יוני 2014

מאז שנולדו הילדים, ואנחנו מדברים כאן על יותר מארבע שנים, לא נסענו האופנוען ואני לשום חופשה לבד. כן, אני יודעת שכל מדריכי הזוגיות למיניהם אומרים שבמיוחד אחרי שנולדים ילדים צריך לעבוד על הזוגיות וחשוב לנסוע רק שני בני הזוג לחופשה, אבל פשוט לא היה איך. והנה, החודש הזה זימן לאופנוען יום הולדת עגול, ואני החלטתי שלא משנה מה, אנחנו נוסעים.

זה היה מבצע לוגיסטי די רציני, אבל הכל השתפר כשההורים שלי הסכימו לבוא לשמור על הילדים. נשאר רק להביא את ההורים שלי להונגריה, להחביא אותם במלון עד היום המיועד (שכן זה היה אמור להיות סופ"ש הפתעה), ואז להביא אותם לכאן לסופ"ש מתוכנן לפרטי פרטים עם הילדים. במקביל כמובן הזמנתי כרטיסי טיסה, מלון, מסעדה ואפילו הספקתי להתרגש.

שלושה ימים לפני היום הגדול ויום לפני שההורים שלי נחתו כאן הגיעה הטלפון שכל אמא שונאת: הגננת התקשרה לומר שלדובוש יש חום ונא לבוא לקחת. לקחתי אותו ישירות לרופאה. זו איבחנה דלקת ריאות. מרפי, כידוע, נהנה במיוחד מדברים כמו חופשות של זוגות עייפים שלוקחים חופשה ראשונה זה ארבע שנים במבצע לוגיסטי מורכב שכולל שלוש מדינות. הרופאה, שמכירה אותי כמי שתמיד שואלת אם יש תרופה לא קונבנציונלית לפני שהולכת על התרופה הרגילה, התחילה בלי ששאלתי לפרט לי כמה חשוב במקרה הזה לקחת אנטיביוטיקה, וכמה היא הופתעה כשאמרתי לה: "אנטיביוטיקה, סבבה. תרשמי לי מהר ואפשר להתחיל כבר עכשיו, נכון?" מה לעשות, אני רציתי לנסוע ללונדון, זה לא היה הזמן להיות אמא אדמה, זה היה הזמן להלעיט את הילד אנטיביוטיקה ולהודיע לו שתוך 48 שעות הוא בריא, לאמא יש שולחן במסעדה שווה בלונדון.

ובאמת, טפו טפו טפו, יומיים אחרי הדובוש כבר נראה מספיק בריא בשביל להישאר עם סבא וסבתא. המבצע המשיך. ההורים שלי נחתו, הלכו למלון להתחבא וגם לנוח עד יום שישי, ואני המשכתי בתיכנונים. מוניות הוזמנו, ספר הוראות לתפעול הבית והנכדים נכתב (אתם בטח חושבים שאני צוחקת, אבל אני לא), מזוודות הוכנו והוחבאו בבית, הבית הוכן.

המבצע יצא לדרך. לונדון בייבי! או יותר מדויק – לונדון בלי בייבי!

להמשיך לקרוא