך, כנגד כל ההחלטות שלנו, נסענו לסלובניה בדיוק באותו טיימינג שנסענו בו בשנה הקודמת. לא נורא, אמרנו לעצמנו, לפחות הפעם אנחנו יודעים מה מצפה לנו אז נתכנן אחרת, פעילויות יותר בפנים ופחות טרק של הנהר המהמם שרצינו לחזור אליו ביום שמש.

אז הפעם ארזתי כמו שצריך. סווטשירטים ופליסים, מעילי גשם, כובעים, מגפיים. הפעם לא נקפא. ובאמת, לא קפאנו. קשה לקפוא בפאקן 25 מעלות ושמש!!!!

כן, כנגד כל התחזיות, נפלנו על מזג אוויר מעולה. רק מה, שוב לא היו לנו בגדים מתאימים. הכניסו כאן מם צרות עולם ראשון.

הדרך לסלובניה. אני טופחת לעצמי על השכם על התכנון הנכון והאריזה המדויקת שהבאתי

החווה. שמיים כחולים ושמש, וילד אחד שקושר את הסווטשירט על המותניים ועדיין מזיע עם חולצה ארוכה

כן, אין דרך לארוז נכון לסלובניה, מתברר. אבל באמת, לא מתלוננים על מזג אוויר טוב בחווה פסטורלית על האלפים הסלובנים, כי יש גבול לחוצפה. כבר היינו בחווה הזו בשנה שעברה, ידענו למה לצפות: למשל, שהילדים יעופו מהחדר ויבלו את רוב הזמן עם חיות המשק, וגם זכרנו את המסעדה הכפרית ממול החווה, זו שהגישה מרק פטריות הרריות עם עשבי תיבול. פינטזנו על המרק הזה שנה שלמה.

ווי מיט אגיין. שלום לך, מרק פטריות מושלם. התגעגענו. כמו כן, אין כזה דבר כוסות בירה גדולות מדי

אז על הערב הראשון התאחדנו שוב עם מרק הפטריות שלנו בעוד הילדים אכלו פיצה לא רעה (המקום שוכן 45 דקות נסיעה מהגבול עם איטליה, כך שתודה לאל יש השפעה איטלקית על המטבח). הלכנו לישון מרוצים ושבעים.

למחרת קמנו לבוקר שכולו שמש. הילדים מייד התעופפו לומר שלום לכל כלבי, חתולי, ברווזי ותרנגולי החווה. כולם מסתובבים באותו שטח וזה די תענוג.

נזכרתי איך פעם כשהייתי ילדה אספתי ביצים בלול של קרובי משפחה ואאוט אוף דה בלו הופיע תרנגול עצום. נטשתי את הביצים ונסתי על נפשי. הילדים שלי, לעומת זאת, פחות התרגשו

התוכניות המקוריות שלנו היו לבלות בתוך מבנה, כי גשם. אבל היה 25 מעלות מהממות ושמשיות, שזה ממש בזבוז להיות בתוך מבנה. בעודנו תוהים מה לעשות, עלעל האופנוען בפייסבוק וגילה שקולגה שלו ובעלה נמצאים בטיול טבע בסלובניה וממש עכשיו חונים עם הקראוון שלהם במרחק חצי שעה נסיעה מאיתנו. זוג שאנחנו מכירים טוב והם ממש ממש אוהבים ילדים (הילדים שלהם כבר מבוגרים). מה הסיכוי?? יצרנו איתם קשר והחלטנו להיפגש לעשות שוב את ערוץ הנהר שסבלנו בו בשנה שעברה ונשבענו לחזור כשיהיה מזג אוויר טוב יותר.

אז, ערוץ וינטגאר. זה נהר שוצף שמסלול הליכה יפהפה נבנה לצידיו ומעליו, וזו הליכה נהדרת.

זוג החברים שפגשנו התגלה כזוג שאומנם קרוב לגיל ההורים שלנו אבל גורם לנו להרגיש כמו משפחה של בטטות. נפגשנו ליד הקראוון שלהם. אנחנו הגענו באוטו, הם הגיעו באופני הרים אחרי שרכבו את כל ההר מלמטה. באמאשכ'ם, הרגע תקענו ארוחת בוקר של שלל לחמניות וגבינות, יש לנו מספיק ייסורי מצפון גם בלי לראות איך אנשים אחרים חיים בריא. בנוסף, התברר שהם דווקא ארזו כמו שצריך – הם היו מצוידים בנעלי טרק ושלל בגדים קצרים. אני לבשתי מכנסיים קצרים אבל חולצת פסים מבד עבה ומגפיים קצרים, אומנם שטוחים אבל, איך לומר, אלף שקל בקאמפר, זה לא נועד לשלוליות. וגם לא להליכה ארוכה. וגם לא ל-25 מעלות בשמש. אבל זה מה שהיה לי.

השוס הגדול ביותר היה כשהתברר שזוג החברים ממש משוועים לנכדים שאפשר לטייל איתם (יש להם שתי נכדות מתחת לגיל שנה) והם התנפלו על הילדים שלנו בשמחה, שואפים להראות להם כל פיסה בטבע שרק ילדים וחובבי טבע מעריכים. אין בעיה, אמרנו בנדיבות, קחו אותם, אנחנו נלך מאחוריכם.

בשנה שעברה הילדים תקעו את עקביהם בקרקע וסירבו לזוז, כועסים על הטיול הקר בגשם שאירגנו להם. הפעם, גם שמש וגם אנשים זרים שרק רוצים לשעשע אותם, עשו את הקסם. במקום לגרור את שני החמורים שלנו במעלה הגבעה הם הלכו לפנינו אוחזים בידיים של האנשים האחרים. ווהו!!

ואז הגענו למקום שבו כל מיני אנשים ירדו לשפת הנהר ובנו מגדלים של אבנים עם הילדים. כל אחד מאיתנו הגיב בצורה שונה:

אז הם לקחו את הילדים וירדו איתם לשפת הנהר לבנות את המגדלים האלה. סבבה, אם זה מה שבא לכם…

האופנוען ואני התבוננו בהם וסיכמנו: בכל טיול צריך סבא וסבתא וונאביז ששמחים להפעיל לכם את הילדים.

המשך הטרק גילה לנו עוד ועוד מקומות יפים שבשנה הקודמת לא יצא לנו לראות כי היה גשם ועשינו רק חצי מהמסלול. והמסלול הזה באמת מהמם.

מה זה כל היופי הזה. סלובניה, את מהממת

כשהגענו לפינת הנהר המהממת הזו, החברים המשקיעים שלנו הציעו שנטפס אל גדת הנהר, נבנה סירות מעלים וענפים ונראה איך הן שטות בזרם.

הם באמת, ליגת הזהב של המשקיעים בילדים. אמרנו להם, בשמחה, אבל אולי ניתן לילדים זמן איכות איתכם ונחכה לכם כאן, על הגשר.

חצי שעה מנוחה בשמש הנעימה בעוד אחרים משעשעים לנו את הילדים בפעילות בטבע. שאט אפ אנד טייק מיי מאני!!!
כמו כן, מגפיים שלא מתאימים בשיט לטיול בטבע. לפחות האופנוען הביא נעליים מתאימות לטרק.

ככה ישבנו האופנוען ואני ולא זזנו חצי שעה. הילדים היו במרחק כחמישים מטר מאיתנו, ואחת לכמה זמן אחד מהם קרא "אמא, ראית איזה מהר שטה הסירה שלי?" ואני – בלי לפקוח עיניים – עניתי: "בטח, חמודי! מהמם!".

אחרי ערוץ הנחל נפרדנו בצער מהקולגה ובעלה, לא לפני שביררנו לאיזה עוד מדינות הם מתכוונים לטייל בשנה הקרובה, אולי נוכל לפגוש אותם גם שם. משם ירדנו לאגם בלד, האגם שהיה ממש יפה בשנה שעברה, והתברר שהוא עוד יותר יפה במזג אוויר יפה. לכל אורכו ישבו אנשים על שמיכות, חלקם בבגדי ים, חלקם שוחים, ורק אנחנו, לבושים למסע במעגל הארקטי.

אגם בלד. יפה גם פה.

בשנה שעברה למדנו בדרך הפחות נעימה שכל אגם בלד תיירותי להחריד ואין לנו מה לחפש לשבת שם. אז במקום זה חזרנו לחווה שלנו ונתנו לילדים לנשום קצת אוויר רפת צח. היי, השנה הדובוש לא הקיא מהריח!

הם התכוונו לזה כשכתבו באתר שהם צ'ילדרן פרנדלי

בערב הלכנו למסעדה המפורסמת שלנו. ארבעה ערבים ישנו בחיינו בסלובניה, ובכולם אכלנו ארוחת ערב במסעדה הזו. אין מה לומר, אנחנו שומרים על ראש פתוח. הפעם נזמין משהו אחר, חשבנו, והנה, ברוך השם, הזמנו שוב את מרק הפטריות.

למחרת בבוקר קמנו, נתנו לילדים סיבוב אחרון בחווה ויצאנו לדרך. הפעם החלטנו לעצור לסיבוב בלובליאנה, בירת סלובניה. היה חביב מאוד, נראית עיר יפה וטובה לשבת בבית קפה לצידי התעלה, אבל אנחנו היינו עם שני ילדים, אז צ'יל אאוט בבית קפה – פחותוש. במקום זה עלינו בחד-מסילה או איך שלא אומרים זה בעברית אל ראש הגבעה של הטירה שעל העיר. אחרי הצילומים הנדרשים עם הנוף גילינו שיש גם אזור משחקים לילדים ברוח של טירה של ימי הביניים, כל מיני קליעה למטרה וצעצועים מעץ, אז נתנו להם להשתובב שם. אחרי שהוציאו קצת אנרגיה ונראו מותשים מספיק לשבת חמש שעות באוטו, יצאנו שוב לדרך. שעתיים וחצי אחרי זה חצינו את הגבול לארץ הגולאש. שעתיים ומשהו אחרי זה היינו בבית. מקווים לחזור בשנה הבאה, ובואו נודה על האמת, זה בטח יהיה בספטמבר.

22 מחשבות על “מגפיים אורבניים וטרק

  1. גם אני ממש אהבתי את סלובניה, בנוסף לנוף וכל זה יש גם אוירה של "הכל בסדר".
    חוצמיזה החיים שלך נראים לי על כוכב אחר, חצי מהזמן אני חושבת כמה קשה להיות רחוק מהבית (מהארץ) ובחצי הגדול יותר של הזמן אני סתם מקנאה.

    אהבתי

    • סלובניה באמת מאוד רגועה ונעימה.
      תהייה: מה לדעתך קשה בלא לגור בישראל? כי בכל הקושי של חיי מהגרים, דווקא החלק של לא להיות בישראל הוא החלק שהכי לא מטריד אותי.

      Liked by 1 person

      • מה הקושי בעינייך? זה שונה בין ארצות שונות?
        נראה לי קשה להיות רחוק משפה, תרבות, אוכל, משפחה, חברים…
        יצא לי להיות לפני המון שנים כמה חודשים מחוץ לישראל וכל הזרות הזאת, עם כל כמה שחיבבתי אותה, הקשתה עלי. שמחתי לחזור לארץ, שמחתי לחזור לריח של הארץ, קשה לי להסביר האמת. אבל זה לא רק ה"לא להיות בבית" שם אלא גם ה"לא להיות כאן".

        אהבתי

        • אנחנו בעצם מסכימות, כי באמת קשה להיות רחוקה משפה/תרבות ומשפחה. אבל למרבה הצער, ביקורים בישראל (או סתם חדשות מישראל) מזכירים לי שגם לגור בארץ יהיה קשה, אפילו תרבותית זה יהיה קשה. מסכימה איתך שהחלק של "לא להיות בבית" קשה, אבל ה"לא להיות כאן" לא קיים אצלי, נראה לי.
          רגע, פתאום קלטתי מה הדרך הכי טובה לומר את זה: אני מאוד מתגעגעת לישראל. אבל בכל פעם שאני מבקרת בארץ אני קולטת שהישראל שאני מתגעגעת אליה כבר לא קיימת. למעשה, גם כשגרתי בארץ כבר התגעגעתי לישראל. התגעגעתי למוזיקה אחרת, ארצישראלית יותר. התגעגעתי לתקופה שקראתי לכל השכנים בבניין של סבתא שלי "אדון" או "גברת", כי לא יעלה על הדעת לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים. אבל המוזיקה ברדיו היא כבר לא המוזיקה שאני אוהבת, הדיירים בבניין של סבתא שלי התחלפו בדיירים חדשים, כולל משפחת חב"דניקים שטינפו את כל הבניין עם מדבקות נחמן, ואלה כמובן רק שתי דוגמאות קטנות 😦

          אהבתי

          • עברתי דירה לפריפריה לפני הרבה שנים ואני לגמרי בישראל, אותי מפחידה הפוליטיקה ומה שיקרה כאן בשנים הקרובות…

            אהבתי

  2. לא היינו עדיין בסלובניה ו התיאורים שלך רק גורמים לי להוסיף אותה "לרשימה"☺
    אבל הכי אני מתמוגגת מאיך שאת מצליחה לתאר גם את התענוגות וגם את התקלות באופן כל כך משעשע שזה לא נשמע כמו קיטורים 🤗

    אהבתי

  3. יו…אולי הסתובבנו שם יחד באותו סופ"ש.בונבונירה של מדינה.הייתי שם עם אחותי שבוע בספטמבר וכול כך נהננו(וממש לא מבלד)

    אהבתי

      • התחלנו מדולינה לוגרסקה.טיול טיול.כעבור יומיים ישנו לילה בלד.לא זוכרת את שם העיירונת.לילה אחד וברחנו לשקופיה לוקה, לובליאנה ועוד מקום בלילה האחרון.סהכ שבוע.נהננו מאוד.
        אם יוצא לך כשאת בארץ-ממליצה לך ללכת לסטנד אפ של רביטל ויטלזון יעקבס.נראה לי תמצאי עניין0בכול הקשור לילדים)

        אהבתי

  4. מרק פטריות מנצח לא מחליפים! ואני רק הערה: האישה הזו עם כובע המצחיה הורוד נראית כמו ילדה, לא אמא ובטח לא סבתא. אבל את צודקת בגישה התום סוייארית: להפוך את צביעת הגדר לצ'ופר אדיר. זה עובד.

    אהבתי

    • אבל היא סבתא! היא פשוט מאוד מאוד פעילה וספורטיבית. שחייה של כמה קילומטרים כל יום, רכיבה על אופני הרים, כאלה.

      אהבתי

  5. בפעם הבאה נראה לי כדאי לבקש את המתכון למרק פטריות (אם יש משהו טעים זה מרק פטריות טוב!)

    נשמע שהייתה לכם חוויה טובה למדיי מסלובניה
    שמש וטיול… והרבה מרק פטריות והנוף הזה… מדהים

    אהבתי

  6. גם אנחנו היינו בסלובניה בספטמבר! וחוץ מזה שהיא מהממת ירוקה ונהננו מאד לטייל בה ברגל בשלל נחליה וערוציה המשפט של " אי אפשר להתכונן למזג האויר בסלובניה" נכון מאין כמוהו! אנחנו הדקנו וראינו שצפוי לנו שבוע שמשי ונפלא, מובן שתכננו גם אופציות לגשם אבל על היום השני נתקלנו בשלושה ימי גשם רצופים משהו שגם בעל הפנסיון ששהינו בו טען שלא ברור… אחר כך כבר השתפר, אבל עדיין עלינו ברכבל לאיזה הר וירדנו ממנו במהירות שיא עקב טמפרטורות הקפיאה שהיו למעלה ולא היינו מוכנים להם מבחינת ציוד. רק השנה הצלחתי סוף סוף לעשות מרק פטריות דומה לאלה שאכלנו שם.

    אהבתי

  7. איכשהו פספסת את הפוסטים האחורנים אז עשיתי עכשיו בינג'…. עדי כל כך כיף לקרוא אותך!!! צחקתי מלא והפלגתי בדמיון………………..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s