שלג ופורים ההונגרי

לפני כשבועיים נחת אצלנו אחינו הקטן לביקור שהגדיר כזמן איכות עם האחיינים. ובאמת, דוד ששמח לשחק עם אחייניו התגלה כנכס מטורף. כמה נוח זה יכול להיות אם גרים באותה מדינה. הגומבוץ והדובוש שמחו ללמד אותו לשחק בחתחתול והוא הצהיר שהוא לא מכיר את המשחק בכלל, הוא לא בטוח שהבין את החוקים, אולי ישחקו כמה סיבובים ואז יתחיל להבין. ואז הם התחילו לשחק ואחינו הקטן, בלי לדעת את כל הטריקים הקטנים, ניצח ארבע פעמים רצוף. מה זה הפוקס הזה.

פרט לזה הם שיחקו בכדור, בחידות, במגדל הזה שנקרא מפולת לבנים וצריך להוציא חתיכות עץ מהמגדל ולשים אותן בראש המגדל עד שהמגדל נופל (בדיוק בתור שלי כמובן. הו, צהלות השמחה של כולם) ובאופן כללי הסתדרו מצוין.

כמו כן, כמה ימים עם אחינו הקטן, שהוא צמחוני יותר אדוק ממני (שאוכלת דגים, כלומר אני פסקטריאנית או איך שלא אומרים את זה) גרמו גם לי להקפיד להזמין על צמחוני/טבעוני בזמן שהוא כאן, ומה אומר לכם, יצאתי איתו לצהריים ואכלתי כמה פעמים מרקים חסרי טעם בטירוף. מתברר שעם כל הכבוד, כדי שמרק פו או ראמן יהיו טובים צריך שזה יהיה ציר בשרי.

אחינו הקטן ישן בחדר של הילדים, ובהתחלה דאגנו שיפריע לו העובדה שהם הולכים לישון מוקדם ולכן הוא נכנס לחדר חשוך ולא יכול לקרוא ואז הם קמים מוקדם יותר ומעירים אותו. אבל התברר שאחינו הקטן זקן עוד יותר מאיתנו והוא נרדם עוד לפני שהילדים נרדמו ולא התעורר מהרעש שלהם בבוקר.

וכמובן, הוא נורא רצה לראות שלג. וכמובן, ירד שלג בכל השבוע לפני שהוא הגיע ואיך שהוא נחת בהונגריה זכינו לכמה ימי מזג אוויר נפלא של איזה עשר מעלות פלוס שמש, משהו שלא קורה פה לעולם בפברואר, חוץ מבביקורים של אחינו הקטן מתברר. כבר חשבנו שאחינו הקטן ייאלץ לחזור לארץ בלי שראה שלג, ואז האופנוען קרא באיזו קבוצה בפייסבוק שבפסגה הכי גבוהה בבודפשט (החלק של פשט הוא מישורי, החלק של בודה הוא הררי) יורד ממש עכשיו שלג ולגמרי שומם ואין אנשים שם, וכולנו פשוט קפצנו לאוטו ונסענו. זה עניין של 15 דקות, ועברנו מחמש מעלות גשומות לאפס מעלות מושלגות.

 

כאן פצחנו בגלישה על מזחלות קטנות שהבאנו איתנו ואחינו הקטן והאופנוען גילו שהם ילדים קטנים בנשמתם וגלשו בשלג עד שכולם היו רטובים, קפואים ומאושרים.

ואחרי כמה ימים אחינו הקטן נסע וגיליתי שהרבה יותר קל כשיש בבית בחור שמשעשע לך את הילדים. שוקלת להציע לו לעבור לכאן בתור אופר.

---

 

בסוף השבוע האחרון הלכנו האופנוען ואני לקונצרט. כן, תרבות זה כאן. כלומר אשכנזים שקוראים הארץ זה כאן. כלומר, אנחנו ברוסיה וזה הבידור המקובל אז למה לא.

זה הורכב מעשרה קטעים קצרים. פה אתם רואים קטע אופרטי בליווי פסנתר, אני מנסה להיזכר בשם היצירה אבל כל מה שיוצא לי זה לה מרמור מאת פרלש, ולא נראה לי שזה זה.

כיוון שהגענו קצת בלחץ זמן לקונצרט מצאנו את עצמנו מחפשים חניה בלחץ, והופתענו לגלות מקום פנוי ברחוב הסמוך. כלומר, אני לא בדיוק הופתעתי כמו חשדתי שזה מקום שאסור לחנות בו, אבל האופנוען אמר "בטח שמותר" וחנה, ואני ויתרתי כי הרבה פעמים הוא מבין דברים כמו מקומי בעוד אני רואה לא קולטת כי אני לא מקומית.

על כל פנים, יצאנו מהקונצרט ואני הייתי בטוחה שיהיה שם דו"ח, אבל בסדר, שיהיה דו"ח, אני התרעתי בסופו של דבר. מה שלא היינו מוכנים אליו זה זה:

כן, מתברר שעוד מסנדלים פה מכוניות. ומתברר שלוקח עד שעתיים לחוליית חולצי הסנדלים לבוא לשחרר אתכם מהסנדול וממעותיכם. ובדיוק אפס מעלות והילדים עם בייביסיטר. מהמם.

לא נורא, שיקרנו לעצמנו שגם זו לטובה, הודענו לבייביסיטר שייצא ארוך משחשבנו, והלכנו לבקר את עופר הבשלן ההונגרי שגר שני מטר משם עד שיגיעו המחלצים. ותודה לעופר שקיבל אורחים בהתראה של חמש דקות ונפלנו עליו לשעה (אבל הבאנו מקרונים! שאומנם אכלנו אותם בעצמנו).

---

 

בשבוע שעבר חגגו כאן את פורים ההונגרי. פורים ההונגרי נקרא פארשנג. אני לא סגורה מה הסיפור מאחוריו אבל קיים חג כזה בכל מרכז אירופה, מתחפשים בו וזה תמיד יוצא בפברואר. אהמ אהמ, רמז לחג הפגאני שהוא כנראה המקור לכל חגי התחפושת של החורף.

על כל פנים, המורה של הגומבוץ שלחה מייל ופה היא כתבה שהיא תעריך את זה אם הילדים יתחפשו לדברים צבעוניים ומשעשעים וישאירו את התחפושות הקודרות והמפחידות להאלווין. לא חשבנו שזה בעיה עד ששאלנו את הגומבוץ למה הוא רוצה להתחפש והוא ענה שהוא רוצה להיות "מוות". כלומר דמות עם ברדס שחור וחרמש גדול. רק מה, זה קצת פחות צבעוני ומשעשע. שבועיים התחננו לפניו שישנה את דעתו והוא לא הסכים. יומיים לפני היום המיועד הוא נזכר שלפני שנתיים הוא ראה תמונה של הבן של חברתי איריס מתחפש בפורים לאיש בלתי נראה והחליט שהוא רוצה גם. אין בעיה, העיקר שלא מוות. סימסתי בהיסטריה לאיריס בשאלה איך עושים את זה, ויש לי יומיים. היא הייתה קצת סקפטית אבל נתנה לי הוראות ומה אתם יודעים, הסתדר!

 

ותודה לאיריס 🙂

---

 

וקצת בענייני טלוויזיה:

התחלנו לראות גרייס ופרנקי. בהתחלה לא סבלנו את זה, כי זה אמור להיות דרמה קומית אבל שני הפרקים הראשונים הרבה יותר מדכאים ממצחיקים. הסיפור, וזה לא ספוילר כי זה קורה בתחילת הפרק הראשון, הוא שבעליהן של פרנקי וגרייס עוזבים אותן לטובת רומן ביניהם. בשל צירוף נסיבות פרנקי וגרייס מוצאות את עצמן גרות ביחד, הפכים מוחלטים אחת של השנייה. יש פה חומר לקומדיה כמובן, אבל שני הפרקים הראשונים מוקדשים יותר להלם של שתי הנשים שמוצאות את עצמן בגיל שבעים פלוס בלי בעלן זה ארבעים שנה, לבלות את שנות הזהב והדמנציה לבד. זה היה ממש עצוב לנו לראות ובשלב הזה האופנוען פרש. אבל אני המשכתי כי בכל זאת אני צריכה לראות משהו בזמן שאני מקפלת כביסה, והאמת שעכשיו אני ממש מחבבת את הסדרה. מעבר לזה שבאמת יש בה קטעים קומיים מוצלחים, ויש משחק מעולה – הנשים הן ג'יין פונדה ולילי טומלין שמשחקות ללא התנצלות את גילן (בפרק הראשון פונדה מסירה איפור ואז שולפת משיערה חתיכת תוספת שיער שמותירה אותה דלילה אבל אמיתית), וזוג הגברים הוא מרטין שין, כלומר הנשיא בארטלט, וסם ווטרסון, כלומר התובע מקוי מחוק וסדר, שזה בכל פעם מפתיע לראות אותם מתנשקים, ויש גם סדרה של דמויות משנה מוצלחות – ולא פחות חשוב, מעצב הסט והמלבישים של הסדרה עושים עבודה מעולה, ואנחנו מקבלים בית חוף יפהפה, בית בורגני יפה, וסדרה של דמויות קלאסיות – הזוג הוואספי, הזוג היהודי ההיפי, האמא לילדים קטנים הלחוצה וכו – שלבושות בול כמו שאתם מצפים ובטעם מושלם. בקיצור, אין קיפול כביסה בלי גרייס ופרנקי.

Godless – איך לעזאזל תרגמו את זה לעברית? זו מיני סדרה בנטפליקס שמתרחשת במערב הפרוע. תודה לאל שאני לא חיה בשנים האלה שם. בעיר שהתרחש עליה אסון וכל גבריה נספו ביום אחד, נותרות הנשים האלמנות, הילדים וכמה גברים בודדים ולא כשירים פיזית להחזיק את העיירה. חלקן נוטלות לידיהן חירות חדשה ופורחות, חלקן חולמות שיגיעו גברים שיתחתנו איתן ויגאלו אותן. לתוך המצב הזה נכנס כאוס בדמות כנופיית פושעים וחבורת גברים נצלנים שרוצים להשתלט על מכרה הפחם של העיירה. כל התיאור הזה רק בשביל לספר לכן שאחת הדמויות הראשיות משוחקת על ידי מישל דוקרי, היא ליידי מרי בדאונטון אבי, ואין מוזר מלראות אותה לבושה בבגדי בוקרים וזורקת לאסו. לא משנה איך קוראים לה בסדרה, אנחנו המשכנו לקרוא לה ליידי מרי כל הזמן.