אז בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת.
נראה פשוט אבל ג'יזס, כשהתחלתי את הבלוג הזה הגיל היה 30!! וזה נראה לי אז נורא זקן!!
ימי ההולדת שלי מאז פרוץ הילדים לחיי הם קצת פחות הדוניסטים. פחות בסימן שמפניה, יותר בסימן קקי (עם קוראיי שאין להם ילדים הסליחה על המשפט האחרון). אבל הפעם זה יצא באמצע השבוע, ועוד ביום ששני הילדים הולכים בו לגן, אז החלטתי שמספיק להתבכיין, ביום הזה נחגוג כמו שצריך.
שיחת ווטסאפ עם גילה ובה דיווח על מעשיי באותו יום, שאתם בטח לא מצליחים לקרוא כי התמונה מטושטשת ואני עייפה מדי בשביל לצלם שוב: נסיעה לאוסטריה.
ולא סתם אוסטריה, כי אם נסיעה לעיר ההאאוטלטים פארנדורף, שנמצאת קצת לפני וינה. הו כן, פארנדורף. גן עדן של קניות, במרחק של שעתיים נסיעה מרוסיה. אז שמנו את הילדים בגן, חזרנו לאוטו, החלפנו מייד את המוזיקה למוזיקה שלנו, ויצאנו לדרך.
בדרך קיבלתי סמסים ו-ווטסאפים משמחים. איזה כיף זה יום הולדת.
סמס מאחת האימהות האנגליות. היא הייתה קצת בחרדות שהיא שלחה לי קללה מעליבה במיוחד 
כשהגענו לפארנדורף חילקנו את השטח לפי תוכנית. נשמע קצת מוגזם אבל חייבים להסביר שמדובר במקום ענק, בצורת עיגול עם עוד כמה עיגולים בצד, וכולו מלא חנויות, ולנו היה זמן ממש קצר, כי עוד היינו צריכים לחזור לרוסיה לאסוף את הילדים מהגן בזמן.
פארנדורף, חלק קטן אבל מייצג. ככה זה נראה, על פני המון שטח.
הסתובבתי והסתובבתי שם, עד שהגעתי לחנות הנחשקת מכולן:
כן, יש שם אאוטלט של ג'י סטאר. המלבישה, זה בשבילך, חשבתי עלייך בכל רגע בחנות. בטח תשמחי לשמוע שיש שם ה-מון ג'ינסים, בכל הגירסאות/צבעים/מידות, לנשים ולגברים, והמחירים, המחירים פשוט לא ייאמנו בשביל ג'י סטאר.
מחיר מקורי: 99 יורו. מחיר באאוטלט: 39 יורו.
אז בפעם הבאה אני ממליצה על חופשה משפחתית בווינה. ציינתי שהאאוטלטים האלה נמצאים עשרים דקות משדה התעופה של וינה? לנוסעים לווינה זה ממש קפיצה קטנה, ולנוסעים לבודפשט, אם מגיעים לביקור לא קצר, זה גם שווה.
האופנוען ואני התרוצצנו שם כמו זוג זקנים על ספידים: בכל פעם שנתקלנו אחד בשנייה שאלנו שאלות כמו "היית בפראדה כבר?" "ראית שיש חנות של ברברי* רק לילדים?" ומייד רצנו הלאה.
*ברברי, למרות ההתלהבות, יקר מאוד גם באאוטלט, ולא היה שום דבר שווה.
ביציאה מפארנדורף החלטנו שכמו תמיד בחו"ל, חייבים לעבור בסופרמרקט ולקנות דברים שאין אצלנו.
שוקולדים שאין אצלנו, גבינות שאין אצלנו, צדפות בצנצנת (האופנוען בחר, אם למישהו יש רעיון מה עושים עם אז אשמח), כל מיני בשרים/דגים, ושאר דברים מהסוג הזה. נראינו קצת כמו זוג רוסים מימי הקומוניזם שהגיעו לראשונה לסופרמרקט קפיטליסטי. שוקולד!! יוגורט!! נו, טוב, התלהבנו.
את הדרך חזרה לבודפשט עשינו תוך ספירה בראש של הקניות שעשינו, פלוס מבטים לחוצים משהו אל השעון.
שעת איסוף אחרונה בגן: 17:00
השעה שהגענו בה לגן ישירות מאוסטריה: 16:53
פוווו.
הילדים שמחו מאוד לראות אותנו, וגם הופתעו לקבל שוקולד אוסטרי שווה באוטו במקום פריכית יבשושית מאיזה גרגיר אורגני מלא שזה החטיף הרגיל של המסכנים. הם בטח מאחלים לי יום הולדת כל יום.
בבית גיליתי המון איחולים בפייסבוק. אני חייבת לציין שתמיד זלזלתי בברכות בפייס, ולכן אני בד"כ לא טורחת לברך שם, אבל נראה לי שטעיתי, כי ממש נהניתי לקבל את הברכות שם. יש משהו באפשרות לשמור על קשר עם אנשים שאחרת לא הייתי שומעת יותר שעושה טוב על הלב. אז מעכשיו אני מברכת בפייס. אם אני נכנסת באותו יום. באמת שאין לי יותר מדי זמן מחשב לאחרונה.
זהו, נהיה מאוחר כאן. בפעם הבאה – אני עדיין חייבת לכם פוסט על מעבר ושיפוצי רהיטים, וגם קצת על תרבות ומפגשים.
עדי בעולם 