כריסמס 2018

חגיגות הכריסמס השנה נפתחו בפאדיחה קלה. החגיגות נפתחות בהונגריה בשישי בדצמבר. המסורת היא שזה היום שבו סנטה קלאוס בוחר לעשות פרומו ולהשאיר שוקולדים לילדים בנעליהם במשך הלילה. בשנים קודמות השארתי גם אני שוקולד בנעליים של הילדים ואין כמו פרצוף של ילד שמגלה שוקולד בנעל שלו בשביל לפתוח את הבוקר.

השנה לעומת זאת זכרתי אומנם לקנות את השוקולד ואמרתי לעצמי לזכור לשים אותו בנעליים שלהם, אבל איכשהו יצא שהיה ערב ארוך, כולל חנוכייה, סביבונים, כל החגיגה, ואז הייתה השעה הארוכה ביום, הידועה בתור "מקלחות, צחצוח שיניים והכנסת ילדים למיטות", ובשלב שהם כבר ישנו והשטח היה פנוי להטמנת הפתעה בנעליהם, צנחתי גמורה על הספה וכל מחשבה על שוקולד וסנטה קלאוס פרחה מזכרוני.

המחשבה על סנטה חזרה לזכרוני למחרת בבוקר, כשדובוש השכים קום שלא כמנהגו ורץ לנעליים שלו לראות אם השאירו לו הפתעה. לא השאירו. חייבת לומר לזכותי שאולי אני סנילית אבל לפחות מתאוששת מהר: מול פניו המתכרכמות אמרתי "בטח שאין, השוקולד לא יתגלה לפניך כשאתה לבד, רק אם הגומבוץ איתך תוכלו לראות אותם". הדובוש לא פראייר ועל כן ענה לי בבכי: "את אומרת את זה רק כדי שאני אלך ותוכלי לשים את השוקולד בנעליים שלנו!". "מה פתאום", נחנקתי קלות, "אתה צריך את הגומבוץ בשביל שהקסם יעבוד, כולם יודעים".

הדובוש הלא משוכנע הלך להביא את אחיו, ובעשר השניות שהיו לי שמתי את ספרינט חיי, הוצאתי מהתיק את שני השוקולדים שהכנתי מבעוד מועד (צפרדעי שוקולד של הארי פוטר!) ודחפתי לנעל של כל אחד מהם, ועוד הספקתי להיעלם מהמקום. מול צפרדעי השוקולד השניים התרצו ודיברו בהתרגשות על "השוקולדים שקיבלנו מסנטה". סבבה.

האירוע הבא היה אירוע סנטה בבית הספר. יום אחרי יום סנטה הרשמי היה יום שישי, ועל כן האירועים נדחו ליום הזה. זה משהו שקורה כל שנה, ובו הילדים מוזמנים ליממה של חגיגות, כולל לישון בבית הספר. שמעתם נכון. הילדים מביאים שקי שינה וכל כיתה ישנה בכיתה שלה. לכם זה נשמע כמו אירוע מוזר, לנו זה נשמע כמו לילה בלי הילדים! בלי צורך בבייביסיטר! תודה אלוהים!! הדובוש קם באותו בוקר עם שיעול ואמר "אמא, אולי אני חולה?" שום חולה, נזפתי בו, היום אתה הולך לבית הספר וחוזר רק מחר!!!

אז בערב אותו יום האופנוען ואני יצאנו לאכול במסעדה במרכז העיר בשש בערב, שזו השעה הכי מוקדמת שאי פעם יצאנו בערב מאז הילדים. הילדים בינתיים זכו ליום ממש מגניב בבית הספר. כל הילדים בבית הספר התבקשו לבוא לבושים באדום ואם אפשר גם בכובעי סנטה. לפחות השנה הייתי מוכנה. בשנה הראשונה של הגומבוץ בבית הספר הגיע אימייל מהמורה בפאקן שבע בערב שמבקש שכל הילדים יבואו מחר עם כובעים של סנטה קלאוס. בשבע בערב? מאיפה אני אמורה להקריץ לה את זה? התברר שאני (היהודיה) היחידה בכיתה שאין לה בבית כובע של סנטה בשלוף וגומבוץ היה היחיד בלי כובע סנטה או לפחות קרניים של אייל צפון. בשנה שעברה קרה אותו מקרה בול (מיהי טיפשה? שאינה לומדת מהניסיון), וכשהאימייל הגיע בשבע בערב צווחתי – עוד פעם?? אבל למה להודיע בשבע בערב??

אז השנה גמרתי להיות טיפשה (במקרה הספציפי הזה) ועוד בנובמבר קניתי שני כובעי סנטה. ובאמת, בערב שלפני הגיע המייל שמזכיר לכולם שמחר הילדים צריכים להגיע באדום וכמובן חבושים בכובעי סנטה. או, במקרה הכינותי מראש. הבאתי שני ילדים חבושים בכובעי סנטה ותקעתי מבטים מתנשאים באיזו אמא או שתיים מכיתה א' שלא היה לה.

את הבוקר פתחו הילדים במשחקים. לארוחת צהריים הוזמנו פיצות לכל בית הספר. אפשר רק לדמיין את השליח עם מאות הפיצות. אחרי זה הגיעה לבית הספר שלוחה של "עשו לכם דוב". מכירים את זה? שאתם בוחרים את דוגמת החיה וממלאים אותה, תופרים, ואז בוחרים אביזרים, והופה, קיבלתם דובי מעשה ידיכם? אז בשנה שעברה הגומבוץ עשה דובי וסידר לו צעיף, אבל השנה השתכללו בבית הספר ובמקום דובי הילדים התבקשו להכין איילי צפון. יצא ממש חמוד.

אחרי הפעילות הזו יצאו לפארק שמתקיים בו איסוף תרומות לנזקקים. כולם התבקשו מראש לארגן קופסת נעליים ולשים בה מצרכי מזון וצעצועים, לעטוף יפה ולשים פתק לאיזה גילאים מתאימים הצעצועים שבפנים. אין צורך בצעצועים חדשים, אפשר לתרום צעצועים ישנים, כל עוד הם פועלים ולא נראים כמו משהו שצריך לזרוק. אז כל ילד נשא את קופסת הנעליים שלו וביחד הלכו כולם למסור את הקופסאות במרכז האיסוף. בתמורה הם לחצו ידיים לסנטה וכולם היו מרוצים. משם נלקחו כל הילדים לקולנוע, וצפו ב"פו הדוב" (הידעתם שיש סרט שאינו אנימציה?).

מהקולנוע חזרו כולם לבית הספר, שם המתינה להם "מסיבת תה", כלומר תה ועוגיות לכולם. אחרי זה יצאו לחצר החשוכה (מחשיך לגמרי בארבע אחר הצהריים) שהוארה בנרות (חשמליים, לצרכי בטיחות. אבל האירו מאוד יפה) ועשו איזשהו משחק בחושך. משם חזרו לארוחת ערב, עוד קצת משחקים ולישון. בקבוצות הפייסבוק של הכיתות העלו המורות וידיאו של כל כיתה צועקת "לילה טוב" להורים. וידיאו שאף הורה לא פתח עד הבוקר, שהרי כולם היו עסוקים בלצאת כאילו אין להם ילדים.

בבוקר התעוררו לארוחת בוקר שהוגדרה במייל המקדים לאירוע במשפט "תוגש לילדים ארוחת בוקר מפנקת", ובדמיוני כללה שוקו חם, קצפת ופנקייקים עם שלל תוספות מפנקות. שכחתי שהונגריה. אומנם הוגש שוקו חם עם קצפת אבל לידו הוגשו סנדוויצ'ים עם ממרח כבד. כי איזה ילד לא חולם על סנדוויץ' עם ממרח כבד בתור פינוק? תודו שזה מצחיק.

("לא אכלתי כלום לארוחת בוקר", רטן הדובוש).

אחרי זה קיבלנו רגיעה לכמה ימים אבל פעילויות הכריסמס התחדשו בגדול בשבוע שעבר. ראשית, הכיתה של הדובוש אירגנה צפייה משותפת לכולם, ילדים, אחים והורים, ב"מפצח האגוזים". מדובר בבאלט קלאסי שנהוג לצפות בו בכריסמס (שהרי עלילתו מתרחשת בערב כריסמס, עת קלרה מקבלת מתנה לחג מפצח אגוזים. אם זה לא נשמע לכם מוכר זה כי בארץ שינו את זה בגלל מחאות וזה מוצג כאילו זה בעצם מסיבת יום ההולדת של קלרה. אני מקווה שזה מעציב אתכם כמו שזה מעציב אותי. מה כל כך קשה בלקבל את העובדה שיש תרבויות אחרות ולהן יש חגים לא יהודים?). בכל שנה אנחנו מחליטים ללכת לצפות בזה, אלא שאנחנו נזכרים בסוף נובמבר ואז אין בדל כרטיס למכירה, ואנחנו צופים בעיניים כלות בכל החברים שלנו בפייסבוק מעלים תמונות של כל המשפחה לבושה יפה בכניסה לבאלט. גם השנה היינו נזכרים מאוחר מדי, אבל למזלנו יש בכיתה של הדובוש אמא שאוהבת לארגן והיא שלחה מייל כבר בספטמבר שהיא תעשה קנייה מרוכזת לכולם לכרטיסים, רק צריך לומר לה כמה כל אחד רוצה. כל הכיתה נענתה, עד כדי שהוחלט לבטל את יום הלימודים כי במילא כל הכיתה הולכת לבאלט.

היה מהמם.

אחרי מפצח האגוזים הגיע תור יריד העוגות של בית ספר. זו הפעם השלישית שאנחנו משתתפים ועל כן ידעתי מה הסוד להצלחה ביריד: להכין את העוגה הכי זבלית ומלאה צבעי מאכל. הו כן. כי בשנה הראשונה השקעתי בעוגיות שוקולד עם שלושה סוגי שוקולד צ'יפס ואף אחד לא נגע בהן ("מעולה", סיכם האופנוען, "נשאר לנו ערימה ענקית של עוגיות הביתה"), ובשנה שאחרי נקרעתי בין הצורך להכין משהו זבלי לבין משהו בי שלא נתן לי, אז השקעתי בטראפלס שווים ותקעתי על כל אחד מהם סמיילי מבצק סוכר דוחה, אבל גם זה לא מכר משהו.

אז השנה ידעתי – לילדים יש טעם באוכל כמו של נמיות, אז להשקיע בג'אנק. כיוון שכך, החלטתי ללכת על קאפקייקס צבעונים להחליא. בכלל לא טרחתי לאפות את הבסיס אלא קניתי מוכן (שזה סוג של כיפוף חוקי התחרות, אבל לא נורא), ואז הכנתי קרם לציפוי. לא הצלחתי להביא את עצמי להכין משהו ממש זול אז הכנתי קרם מחמאה גרמנית שווה ותמצית וניל שעולה את משקלה בזהב, אבל מייד הרסתי אותו עם צבעי מאכל. קרם ירוק וקרם ורוד.

ואה כן, עוד הוספתי למעלה סוכריית קשת מגומי חמוץ. אין את זה ביותר זבל.
הדובוש עיצב את הקאפקייק הזה וקרא לו "נטע ברזילי"

הילדים קראו לקאפקייקס שלהם "קאפקייקס קשת בענן" ויצאנו ליריד.

השולחן של גומבוץ
השולחן של הדובוש. ידעתי שיום אחד זה ישתלם, זה שיש לי שני מתקני הגשה שונים לקאפקייס

האופנוען ואני הגענו מורעבים ליריד ודי התבאסנו, כי זכרנו שמדובר בפסטיבל סוכר מטורף ואין באמת מה לאכול. מה שמחנו לגלות שאחת הכיתות החליטה לעשות רק דברים לא מתוקים, כלומר אוכל של ממש. אשכרה אכלנו אוכל של ממש והצלחנו לשבוע.

אוכל של ממש: קיש תרד. היינו הקונים הראשונים וממש שימחנו אותם. ודווקא היה ממש טעים
אוכל של ממש: הילדים שהשקיעו בהכנת סושי. נראה זוועה אבל היה יחסית סבבה. האופנוען ואני חישבנו שבעצם מדובר בסושי ממש זול וקנינו איזה עשרים סושי מהם
אוכל של ממש: נאצ'וס ומטבלים. מתברר שילדים מעדיפים את זה אפילו על פני עוגות והם מכרו ממש המון

אז הכיתה שהחליטה לא למכור עוגות הייתה הצלחה גדולה וכל ההורים שהיו ביריד הסתובבו שם. אחרי ששבענו עשינו סיבוב בין הדוכנים הרגילים:

אנשי השלג זכו באחד הפרסים
אלה עוגיות שהכינה ילדה מהכיתה של הדובוש, כלומר בכיתה א'. אמא שלה טענה בתוקף שהילדה קישטה את העוגיות לבד, שזה קצת מפתיע כי כשהילדים שלי קישטו עוגיות באיזו פעילות כריסמס זה יצא הרבה פחות אסתטי. אבל נו. היא אגב זכתה בפרס השופטים.
הרבה דוכנים הציעו גירסת מאפינס רודולף עם בייגלה בתור קרניים. אני מניחה שזה אחד הדברים הראשונים כשמחפשים אוכל מקושט ליריד כריסמס בפינטרסט
אמא מכיתה א' שהציעה טראפלס שנראו איכותיים. כצפוי – אף אחד לא קנה. ילדים, נמיות וכו.
האמא שמכרה את זה תיארה לי את זה כחטיף באונטי, כלומר שכבת קוקוס ושכבת קרם שוקולד עבה. נשמע לי מבטיח וקניתי, רק כדי להיחנק מהביס הראשון: היא שכחה לומר שכמו כל הונגריה טובה היא תקעה בין הקוקוס לשוקולד שכבת ריבה. הונגרים, לא משנה מה הם עושים, יהיה לזה טעם של ז'רבו. שונאת ריבה עם שוקולד.
זה ילד מהכיתה של הגומבוץ, שאמא שלו קלטה שאין מה להכין עוגות כי לכולם יש, צריך להכין פיצה. ובאמת, היא אפתה כשלושים פיצות וחתכה אותן לרבעים, כלומר סה"כ היו לילד שלה 120 חתיכות למכור, והוא באמת מכר את הכל וזכה בפרס המוכר הכי מצליח (סופרים את הקופונים שקיבל ולפי זה זוכים. היו לו כמעט 120 קופונים. לשם השוואה – אני הכנתי 24 קאפקייקס ואומנם הילדים מכרו את כולם אבל מראש היה לנו סיכוי רק ל-24 קופונים, ואז האופנוען ואני עוד הוצאנו חצי מהם על סושי, אז הילדים הגיעו לספירה עם משהו כמו שמונה קופונים. הם לא חשבו שזה מצחיק)

כאמור, הקאפקייקס הצבעוניים להחריד היו הצלחה גדולה והילדים מכרו את הכל. הדובוש, שהוא קפיטליסט בנשמתו, פרץ בבכי, וכששאלתי למה, כי הרי הוא מכר הכל והוא אמור להיות שמח, הוא אמר: "אם היית מכינה יותר הייתי מוכר יותר והיו לי יותר קופונים". כן, קפיטליסט. כמו כן, כנראה שאין לו בעיה שאמא תיתן עבודה כמו ילדה בת חמש במפעל סיני (זה מם ידוע! אני לא חושבת שזה מצחיק!). בשנה הבאה אני אתן לו להכין בעצמו את הקאפקייקס (השנה הוא רק עזר) ונראה כמה הרבה קאפקייקס הוא רוצה להכין.

זהו. אחרי זה נשאר רק הכריסמס של כל כיתה ומסיבות הכריסמס של העבודה. בעבודה של האופנוען שיחקו סיקרט סנטה, שזה מה שמכונה בארץ "הענק והגמד", והוא קיבל מהסיקרט סנטה שלו מן משחק מטופש של שתיית אלכוהול, מן אמת או חובה של צ'ייסרים. הסיקרט סנטה שלו היה ילד בן עשרים ו שאובייסלי אין לו מושג מה זה החיים אחרי גיל שלושים וחמש עם ילדים. אני מאחלת לו שיעשה ילדים בקרוב.

ועכשיו – שלושה ימים בבודפשט שהכל סגור. אני מקווה שידעתם מראש לא לנסוע לכאן בכריסמס – הכל סגור. שלכם, זו שתמיד שוכחת לקנות משהו בסופר וקולטת שעכשיו יש לה שלושה ימים בלי ירקות. סתם, יש לי ירקות. לא לסלט אומנם אבל יש קצת ירקות.

16 מחשבות על “כריסמס 2018

  1. פרספקטיבה של שלוש שנים בהחלט עוזרת. ואהבתי את האילתור סביב השוקולד בנעליים. בארץ בשנים האחרונות יש יותר נוכחות לקריסמס, עצים ושאר סמלי החג שפעם היו מוקצה מוחלט. הנכד שלי שהולך לגן מעורב ביפו (ערבי יהודי, מה שאומר גם מוסלמי וגם נוצרי) מכיר את הזקן עם החליפה האדומה בשם 'פפא נואל', כפי שגיליתי כשהוא הצביע על גמד הגינה של השכנים וקרא לו בשם זה 🙂

    אהבתי

  2. צחקתי בקול רם 😀
    אהבתי מאוד את הכינוי היצירתי לקאפקייק הורוד, ממש משעשע.

    יש ברבים מהפוסטים שלך סיפורים על כל מיני פעילויות מיוחדות (דרך עיניים ישראליות לפחות) שנשמעות ממש נחמדות ומגבשות בין הילדים-הורים-מורים וגם תורמים ליצירתיות. נראה לי נחמד מאוד להשתתף בכאלה, הלוואי והיו כאלה גם בארץ.

    אהבתי

  3. אני חשבתי שרק אצלנו (היהודים…) כל חג זה אוכל מסתבר שלא. השאלה היא אם ההונגרים ראו אותנו ואמצו את המנהג כי מה טוב או שזה תמיד ככה….יש לי רק דבר אחד להגיד על ילדים וטעם של נמיות-זה הרבה יותר קל לאפות להם משהו זבלוני שיספק אותם מאשר לעמוד מול ילדת טיפשעשרה שיש לה כבר שליטה בפינטרסט ושולפת לך איזה מתכון מהגהנום שהיא רוצה להביא למסיבת פורים. היא תעזור בטח שהיא תעזור…

    Liked by 1 person

    • בכלל לא חשבתי על זה שילדים יכולים להסתכל לבד בפינטרסט ולבחור עוגה. הם בטח לא בוחרים לפי ״איזה יהיה קל להכין״. אמאל’ה.

      אהבתי

  4. גם פה סגור, אבל פה יש מכולת אחת ברדיוס של שעה נסיעה ושבועות מראש הם הזהירו שבכריסמס ובוקסינג דיי סגור ובערב חג סוגרים מוקדם. אז כבכל שנה בוססנו בחרדה כמה ימים לפני ואז שעתיים לפני סגירה רוקנו להם את המדפים (כי באמת, אם לא תירקב לנו חסה במגירה לא נרגיש ביטחון תזונתי).

    חוצמזה השנה לא שיחקנו את המשחק של כריסמס. חזרתי מישראל שבוע לפני, שקעתי בדכדוך, לא ראיתי אף אחד, שום מתנות למורות או לילדות שלי. ממש, כמה שוקולדים שקניתי במכולת לפני סגירה, אבוקדו (כן. שמתי להן אבוקדו בשקית נייר חומה כי אפילו סטוקינג אין בבית הזה), ואת השקיות העגומות הן שמו מתחת לעץ שאלתרו מדרבוקה, כרית, וכמה קופסאות קרטון של אמאזון (שאני אמות אם אני ממציאה. מישהי יכולה להמציא דבר כזה?). וקשת יללה שהרסנו לה את החג. שיאללה.

    אהבתי

    • לב לב לב נעמה. מבינה לגמרי את הדכדוך וגם מכירה את תחושת הלא בא לי לשחק בכריסמס. מקווה שהיה כריסמס ברייק נעים שעזר לשיפור מצב הרוח ❤️

      אהבתי

  5. טוב, אני חייבת להודות שהמנהגים סביב קריסטמס ממש נחמדים
    חבל שלא מאמצים את זה בארץ, לפחות משהו דומה סביב חנוכה
    אבל ניחא

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s