ארכיון – עדי בעולם, מאי 2013

 

 

5/2013

יומן ביקור בישראל

אז לא מזמן היינו לשבוע בארץ.


את היום הראשון בילינו בעלייה לתורה אצל חגית. כיוון שזה היה חגית, אתם יכולים לדמיין איך נראה שולחן האוכל.

הקייק פופס האלה עדיין מככבות אצלי בפנטזיות. זה אוריאוז-גבינה-שוקולד. כן. מממ.


ביום השני נסענו לקיבוץ של בן דודי עודד. זה קצת בקצה העולם שמאלה ואז שוב שמאלה ואז לשאול את הבדואי על הגמל. סתם, אין גמל, זה בצפון.

אז הילדים ראו פרות, האכילו אותן בקצת קש, הרגיש מאוד חקלאי.

ויש להם בקיבוץ את הבריכה עם הנוף הכי שווה שראיתי בארץ.

האופנוען וגומבוץ שחו, דובוש חרש את בריכת התינוקות עם סבתא. היה נעים.

היש אגב איזושהי עונה שלא חם-לוהט ליד הכינרת?


וביום השלישי באה לבקר אותנו חברתי מיקי. כן, זו שעשתה מעשה ומצאה לי מידע על אבא של סבתא שלי. אחרי שהיא בילתה את הבוקר איתי ועם הילדים היא עוד זכתה לפגוש במפתיע את אחינו הקטן ואת אבא שלי, כך שאפשר לומר שהיא ממש מתמחה במשפחה שלי בזמן האחרון חיבוק של הסוררת

אחר הצהריים נסעתי אל חברתי חגית. בנוהל הרגיל, זו הייתה נסיעת פינוק בשבילי. כי קודם היא שיעשעה לי את הילדים (הוציאה אותם עם בריכה לחצר, חתכה להם אבטיח ואחרי זה הם שיחקו במשחקים בבית), ואחרי זה הכינה לכולנו ארוחת ערב. כמו שאומרים – לי היה סבבה…


ביום הרביעי פגשתי את איריס-גילה-שני.

בראנץ' חברות אצל גילה. הפוקצ'ות פיצה החמימות והסלט הירוק המצוין הם מעשה ידי איריס. הקיש המעולה וסלט העגבניות המצונבר והגבינות המשובחות כולם מגילה. הלחמים היוקרתיים משני. אני הבאתי מיץ.

איזה מזל שהחברות שלי אוהבות אותי קריצה


היש שעה, שהקטע בכביש 4, זה שבין מחלף גבעת שמואל למחלף בר אילן (מצפון לדרום), לא עמוס? הייתי שם בשעות שונות של היום, ובכולן – ממש עצירה בגבעת שמואל, נסיעה איטית מאוד עד בר אילן. רר.


ביום החמישי אמא שלי הקדישה לגומבוץ ודובוש את היום.

מכירים את הקטע הזה שאתם נוסעים לספארי, וצריך לעבור בשטח של החיות המשוטטות, ותמיד, תמיד, תבוא אליכם איזו יען ותתקוף את האוטו?

אני מצלמת. אמא שלי צווחת "תסעי! תסעי!". גומבוץ מאבחן "זה לא תרנגולת!". דובוש בוחן בעניין את השיחים בצד השני של האוטו.


שעה מאוחר יותר. זה כן תרנגול.

היה מעולה. הילדים התרשמו עמוקות מהג'ירפות והפילים, אמא שלי ואני התרשמנו עמוקות ממזג האוויר הנעים והשבילים המוצלים, החיות התרשמו עמוקות מכולנו.

ד"א, שני טילונים ושני ארטיקים בשישים שקל? בפעם הבאה אנחנו שואלות את המחיר לפני שהילדים פותחים את הטילון. רר.


היה היו שני ילדים

שלא ראו אף פעם ים

אמרו הילדים

דבר זה, ים

האם הוא בבודפשט? האם הוא בישראל?

אמרו להם: ניסע לישראל וסבא וסבתא ייקחו אתכם לים.

וכך, בבוקרו של היום השישי לביקור, יצאנו כולנו אל חוף הים. בראשון לציון. לא הייתי בחוף בראשון משהו כמו 20 שנה (וגם בראשון הייתי אולי חמש פעמים בעשרים השנה האלה…). מתברר שבינתיים בעשרים השנה שחלפו סללו שם איילון. כן, מתברר שלשם נוסע האיילון אחרי קיבוץ גלויות. זה קצת כמו החלומות האלה שאתם נמצאים במקום שנראה מוכר אבל משום מה לא מזהים שום דבר. אנחנו נוסעים באיילון, אבל למחלפים קוראים בשמות כמו "קוממיות", או "דב הוז". מה?? איפה זה??

בראשון.

ואם יורדים במחלף ששכחתי את שמו מגיעים לים. יאי.

פעם ראשונה בים. דובוש מדשדש בים של הקטנים.


סבא מראה לגומבוץ את הים של הגדולים.

היה מצוין. סבתא של גומבוץ ודובוש הביאה לילדים את כל ערכת החוף השלמה: דליים, כפות, אבטיח ובמבה. הילדים היו מרוצים של החיים. אה, זה ים!

ולפינת מה הסיכוי: בעוד דובוש מדשדש במים התקרבו אליו שני ילדים טיפה גדולים יותר. רגע לפני שהם קצת התיזו עליו התקרבה אמא שלהם ונזפה בהם ארוכות. בשבדית. טוב, מייד פיתחתי איתה שיחה. היא שבדית שמבקרת בארץ, ומתברר שהיא גרה צמוד לחברתי הדר משבדיה (והן מכירות). העולם ממש קטן.


בערב של היום השישי, כלומר ביום חמישי, פגשנו האופנוען ואני את חגית ובעלה לארוחת ערב בתל אביב. זו הייתה הפעם הראשונה – והיחידה – שלי בתל אביב בביקור הזה. אני לא מבינה, למה חשבתי פעם שזו העיר הכי שווה ושאי אפשר לגור במקום אחר? זו עיר פקוקה, צפופה, בלתי אפשרית לחניה, רועשת, ולקינוח הבניינים מפוייחים ברמות אחרות.

בסדר, אתם לא צריכים ללחוש. הזדקנתי, אני מודה בזה בעצמי ברגעים של צלילות הזיכרון.

על כל פנים, נפגשנו במסעדת הטרקלין, השוכנת בנחלת בנימין. לא שמעתי עליה לפני, אבל זה לא ממש חוכמה, אני היום מתמחה יותר במשחקיות בהונגריה ממסעדות בישראל. התברר כמקום ממש סבבה – אווירה נעימה (פסקול מעולה ברקע), אוכל חביב, יין סבבה שהבעלים של המקום עושה בעצמו, שירות חברותי.

או כך חשבנו. ברגע החשבון לקחה המלצרית את כרטיס האשראי שלי. היא הייתה אמורה לחייב אותו על 74 שקלים. כמה דקות אחרי זה קיבלתי סמס שהכרטיס שלי חויב הרגע במשהו כמו 700 שקל (בבנק בהונגריה מקבלים סמס מיידי על כל חיוב). כמו שנאמר – טעות הקלדה קטנה למלצרית, טעות גדולה לחשבון הבנק שלנו. האופנוען הלך להציץ על הקופה וגילה את כל המלצרים והאחמ"ש עומדים סביב הקופה עם הכרטיס שלנו באמצע. שתי דקות אחרי זה הופיעה המלצרית ואמרה לנו בטון כועס: "בגלל טעות שלי חוייבתם בסכום לא נכון. אבל בגלל שזה כרטיס מחו"ל אי אפשר לזכות אתכם על הכרטיס. אז אם יש לכם כרטיס ישראלי תנו לנו ונזכה אותו".

העניין הוא, שהחשבון הפעיל שלנו הוא ההונגרי, וממש לא יועיל לנו כסף לחשבון הישראלי. אז האופנוען אמר לה: "לא, אנחנו לא רוצים לזכות כרטיס ישראלי. אם חייבתם את הכרטיס שלנו ואי אפשר לזכות אותו אז תנו לנו בבקשה את הכסף בחזרה במזומן".

ועל זה המלצרית ממש צעקה עליו בחזרה: "טוב, אני אמרתי שזה טעות שלי, אתה לא צריך לכעוס!!!!! ולא נראה לי שאפשר במזומן!!"

לזכות המסעדה ייאמר שאחרי המופע המרתיע משהו הזה הם הורידו את המלצרית מהשולחן שלנו, ומישהו שהוא או הבעלים או האחראי משמרת הופיע בתוך דקה ונתן לנו את כל הכסף במזומן. כך שאין לנו תלונות והמסעדה התמודדה עם זה ממש בסדר. מינוס המלצרית שתקעה עיניים ברצפה כשיצאנו ואמרנו שלום ותודה לכולם. נו טוב, שזה לא יהיה מה שירתיע אתכם מלבקר שם, עדיין היה טעים וכל המלצרים האחרים היו ממש נחמדים.


וביום השביעי, שהיה יום שישי, ההורים שלי ערכו ארוחת ערב עצומה לכל המשפחה. כך זכיתי לפגוש את הדודים האהובים מהגליל ואת הדוד המשמח מכרמי יוסף ואת בן דודי עודד עם אשתו והתינוק שוב ואת בן דודי אוהד וארוסתו הטרייה. כן, היו מפגשים משמחים מאוד. הגומבוץ והדובוש לא ידעו למי ללכת קודם. זה לא מצבים שכיחים אצלנו שיש כל כך הרבה אנשים שכולם קרובי משפחה וכולם שמחים לשחק איתם. הם פרחו. זה היה משמח ומעניין לראות.


וביום השמיני והאחרון נסענו אל הדודים של האופנוען בכפר סבא. נולדו שם שני בנים בשלוש השנים האחרונות כך שבהחלט אפשר לומר שיש שם ילדים בגיל של שלנו. ושוב ראינו איך הילדים שלנו מרוצים כשיש קרובי משפחה מורחבת מסביבם וכולם מכרכרים ורוצים לשחק איתם. היה ממש נחמד לבקר אצלם, וגם גילינו שהבן של בן דוד של האופנוען נראה בדיוק כמו גומבוץ, רק גדול ממנו בכמה שנים. עד כאן לטענה שהגומבוץ לקח את הצד שלי.

אה, וחוץ מזה האופנוען ישב עם בן דוד שלו ואשתו והבן דוד סיפר לו שהם עכשיו טבעונים כבר איזה שנה ומרגישים מצוינים, ובדרך הביתה האופנוען הצהיר שגם הוא טבעוני.

אני: אתה יודע שלא אוכלים בשר

האופנוען: זה בסדר, אני אוכל דגים

אני: לא, גם לא דגים, וגם לא ביצים

האופנוען: אבל אפשר גבינות, כן?

אני: לא

האופנוען (אוזר כוח): בסדר. אני אעשה את זה לשבוע

(בערב הראשון בבודפשט הכנתי יופי של סלט עם קינואה כלשהי, והילדים קיבלו חביתה. האופנוען אכל את מה שהם השאירו מהאומלט. ובכך תמה תקופת הטבעונות של האופנוען)


ומאוחר באותו ערב המראנו בחזרה לבודפשט. הנה טיפ: אם אתם לוקחים טיסת לילה בהנחה שהילדים יישנו ואתם תזכו בטיסה ראשונה זה שלוש שנים שבה ממש תראו את הסרט/תאכלו עם שתי ידיים, שכחו מזה. דובוש ישן עשרים דקות (נרדם בנחיתה כמובן), גומבוץ גם זה לא, ודובוש צווח ללא הפסקה מרגע שהערנו אותו במטוס ועד הרגע שנכנסנו למונית הביתה. שבה הוא לא נרדם. וגם לא הגומבוץ.

אז הנה עוד טיפ: אם הילדים שלכם הלכו לישון רק באחת בלילה כי הם בילו את הערב בטיסה והיו ערים, אל תבנו על זה שלמחרת הם יתעוררו מינימום בעשר בבוקר. שבע זה יותר קרוב לאמת. ררר.


עד כאן לביקור בישראל. להתראות בפעם הבאה!


הפתעה זוגית

לא מזמן חגגנו האופנוען ואני יום שנה. השנה החלטתי לגוון ולא להזכיר לאופנוען ערב קודם שמחר יום השנה שלנו (ולצפות בו מחוויר קלות ורושם לעצמו מנטל נוט "לקנות פרחים!!! לא לשכוח פרחים!!!"). אז השנה הגשתי לאופנוען מתנה קטנה ואמרתי במתיקות: "יום שנה שמח!". ציפיתי שאראה אותו מחליף צבעים ומתחיל לגמגם שהוא שכח את המתנה במשרד, אבל האופנוען התעשת מהר מהצפוי וירה בחזרה: "זה לא ששכחתי, אני מתכנן לקחת אותך לאירוע אבל זה קורה רק בעשירי באפריל אז תצטרכי לחכות עד אז".

הופה, תשובה לא צפויה.

למחרת נפגשתי עם חברותיי אימהות הגן וסיפרתי להן שבעשירי באפריל אני נלקחת לאיזה אירוע לא ברור לכבוד יום השנה. חברותיי האימהות, שכולן כמוני, כלומר שמו את הקריירה שלהן בהולד בגלל המעבר לחו"ל ומבלות את רוב זמנן עם הילדים, ממש צמאות לאטרקציות רומנטיות, ועל כן מייד נרתמו כולן לגלות מה קורה בעשירי באפריל. הן עשו גוגל מפה עד הודעה חדשה, עם מילות מפתח כמו "רומנטי עשירי באפריל" או "פתיחת ספא בודפשט אפריל", ולא מצאו כלום. הן השביעו אותי לסמס ברגע שאגלה.

ביום שנקבע לקח אותי האופנוען לאירוע המיוחד.

משחק כדור מים קובע בליגה הראשונה בהונגריה. אני ממש לא מבינה איך זה לא עלה בגוגל כשחיפשו משהו רומנטי ביום הזה..

קצת הסברים: בעוד בארץ כדור מים לא אומר כלום לאף אחד, בהונגריה מדובר בספורט ממש פופולרי. האופנוען אפילו שיחק בעצמו, ואז, כשעשה עלייה כנער, הופתע לגלות שזה לא ממש קיים בארץ. הונגריה נחשבת למעצמה של כדור מים, ובסופו של דבר השמועה על הנער ההונגרי שמשחק כדור מים הגיעה לקבוצה הכמעט יחידה בארץ שבטח שמעתם עליה – גבעת חיים, והם צירפו אותו ישירות לקבוצת הבוגרים, בעודו בן 16. וכך נשאר סיפור זה כפולקלור בביתנו, כשהאופנוען מדי פעם מבטיח שהוא ייקח אותי למשחק.

וכך, מסודרת שיער, מפודרת ועם עקבים, ישבתי לי בלב הקהל באולם המהביל, וניסיתי לעקוב אחרי חוקי המשחק. מהר מאוד הבנתי מה האטרקציה שם. "מה את חושבת", שאל האופנוען בחשש, "זו הייתה מתנה טובה?"

וכאילו, נלקחתי למשחק שבו עשרים גברים בנויים לתלפיות לבושים בבגד ים זעיר מהלכים לפניי. מתנה טובה? מתנה מעוללהההה! "בטח!", אמרתי לו, "כל הגברים השווים האלה! כל הכבוד לך על הפרגון!" פיו של האופנוען התעקם קלות. הוא לא חשב על זה.

קצת פירגון לקוראותיי:

כשהגענו למשחק הציע האופנוען שנשב ביציע של האורחים, כי הוא ראה אוהדים של הקבוצה המקומית נושאים תופי טאם טאם גדולים והניח שיהיה שם המון רעש. רגע אחרי שהתיישבנו ביציע "השקט" יותר גילינו שזה מי שיושבים לידינו:

האוהדים הכי שרופים של קבוצת האורחים פלוס תופי הטאם טאם שלהם!

שטויות, תמיד אפשר להסתפק בכתוביות בטלוויזיה, מי צריך חוש שמיעה.

על כל פנים, היה סבבה. בשנה הבאה אני מצפה שהאופנוען יפתיע אותי באיזה משחק כדורגל של גרמניה או איטליה. הם הכי חתיכים.


מסיבת ברביקיו עם נקניקיות על הגריל. האופנוען מתיישב עם צלחת מלאה בין האבא האוסטרי לאבא הגרמני, ובקול הכי תמים שואל: "אז מה בעצם יותר טעים, הנקניקיות האוסטריות או הנקניקיות הגרמניות?"

(היהודים מחרחרים מלחמה באירופה)


ובשעה טובה ובאיחור לא קל בכלל, האביב כבר כאן. ולכבוד זה הלכתי למפגש קבוצת המשחק שלי (כל שבוע אמא אחרת מארחת משהו כמו עשר אימהות עם פעוטות) וגיליתי שהמארחת בעלת חצר מהממת. ככה צריך להיראות אביב:

לחשוב שאני אתגעגע לשמש. מי היה מאמין.


היה לי מלא דברים לומר. אני בטוחה שהם מאופסנים איפשהו בתא חסר שימוש במוחי. אולי אחרי שינה טובה. פלוס מינוס שנה ואני שוב אזכר בזה.

נכתב על ידי עדי בעולם , 1/5/2013 22:11
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
ערוך כאן  ערוך במסך העריכה
תגובה אחרונה של עדי בעולם ב-5/6/2013 15:46

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s