הדבר הבא הוא כנראה פיסגת ההשקעה שלי בחופש הגדול. שאר ימות החופש הגדול בנויים על היגררות לגינת משחקים כלשהי, ספירת השעות מתי נראה לי שמספיק ואפשר לחזור למקום עם ילדים רק שלי, סימון וי על זה שיצאנו מהבית ושקיעה מבורכת בשיגרת הבית תוך ספירת השעות למתי הם הולכים לישון. אבל אחת לשבוע עשינו משהו שאינו גינת משחקים.

זה הכי פשוט בעולם: קודם יושבים עם הילדים ושואלים אותם מה הם הכי רוצים לעשות בקיץ. אחרי שפוסלים דברים כמו לטוס למצרים לראות פירמידות (הילד טרם הפנים את הפוליטיקה המזרח תיכונית) או ללכת לחפש נחשים (נראה לך??), נותרים עם רשימה סולידית פלוס מינוס שכוללת פעילויות שאמורות להספיק לפעם בשבוע במהלך החופש. את הרשימה הזו תולים על המקרר.

הרשימה של שנה שעברה. אני פתחתי אותה בדברים שאפשר לעשות בתוך הבית. הילדים הוסיפו דברים שמחייבים לצאת מהבית

להמשיך לקרוא ←

כן, אני ממש מבריקה לפרסם את החלק השני של פוסט המה לעשות בחופש הגדול שבוע אל תוך ספטמבר. אבל בעצם זו דוגמה מופלאה למה לא עשיתי בחופש הגדול – לא הגעתי למחשב לעשות משהו פרודקטיבי. כלומר הגעתי למחשב מדי פעם אבל אז שקעתי בחור השחור הקרוי פייסבוק. מתכוונים רק לבדוק משהו, ושעה אחרי מרימים את הראש וקולטים שבזבזתי שעה שיכולתי ממש לעשות בה משהו.

אבל הנה, הגעתי לספר על אחד הדברים שעשיתי עם הילדים בחופש הזה. כידוע, קצת קשה לנצח את הגנטיקה, כך שברור שיצאו לנו שני ילדים חננות על. למשל, לפני קצת יותר משנתיים, כשהגומבוץ חגג את יום הולדתו החמישי, הוא ביקש במתנה ספר על ציפורים. לא סיפור חמוד עם ציפור, לא ציפורים כועסות, אלא מדריך/מגדיר ציפורים. חשבתי שהוא ישתעמם מזה, אבל אם הוא רוצה אז בבקשה. הזמנתי לו ספר שמתאר את מגוון ציפורי בריטניה, וליד כל אחת מהן יש מן עיגול שבו מסמנים וי אם זכיתם כבר לצפות בציפור הזו.

אין דרך טובה יותר להירדם בתוך שלוש דקות מקריאת עמודים בספר הזה

להמשיך לקרוא ←