כן, אני ממש מבריקה לפרסם את החלק השני של פוסט המה לעשות בחופש הגדול שבוע אל תוך ספטמבר. אבל בעצם זו דוגמה מופלאה למה לא עשיתי בחופש הגדול – לא הגעתי למחשב לעשות משהו פרודקטיבי. כלומר הגעתי למחשב מדי פעם אבל אז שקעתי בחור השחור הקרוי פייסבוק. מתכוונים רק לבדוק משהו, ושעה אחרי מרימים את הראש וקולטים שבזבזתי שעה שיכולתי ממש לעשות בה משהו.
אבל הנה, הגעתי לספר על אחד הדברים שעשיתי עם הילדים בחופש הזה. כידוע, קצת קשה לנצח את הגנטיקה, כך שברור שיצאו לנו שני ילדים חננות על. למשל, לפני קצת יותר משנתיים, כשהגומבוץ חגג את יום הולדתו החמישי, הוא ביקש במתנה ספר על ציפורים. לא סיפור חמוד עם ציפור, לא ציפורים כועסות, אלא מדריך/מגדיר ציפורים. חשבתי שהוא ישתעמם מזה, אבל אם הוא רוצה אז בבקשה. הזמנתי לו ספר שמתאר את מגוון ציפורי בריטניה, וליד כל אחת מהן יש מן עיגול שבו מסמנים וי אם זכיתם כבר לצפות בציפור הזו.
הייתי בטוחה שהילד ישתעמם במהירה, אבל הגומבוץ הראה לי שהמלפפונים החננות יכולים להכות את הגנן החננה, כי הוא שקע בספר בהתלהבות ושקד על מציאת כל הציפורים. לא רק זה, הוא גרם לדובוש לקנא בו, ולכן כשהדובוש הגיע בעצמו לגיל חמש ומשהו, הוא ביקש ספר כזה גם לעצמו.
ככה יצא שבבית שלנו יש שני מדריכי ציפורים, והם הספרים הכי משומשים בבית. הילדים עוברים עליהם כל יום, משננים, ומזהים ציפורים ברחוב. בקיצור, מבלים שעות עם זה. אז כשהגיע החופש הגדול היה ברור לי מה אני צריכה לעשות – לקנות עוד מדריכים מהסוג הזה, כדי שיבלו איתם גם שעות וייתנו לי זמן לשקוע בפייסבוק. אז עברתי על בוק דפיזוטרי (כמו אמזון רק לא עולה משלוח) והזמנתי כל ספר מהסדרה הזו שנראה היה לי שהילדים יתעניינו.
הפעם לא הזמנתי שני עותקים מכל אחד כי יש גבול, הם יכולים לחלוק את מגדיר הפטריות נראה לי.
בהתחלה לקח קצת זמן להיכנס לנוהל – מרוב התלהבות לסמן וי הם טענו שראו דברים קצת לא הגיוניים. הדובוש למשל שב יום אחד מהגן וטען בתוקף שראה טדורנה, שזה ברווז יחסית נדיר שגר באזורי מים באירלנד ולא ברחוב הפרברי בבודפשט שבו שוכן הגן. גם בספר של הגומבוץ מצאתי סימונים לפיהם כבר חזה במו עיניו באיזה נץ נדיר, וכששאלתי אותו הוא טען בתוקף שראה אותו "ליד הבית של סבתא". הממ, כן. כך שהחלטנו שכדי לסמן וי בספר הציפורים צריך שגם מבוגר יחזה באותה הציפור שהילדים רואים. בספר הכלבים לעומת זאת קבענו חוק אחר – רואים ברחוב כלב שנראה לנו מגזע מסוים? שואלים את הבעלים איזה גזע הכלב. זה אגב התברר כתרגיל מצוין בבניית ביטחון עצמי. בפעם הראשונה ששאלנו בעלים של כלב יצא שאני שאלתי בעוד הגומבוץ והדובוש הסתתרו מבויישים מאחוריי. חודשיים אל תוך החופש הגדול אנחנו כבר ניגשים כולנו לבעלי כלבים וגם הגומבוץ וגם הדובוש צווחים "סליחה, אפשר לשאול אותך שאלה??" לפני שאני ממצמצת.
אז חלק מהזמן שלנו בחופש הזה הוקדש למין מסעות לימוד שנועדו למצוא דברים שמופיעים לנו בספר. את ספרי הפטריות והעצים לקחנו לפארק. את ספר הכלבים לקחנו לכל יציאה החוצה. בספר הציפורים מיצינו די מהר את ציפורי העיר (אם אני רואה עוד יונה אחת אני צורחת), אבל גילינו שבעמוד האחרון בספר כתוב שצריך לראות ציפורים בטבע, אבל אם אנחנו גרים בעיר אז אפשר לרמות ולקפוץ לגן החיות לראות אם יש שם ציפורים נדירות. או, זה כל מה שהיינו צריכים.
את ספר החרקים לקחנו גם כן לפארק, מצויידים בצנצנות מיוחדות לחרקים, זכוכית מגדלת והספר (הם) ובפניסטיל, תרסיס דוחה חרקים ופלסטרים (אני). הילדים שעטו אל ערוגות הפרחים ההומות והמזמזמות, בעוד אני הקפדתי על מרחק הכי רחוק שאני יכולה להיות בעודי רואה אותם.
כמו כן במסגרת טיול כיתתי עם המשפחות לכבוד חזרה לבית הספר, נסענו לטירת וישגראד, שהיא טירה היושבת על הדנובה במרחק שעה מבודפשט. בחצר הטירה היו כל מיני פעילויות בסטייל ימי ביניים (צילום בבגדי מלוכה תקופתיים, רכיבה על סוס, קליעה למטרה עם חץ וקשת, זריקת גרזנים וכו), אבל הילדים שלנו גילו את האיש שמחזיק את הנץ, וזה היה האטרקציה המרכזית. הוא לא ידע מאיפה זה נפל על עליו כשהם חקרו אותו איזה סוג ציפור זו, ומה זאת אומרת "נץ", איזה מן נץ? למה שם כל כך כללי?
זהו. בפעם הבאה – מה עושים עם הילדים בחופש הגדול, חלק ג', במיוחד לחגים, פחח.
עדי בעולם 
זה מעולה! גם לי יש חננות על, עם התעניינות עזה בחיות וספרים אינפורמטיביים כאלה. ותודה באמת לסדרות שהם רואים בטלויזיה וחושפות אותם לכל מיני חיות אקזוטיות במדגסקר – מה שאומר שכל מה שאפשר לראות ליד הבית זה כלום לעומת איזה קוף שחי במערב אפריקה והם יודעים עליו ה-כ-ל. אבל אולי ספרים כאלה קצת יורידו אותם למציאות. ולא חייבים רק בחופש הגדול!
אהבתיאהבתי
אצלי הם רואים יוטיוב על תפיסת נחשים אקזוטיים, שזה הדבר האחרון שאני רוצה שיהיה לי ליד הבית. הספרים האלה לגמרי עוזרים להתחבר למציאות 🙂
אהבתיאהבתי
איזו אמא יצירתית את!
צחקתי הרבה מהכיתובים לתמונות 🙂
אהבתיאהבתי
זה פחות יצירתיות, יותר חוש הישרדות – זהי מה משעשע את הילדים ותקני עוד כאלה
אהבתיאהבתי
אז יצר ההישרדות שלך מעולה!
הם לא מתעניינים בסירות במקרה? 😉
אהבתיאהבתי
לא, הם עכשיו בעניין של נחשים, עניין שאין לי שום כוונה לפתח, כמובן. מקווה שעד הקיץ הבא הם יפתחו עניין בסושי ובאמנות, כדי שגם לי יהיה מעניין.
אהבתיLiked by 1 person
תני להם לגלוש קצת בקבוצת ״צילום זוחלים ודו-חיים בישראל״, האמת היא שמרחוק מדובר בעניין מגניב למדיי (וכל עוד מדובר בתמונות זה בלתי מזיק.
אהבתיאהבתי
פעם נחשפתי לקבוצת חובבי נחשים בישראל. רק לדעת שכל הצילומים שם צולמו בארץ גרם לי להסתגר בביתי ולדרוך ברחוב רק את הפסיעה עד למונית. אני אגלוש לקבוצה הזו ואז לעולם לא אגיע לארץ יותר. אם ההורים שלי יתאכזבו אפנה אותם אלייך כמובן, האישה שהביאה אותי לשם 🙂
אהבתיאהבתי
כאדם שממש מפחד מנחשים, אני חייבת לציין שהקבוצה הזו דווקא ממש הרגיעה אותי, באופן משונה. יש מעט מאוד נחשים ארסיים בישראל והם קלים לזיהוי – רוב הנחשים שיש הם גם לא ארסיים, וגם ממש ממש יפים. וגם, נחמד ללמוד כמה באמת מדובר בחיות לא תוקפניות, נחשים תמיד יברחו אם תהיה להם האפשרות.
אהבתיאהבתי
לא, הקטע עם המגדירים גאוני. נראה לי זוועה אם לא מתעניינים בזה בעצמך, אבל פעילות מעולה לילדים שלא מצריכה המון מעורבות חיצונית, ודורשת הסתובבות והוצאת מרץ, מושלם
(העניין -שלך- בציפורים מזכיר לי שלפני משהו כמו חודשיים ישבתי ברכבת מול ילד החשוד כבן עשר ומי שחשוד כבן דוד/דוד שלו (שגם היה די חתיך, אבל… איפה הייתי?) והילד לא. הפסיק. לדבר. על דייג. לא הפסיק. הוא גם היה עם חכה ברכבת(?!) אז הראה למר-בחור שישב לידו כל חלק חלק בחכה. ואז הראה לו את כל הפתיונות שכמובן היו איתו, וסיפר לו את ההיסטוריה של כל אחד מהם. ואז סיפר לו איפה אפשר למצוא כל דג ואיזה דגים הוא תפס ואיזה עוד חכות יש לו/הוא רוצה ומה ההבדל ביניהן ועוד ועוד ועוד. נשבעת, זו הייתה רכבת פרוורית (שעוצרת בכל תחנה, אהההה), עליתי בת״א ונסעתי לחיפה. גם הם נסעו עד לשם, והשיחה (טוב, המונולוג, הבחור ניסה להעמיד פנים מידי פעם שהוא מתעניין, עבד לו מעולה עם כל ה״וואו, איזה יופי״ וה-״באמת?״ שהוא אמר, אבל הילדון לא שם לב) נמשכה גם כשירדנו מהרכבת.
לפחות ציפורים הן יפות, והגדרה שלהן היא לא התעללות, בניגוד לדייג, אז יש לך את זה וזה נחמד.
אהבתיאהבתי
הסוגריים הראשונים בהודעה כמובן מיותרים, סליחה!
אהבתיאהבתי
שיואו, זה נשמע כמו הדיאלוגים אצלי בבית. שלל עובדות איזוטריות-מה אתה אומר חמודי-שלל עובדות איזוטריות-מאוד מעניין חמודי-שלל עובדות איזוטריות-איזה יופי-שלל עובדות איזוטריות וכו.
אבל למה לא ניסית למצוא משהו מעניין יותר לשיחה בשביל בן הדוד החתיך??
אהבתיאהבתי
זו לא הייתה שיחה שלי, הייתי קהל שבוי כי לא היה מקום אחר לשבת בו, והוא דיבר כ״כ חזק שלא הצלחתי להתעלם או אפילו להקשיב עם אוזניות לאיזה ספר. 😦
תראי, תשמעי, יש לזה כמה סיבות. דבר ראשון, אני ביישנית בטירוף ונוטה לא להתחיל שיחות עם אנשים, אני יודעת בקטע של ״אל תשימו לב אני בכלל לא פה״. דבר שני, האומלל ניסה לקרוא עיתון (oh, sweet summer child, אפילו אני יודעת שאין סיכוי להיות בסביבת ילדים ולהצליח לעשות משהו לבד אם הם לא ישנים או משהו), לא נראה לי שהוא היה בקטע של תקשורת בכלל.
אהבתיאהבתי
הרגת אותי עם ה"או סוויט סאמר צ'יילד". מושלם. אבל למה ביישנית? חבל שאני לא שם על תקן האחות הפדחנית, כבר הייתי מבקשת ממנו חלק מהעיתון או משהו.
אהבתיאהבתי
את תמיד מוזמנת להיות אחותי, ואני אפילו רגילה לאחיות פדחניות 🙂
למה ביישנית? יש לי הרבה סיבות!
אהבתיאהבתי
אני חושבת שליפהפיה כמוך אין סיבה להיות ביישנית, אבל צריך שזו תהיה את ולא אני שחושבת כך.
אהבתיאהבתי
קודם כל, תודה על המחמאה, גם אם אני לא מסכימה. ❤️
Having said that – את אומרת את זה אחרי שראית אותי? מה לא בסדר איתך, אישה?! (אבל די, זה לא דיון שיוביל לאיזשהו מקום, והמטרה שלי היא לא לקבל מחמאות. למעשה מחמאות מביכות אותי עד אין קץ וגורמות לי לרצות להתחפר באדמה)
אהבתיאהבתי
הרגת אותי מצחוק. איך את עושה את זה בכל פוסט מחדש? אני חייבת ללמוד ממך. החלום שלי היה שהילדים שלי יהיו מגדירי חיות מהלכים שכאלה (אני תמיד רציתי להיות אבל לא הצלחתי להתגבר על העובדה שזה משעמם אותי נוראות). זה כל כך מתוק בעיני ילדים שיודעים לזהות ציפורים וחרקים. פעם, כשתהיו בארץ, הם מוזמנים לבוא ולראות את אוסף החיפושיות של אבא שלי בטבעון (הוא אנטומולוג חובב נלהב ואף יש חיפושיות על שמו), יהיו להם המון ויאים לסמן בבת אחת ואני יכולה להבטיח לך כמי שגדלה בבית עם חיפושיות בצנצנות במקפיא – שכולן מתות.
אהבתיאהבתי
די, את לא צריכה ללמוד ממני, אני אוהבת את הכתיבה שלך.
הילדים באמת יודעים לזהות ציפורים וחרקים, וזה בהחלט מקסים. אם כי קצת פחות כשהם מביאים אותם הביתה. הם בטוח ישמחו לראות את החיפושיות של אבא שלך, אגב. טבעון, את אומרת…
אהבתיאהבתי
דווקא זו נראית לי כמו אחלה פעילות לחופש (לחפש ציפורים וכו)
הרבה יותר שווה ממה שהורים פה עושים עם ילדים אחרי תקופת הקייטנות, זה בהנחה שהם שלחו את הילדים לקייטנות (פה זה עסק יקר)
פה לרוב ילדים יעסקו בצפייה בTV, במחשב או בלעשות משהו בסמארטפון שלהם במשך שעות על גבי שעות במקום דברים שילדים אמורים לעשות באמת
הילדים שלך מכירים ציפורים, בעוד רוב הילדים שאני מכירה בארץ בשבילם כל ציפור היא ציפור בלי הגדרה
כי את הילדים של היום, לפחות בארץ לא מלמדים שום דבר מהסוג הזה כמעט
אהבתיאהבתי
אני חושבת שגם בארץ זה תלוי מי ההורים ומי הילדים. אבל צריכה להודות שגם אני, עד הגעת מגדירי הציפורים, קיטלגתי בכלליות ציפור/יונה/נשר כלשהו. עם יוצאי הדופן נחליאלי ודוכיפת, כמובן.
אהבתיאהבתי
השתעשעתי הרבה 🙂
אגב, בעקבותייך הייתי גם אני בקרואטיה, ובהיותי שם ציטטתי תכופות (באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע) את מה שסיפרת לפני כמה פוסטים על התור לתשלום ביציאה מכביש האגרה. אנחנו נתקענו שם בכל מיני תורים מעניינים, למשל במעברי גבול. דיווחתי על זה בהרחבה בבלוג.
אהבתיאהבתי
רגע, ובתורים לקופות על הכביש לא נתקעתם? אבדוק את בלוגך
אהבתיאהבתי
נתקענו פעם אחת. זה היה סביר יחסית למעבר הגבול, שהיה איום ונורא.
אהבתיאהבתי
מתה על הילדים שלך…. גם לי יש מגדירים כאלה, המונים…אבל אצלי אני היחידה שמתעניינת. עוד רעיון לביקור בארץ, ראיתי שכבר כתבו לך. אם את רוצה שהילדים יבקרו בית חולים וטרינרי (אני מטפלת בציפורים, אם כי בעיקר בתוכים) אתם יותר ממוזמנים בחופשה הבאה שלכם. אני ברענננה
אהבתיאהבתי
די! זה חלום לא רק בשביל הילדים אלא גם בשבילי (כן, גם אני רציתי להיות וטרינרית כשהייתי גדולה. בטח שמעת את זה כל כך הרבה פעמים). תודה רבה. אני אשמח לדבר איתך כשנגיע לארץ 🙂
אהבתיאהבתי
גדול! אם זה מעודד אותך חמותי שלחה לילדים שני ספרים, אחד על דינוזוארים (יש לי הרגשה שלא יהוו בעיה מיוחדת) ואחד על עכבישים…. בעקבות הפוסט נראה לי שאני אעלים את הספר – לפני שיהיה מאוחר מדי.
אהבתיאהבתי
דינוזאורים – אכן אין סכנה. העכבישים… כן, זה פוטנציאל לבעיה… 😂
אהבתיאהבתי