14 שעות בישראל

לפני כמה שבועות הציעה לי האמא הגרמניה להצטרף ליום מיוחד של סדנה לנהיגת חורף, לנשים בלבד. זה יום בינלאומי, הבטיחה לי, זה לא יהיה רק בהונגרית. כיוון שהנהיגה שלי בחורף כשיורד שלג מסתכמת בלהשאיר את האוטו בחניה (היה חורף אחד שגומבוץ לא הגיע שבועיים לגן, כי אני חיכיתי שהטמפרטורות יואילו לעלות מעל האפס והקרח על הכביש יימס), נאלצתי להודות שכן, אני צריכה את הסדנה.

רק כשהגענו לסדנה התברר שמדובר ביום בינלאומי מבחינה זו שזה לא רק הונגרי, היו שם המון נהגות מהקהילה הגרמנית של בודפשט. כלומר, הונגריות, גרמניות – ואני, זו שרואה בכל תפוח אדמה זיכרון לשואה. כל הנהגות חולקו לקבוצות עם מדריך. רוב הקבוצות היו בהונגרית והייתה אחת שההדרכה נערכה בה בגרמנית. הציעו לי לבחור באיזה קבוצה אני רוצה, שזה קצת מצחיק, אני באמת מבינה הונגרית וגרמנית בערך אותו דבר. אבל המדריך שדובר גרמנית היה היחיד מהמדריכים שדובר אנגלית, והוא הבטיח לי שבכל פעם שיגיע תורי הוא יעבור לאנגלית. אז בחרתי בקבוצה הגרמנית.

להמשיך לקרוא