ארכיון – עדי בעולם, פברואר 2010

2/2010

הדבר היה ככה (בכל ספריו של מאיר שלו) – פוסט ספרותי

הפוסט הבא מיועד לחובבי מאיר שלו שכבר קראו את רוב ספריו, כולל זה האחרון.

 

אם אתם זוכרים, בפוסט הקודם התלבטתי אם לקרוא את הדבר היה ככה, כי ידעתי שיעצבן אותי להוציא קרוב ל-90 שקל על ספר דק שפחדתי שכבר קראתי חלקים ממנו בספרים אחרים. באה חברתי איריס ופתרה את הבעיה: היא השאילה לי את הספר, ועם ספר חדש של מאיר שלו ביד כבר לא הייתה דילמה. אם כבר יש לי את הספר, מה, אני לא אקרא אותו?

 

אז ראשית אני רוצה לומר שנהניתי, כי נו (או כמו שאומרים בכל ספריו של שלו, א-נו), זה ספר שכיף לקרוא ולא סתם הוא כזה סופר פופולרי – הוא יודע לספר סיפור. היו שם המון דברים שזיהיתי מספרים קודמים, אבל זה דווקא לא פגם בהנאה, רק מן תחושת דז'ה וו ספרותית קלה. לזכות מאיר שלו שהוא הודה בעצמו שחלק מהציטוטים, הלצות ורעיונות בספריו נלקחו מהמשפחה שלו ולכן בספר שמתאר את המשפחה תהיה חזרה עליהם.

 

אז רק בשביל הכיף, ואני באמת לא מנסה להיות קטנונית כאן ולהראות איפה שלו חוזר על עצמו, הנה רשימה – חלקית בלבד – של אם זה נראה לכם מוכר כשקראתם את הספר, זה בגלל שקראתם את זה ב:

 

 

*** זהירות, הרשימה הבאה כוללת ספוילרים להרבה ספרים של מאיר שלו! ***

 

 

* ראשית, הדמות של סבתא טוניה כבר קיימת ברומן רוסי, רק ששם היא מחולקת לשתיים: יש דמות ששמה באמת טוניה, וזו טוניה רילוב, אשתו של איש הביטחון הבהמי רילוב, שהיא בעצמה אישה קשה. את שיגעון הניקיון העניק שלו לעומת זאת לריבה מרגוליס, אשתו של הכוורן, המתחרפנת אחרי שהנדוניה שלה נמסרת לכל אנשי הכפר בשם האידיאה הסוציאליסטית ומתחילה לצחצח כל דבר סביבה (וכמו סבתא טוניה שולחת את המשפחה להתרחץ בשוקת). שלו מבצע איחוד סימבולי בין הנשים האלה בשלב מסוים: טוניה הופכת למאהבת של מרגוליס, בעלה של ריבה, וכך הן בעצם שתי נשים החולקות גבר.

למעשה, כל סיפור הדבר היה ככה מופיע בעצם ברומן רוסי בשלוש פיסקאות (עמ' 164): מרגוליס מעניק לריבה שואב אבק אמריקאי במתנה, עיניה זורחות, היא מפעילה אותו שבוע, ואז מגלה שכל האבק נשמר בפנים. סוף סיפור, השואב מפורק ומאוכסן באמבטיה. בדיוק כמו סבתא טוניה של מאיר שלו.

 

* בעמ' 22 מספר שלו שסבתא טוניה הפרידה בין "קרובים מהדם" לבין "קרובים לא מהדם", כלומר כאלה שנישאו למשפחה. ההפרדה הזו עומדת בבסיס הסוד הגדול של בביתו במדבר. הדודה האדומה נישאה למשפחה של המספר (ואפילו זה לא. הדודה השחורה היא זו שהתחתנה עם אחיה של הדודה האדומה, שבכלל התחתנה עם קצין בריטי), ולמרות שהיא גרה עם שאר נשות המשפחה, היא תמיד חשה כפחותת ערך, בשל אי היותה קרובה מהדם.

 

* סבתא טוניה העירה את בנותיה מוקדם כדי שיספיקו לנקות את הבית לפני בית הספר, ולפעמים אף הזיזה את מחוגי השעון אחורה כדי שיחשבו שיש להן עוד שעה לנקות. ברומן רוסי מעירה ריבה מרגוליס את בתה בחמש בבוקר כדי שתנקה והילדה מאחרת לפעמים לבית הספר כי אמא שלה מזיזה את השעון אחורה (עמ' 234).

 

* אמו של שלו ודודו מחקים את אביהם שנהג להתלונן על כל כוס תה, רותחת ככל שתהיה, ש"התה קר כקרח". גם אפופה, הוא דמות הסב בפונטנלה, אינו מרוצה לעולם מטמפרטורת המרק גם אם רתח הרגע וטוען שהוא "קר כקרח".

 

* שלו מספר על שיכון קריית משה שגדל בו ועל שלושת המבנים ששכנו בו: בית חינוך עוורים, בית המשוגעים ובית היתומים. זו בדיוק השכונה שרפאל מאייר, גיבור בביתו במדבר, גדל בה.

 

* הדוד מנחם מתחתן עם פנינה, ששלו קורא לה "היפה בעלמות הכפר". בפונטנלה פנינה היא היפה בנשים, שאינה יוצאת מביתה כדי שהשמש לא תהרוס את יופיה הנדיר. בכלל, שמות זה תחום ששלו חוזר עליו: אחת מאחיותיה של פנינה בפונטנלה היא בתיה, כשם אמו של שלו, ושמות רבים חוזרים בספריו (אורי למשל הוא אחד מהתאומים ברומן רוסי, וגם אחד מהתאומים בפונטנלה).

ויש גם שמות דומים: שמו של המורה (האמיתי) בהדבר היה ככה הוא פינלס, ואילו ברומן רוסי הוא כמובן המורה המיתולוגי פינס.

 

* סבתא טוניה פורסת את הלחם כשהוא צמוד לחזה. בדיוק כמנהג היופאים של פונטנלה.

 

* בהדבר היה ככה יוצא שלו עם דודו לצוד חתול בר שטורף להם תרנגולות (עמ' 140). אותה סצינה בדיוק מתרחשת ברומן רוסי כשאפרים יוצא לצוד את בולגקוב, חתולה של ריבה מרגוליס שהפך לטורף אכזר.

 

* סבתא טוניה מבשלת מרק עוף אם יש "תרנגולת שלא השתדלה" ולא הטילה מספיק ביצים. גם בפונטנלה מבשלים מרק עוף מהתרנגולת שלא משתדלת.

 

* בביתה של סבתא טוניה מתרחצים במקלחת שבחוץ. זה מוטיב חוזר בספריו של שלו. גם בפונטנלה יש מקלחת בחוץ, שבונה לו אפופה כדי שתהיה לו מקלחת של גברים, וגם ביונה ונער מבקש יאיר לבנות בביתו החדש מקלחת בחוץ.

 

טוב, אני אפסיק כאן, אני חושבת שהבאתי מספיק נקודות כדי להרוויח ביושר את התואר אובססיבית… אבל באמת שזה דברים שקפצו לי לעיניים, כי מדובר בספרים שקראתי כל כך הרבה שהזיהוי היה מאוד קל. ולכן גם אין כאן כמעט ציטוטים מעשוכימים אחדים ויונה ונער, כי אותם קראתי רק פעם אחת ואני לא מכירה מספיק כדי שיקפוץ לי לעיניים.

 

ושוב – שלא ישתמע שהספר כולו הוא חזרה על שטיקים. להפך, לקוראיו המסורים של מאיר שלו, שמכירים כל פסיק, מדובר דווקא במפגש מענג עם סיפורים מוכרים, וטוב לדעת איפה זה התרחש באמת.

בקיצור – הספר יקר, אבל אם יוצא לכם – מומלץ לקריאה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 19/2/2010 23:18   בקטגוריות ספרים   
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של No-Angel ב-2/4/2010 08:18

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s