כמו שבטח שמתם לב בעמוד הפייס שלי, האלווין ודלעות שלטו אצלי בשבוע האחרון. ראשונה הגיעה תחרות הדלעות המגולפות בבית הספר של הגומבוץ. בשנה שעברה הייתי שיא השאננה והופעתי בבית הספר עם דלעת בינונית מינוס, רק כדי לגלות שהורים שיודעים לוקחים את התחרות הזו הרבה יותר ברצינות והיו שם דלעות שהיו צריכות להיות מוצגות ישר בטייט מודרן במקום ליד המזכירות הבית ספרית.
אז השנה החלטתי שהתחרות היא לא בליגה שלי ואין לי מה להתעקש על זה, כבר עדיף לגלף משהו שהילד יהנה ולוותר על התחרות מראש. העיקר ההשתתפות והכיף. אבל ככה, רק בשביל העניין, לחצתי על כל לינק שהכותרת שלו הבטיחה "דלעת מהממת בגילוף למתחילים". ולא להאמין – מצאתי דלעת מגניבה שדורשת כמעט אפס כישורים, שזה בול אני.
רק מה, הראיתי לגומבוץ את התמונה של הדלעת המיועדת והוא התאכזב ואמר שרוצה דלעת כמו בשנה שעברה. שזה מאוד מקסים וחמוד אבל זה לא זוכה בתחרות. הוא התעקש. אני סירבתי להרפות מחלום הדלעת שיש לה סיכוי לזכות. נאלצנו לא להסכים.
כך יצא שקניתי שתי דלעות. האופנוען התעמק בתקנון התחרות והתברר שאין הגבלה למספר הדלעות שאפשר להביא. סבבה, נגלף כל אחד כרצונו.
הדלעת שלי דרשה גם צביעה בספריי צבע, שזה משהו שלא עשיתי לפני, אבל החלטתי שכדאי לנסות. זה התגלה כמשהו שממש קל לעשות:
מתברר שספריי צבע זה הדבר הכי קל בעולם. מתחשק לי לקנות ספריי צבע בכל הצבעים ולעבור על כל החפצים בבית.
(יש סיפור כזה של אפריים קישון, כשהוא מגלה כמה קל לצבוע דברים בצבע כסף והופך את כל הבית לצבע כסף. לא משנה).
הושבתי את הילדים ליד השולחן, כיסיתי בשלל פלייסמטים, שמתי שלל סכינים על השולחן ופצחנו בחלק הכי מעצבן בגילוף דלעות: הוצאת הג'יפה.
למזלי הילדים התלהבו מלעשות את זה בעצמם כך שכמעט לא יצא לי להתעסק עם זה.
על כל פנים, גילפתי את שלי, והגומבוץ עיצב את שלו. הילדים התבקשו להוסיף לכל דלעת פתק ובו שם הילד כמו גם השם שהעניק לדלעת. הגומבוץ קרא לשלי "פה מפלצת", ולשלו "מוות". יש משהו מצמרר בלראות פתק שעליו כתוב "גומבוץ בעולם. מוות". נאלצתי לשתוק.
אני דווקא מרוצה בטירוף מהדלעת שלי. ברמה שביום התחרות לא התפדחתי להיכנס איתה לבית הספר ולשים אותה על השולחן המרכזי, להבדיל מהדלעות הפושטיות יותר שבד"כ מגיעות לגרם המדרגות.
גם השנה, התברר, ההורים של בית הספר לא איכזבו.
לא זכינו בתחרות, אגב. מתברר שנערכת הצבעה כלל בית ספרים ולכן תמיד זוכה מישהו מהשנים הבוגרות יותר, כי הם יודעים להתאגד ולהצביע לחבר, להבדיל מילדי הכיתות הנמוכות שבעיקר מצביעים לעצמם 🙂
לא נורא, לא רציתי לזכות כמו שרציתי לא להתפדח. מבחינתי היה שיחוק.
מתחרות הדלעות עברנו למסיבת האלווין. כולם התבקשו להביא כיבוד ביתי עם אלמנט של האלווין. היה לי ברור שאני עושה בראוניז, נשאר רק להחליט איך מוסיפים להם אלמנט האלווין:
במסיבה היו משחקי האלווין, וביניהם היה את הדבר הבא:
בקופסה עם "לשונות החזיר" עורבב ג'לי ירוק עם פרוסות לחם רכות. בקופסה עם "כדורי עיניים מגעילים" עורבב ג'לי ירוק עם זיתים גדולים. בקופסה "מוחות עטלף" עורבב ג'לי ירוק עם ספגטי. בכל קופסה הוסתרו גם גולות. הילדים התבקשו להפשיל שרוולים, לדחוף זרוע עד המרפק ולמצוא את הגולות, כשכל גולה היא פרס (סוכריה, כי באמת לא העמסנו מספיק סוכר עד עכשיו). היה דוחה והדובוש התעקש לעשות את כל שלוש הקופסאות ואז נזקק למקלחת. אבל הוא היה מרוצה אז זה מה שחשוב.
בסוף אירועי החג הגיע הרגע שכל הילדים מחכים לו: סיבוב הטריק או טריט. בשנה שעברה אירגן האופנוען אירוע שכונתי, ומה שהוא חשב שיהיה החלפת ממתקים קטנה בין כמה שכנים הפך לאירוע ענק עם מאה משתתפים בקבוצת הפייס והוא נאלץ להקים ועידת מארגנים שיעזרו לו להשתלט על הבלגן הזה. גם השנה זה חזר על עצמו אבל הפעם האופנוען מינה מראש כמה אדמינים לעמוד ואחרי ישיבה של שעתיים הם חילקו את השכונה לאזורים ולמשפחות וכל משפחה קיבלה רשימה של כתובות שהיא יכולה ללכת אליהם לעשות טריק או טריט (זה נועד למנוע מצב שבו מאה ילדים יגיעו לבית של משפחה אחת מסכנה שגרה במיקום מרכזי בעוד אף אחד לא יגיע למשפחה שגרה בפאתי השכונה).
אז האופנוען והילדים התחפשו ויצאו ואילו אני התחפשתי גם כן (שמלה שחורה דרמטית ואודם אדום שנוזל משתי זוויות הפה כאילו אכלתי משהו ממש מדמם), הדלקתי את כל הדלעות, הארתי את העכבישים שהגומבוץ הדביק מראש על הדלת וכיביתי את כל שאר האורות. הילדה הראשונה שדפקה בדלת הייתה ילדה בת שלוש והיא צווחה בהיסטריה כשפתחתי לה ואמא שלה נאלצה להרגיע אותה. אחרי ההצלחה המסחררת הזו הגיעו עוד 20 ילדים בתוך פחות משלוש דקות וחיסלו את הקערה. אופס. מזל שלא הגיעו יותר.
הילדים ששייכים לי חזרו כמה דקות אחרי, מלאי סיפורים על אנשים שהתחפשו והבהילו אותם בדרך לממתקים. אושר כזה לא נצפה הרבה זמן. אבל אולי זה קשור לעודף הסוכר בדם שלהם.
ובכך סיכמנו את האלווין 2017. החג הכי שווה 🙂
עדי בעולם 
לגמרי החג הכי שווה, איזה כיף לכם!
הדלעת שלך מהממת ביותר!
הדלעת של הליצן שאהבת זה בכלל כדורסל, זה חוקי?
סחטיין לאופנוען על ארגון הטריק או טריט.
אהבתיאהבתי
בילבלת אותי לרגע, חשבתי שפיספסתי וזה כדורסל. אבל זה דלעת, לא כדורסל 😄
תודה רבה, אני בד״כ לא מתרשמת מדברים שיצרתי בעצמי, אבל מזו ממש הייתי מרוצה.
אהבתיאהבתי
הם ציירו גם את הקווים השחורים??
בצדק את מרוצה 🙂
אהבתיאהבתי
כן! שאפילו לא הבחנתי בהם עד שאמרת. מעניין למה בעצם הם ציירו אותם.
אהבתיאהבתי
באמת מעניין 🙂
אהבתיאהבתי
החג הזה עושה לי בעעעע….הזדקנתי.
אהבתיאהבתי
זה קצת קורה לי עם כריסמס, הבעע הזה :0
אהבתיאהבתי
זה בהחלט נראה לי אחד החגים היותר שווים וכיפיים (לא מתקרב לפורים שאגב מהלוואין העתיקו את עניין התחפושות בפורים…)
הדלעת שעשית נראית ממש מושקעת ויפה, זה אומר שבשנה הבאה יהיה שדרוג לעניין הזה?
אהבתיאהבתי
אני חייבת להודות שדווקא הטוויסט של ההפחדה עושה את החג הזה יותר מגניב מפורים בעיני.
ולא נראה לי שיש לי לאן לשדרג אחרי הדלעת הזו. זה מיצה את כישורי מלאכת היד שלי.
אהבתיאהבתי
מסייגת כי אני לא רוצה להביע תמיכה בתרבות "ההורים עושים את שיעורי הבית כדי לנצח את שאר ההורים", אבל יצא לך ממש מקסים! כיף שהצלחתם למצוא פיתרון שיספק את שניכם 😀
(זה את הגדרת שחייבים להזין כתובת מייל כדי להגיב, או שאלה חוקי הפורמט?)
אהבתיאהבתי
תודה תודה 😊 אני ממש נגד ״ההורים עושים״ ולכן אני מרוצה שהגומבוץ התעקש על שלו ועשה אותה לגמרי לבד. את הדלעת השנייה שהגשנו, זו שאני עשיתי, כינינו מראש ״הדלעת של אמא״, שיהיה ברור שלא עשיתי בשמו.
לא הגדרתי שצריך מייל, אני חושבת שזה חוקי הפורמט.
אהבתיאהבתי
ואהבתי מאד את סינדרלה. כשגדלתי על הסיפור הזה דלעות היו מבחינתי משהו מרוחק לא פחות מהפיה. מגניב לגדול עם הסיפור כשלדלעת יש משמעות ממשית עבורך. (יש לי נטייה לגבש תובנות על נושאים לא רלוונטיים, שלא יהיו להן שום השלכות על כלום. אבל מעניין לחשוב)
אהבתיאהבתי
גרמת לי לחשוב. בעצם גם אני כילדה מעולם לא ראיתי דלעת שלמה, רק חתוכה בסופר. ואילו כאן ובכלל במערב ילדים מלטפים ומגלפים דלעות מגיל קטן ולכן הדלעת בסינדרלה ממש אומרת להם משהו.
אהבתיאהבתי
יש לי רעיון בשבילך לשנה הבאה: תעשי מהדלעת אקווריום, במילוי ג'לי כחלחל שבתוכו שוחים דגיגי סוכריות גומי, אפשר לעשות בריכת דגים, כשהפתח הוא מלמעלה, או אקווריום כשהפתח הוא בחזית, ואז צריך למצוא פתרון לזכוכית בחזית….
אהבתיאהבתי
זה באמת רעיון מקורי! אבל חייבים למצוא פיתרון לזכוכית בחזית, כי רק מלמעלה זה יהיה חשוך ולא יראו בכלל שזה ג'לי כחול.
אהבתיאהבתי
צלופן שקוף? ניילון נצמד?
אהבתיאהבתי
צריך משהו קשיח, כי אם זה יהיה חור גדול שדרכו אפשר להציץ לתוך האקווריום, אז זה צריך להיות מספיק קשיח להחזיק את הג'לי בפנים.
אהבתיאהבתי
אומג, מתברר שכבר חשבו על זה. עם אקווריום אמיתי, ופשוט צבעו את הדלעת בכחול:
ויש גם את זה, שזה לא אקווריום אבל זה פשוט יפה:
אהבתיאהבתי
מקסים!
אהבתיאהבתי
טוב, יש לי רעיון, אבל צריך לשפצר אותו עד לשנה הבאה: נכון שיש כלים חד פעמיים מפלסטיק שקוף? (בארץ יש) אז לקחת או מגש או קערית ולהשתמש בתור חזית הזכוכית של האקווריום.
אהבתיאהבתי
אצלנו (נראה לי שכתבתי על זה פוסט. אבל אם כן, עד שהוא יפורסם הדלעות יעלו עובש) הילדות הלכו לקושש בלעדינו (באחד הבתים הציגו להם מגש ירקות רקובים. ואז הסיטו אותו וחשפו קערת ממתקים. "סתאאאאם!") ואנחנו ישבנו בחושך. ליטרלי בחושך. כי התעצלנו ללכת לדלת. ואנחנו גרים בפאתי.
נשארו הרבה ממתקים בבית שלא חילקנו והילדות הצליחו לחסל אותם עד תום עד למחרת בצהריים, בזמן שאת הממתקים שליקטו הן החביאו בכלמיני בורות שהן חפרו ברצפה ובקירות.
הדלעת החביבה עלי היא ההמבורגר הצמחוני. חמוד מאוד!
אהבתיאהבתי
טרם ראיתי על זה פוסט ולכן מזכירה לך כאן לפבלש.
גם אני ישבתי בחושך! בהתחלה כי חשבתי שזה יהיה יותר מפחיד ואחרי זה כי נגמרו לי הממתקים ופחדתי שאם יבואו עוד ילדים לא יהיה, אז עדיף להעמיד פנים שאני לא בבית. ואני רק חצי צוחקת.
מחזיקה מהילדות שלך שמסליקות. אצלי הם השאירו את זה על השולחן, בשיטת הכבוד – לא גונבים כי כולם יודעים מה יש למי. ומה זה בא לי על השוקולדים שלהם אבל הם ספרו אותם.
אהבתיאהבתי
החג הזה הכי!!!!
וואו, איזו יצירתיות! הילדים עשו עבודה נפלאה ואת, הולכת ומתמקצעת.
מבינה שאת כבר עסוקה בתכניות לשנה הבאה 😹
אהבתיאהבתי
אני בושה לומר שאכן, כבר חלפו בראשי רעיונות לשנה הבאה 😳
אהבתיאהבתי