סיגט 2017

זה פוסט שצריך לקרוא עם בירה ביד. כלומר, זה פוסט שאני כותבת וכבר מתחשק לי בירה. כלומר, זה פוסט על חוויותינו בפסטיבל סיגט השנה, וכיוון שרוב הזמן שם הייתה לי כוס בירה ביד, אני רק מסתכלת על התמונות משם וכבר חשה בצורך בבירה קרה.

נראה אם גם לכם יתחשק כוס בירה עד סוף הפוסט הזה.

אז – פסטיבל סיגט. מיטיבי הלכת של הבלוג בטח זוכרים שבכל שנה באוגוסט מתקיים בבודפשט הפסטיבל השווה בעולם, הוא סיגט. אמנים/להקות מכל העולם מגיעים לכאן, ובמחיר הכרטיס להופעה שלהם אתם מקבלים גם הופעה של עוד להקה, מפורסמת בד"כ, כמו הזדמנות להסתובב במקום שהופך למשך שבוע מאי הונגרי שומם ומשמים לאי קסמים בינלאומי. תיכף תראו בתמונות.

DSC_7822

ברוכים הבאים לסיגט. השדרה הראשית של הפסטיבל, ובה דגלים של כל המדינות המיוצגות (ישראל שם, בדקנו). האיש בתמונה התחיל לעשות פוזות עוד לפני שהאופנוען אמר משהו   צילום: האופנוען

בעקבות הניסיון המוצלח של שנה שעברה, שבה לקחנו את הילדים איתנו, החלטנו גם השנה שלוקחים את הילדים. והפעם, החלטנו, לא רק בשעות היום. בערב הראשון של הפסטיבל הופיעה הזמרת פינק, שהיא לא רק חביבה עלינו, אלא גם על הילדים. מתי עוד פעם תהיה להם הזדמנות לצפות בזמרת בינלאומית שהם אוהבים? אחרי כמה דיונים החלטנו לקחת אותם איתנו ליום שלם כולל ערב.

דבר ראשון שעשינו היה לגשת לביתן השחמט. בשנה שעברה אנשים זרים התנדבו לשחק עם הילדים שחמט בזמן שאנחנו שתינו בירה בניחותא. פרייסלס. ואכן, גם השנה, שורה של שולחנות עם לוחות שחמט המתינה בביתן, כמו גם שחקנים שחיכו שמישהו יתיישב מולם. והשנה היה שם גם חידוש מצוין: בנוסף ללוחות השחמט, היה גם בר קטן שמכר בירה. איזו התחשבות, בחיי. הילדים התיישבו לשחק בעוד האופנוען ואני כבר החזקנו כוס ביד.

DSC_7869

DSC_7897 - Version 2 (1)

הדובוש מסיים משחק. השחקן בתמונה היה ממש חביב. הוא הולנדי (הולנד שולחת לסיגט הכי הרבה מבקרים מכל אירופה), והוא נכנס לגמרי לתפקיד – הוא נתן לדובוש טיפים וסיים אותם ב" איי הופ יו אר ליסנינג, יאנג מן"                                                                                          צילומים: האופנוען

DSC_8097

DSC_7918

בין השולחנות קלטנו פנים מוכרות – זה האיש שהדובוש שיחק איתו בשנה שעברה. מתברר שהוא הגיע גם השנה לסיגט (הוא כמובן הולנדי), והוא אפילו זיהה אותנו בחזרה והתייצב לצילום עם הדובוש. היה מצחיק

למקרה שאתם רוצים לראות איך הוא נראה לפני שנה – כאן.

באיזשהו שלב השולחן היחיד שהיה פנוי למשחק היה מול בחור הולנדי חתיך, והדובוש התיישב מולו והזמין אותו למשחק. ההולנדי התנצל שהוא בקושי יודע לשחק, והדובוש, שאוהב לנצח, אמר בחיוך רחב שזה ממש לא בעיה.

IMG_1861

רק מה, הדובוש נמלא כל כך הרבה ביטחון עצמי שהוא התחיל לעזור לו, כולל עצות בכל פעם שהוא זז. בנוסף, לימינו של ההולנדי ישבה איזו סינית שבטוח הייתה איזו ילדת פלא בשחמט פעם, כי היא נתנה לו עצות כמו קספרוב. יצא שבעוד הדובוש מחייך בזחיחות ההולנדי הכריז שחמט וניצח. הדובוש לחץ איתו ידיים בגבורה ואז פרץ בבכי מר. נו, אולי בפעם הבאה הוא לא ייעץ ליריב שלו בעודם משחקים.

ליד ביתן השחמט נתקלתי באישה עמוסה בבלונים שחיפשה מקום לשבת. עזרתי לה למצוא כיסא והיא אמרה תודה שבמבטא שנשמע מוכר. ישראלית שהגיעה עם שלושה ילדים לכל שבוע הפסטיבל. קוראים לה רווית ולשתיים מהילדים טל ומעיין, והם מכפר סבא. אני מזכירה אותה כי ביומיים שביליתי בסיגט נתקלתי בה שלוש פעמים, ומדובר במקום ענק עם כחצי מיליון איש, כך שזה די מצחיק.

פרט לשחמט הספקנו ביום הראשון ללכת גם למקום של הג'אגלינג:

DSC_7767 (1)

DSC_7745

יותר ממאה תמונות צילמנו בסיגט, ובכל התמונות שאני מופיעה בהן אני מחזיקה כוס בירה. אהמ

המקום של המשחקים הסקנדינביים. זה מן אזור שהכל שם עשוי מעץ "בסגנון ויקינגי":

DSC_7774 - Version 2 (1)DSC_7785 (1)

הביתן של משקפי התלת מימד:

DSC_7789

הביתן של מוזיאון הצילום באזור ביתני המוזיאונים. היו שם רקעים מגניבים לצילומים ומסיכות שאפשר להצטלם איתן. אם ראיתם בעמוד הפייס את התמונה שלי עם מסיכת ריהאנה, אז הנה התמונה התואמת של הדובוש:

DSC_7802 - Version 2 (1)

אזור המודעות לאנשים עם מוגבלויות – אזור שלא ראינו בסיגט בשנים קודמות. היו שם המון ביתנים שעשו הפעלות שנתנו לאנשים להרגיש לזמן קצר מה זה להיות בעל מוגבלות. בין היתר היה מקום למשחק כדורסל כשיושבים בכיסא גלגלים, ולמשחק כדורגל בעיניים מכוסות. והיה גם מסלול הליכה קצת כמו מבוך, שמי שנכנס אליו קיבל כיסוי עיניים ומקל נחייה. הילדים חשבו שזה יהיה מעניין לעשות, אנחנו הסתכלנו עליהם וגילינו שממש קשה לצפות בילדים עושים את זה 😦

DSC_7813 (1)DSC_7817

 

יצאנו משם ונתקלנו בחבורה של צעירים צרפתים סמי שיכורים ששיחקו באיזה משחק דבילי. הם ראו את הילדים מסתכלים וישר הזמינו אותם לשחק איתם. הכי אווירת סיגט. צילמנו וידיאו של זה והחלטתי להעלות אותו פשוט כי הוא כל כך מעביר את איך כולם נחמדים וכיפים בסיגט:

 

אחרי כל זה כולם היו מאוד עייפים ורעבים. תחילת השבוע של סיגט יצאה בול על גל חום רציני, והיה 37 מעלות מהבילות סביבנו כל היום הזה. האופנוען ואני כבר היינו אחרי שתיים שלוש בירות כל אחד, ובאופן כללי נזקקנו למנוחה. אז התיישבנו כולנו לאכול לפני ההופעה הגדולה.

ואז התחילה ההופעה. אנחנו מאוד אוהבים את פינק, וגם הילדים מכירים בעל פה חלק מהשירים שלה, כך שכולנו רקדנו ושרנו איתה. היה מעולה ולא התחרטנו שהחלטנו להשאיר את הילדים כל כך מאוחר. בעקבות כל הבירות ששתינו כמובן ששכחנו לצלם. למרבה המזל, ביוטיוב כבר יש מלא וידיאו מההופעה הזו. למשל, הנה השיר שאנחנו הכי אוהבים, מצולם על ידי מישהו מהקהל:

אנחנו אגב היינו בצד השני של הבמה, כך שזו זווית שלא ראיתי. לא שזה שונה בהרבה.

אחרי ההופעה היינו ממש באופוריה. היה יום מעולה והילדים נהנו ואנחנו היינו מאושרים וגם די שיכורים. ככה יצא שהחלטנו בו במקום לרכוש עוד כרטיסים לעוד יום. כרטיסים עולים משהו כמו 300 שקל לאדם (אבל ילדים עד גיל 11 חינם), ולכן אמרנו מראש שנלך רק יום אחד ולא ניסחף. אבל בסוף אותו יום, מרוצים ושיכורים, עברנו בדרך החוצה ליד ביתן הכרטיסים ורכשנו שניים. במחיר הכי גבוה שאפשר למצוא. כאלה אנחנו, אנשים רציונלים אבל לא כשאנחנו שיכורים.

ככה יצא שיומיים אחרי יצאנו שוב אל סיגט. הפעם התוכנית הייתה שונה: שעות היום עם הילדים, ואז נצא מהפסטיבל, נעביר את הילדים לאמא שלו ונחזור.

אז שוב, בצהריי יום לוהט הגענו לסיגט. אותו המסלול בדיוק – ביתן שחמט/בירה/ג'אגלינג/בירה וכו. אבל הפעם החלטנו לחקור עוד קצת מהאי (זה מקום עצום וביום הראשון בתכלס ראינו רק שליש מהמקום) וככה גילינו את ווינטרפל.

DSC_7935 - Version 2

לקח לנו שנייה לקלוט את זה אבל זה פשוט בנוי כמו טירת ווינטרפל. וגם ראש הזאב נותן רמז. ולקינוח המקום נקרא "זירת הקרח"

IMG_1832

בפנים בנוי המגדל, שהאמת ממבט ראשון באמת מזכיר קצת את המבנה הווינטרפלי. בקומה הראשונה יש בר ועמדת די ג'יי, ובשעות הערב המקום מלא באנשים רוקדים

ואחרי זה גילינו את ארץ הקשת בענן:

DSC_7944

DSC_7945

התברר שזה מן מתחם אמנותי עם כל מיני מיצגים חמודים

DSC_7971 (1)

וגם ביתן שנתן לילדים לנסות ליצור בועות סבון גדולות. למותר לציין שנתקענו שם חצי שעה

מארץ הקשת בענן הסתובבנו קצת לספוג את הווי הפסטיבל.

DSC_7929 - Version 2

הבמה המרכזית של הפסטיבל ריקה לגמרי. מראה ממש שונה משעות הערב    צילומים: האופנוען

DSC_8010

כדי לעודד את ניקיון האי, אורחי הפסטיבל מוזמנים לאסוף בקבוקים ופחיות ולהביא אותם לדוכן המיחזור. בתמורה הם מקבלים זמן וויי פיי או מתנות

DSC_8034

מאחור: אחד ממתחמי האוהלים. יש כרטיס שבועי שמאפשר גם קמפינג, והמון אנשים עושים את זה

DSC_8120

הפסנתר והפסנתרן יושבים על במה קטנה עם גלגלים. מסיעים אותו בזמן שהוא מנגן

DSC_8038 (1)

נראה לי שזה מדבר בעד עצמו

IMG_1833

בדרך עברנו את אחד המסכים שמודיע על הלו"ז של הבמה המרכזית של הפסטיבל לאותו ערב:

DSC_8084 (1)

כן, התיכנון לאותו ערב היה הופעה של פי ג'יי הארווי והופעה של קאסביין. זה הזכיר לנו איזה ערב מצוין זה צריך להיות ושהגיע הזמן להעביר את הילדים לידי מבוגר אחראי. החלטנו לוותר על מונית/רכבת הביתה, עלינו על סירת סיגט, שלוקחת אנשים בחזרה למרכז העיר דרך הנהר במקום דרך הגשר, וחזרנו הביתה.

DSC_8132

בבית רחצנו את הילדים מהר מאבק הפסטיבל, התרחצנו בעצמנו ונסענו להפקיד אותם בידי אמא של האופנוען. שהייתה, לכבוד שישי בערב, בבית כנסת. איך לומר, אווירה קצת שונה ממה שהילדים ראו כל היום. אמא של האופנוען נחנקה קלות כשפגשה אותנו בכניסה לבית הכנסת. הילדים אומנם היו רחוצים ולבושים יפה, אבל האופנוען ואני עדיין לבשנו בגדי סיגט של ארבעים מעלות – מכנסיים קצרצרים וגופייה מינימלית. היא אמרה שאין צורך שניכנס, היא כבר תיקח אותם פנימה בעצמה…

וכך, כמו זוג צעיר ורענן, חזרנו אל הפסטיבל. וויהי!

הגענו ישירות להופעה של פי ג'יי הארווי. לנו זה נראה כמו הופעה מגניבה. אבל אנחנו, כאמור, זקנים והניינטיז היו מזמן. פי ג'יי אומנם זכתה להופיע על הבמה המרכזית של הפסטיבל, ששמורה לכוכבים, אבל הקהל היה מועט ואפשר היה להגיע בקלות לקירבת הבמה 😦

IMG_1877

אין כבוד לזקנים

IMG_1883

אבל לפחות פי ג'יי נראית בדיוק כמו שנראתה בניינטיז! מה זה ואם אפשר לקבל את מה שהיא הזריקה (חוץ מההרואין, כמובן)

אם להתעלם מחוסר העניין של הקהל, ההופעה הייתה מצוינת. אוהבים את פי ג'יי. לקראת סוף ההופעה הקהל הואיל בטובו להגיע אז כשנגמר כבר היה קהל הרבה יותר גדול. סביר להניח שהם התאספו שם בשביל קאסביין, אבל זה יצא טוב גם בשביל פי ג'יי וזה מה שחשוב.

אחרי זה הייתה ההופעה של קאסביין. הופעה מצוינת אף היא וכו.

בשלב הזה כבר היה אחרי חצות וחישבנו שאנחנו בסיגט פלוס מינוס 12 שעות. הגיע הזמן לחזור הביתה ולמציאות. עלינו שוב על הסירה, כי אם היינו יוצאים דרך היבשה היינו נתקלים שוב בדוכן לממכר כרטיסים לפסטיבל ואנחנו לא בטוחים שהיינו מצליחים להיות חזקים מספיק בשביל לא לרכוש עוד כרטיס.

IMG_1890

אחרי חצות. הסירה מתקרבת אל גשר מרגיט המואר

אז שוב, סיגט הוא הכוכב של הקיץ. יאי.

24 מחשבות על “סיגט 2017

  1. כל שנה אני מחכה לפוסט הזה!
    זה תמיד נראה כמו פסטיבל מדהים, כולי קנאה. 🙂

    מהפוסט עולה הרושם שמדובר במתחם ידידותי באופן מוחלט גם לילדים וגם למבוגרים, ו(לפחות בארץ) נראה לי שקשה למצוא מקומות שמצליחים להיות בו-זמנית מעניינים ומוצלחים עבור כולם, אז יאי!

    פי. ג׳יי הארווי ❤️

    אהבתי

    • את תמיד יכולה להתארגן על תיק גב ולהגיע לקמפינג של שבוע בסיגט, את יודעת. מוזמנת להגיע אליי למקלחות 🙂
      זה מקום שלפחות בשעות היום הוא לגמרי ילדים פרינדלי.
      יש דיבורים על להביא את סיגט לארץ, אבל אני לא רואה איך זה יילך – קודם כל צריך מקום עצום בגודלו שאני לא רואה במרכז (וצריך במרכז, כי מגיעים מאות אלפי איש ורובם צריכים מלונות, כמו גם אופציות לקפוץ לעיר גדולה להתרענן/לקניות באמצע. שנית אני לא רואה איך מאות אלפי תיירים מגיעים לישראל. שלישית, חלק מהפופולריות של סיגט היא כי הוא במחירים של הונגריה, ולרוב התיירים מדובר באוכל ובשתייה ממש זולים. זה לא יקרה בארץ…

      אהבתי

  2. אני לא אוהבת בירה אבל כן מאד אוהבת פסטיבלים והופעות אז עשית לי חשק 🙂
    לא יצא לי להיות בסיגט (אני רגילה לראות את זה כתוב זיגט) אבל שמעתי עליו המון והוא אכן עושה רושם סופר כיפי!

    את פינק ראיתי ב-2010 בפסטיבל אייל אוף וויט (אנגליה) ואת קסביאן נדמה לי שבווכטר 2012. הם פרפורמרים נהדרים. את פיג'יי עוד לא יצא לי, מוזר שהיה מעט קהל בהופעה שלה. אני בטוחה שבפסטיבלים בריטיים המצב שונה.

    אהבתי

    • פי ג'יי גם הייתה מעולה! אם את רואה פסטיבל שכולל את פי ג'יי – זה כדאי. קסביאן היו ממש מעולים, אבל פחות היכרתי אותם פרט לשם, כנראה בגלל שאני זקנה. פינק נתנה כמובן שואו מושלם. זו הפעם השנייה שלה בסיגט והיא דיברה על הפעם הראשונה, לפני עשור או קצת יותר, והיה קצת סנטימנטלי.
      ותהייה – אם לא בירה, מה המשקה שלך?

      אהבתי

    • מהבית, גם האופנוען משחק ואני גם למדתי כילדה (סבא הונגרי, מתברר שזה חלק מהחינוך). אבל לא השקענו בזה יותר מדי עד שהם ראו בגן ילדים משחקים וביקשו גם. זה חלק מהעניין של רוסיה :))

      אהבתי

  3. זה שווה הפסטיבל הזה
    עושה חשק ללכת

    לגבי בירה, אף פעם לא אהבתי במיוחד, לקח לי שנים למצוא 2 שאני אוהבת
    והיום אני אלרגית לגלוטן אז בירה (ועוד כמה סוגים של שתיה חריפה) מחוץ לתחום

    אהבתי

      • צליאק זה השם של המחלה בעצם
        והמחלה קיימת למי שאלרגי לגלוטן ואוכל גלוטן
        כל עוד אני לא אוכלת גלוטן אני לא חולה בשום דבר (ואין לי תופעות לוואי של צליאק) – אבל אני כן אלרגית לזה
        אם אני אוכלת משהו שיש בו גלוטן אני יודעת את זה תוך מספר דקות
        למשל לפני כמה זמן ביקרתי ידיד בעבודה שלו בצהריים והלכנו לאכול שם בחדר אוכל (אוכל דיי סבבה) ואכלתי עוף ותוך כמה דקות התחילה לכאוב לי הבטן, כשהוא הלך לשאול מה היה בעוף מסתבר שזה היה עוף עם טריאקי. בצורת הייצור שמייצרים סויה (שממנה גם עשוי טריאקי) יש גלוטן (מתסיסים את זה עם חיטה)
        לי אישית יש תופעות לוואי פיזיות, יש המון אנשים אלרגים שלא מרגישים כלום אם הם אוכלים גלוטן
        ולא זה לא טוב לאכול גלוטן למי שאלרגי, מי שלא שומר הדלקתיות שנוצרת במעי יכולה להוביל למחלת קרון (שזה לגמרי לא נחמד)

        יש מספר מאוד מצומצם של בירות שאין בהן גלוטן
        אבל היות ולא הייתי מעולם חובבת בירות, לא היה לי דחוף לבדוק את הסוגיה (גם ככה זה לא משהו שמגישים ברוב הפאבים/מסעדות וכדומה)
        ובישראל כל דבר שהוא ללא גלוטן (אקא לציליאקים) עולה פי 2 או פי 3 יותר (לחם הכי פשוט 22 ש"ח, חצי קילו קמח ללא גלוטן עולה 40 ש"ח ובמסעדות/בתי קפה דברים שהם ללא גלוטן יעלו יותר)
        אחרי 6 שנים התרגלתי לחיות בלי זה (מה גם שלא הייתי חובבת בצקים וכו' לפני כן)
        כואב לי על הורים לילדים שצריכים להוציא הון על לחם/פיתות/לחמניות לביה"ס כי זה באמת יקר

        אהבתי

  4. רק רציתי להגיד שאני ממש אוהבת את הבלוג שלך (קוראת כבר שנים, פעם ראשונה מגיבה. אולי בגלל הפורמט החדש.)

    איזה כיף לך שראית את פי.ג'יי הארווי שהיא אלילת נעוריי וחיי הבוגרים. באמת מוזר שלא היו הרבה אנשים בהופעה שלה.

    אהבתי

    • אני חשה הקלה לראות שמי שקרא אותי שם קורא אותי גם פה, אני קצת בתחושה של איבדתי קוראים אי שם במעבר. וגם – תודה רבה! זו מחמאה מצוינת מבחינתי.
      גם אני חשבתי שפי ג'יי הארווי היא הכוכב הכי נוצץ שם, אבל אנחנו כנראה שייכות לדור אחר. או שבעצם, תיאוריה אחרת – אולי פי ג'יי היא פחות הקטע של פסטיבלים עליזים כאלה.

      אהבתי

  5. מתה על הפוסטים שלך מסיגט, תמיד נושבת מהם אווירה של קיץ וכיף. אולי יום אחד גם אגיע להונגריה לחוות בעצמי.

    (וגם אני קוראת אותך כבר שנים ולא הרתעת עם המעבר. שם הייתי מגיבה בשם Clarity).

    אהבתי

  6. אני הייתי מגיעה בקלות (יחסית) להונגריה עם הרכב מבולגריה ובכלל יש לי כבר שנתיים חלום כזה של לטייל במזרח אירופה.. אך מה לעשות שלפני שנתיים אימצנו כלב ואחכ עוד אחד, ואז רק עוד כלב אחד שיהיה להם חברים למשחק והאחרונה לפני כמה חודשים כי מה לעשות לקחו כבר את כל האחים שלה והיא רק בת חודש ולבד וכך בעצם ריתקנו את עצמנו לבית, אז טוב שיש אותך עדי להזכיר לנו איזה חיים יש בחוץ (שכנראה לא נחווה לעולם). אגב גרתי בעבר לא רחוק מה urkult ואף פעם לא הלכתי אז אולי הכלבים זה בכל זאת רק תירוץ להתפדלע בבית.

    אהבתי

    • טוב, את מלחיצה אותי. אנחנו מתכננים לקחת כלב מתישהו ומה זאת אומרת אי אפשר לטייל כשיש כלבים?? אנחנו רוצים להמשיך לטייל. פנסיון לא בא בחשבון אצלכם? חברים?
      כמו כן, תהייה – היית נוהגת לבד מבולגריה להונגריה? כי יש איזו סדנת צילום שהייתי שמחה לעשות בבולגריה אבל אין טיסות מכאן לבולגריה, אין לי כוח להתחיל לעשות קונקשן למדינה שנמצאת כל כך קרוב, וגם אין לי אומץ לנהוג. אני פחית.

      אהבתי

      • טוב זה קצת שונה אצלך. תקחי כלב. זה יעשה לכם טוב בלב. אבל ארבעה כלבים אני לא אשים בפנסיון. וגם..הכלבים שלנו מפונקים מדי. הם יצטרכו סביבה מוכרת ואוכל ביתי..ו נו זה מסובך. אבל כשניסיתי למצוא מישהו שיישאר כאן בכפר איתם, לא מצאתי בן אדם אחד לרפואה שאני יכולה לסמוך עליו, לא ישראלים, לא אנגלים ולא בולגרים.
        את מדברת על סדנת צילום של בחורה ישראלית שגרה נדמה לי בצפון בולגריה? וויז אייר נוסעים לסופיה, לא?

        אהבתי

        • ארבעה כלבים בפנסיון זה אכן בעיה. וגם חברים מן הסתם פחות מתלהבים לקחת ארבעה כלבים בבת אחת. אבל זה לא מרפה את ידיי – הילדים רוצים כלב והאמת שגם אני אשמח. אז בתכנון.
          פעם אולי תספרי לי מה את עושה בבולגריה. זה מאוד מסקרן 😀
          אני לא יודעת אם זה בצפון בולגריה, רק שזה באזור כפרי כלשהו. התמונות בבלוג שלה לגמרי עושות חשק. עד כמה שידוע לי אין טיסות ישירות לבולגריה. אני מכירה כאן אמא מהגן שבמקור מבולגריה, והיא אמרה לי שזה ממש כאב ראש לטוס לשם, כי חובה קונקשן בסרביה או יוון, מה שהופך למן טיסה קצרצרה, התברברות בשדה תעופה ואז עוד טיסה קצרצרה. חצי יום הולך על השטות הזו. אבל זה היה לפני וויז אייר, אז אולי השתפר. בכל מקרה, אני לא לגמרי סגורה על הסדנה, אז לא בוער לי..

          אהבתי

          • אם תסעי אי פעם אז תבואי גם אלי:) אני ליד בורגס אז שווה לבוא בעונת ה.. קיץ כמובן. בעלי ואני חסכנו כסף ועזבנו הכל כדי לחיות במקום מרוחק, לגדל את האוכל שלנו ובעלי חיים (אפשר לנחש שאנחנו גם טבעונים אבל טבעונים זורמים. ז"א כן אוכלים ביצים מהתרנגולות שלנו). אני אסטרונומית חובבת אז יש לי פה אחלה תצפיות ואין לנו ילדים אז חופש זה בדיוק מה שיש פה ובלי הגבלה וזה מה שחלמתי עליו כל חיי (40 שנה..).
            לגבי הסדנא.. הדעה שלי היא שהכל אפשר ללמוד באינטרנט והדברים האלו יקרים לטעמי. אבל אם תבואי, צרי קשר במייל!

            אהבתי

    • בשל ניגוד אינטרסים כמו גם ענייני נחתום ועיסתו אני מנועה מלהגיב לגבי המילף 🙂
      שמחה לראות אותך גם פה!

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s