אוגוסט 2016 – מלון ילדים וסיגט

אוויר הרים ופרות

לפני שבועיים יצאנו לחופש. זו הייתה חופשה ראשונה אחרי הרבה זמן, והיו לנו הרבה סיבות לשאוף אליה. כולנו היינו צריכים אוורור, כך שציפינו בהתלהבות לחופשה. נסענו כמו תמיד, למלון ילדים באוסטריה – הילדים משועשעים, לנו מגישים שלוש ארוחות ביום פלוס חטיפים ביניהן, וכולנו שואפים אוויר אלפיני צלול.

בבוקר הנסיעה האופנוען קם בחמש בבוקר כדי להספיק לקנות לחמניות טריות ולהכין כריכים לנסיעה הארוכה. בשמונה בבוקר היינו כולנו באוטו. הכל נראה מבטיח.

חצי שעה אחרי שיצאנו נזכרנו שהשארנו בבית את הכריכים שהאופנוען הכין. העיקר הוא קם בחמש בבוקר להכין.

שעה אל תוך הנסיעה קלט האופנוען שהאוטו מושך קצת ימינה. זה לא נורא אבל זה מעצבן כשלפניך נסיעה של שש שעות. עצרנו למלא אוויר בגלגלים ליתר ביטחון. לא עזר.

שעה וחצי בדרך הדובוש הושיט לי חתיכת קלקר ענקית. בעודי מנסה להבין מאיפה זה הגיע קלטתי שכיסא הבטיחות שלו מתפרק. מה?

שעתיים מרגע שיצאנו עמדנו בתור בגבול עם אוסטריה. עניין שבד"כ לוקח שלוש שניות לקח הפעם יותר משעה, בגלל משבר הפליטים.

אז בשלב הזה היינו אחרי יותר משלוש שעות נסיעה ובינתיים הרגשנו שהקארמה קצת נגדנו. ומתברר שזה עוד היה רק ההתחלה.
כי ארבע שעות מרגע שיצאנו, עמוק בתוך אוסטריה הכפרית וכשהאלפים כבר באופק, הופיעה על המסך באוטו ההודעה הבאה: "תקלה במנוע. המנוע אינו פועל בהספק מלא. נא סעו באורח מתון עד הגעתכם למוסך".

שזו בערך ההודעה האחרונה שאתם רוצים לראות רגע לפני שאתם עומדים לטפס על סדרת הרים גבוהים שידרשו את כל הכוח של המנוע.

ניסינו להתעלם מזה. זה לא עבד. מתברר שהאוטו עבד למופת במשך שנים, והנה, ברוך השם, המנוע שבק ביום שיצאנו לחופשה מאוד נדרשת.

בשלב שנסענו 30 קמ"ש על הכביש המהיר וזה הכי מהיר שהאוטו הצליח, הבנו שאכלנו אותה. נכנסנו לעיירה קטנה שהייתה בדרך, וניסינו להבין מה אנחנו עושים עכשיו, בשלוש בצהריים ביום ראשון באוסטריה, שבה הכל, אבל הכל, סגור ביום ראשון. מצאנו איזו מסעדה/פאב, היחידה שהייתה פתוחה, והתחלנו לחשוב מה עושים. הברמן במקום היה גברתן סמוק לחיים שניהל שיחה ערה עם כל יושבי המקום. היה ברור שהוא מכיר את כולם, אז פשוט ניגשנו אליו, סיפרנו לו מה קרה ושאלנו מה עושים. בתוך חצי שעה היה במקום מכונאי עם ניידת תיקונים. רק שהוא לא הצליח לתקן את האוטו.

לא משנה, הרבה תלאות, איכשהו שכרנו רכב, השארנו את שלנו בעיירה הזו והמשכנו עוד שעתיים נסיעה למלון, בידיעה המבאסת שהאופנוען ייאלץ לחזור לשם למחרת ולנסות לסדר את העניין עם האוטו. לא אלאה אתכם בפרטים. זה נגמר בזה שהאופנוען מצא את עצמו חוזר לבודפשט למחרת ובסופו של דבר הפסיד יומיים מהחופשה. רר.

אבל אז בשעה טובה התחילה החופשה.

DSC_4963 - Version 2

להמשיך לקרוא